דברי הנשיאים
תוכן עניינים:
בין אדם לחברו
דבר הנשיא, האח שלמה פרין
בעבודה מיום 16 בדצמבר 2004
אמרו חז"ל, עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו מעשיכם.
אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים בהבל וריק, אשר לא יועילו. הביטו לנפשותיכם והטיבו דרכיכם ומעלליכם.
נמצאנו למדים, כי עלינו לפשפש במעשינו ולבדוק את דרכינו ולראות מה ניתן לעשות כדי לשפר את דרכינו.
כידוע, יום הכיפורים לא מכפר על עבירות שבין אדם לחברו עד שירצה את חברו.
כלומר, היחסים וההתייחסות בין אדם לחברו, מעלתם אצל בורא העולם גדולה יותר אף מן היחסים שבינו לבין האדם.
אחד הדברים הנעלים, אך הקשים לקיים ביחסים אלו, היא החכמה והתבונה לדעת לוותר.
מידת הוותרנות מעידה על אופיו של האדם, אך יותר על מידותיו. ואמנם, מידה זו דורשת הקרבה והתמודדות עצומה, לעמוד מול אותם דחפים ונטיות להשיב מלחמה שערה, ולדחותם.
ולכן גם שכרה גדול מאוד, כפי שנאמר "כל המעביר על מידותיו, מכפרים לו על כל פשעיו"
תכלית האדם היא להגיע לתיקון המידות, היינו, שלא תהיה נטייה ורצון לרע. ובעובדה זו יש הבדל רב בין בני האדם. ישנם בני אדם הנולדים בטבע טוב ונקיים הם בד"כ מנטיות רעות בנפש, ועפ"י רוב בא זה בירושה מאבותיהם… אבל ישנם אנשים, שנולדים בטבע קשה ומידות מגונות והם מוכרחים לעמול במידה רבה לכבישת המידות, כלומר, שאינם יכולים לבטל מיד את הנטייה שלהם לרע,
אלא, מתגברים על יצרם ושוברים תאוותם הרבה בעמל רב ובעבודה גדולה.
נידמה כי דורנו זה נולד בטבע קשה ובמידות מגונות, אנו צודקים תמיד, אנו המבינים הגדולים, אשר כל הסובב אותנו נחשב לכלום, פוגעים ומעליבים, קשה לנו לקבל את דברי חברינו, כל שכן תוכחה ומוסר.
שמחים אנו בכישלון חברינו ונהנים מעלבונם, ותרנים אנו בממון חברינו וקמצנים בממוננו.
מאידך, עובדים אנו על מידותינו. מושפעים אנו במעשי חסד, ומוכנים לעזור ככל יכולתנו לחברינו בשעת צרה.
אחיי, אם נשכיל לדבוק במידת הוותרנות, לאהוב את הזולת, לשמור על כבודו, להשפיע עלו חיבה ולתקן את דרכינו, ממילא נגרום לאהבת הזולת ולתיקון היחסים בין אדם לחברו, דבר שיביא לאחדות בנינו, שהרי כבר לימדו אותנו רבותינו: אין כוחנו אלה באחדותנו. זהו חשבון הנפש האמיתי, להכיר במידות המגונות להתמודד עמם ולהפוך אותם למנוף, שיאפשר לנו להתבונן ולעמול כדי לעקור אותם מהשורש, באופן שיהיה תפארת לעשויה ותפארת לו מן האדם.
על חברות בין גברים
דבר הנשיא, האח רפאל אמטו
מיום 6 בנובמבר 2005
אחיי,
חוקרים אמרו על חברות בין גברים, כך:
בזמן שההיסטוריה והמיתולוגיה מציגות סטריאוטיפ של חברות בין נשים כשטחית, הן מציגות את סיפורי החברות בין גברים, כדרגה הגבוהה ביותר של יחסי אנוש.
רוב החברויות בין גברים שנרשמו בהיסטוריה מוצגות בצורה אידאלית. אלה חברויות המתוארות במונחים של אומץ, בהן אדם אחד הקריב עצמו למען חברו.
כמעט אף פעם לא מתוארים הקשרים האלה במונחים של קרבה אינטימית. אלה רגשות הנחשבים כגבריים.
