26.5.21
ערב טוב אחיי,
זה אך סימבולי שאת העבודה האחרונה הצטרכנו לדחות או לחליפין לקיימה בזום לאחר שנת הקורונה שכבר מאחורינו וגם מבצע שומר חומות. בסטטיסטיקה- לפחות 2-3 נשיאים יזכו לקדנציה שקטה מאירועים.
לאחר שנתיים ו-4 חודשים הגענו לרגע הזה, לעבודה האחרונה שלי כנשיא הלשכה, וחשבתי מה אני רוצה לומר שעוד לא אמרתי ואיך מסכמים בכלל תקופה סוערת ולא שגרתית שכזו?
הרי כל שבועיים הכנתי את דברי הנשיא, בהם פרשתי את משנתי ואת ה"אני מאמין" שלי, ניסית לשזור יחד פילוסופיה, ציטטות מן המקורות ומסוניקה.
בטקס קידושי הצבתי בפני 3 מטרות עיקריות: אחוות אחים, עזרה ואמת.
השתדלתי לעמוד ב-3 המטרות, אני מקווה שהיו לי יותר הצלחות מכישלונות. אני יודע שאת ההשתדלות והמאמץ עשיתי, מקווה שזה בא לידי ביטוי והשתקף הלכה למעשה בפעילות הלשכה.
מעבר לעבודות הסדירות של הלשכה, יזמנו וקיימנו מפגשים בעיקר בחצי הראשון של הקדנציה – שולחנות אחוות אחים בעזרה של הלשכה, שולחנות אחוות השחר בבתי האחים, קיימנו עבודות משותפות עם לשכות אחיות בארץ תוך כוונה להיכרות והעמקת הקשר האחוותי עם אחיי המסדר בארץ- לשכת ירושלים, לשכת ראש העין ולשכת הגליל. ביצענו עבודות משותפות עם הלשכות התאומות בסרדיניה ומפגש נוסף בזום בתקופת הקורונה. יצאנו לסופ"ש בירושלים בהדרכת אחינו ישראל בר יהודה ובנצרת עשינו עבודה משותפת וחגגנו את הכריסטמס, באותה הזדמנות, בילינו סופ"ש עם הרעיות.
יש מסורות שהמשכנו לקיים – מפגשי יום העצמאות , קניית מארזי חנוכה ופורים מאקי"ם וחלוקתם לילדים בבי"ח דנה. תרמנו לקניית שמיכות לחוסים בתה"ש , קיימנו אירועים בחנוכה בבי"ח שניידר ובאקי"ם חולון.
עשינו כמיטב יכולתנו להתקשר ולבקר אחים שחלו ונפלו למשכב. שמרנו על קשר טלפוני בין האחים, במיוחד בתקופת הסגר והקורונה, עזרנו למי שהיה צריך. שום דבר ממה שציינתי, לא עשיתי לבד אלא בעזרת לא מעט אחים שסייעו ועזרו.
בחלק של פעילות ועזרה לקהילה, לא עשינו מספיק לטעמי, יש לנו כלשכה עוד במה להשתפר.
הקורונה שפרצה לחיינו לא הקלה עלינו, נדרשנו להמציא את עצמנו מחדש ולמצוא דרך עבודה ומפגש בזום בצורה וירטואלית. המפגשים החברתיים הוגבלו, וגם פה נדרשנו לעבור למפגשים פרונטאליים מצומצמים מחד גיסא, וטלפוניים/ אינטרנטיים מאידך גיסא. כל זאת כדי לקיים את המפגשים שאנו כל כך אוהבים וגם כדי לשמור על הגחלת שלא תכבה.
מכאן אני שולח את תודתי לכל האחים שטרחו והשתתפו במפגשים, לחלקכם שעזרו ותמכו הן בצד הטכני והמנהלתי מחד, הכנת ההרצאות והרעיונות מאידך וכמובן למרצים שהרביצו בנו את תורתם בצורה ברורה ורהוטה תוך התגברות על קשיי המרחק והפס הרחב או הצר …
בפרקי אבות כתוב " היכן שאין אנשים השתדל להיות איש". משפט שמגלם בתוכו כל כך הרבה חכמה, ערכים ,דרך פעולה והשקפת חיים.