למרות המטרה של החברות בין גברים מחקרים מצאו כי, לגברים יש, באופן משמעותי פחות חברים בהשוואה לנשים, ובעיקר הם חסרים חברים טובים או "חברים הכי טובים". למרות המשתמע מכך גברים אינם דנים עצמם לבידוד, והממצאים מראים, כי יש להם מגוון חברויות עם בני מינם.
למשל: חברים של פעילות (כאלה שנפגשים איתם פעם בשבוע לשחק טניס או לשתות איתם בירה וכד'). או חברים של נוחות (כאשר החברות מתבססת על החלפת טובות).
גברים נמנעים בדרך-כלל מאינטימיות וקרבה עם חבריהם. אחד החוקרים מצא שלוש סיבות עיקריות למחסומים שיש לגברים בדרך לחברות קרובה:
– – התחרות בין גברים
– – הסטראוטיפים הגבריים המקובלים
– – הפחד מהומוסקסואליות
ולבסוף אחי,
חברות אמיתית בין גברים, חוץ מיכולת להפחתת מתח, דיכאון ופחד, צריכה להיות אמיתית, נקייה ולא מזויפת.
חברות לא רק של יום שבת אלא של יום יום.
לא של פתאום אלא של תמיד.
ולא של לקחת או לתת אלא של "באמת".
דברים בטקס קידושין
דבר הנשיא, האח ז'ק אבורסי
פברואר 2015
מכובדי כולכם.
מאחר ורעיותינו ואורחינו ממתינים לבואנו אקצר את דברי,
אחיי, הנני עדיין נרגש מהמעמד החגיגי , ליבי מלא שמחה וגאווה במעמד מרשים זה שללא ספק מהווה ציון דרך בחיי המסונים, ובחיי בכלל.
בעזרת הבונה העליון של היקום, ובעזרתכם אחיי היקרים, אנסה לא לאכזב אתכם ולהיות ראוי לאמון שנתתם בי.
יחד עם נושאי המשרה החדשים, נעשה כמיטב יכולתנו למלא את תפקידנו ,לשמר ולקדם את מטרות הלשכה באחווה ובהרמוניה . עלינו להיות דוגמא ומופת להתנהגות מסונית בתוך הלשכה ומחוצה לה. עלינו לנהל ריטואלים מדויקים, יהיה לנו קל יותר ככל שנפתח את מיומנותנו המסונית , שנשכיל לפתח את שליטתנו בחומר, כך ננהל את עבודות הלשכה , במקצועיות, ביעילות, בשקט, בהרמוניה בעיקר במלוא האהבה והרצון הטוב.
מסדר הבונים החופשים הינו הרבה יותר מארגון חברתי, עיסוקינו בבניה החופשית היא מעבר לתחביב, מעבר לעיסוק מענג בזמננו הפנוי. כאן אנו סופגים את הערכים הנעלים של תורת המסונית. זוהי התעסוקה הרצינית ועמוקה, בעלת משמעות ערכית עילאית המשפרת את אישיותנו, מפתחת קשרי אחווה בין אדם לחברו ומחזקת את הקשר בין האחים לקהילה בה הם חיים.
על כולנו חלה חובה לקיום תורת המוסר בעצמנו וכלפי אחרים.
חובה עלינו לשלב את העקרונות הנעלים של הבניה החופשית בחובותינו האזרחיות, במגמה להקנות לעצמנו אורח חיים יציב, יעיל, ומאושר יותר.
כאן המקום לשאול ,מה אני כנשיא יכול לתרום בנדון ? יודע שאני צריך וחייב להדגיש לאחיי את מטרת היותנו כאן. ללמוד, לספוג וליצור את האווירה של אהבת אחים אמיתית , לחזק בתוכנו את עקרונות המוסר, שיקרבו אותנו להיות טובים יותר ואנושיים יותר. להוות דוגמא ומופת להתנהגות מסונית בתוך הלשכה ומחוצה לה. עלי לדאוג לביצוע הריטואלים במדויק. אעשה ככל יכולתי לנהל את הלשכה במקצועיות, ביעילות, בשקט, בהרמוניה ובעיקר באהבה ורצון טוב. כמובן שהנני זקוק לשיתוף פעולה של כל אחי הלשכה כדי להצליח בכל זה.