בעיני משפט זה טומן בחובו את תמצית עבודתנו המסונית, לעבוד ולשפר את דרכינו, לזכך את מידותינו , להפוך את אבן הגוויל לאבן גזית, או בקיצור להיות בן אדם.
להיות בן אדם זה לא רק כשקל ונוח. דווקא כשקשה, כשהשנאה מבעבעת בכל פינה, שם נדרש מאתנו להתעלות מעל יצר הרע. להסתכל על המחבר והמשותף ולא על המפריד. אם זה בדיבור , במעשה, בפוסטים ברחבי האינטרנט, בקבוצות ווטס-אפ ובשאר הרשתות החברתיות. שם אנו נדרשים ליישם את הפילוסופיה המסונית, לנסות להוריד את הלהבות ולא ללבות את האש, לזרוע אהבה ולא שנאה.
גם בספר, שיחות השוער הזקן אנו מוצאים משפט דומה שעוסק באותו עניין : "הבנייה החופשית קיימת כדי ללמד אנשים שיתנהגו כראוי, להשפיע עליהם לעשות את הטוב, להמריץ אותם להיות ישרים וכנים, מתחשבים בזולת ועדיני נפש".
ניסיתי לחיות לאור מה שאני מאמין ומטיף מבחינת "נאה דורש נאה מקיים" – התעמקות בתורה המסונית ותרגומה לקוד אתי וערכי שישמש אותי כדרך התנהלות בחיים. בטוח שהיו לי לא מעט מעידות בדרך, אך תקוותי שגם מזה למדנו.
ישנה אגדה עתיקה המספרת על אינדיאני זקן המספר לנכדו על מאבק המתרחש בתוך האדם:
בכל אחד מאתנו ישנו מאבק בין שני זאבים.
זאב אחד הוא רוע, כעס, קנאה , עלבון, יוהרה, רחמים עצמאיים …
הזאב השני הוא טוב, רודף שלום, אהבה, נתינה, תקווה נדיבות ואמונה.
שאל הנכד: איזה זאב מנצח?
ענה לו הסב: הזאב שאתה מאכיל.
אחיי, בכל אחד מאתנו קיים ניצוץ אלוהי, איש איש על פי אמונתו ודתו, בתוכנו קיים מעיין אינסופי של טוב, שפע, אור, ורצון לעזור. הגיע הזמן לתת לאור לפרוץ מאתנו ולהתנהג עפ"י המשפט של רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך" ולא עפ"י המשפט "אדם לאדם זאב".
אחיי, כנשיא לשכת הכוכב, שביקר לא מעט לשכות , הלשכות שביקרתי היו כולן חכמות, כולן נבונות וכולן יודעות את התורה, אך אני חייב לומר, חבורה כפי שיש לנו בלשכה, טרם פגשתי.
בלשכתנו יש חבורת אנשים מצוינים, שהמשותף רב על המפריד. כוחנו בשונות שבאחים, הן בדעות ,הן בדת והן בהתנהגות. עלינו לשמש דוגמה ומופת, כעמוד אור לפני המחנה להתנהגות, הקשבה, שיח תרבותי. לאיך מתכוננים ועורכים טקסים ,איך מקיימים עבודות ואיך מיישמים בחיים את אותו קוד אתי וערכי.
הזאבים באגדה קיימים ומשתוללים ברחובות, תפקידנו כבונים חופשיים, לתת דוגמה להתנהגות אחרת, שבה רב המחבר על המפריד. כל עוד נבין זה את זה, נכיל את השונות ונגשר על הפערים, הזאב הרע שאף פעם לא יעלם, תמיד יהיה קיים, אך הוא יישאר בשליטה במאורה ולא ישוטט ברחובות.