לסיום דברי עלי להודות ,לנשיא הגדול האח ה.מ.ב אבי ברנס ואת כל הנשיאים הגדולים לשעבר שפארו את המזרח בנוכחותם , אני מודה לנשיא המקדש האח המ מ. חיים נחשון על ניהול המכובד של טקס הקידושין, אני מודה למנצח על הטקסים המקדש האח המ.מ שלמה פרין על ביצוע המושלם של הטקס, תודה מיוחדת למנגן המקדש האח המ .מ. יושקו לוי שהנעים לנו את הטקס ובנדיבותו הרבה תרם שלושה קבצים של ספרי עבודה. תודה לכל האחים נושאי המשרות המקדשים כל אחד בתוארו ודרגתו שהסכימו לקבל עליהם את התפקידים וסייעו להצלחת עבודת הקידושין. אני מבי את תודתי העמוקה לכולכם . נוכחותכם מוסיפה כבוד ללשכתנו.
במעמד זה ברצוני לקרוא לכל אחי לשכת הכוכב ש"נרדמו" ,כל אחד וסיבותיו, לחזור לפעילות, התגעגענו אליכם, מקומכם אתנו.
אני רוצה להודות במיוחד לאחי לשכת "נור", שכיבדו את המעמד בנוכחות כמעט מלאה של לשכתם , בשוב מודה לכל אחי לשכתי שבחרו בי למשרה רמה זו וסמכו עלי .
הנני מאחל לכולנו תקופה של סיפוק, עשייה, שגשוג מפעילות ברוכה ומוצלחת בבריאות טובה ובהנאה שלמה.
דברים בעבודה משותפת עם הלשכות התאומות
דבר הנשיא, האח ז'ק אבורסי
מיום 13 באוקטובר 2015
אחי נשיא לשכת אקיל וחיכמת האח הנ. אג'לה אברן, אחי נשיא לשכת סאן גראל האח. הנ פרננדו ספנו, האחים המ.מ מחמט טנסל, ולוציאנו אלסנדרו והאח המ. זק ארדיטי מייסדי הברית המשולשת.
אחיי היקרים מלשכות, אקיל וחיכמת וסאן גראל והכוכב.
ראשית כל אני רוצה להודות לנשיא לשכת אקיל וחיכמת ואחי לשכתו על קבלת הפנים הנפלאה שארגנו עבור האחים המבקרים ורעיותיהם. הכנסת האורחים הראויה והמוכרת של אחינו מלשכת אקיל וחיכמת. תודה לכם.
פרט אישי קטן על עיירה אורטקויי, מקום בו אני אוהב לבקר כל פעם שאני נמצא באיסטנבול. אבי ז"ל נולד , גדל וכעת טמון בבית הקברות של אורטקויי, יש לי זיכרונות רבים מימי הביקורים בילדותי עוד כשנחל זרם באמצע הרחוב הראשי. השבוע עם בואי לאיסטנבול ביקרתי את קבר אבי.
מכובדי.
לפני כשמונה וחצי שנים ליתר דיוק בתאריך 26/5/2007 בהיותי מזכיר לשכת הכוכב, בעבודה משותפת רבת משתתפים, מרגשת ומפוארת חתמו הנשיאים דאז האח המ.מ מחמט מטסל נשיא לשכת אקיל וחיכמת, האח המ.מ. לוציאנו אלסנדרו נשיא לשכת סאן גראל והאח. המ. זק ארדיטי נשיא לשכת הכוכב , על ברית לשכות אחיות בין שלושת לשכותינו.
הצעה לכריתת הברית באה מלשכת אקיל וחיכמת ונשיאה דאז האח המ.מ מחמט טנסל ע"י פניה לנציג הלשכה הגדולה של מדינת ישראל בלשכה הגדולה של טורקיה האח המ"מ חיים אלמוג. הפניה הרשמית הועברה דרך הלשכה הגדולה של טורקיה ללשכות הגדולות של ישראל ואיטליה. יש לציין, שבאותו עת, הלשכות אקיל וחכמת מס 80 ולשכת סאן גראל מס 80 מסרדיניה היו כבר לשכות תאומות, וצירפו את לשכתנו כסמל לאחוות האחים השורר במסדר ללא הבדלי דת גזע וצבע, על פי העיקרון המקודש של הבניה החופשית הדוגלת באחווה וכיבוד האמונה של כל אחד מאחיה. המפגש ומועד הטקס לכריתת ברית נקבע לאחר קבלת ברכותיהם של הלשכות הגדולות.