ההתייחסות לרעך, לשכן שלך, בכבוד, אינה טובה, אלא חובה מוסרית המוזכרת גם בכתובים. "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצריים" דברים, פרק י' . בספר שמות כג, פסוק ד-ה, יש הרחבה גם לאויבנו : "כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ, אוֹ חֲמֹרוֹ–תֹּעֶה: הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ, לוֹ. כִּי-תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ, מֵעֲזֹב לוֹ–עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ ". אם תמצאו את השור או החמור שאיבד אויבכם, השיבו לו אותו. ספר משלי שנכתב ע"י שלמה המלך, גם מזהיר מפני שמחה לאיד על סיבלו של מי שפגע בנו "בִּנְפֹל אויביך (אוֹיִבְךָ), אַל-תִּשְׂמָח; וּבִכָּשְׁלוֹ, אַל-יָגֵל לִבֶּךָ ". אל תשמחו כשאויבכם נופלים, ואל תתנו ללבבכם לעלוץ כשהם מועדים , משלי כד, פסוק יז .
אחיי, ברשותכם אני רוצה להרחיב בנושא היחסים בין האחים, שיתוף הפעולה , חלוקת האחריות , פעילות בלשכה בעבודה, פעילות בוועדות השונות ובהכנות לעבודה – לפני ואחרי. אעשה זאת על דרך האלגוריה.
לשכת הכוכב מונה 60 אחים סדירים. כל אח הוא עולם ומלואו.
ננסה לדמיין שיש לנו 60 עיגולים שמפוזרים ברחבי הלשכה, לא כל העיגולים שווים- לא בצבעם , לא בגודלם, לא בסוג החומר שמהם הם עשויים ולא בגז שמצוי בתוכם. יש אחים שמכורח אישיותם העיגול שלהם גדול או קטן יותר מהשאר, ויש אחים שמתוקף תפקידם, העיגול שלהם לא שווה לשאר. הוא תופס יותר נפח וממוקם במקום מוגבה, עם נוף יותר טוב.
תפקיד הנשיא לוודא שלמרות השונות הזו שקיימת ושאותה לא נוכל להעלים, לוודא שכולנו "על הפלס", כולנו שווים. לא ליצור מצב של עיגול אחד או מספר עיגולים גדולים ששואבים את החמצן משאר העיגולים, אלא לחלק ולשתף להאציל סמכויות כמה שיותר .
על דרך האלגוריה נאמר, כי בכל לשכה מסודרת כהלכה נמצאת נקודה בתוך עיגול ששני קווים מקבילים ניצבים אל על מצפון ומדרום לעיגול, שני המקבילים מסמלים את משה ואת שלמה המלך ,אני לא ארחיב על זה כי זה עולם שלם למחקר.
רק אומר בפשטות שאחד בנה את אוהל מועד במדבר והשני את בית המקדש, אחד קיבל את התורה והשני קיימה.
הסימבוליקה המסונית אומרת שכל בונה חופשי השומר נפשו לא ירחק מגבולות אלה.
הקווים בעבר סימלו את שני היוחננים- יוחנן המטביל ויוחנן האוונגליסט, המציינים גם את ימי ההיפוך בשנה – ב21.12 כיום הקצר בשנה וב-21.6 כיום הארוך בשנה.
מעל העיגול נמצא הספר הקדוש התומך בסולם יעקב המגיע השמימה, גם בזה לא אגע כרגע.
את סמל הנקודה בעיגול אנו מוצאים גם בקבלה.
העיגול עפ"י הקבלה, הוא סמל השלמות. אין מעלה או מטה, שמאל או ימין-כולם שווים ביחס למרכז. שם מופיע הסבר על כך שהבורא צמצם את עצמו לנקודה מרכזית בתוך עיגול שנוצר וזהו עולמו.
הפילוסופיה מסבירה שהבורא נמצא במרחק שווה בין כל בני האדם ללא העדפה. המין האנושי המיוצג כעיגול והבורא במרכז מאפשר לנו לחיות בעולם שיצר שווים אחד אל השני מול הבורא.
"אין לך עיגול בעולם שאינו נעשה מתוך נקודה אחת העומדת באמצע, ונקודה זו העומדת באמצע נוטלת כל האור ומאירה לגוף ונאור הכל" . ספר התשבי, כרך א.
סמל הנקודה עטוף מסתורין, לעיגול יש פרושים רבים, הוא מבטא את מושג האינסוף, את הנצחיות.
מוצאו מהתקופה שהאדם הקדמון העריץ את פולחן השמש ופירושים רבים ניתנו לפירוש זה- "עין העולם", השומר האינסופי", "הרואה את הכל"," העין השומרת על היקום ועל מעשי האדם בחייו, ככתוב בדברי הימים ב', ט"ז- " כי ה' עיניו משוטטות בכל הארץ להתחזק אם ליבם שלם אליו".
הנקודה מסמלת את האדם, את האח בלשכה, העיגול שסביבו מסמל את קווי הגבול בין הפרט לבין הכלל או בין הפרט לבין האדריכל הגדול.
הפרעונים המצריים התעסקו בנקודה בעיגול, שנים לפני הקבלה.
הם סימנו את האל הקדום והחשוב להם "רא" בצורת נקודה בעיגול. לצדיו תומכים שני נחשים זקופים של קוברה המייצגים את החכמה והכוח של הבורא. הנחשים שניצבו לצדי העיגול והנקודה ייצגו גם את אלפא ואומגה.
בפילוסופיה המצרית הסמל מייצג את האופטימיות של הבורא, מוקף באופן סמלי ביצירה שלו שנחשבת ללא גבולות של כוח או חכמה. הקוברה בצדו הצפוני של העיגול ייצגה את מצרים התחתונה- סמל לרגשות הנמוכים. ואילו הקוברה בדרום ייצגה את מצרים העליונה סמל לחוכמה הנובעת מגבהים של קיום ומוזכרת כ"ארץ האלים". שני הקוברות ייצגו גם את שני העמודים שסימלו את גבולות מצרים העתיקה בדרום ובצפון.
סמל הנקודה בעיגול מופיע גם אצל ההודים הקדמונים. בהודו האמינו שבזמן המבול הושמד כל היקום, פרט לעקרונות הזכר והנקבה. שני היסודות האלה שטו על פני הימים והם היוו אב טיפוס לדור החדש שקם אחרי המבול.
הסמל הנשי תואר בצורת סהר , חצי ירח , בעוד שהסמל הגברי קיבל את צורת הלשון שמקומו היה בדיוק באמצע, כתורן אנייה.
תפקידם היה להמשיך את הקיום אחרי שישוכו המים. זוהי הסברה העתיקה ביותר שאנו מוצאים על סמל הנקודה בתוך העיגול, יש שרידים המבטאים סמל זה במצבות, גלי אבנים בצורת עיגול ובאמצעו עמוד באנגליה, סקנדינביה ועוד.
האיש הקדמון חיפש בסמלים אלה את הכוח האלוהי, ובסיועו שאף להסביר לעצמו את אשר ראה והרגיש. לכל סימן נתן תוכן והבעה.
הוא ראה בעיגול לא רק את השמש לממשלת היום ואת הירח לממשלת הלילה, אלא את השלימות והתמידות, שאינה חדלה ולא נפסקת. הודות להבנת הסמלים החל האדם להשתחרר מהפחד ששקיעת החמה עוררה בליבו, שמא לא יחזור האור, ואז בא לידי ההבנה " עוד כל ימי הארץ זרע וקציר, קור וחום, קיץ וחורף, ויום ולילה לא ישבותו", בראשית ח, כב.
העיגול והנקודה בעיגול הם סמלים עתיקים, הם יפים בהנחה שיש לנו עיניים לראותם ורגש להבינם. לכל דבר יש פירוש והסבר.
הסמלים האלה היוו חלק מהמאמץ האנושי למצוא פתרון לחידות שסובבו והקיפו את האדם משחר לידתו.