מאז ערכנו ביקורים הדדיים באיסטנבול, סרדיניה ותל אביב כמדומני פעמיים בכל לשכה. הפעם אנו פותחים את הסבב השלישי.
נשיא נכבד, אנוכי ואחי לשכתי שמחים לבקר בעיר איסטנבול, כשחלק מאחי הלשכה נולדו ,למדו, וחלקם שירתו בצבא ואף גידלו משפחות.
הבניה החופשית היא אוניברסלית, ותפארתה על כך שאחים בני דתות שונות, צבע, גזע, עם ולאום, מושיטים האחד למשנהו יד אחים נאמנה, יושבים שבת אחים גם יחד, ועובדים את עבודותיהם המוסריות, כאשר כל אחד מתייחד עם אלוהיו שלו, מבחינת "איש באמונתו יחיה".
בארצנו קיימות לשכות העובדות ב 9 שפות: עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית, רומנית, תורכית ורוסית. כמוכן קיימות לשכות מעורבות בה עובדים אחים מכל הדתות.
בכך מקרבים אנו את האחים כולם, הן הוותיקים והן אלה שזה מקרוב באו, הן אלה הדבקים בשפת החוץ והיום יום, והן אלה העורגים לשפת האם שלהם.
אחינו בארץ נחלקים לבני 7 דתות ואמונות : יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים, ארמנים, קופטים ובהאיים.
מטרות הבניה החופשית נעלות, כולן מכוונות לקיומם של ערכים מוסריים, לטובת הפרט האנושות, להיטיב עם האדם והזולת לעזרה וצדקה.
זו גדולתה של הבניה החופשית, שבה נפגשים כולם, וכאמור , איש באמונתו יחיה.
אני רוצה לברך את האח המ. CELIL LAYIKTEZ על הרצאתו.
דברים בשולחן הלבן בעבודה משותפת עם הלשכות התאומות באיסטנבול
דבר הנשיא, האח ז'ק אבורסי
31 באוקטובר 2015
אחיי ואחיותיי היקרים מלשכות, אקיל וחיכמת וסאן גראל ולשכת הכוכב.
ראשית אני רוצה להודות על כוס הברכה שהרמתם לכבודי ולכבוד אחי לשכתי ,לחיים.
זה עתה סיימנו את העבודה המשותפת של לשכותינו, השביעית במספר. עבודות שהפכו למסורת להנאת האחים המשתתפים, שמענו הרצאה מעניינת על תולדות הבניה החופשית בתורכיה. אני ואחי לשכתי שמחים להיות כאן עם אחיי ורעיות שלוש הלשכות.
ברשותכם אחיי ברצוני להפנות מספר משפטים לרעיות הנמצאות בינינו.
אחיות יקרות ,
הנני רוצה להפנות את עיקר דברי לרעיותינו הנמצאות היום יחד אתנו ומכבדות בנוכחותן את המפגש של הערב. אציין, שכל פעילות ברוכה של האחים במסדר , לא תיתכן ללא תמיכתן ועזרתן של הרעיות, הן ברעיון והן בעשייה. רעיותינו הן שותפותינו לחיים "עזר כנגדי" .כפי שנאמר בספר בראשית פרק 2 פסוק 18 "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". ברשותכם אבקש מכל האחים לקום ולהרים כוס לחיי רעיותינו .לחיים
רעיות נכבדות , הנה הערב , יש לנו, את ההזדמנות לארח אתכן ולהיות שותפות לאווירה של אחווה ששוררת תמיד בליבנו. בטוחני שהישיבה וההקשבה במחיצת רעיותינו , מוסיף לנו אושר והנאה. אנו כמו רבים מלשכות בונים חופשים מארחים פעם בשנה את רעיותינו בלשכה כדי שיראו ויתרשמו במה עוסקים בעליהם כשנעדרים מהבית. מאמין שמאוד כדאי לנו לחפש הזדמנויות רבות יותר, שתאפשר לשבת ולבלות יחד עם הרעיות.
הנני אומר את המילים אלו לא רק כדי לפרגן, אלה כדי להמחיש את מה שאני מאמין , והוא, שהחצי השני של האדם, שהוא אשתו ,זה החצי היפה, המוצלח והסוד להצלחתו.
שלמה המלך היה אומר לבנו, בני תשמע את עצות אביך אך אל תיפרד מהחינוך והנועם שאמך לימדה אותך. אי אפשר להתעלם מתפקידה של האישה בחינוך ועיצוב ילדיה .
תפקידה של האישה הרבה יותר מורכב משל הגבר, בנוסף לתפקידה מחוץ לביתה ובתוך ביתה גם בחינוך של ילדיה יש לה תפקיד חשוב ומרכזי. עתיד שכל אומה תלויה בחינוך שמקבל כל ילד/ה בתוך ביתה וכאן לא נוכל להתעלם מתפקידה של האם.
מכובדי לסיום דברי ,אני מאחל למדינותינו ולכל העולם שקט, שלווה ושלום.
להתראות בעבודה המשותפת הבאה
על החיוך וחשיבותו
דבר הנשיא, האח ז'ק אבורסי
בעבודה מיום 21 במאי 2015
החיוך אינו עולה מאומה, אך ערכו רב
נכון, אין הוא עולה כסף- אך שווה זהב
הוא מעשיר את מקבליו, מבלי לרושש את נותניו
אין אדם שהוא כה חזק ועשיר, עד כי יוכל לוותר עליו ולהתקיים בלעדיו
– ואין אדם כה עני שלא יוכל לתת אותו
הוא מביא אושר בבית, שותף לרצון הטוב בעסקים,
מקיים ידידים ,מנוחה לעייף, זיו אור לנדכא,
קרן שמש לעצוב וסם טבעי ופלאי לקשי יום!
אין לקנותו בכסף, להוציאו בערמה, או להשיגו במרמה.
כי כך אין לו כל ערך, אלא אם – מופיע הוא מאיליו, באופן טבעי.
הוא מופיע חיש מהר כברק- אך זכרונו לעיתים נשאר לנצח
יש והאנשים עייפים מידי, מכדי שיהיו מסוגלים לחייך אליך.
חייך אתה לעומתם! שכן, אין לך אדם הנזקק כל כך לחיוך
כמו אותו אדם שאינו מסוגל לחייך אליך!!!
החיוך אומר הריני מחבב אותך, הנך גורם לו בפגישתכם אושר רב
ויהיה שמח לראותך
לכן תמיד תחייכו.
תולדות לשכת הכוכב
דבר הנשיא האח ז'ק אבורסי
בעבודה מיום 19 במאי 2016
אחיי היקרים
ביום ראשון ב 15 למאי 2016 לשכתנו אהובה חגגה 83 שנה ליסודה. מבוגרת אבל במצב מצוין, אפשר להגיד שמעוררת קינאה בצעירות יותר.
אין לי שום כוונה להיכנס ולספר על תולדות לשכתנו, אלה רק במשפטים בודדים.
לפני הקמתה, האחים עבדו בלשכות שונות ביפו שהיו אז תחת חסותה של הלשכה הגדולה של מצריים, ולאחר מכן תחת חסותה של הלשכה הגדולה של פלסטינה. לשכתנו קמה בשנת 1933 בחולות תל אביב, ברחוב מונטפיורי ובה אחים יהודים וערבים.
במרוצת הזמן, הלשכה שהתחילה לעבוד עם אחים מעטים, גדלה, ומתוכה קמו לשכות בצלאל שעובדת עד היום, ולשכת אחווה הרדומה. לא נשכח שרבים מאחי הלשכה היו גם בין מייסדי לשכות רבות ביניהן לשכת לה פטרנידד ולשכת ונור העובדות בשפות ארץ מוצאם.
במבט לכתובים מהעבר , אפשר לראות שגם אז כיום, לשכתנו תמיד התברכה באחים איכותיים, בהרכב אנושי טוב, הרכב אנושי אשר העלה את קרנה של לשכת הכוכב וקבע את מעמדה הטוב ובין המובילות במסדר.
בין יתר האחים הרבים שתרמו את חלקם להתפתחותה ומעמדה של הלשכה לא נשכח את חלקו הרב של האח המ.ב בן ציון איילון שאת ספרי הדרכותיו ("בין העמודים") אנו לומדים עד היום.
אחי לשכת הכוכב, תמיד פעלו במשך שנים מאז הקמתה , לפי עקרונות המוסר והיושר. אחי לשכת הכוכב, הם היו והינם היום מוכנים להיקרא לדגל, כדי להצעיד את המסדר והבניה החופשית בדרך הטובה. השאלה שנשאלת, מה סוד הצלחתה של לשכת הכוכב שתמיד ידע לשמור בחמימות מופלאה את לבבות אחיה ?