הפילוסופיה מוסברת גם בטאו הסיני והעיקרון די דומה.
לבונים המעשיים, האופרטיביים, שימש סמל זה ככלי לאיפוס כלי העבודה שנשחקו במהלך העבודה וכבסיס לבנייה ותכנון המבנה.
הם הבינו שהבסיס עליו תבוצע העבודה חייב להיות מושלם. כדי שזה יהיה מושלם הם הבינו שעליהם לאפס את הכלים וליצור מד זווית בעזרת העיגול, ככלי שבאמצעותו הם יכלו לייצר את כל שאר הצורות הגאומטריות.
אם נשרטט עיגול בכל גודל שהוא, נסמן נקודה בכל מקום שהוא על היקפו, נעביר קו ישר דרך מרכז העיגול, נחבר את הנקודה על היקף העיגול עם 2 נקודות החיתוך שהקו הישר עשה עם היקף העיגול והתוצאה: זווית ישרה מושלמת.
זה היה סוד הפעילות של הבנאים – לדעת לאפס .
בדרך זאת בחן הנשיא את כלי העבודה של בעלי המלאכה: הוא עשה זאת לעתים קרובות, כך שזה היה בלתי אפשרי להם לטעות בגלל הכלים או העבודה.
עכשיו הנושא ברור יותר, יצירת המשולש דרך הנקודה שבעיגול אפשרה לבנאים לאפס את הכלים לזווית מדויקת של 90 מעלות, הכפלת המשולש לשניים יצרה ריבוע, בסיס טוב למקום הקתדרלה או כל מבנה אחר, והצפנתו לכיוון מזרח.
הדבר נעשה על ידי תקיעת מקל במרכז הנקודה שבעיגול. יצירת הצל סימלה את המזרח ומשם מופץ האור שיעבור דרך החלון העגול של הכנסייה ויאיר את המזבח.
הנקודה בעיגול אפשרה לנשיאים לא רק לאפס את הכלים אלא גם לקבוע מיקום מדויק לבניית הקתדראלה וחשיבות עליונה לכניסה דרך המזרח.
אנו מתארים לתלמידים את גודל לשכתנו "ממזרח למערב", זה נובע מאותו מקור, כאשר הכניסה של הקרניים הראשונות לבית המקדש הגיעה ממזרח כך שהכניסה הייתה במזרח והאור נכנס פנימה עד קודש הקודשים.
כיום יש לנו רק הסבר ספקולטיבי: אנחנו מקיפים את הרצונות והתאווה שלנו בתוך העיגול ותוחמים אותו בקווים.
בטקס הקידושין, בלקח המאורות הגדולים הסמליים נאמר : "הספר הקדוש ינחנו בדרך האמונה, המזווית תכוון את פעולתנו והמחוגה תתווה תחום ליחסינו עם בני האדם בכלל ועם אחינו הבונים החופשיים בפרט".
המחוגה שנעה סביב צירה מייצרת לנו את סמל העיגול עם הנקודה במרכזה.
אחיי הבה נתאר עיגול שנקודה במרכזו. כאשר מישהו נמצא על ההיקף ומתבונן במרכז, הוא מודע לעובדה שעל אף ריבוי הנקודות בהיקף החיצוני, בעצם הנקודות כולן ממוקדות במרכז. אבל, כשמישהו נמצא במרכז ומתבונן כלפי חוץ, הוא מודע לתופעה ההפוכה – אף על פי שהמרכז מהווה נקודה אחת, היא מקרינה החוצה לכיוונים רבים.
העיגול, נוגע בתחומים שונים של החיים. הוא מתפלל לעושר, לבריאות, לחוכמה וכולי. התפילה יכולה להתאים לדימוי הראשון, בה האדם עומד על נקודה בהיקף החיצוני של אולם, הוא מכוון פניו לעבר המרכז – אל האדריכל של היקום, מתוך ההבנה, שישנו מקור אחד לכל צורכי החיים המגוונים. הוא פונה אל המקור המוחלט.
לימוד התורה המסונית מתאים לדימוי השני, שבו האדם ניצב במרכז העיגול וצופה בהיקפו. לימוד הוא תהליך, שבו לוקחים את העולם ומנתחים אותו למרכיבים, על מנת שניתן יהיה להבין אותו, להשתמש ולפעול בו באופן הנכון.
חיינו סובבים כל הזמן במעגלים- של יום ולילה, עונות השנה , חיים ומוות, יחסים, קריירה, התפתחות, לא תמיד אפשר לתכנן את העיגול הבא, הוא ייווצר מאליו לאחר שיושלם העיגול הנוכחי.
אם נצרף את העיגולים ונצייר אותם על נייר זה לצד זה, נקבל סוג של מנדלה.
המנדלה היא תנועה. היא מסמלת את גלגל החיים, היא השתקפות היקום הנובעת מתוך גלגל מסוים ולהיפך.
המרכז של העיגול הוא נקודה. לנקודה אין ממדים ואין מקום, לכן איננו יכולים למקם אותה בדמיוננו, או לתפוש אותה במוחנו. היא לא שייכת לעולמנו, כי עולמנו הוא בעל ממדים.
היקום הוא צורה. הנקודה היא מעבר ליקום, היא מעבר לצורה, היא מטאפיזית, שייכת לממד אחר.
הנקודה מסמלת אחדות, שלמות.
הנקודה היא המרכז של הכול, ממנה נולד הקו, שהוא על פי ההגדרה אוסף רצוף של נקודות.
ממנה גם נולד העיגול שעל פי ההגדרה הוא אוסף של נקודות הממוקמות במרחק שווה מנקודה קבועה שהיא המרכז.
מה שבנקודה הוא פוטנציה מטאפיזית, הופך בעיגול ובמעגל לממשי, לצורה, לממשות פיזית שאפשר לחוש, לראות ולנגוע.
העיגול, אם כן, הוא נקודה פלוס ממדיות, לכן העיגול מתהווה מתוך הנקודה וקיים בזכותה.
הנקודה והעיגול, האלוהים והיקום, היחיד והרבים, הפשוט והמורכב, הפוטנציאל וההתגשמות, הגשמי והרוחני.
חוק העולם הוא תנועה, חוק הנקודה הוא אי תנועה. החיים הם תנועה, שרשרת פעילויות. החיים שלנו הם ריקוד אחד ארוך וממושך סביב המרכז, סיבוב מתמיד. סיבוב אחד בלתי נראה שאנחנו, כמו העיגול, חייבים לו את קיומנו. אנחנו חיים ביציאה מהמרכז, אפילו שאיננו מודעים לכך, יחד עם זה אנחנו חשים את הנוסטלגיה אליו.
העיגול לעולם אינו שוכח את מוצאו. גם אנחנו זוכרים את מוצאנו , כל פעולה שאנחנו עושים מקורה בחיפוש אחרי המרכז.
צורת המנדלה המעגלית היא הצורה הראשונית ביקום. אנו מוצאים מנדלות בטבע בכל תחום- מערכות הכוכבים, בפרחים- עלי הכותרת המסודרים סביב המרכז, התא שבגוף האדם, הטבעות בגזע העץ, בסופות כגון הוריקן, הרוחות נעות בצורה מעגלית ובמרכז הסערה- העין שבה יש שקט מופלא.
הפעולה מעידה על רצון לשינוי, אי נחת מהמצב הקיים . כל עוד האדם חי בעולם, הוא פעיל, מנסה לשנות דברים. הוא ייכנע כאשר הוא יימצא את המרכז. כאשר הוא הגיע למרכז, הוא משיל מעליו את תחושת חוסר הסיפוק ויגיע לשלווה, כמו בעין ההוריקן.
אפשר לדמות את הסערה למרוץ האינסופי בחיים אחרי הדברים שאותם אנו רוצים להשיג- איש איש על פי רצונו ותאוותו, המרוץ הסיבובי האינסופי הזה מעייף ומתיש, בהתחלה אנו רצים מכוח רצוננו, בהמשך מכוח האינרציה , וכל מבוקשנו הוא להגיע לאותה חלקה ונחלה- לשקט שבעין הסערה שנמצאת במרכז העיגול.
כחברה, אנו צריכים ללמוד לשלב את העיגולים שלנו כדי שכולנו נחייה יחד בהרמוניה, ונחוג סביב אותו מרכז. ברגע שהצלחנו להתחבר לאני הפנימי שלנו, עברנו לפאזה של שקט ושלווה.
תפקיד הנשיא לצייר את המנדלה של הלשכה, במטרה לייצר הרמוניה. לאפשר תנועה והתפתחות ממעגל למעגל , המעגל הבא יושפע בהכרח מאיך סיימנו את המעגל הנוכחי. בהתבוננות על המנדלה אנו רואים איך מתוך האחדות נולד השוני, ובכל שוני מסתתרת אחדות.
יש שיר של נתן זך ושרה נורית גלרון –" כולנו זקוקים לחסד ", שאני מאוד אוהב ומדבר על דברים קטנים שביכולתנו להעניק ולא תלויים בכסף, צריך רק רצון. אקריא את הבית הראשון והאחרון :
"כולנו זקוקים לחסד
כולנו זקוקים למגע
לרכוש חום לא בכסף
לרכוש מתוך מגע
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל
כולנו רוצים לאהוב
כולנו רוצים לשמוח
כדי שיהיה לנו טוב
שיהיה לנו כח."
לסיום אחיי, אני רוצה להקריא שני קטעים קצרים מתוך "ימי שלישי עם מורי", כחומר למחשבה. (ספר שאחינו דרור חילק בסיום תפקידו כנשיא ):
"יש בלבול גדול בשאלה מה אנחנו רוצים לעומת מה אנחנו זקוקים אמר מורי. אתה זקוק למזון, אתה רוצה גלידת שוקולד. אתה חייב להיות כן עם עצמך , אתה לא זקוק למכונית ספורט חדישה , אתה לא זקוק לבית הגדול ביותר. האמת היא שלא מקבלים סיפוק מהדברים האלה, אתה יודע מה באמת מעניק סיפוק? להציע לאחרים את מה שיש לך לתת. לא מבחינה כספית, הכוונה לזמן שלך, לדאגות שלך, לסיפורים שאתה מספר".
קטע שני:
הבעיה מיץ', היא שאנחנו לא מאמינים שאנחנו באמת כל כך דומים זה לזה. לבנים ושחורים, קתולים ופרוטסטנטים, גברים ונשים. אילו ראינו זה את זה כדומים יותר, היינו משתוקקים יותר להצטרף למשפחה אנושית אחת גדולה בעולם הזה, ולדאוג למשפחה הזאת כמו שאנחנו דואגים למשפחה שלנו.
אבל תאמין לי, כשאתה גוסס אתה רואה שזה נכון. לכולנו אותה התחלה- לידה, ולכולנו יהיה אותו סוף- מוות. אז עד כמה אנו יכולים להיות שונים זה מזה?
תשקיע במשפחת האדם, תשקיע באנשים. תקים קהילה קטנה של אלה שאתה אוהב אותם והם אוהבים אותך.
בתחילת החיים כשאנו תינוקות, אנחנו זקוקים לאחרים כדי לשרוד, נכון? ובסוף החיים, כשהמצב הוא כמו אצלי, שוב אנחנו זקוקים לאחרים כדי לשרוד, נכון?
קולו נהפך ללחישה, " אבל הסוד הוא, שגם בין לבין אנחנו זקוקים לאחרים".
אחיי האהובים,
אנו משפחת הכוכב , חלק משרשרת עולמית של חוליות עגולות , כולנו משפחה אחת, ללא הבדל דת , מין, גזע או צבע.
תודה אחיי על ההקשבה.