התשובה היא אחת: פשטות, יושר וצנעה.
מי ייתן ועוד נזכה אחיי, להוביל את לשכתנו גם בעתיד כמובילה בין הלשכות המסדר בארץ בכל תחום בבניה החופשית.
על המשורר יוּנוּס אֶמְרֶה והסופים
דבר הנשיא, האח ז'ק אבורסי
בעבודה מיום 2 ביוני 2016
אחיי,
בעבר, שמענו מפי אחינו ישראל בר יהודה, בדברים אודות המשורר יוּנוּס אֶמְרֶה.
אמרה, מיסטיקן ומשורר מסוף המאה ה- 13, חי באנטוליה אשר בטורקיה בתקופה בה היא הייתה תחת שלטון של הסלג'וקים, אך בכפיפות לאימפריה המונגולית.
באזור דיברו אז ערבית כאשר דנו בדת ומדע, פרסית כשפת הספרות ומעמד האצילים, וטורקית כשפת הצבא והעם. בתוך העושר התרבותי הזה גדל יונוס אמרה, ומשום מה הוא בחר לשורר את שיריו בטורקית. הוא הפך לא רק לראשון, אלא לגדול המשוררים הסופים הטורקיים.
אין בכוונתי להיכנס לפרטיו וחייו של יונוס אמרה. כיום יש לנו אתר אעביר את תוכן דברי ,והמעוניינים ימצאו פרטים על המשורר.
רק אזכור קטן, לפני כחמש שנים בערך יצא ספר ראשון משיריו בעברית, הייתי בהשקתו , והמתרגמים היו האח המ מ. סלים אמדו, דר' אברהם מזרחי מבית חולים וולפסון והעיתונאי מאיסטנבול דניס אוזאלוו.
אקריא לכם אחד משיריו:
תָּנִיחַ שֶכָּל קְצוֹתָיו שֶל הָעוֹלָם כָּבַשְתָּ
אוֹ בִּנְכָסָיו שֶל עוֹלָם בְּהִמוּרִים זָכִיתָ
עַל כֵּס שְלֹמֹה הַמֶּלֶך תְּדַמֶּה שֶיָשַבְתָּ
עַל פֵיוֹת וַעֲנָקִים אֶת מָרוּתְךָ כָּפִיתָ
מַטְמוֹנוֹ שֶל פֶרִידוּן וְזֶה שֶל נוּשִירֶבַאן
וְגַם הַזֶּה שֶל קְרֶזוּס לְמָמוֹנְךָ הוֹסַפְתָּ
הָעוֹלָם כִּנְגִיסָה, תַּחְשֹב שֶאוֹתוֹ לָעַסְתָּ
לְעִיסָה לֹא מַסְפִּיקָה, תָּנִיחַ שֶבָּלַעְתָּ
תָּנִיחַ שֶחַיֶיךָ דְּרוּכִים כְּחֵץ עַל קֶשֶת
חֵץ דָּרוּךְ דִינוֹ לָעוּף, תָּנִיחַ שֶשִחְרַרְתָּ
מַיִם מִלְּאוּ גְרוֹנְךָ כַּאֲשֶר בְּיָם נִבְלַעְתָּ
לֹא יַעֲזֹר לְהֵאָבֵק תָּנִיחַ שֶטָּבַעְתָּ
יוֹמְךָ יָבוֹא וְתָמוּת, אֶת זֶה אַתָּה יוֹדֵעַ
תַּעֲזוֹב אֶת הָעוֹלָם, תָּנִיחַ שֶנִקְבָּרְתָּ
כָּל נְשִימָה גוֹזֶלֶת קְצָת חַיִים מֵחַיֶיךָ
עָבְרָה מַחֲצִית זְמַנְּךָ, תָּנִיחַ שֶסִּיַמְתָּ
אַף שֶעֲזוֹרִים עָבְרוּ בְּצוּרָה כֹּה נְעִימָה
סוֹף פָּסוּק הוּא נְשִימָה, תָּנִיחַ שֶשָכַחְתָּ
תודה על ההקשבה.
פרטים נוספים על המשורר
פעמים מעטות בהיסטוריה קמות דמויות שהשפעתן חורגת לא רק מזו של ענקי רוח או מצביאים מהוללים, אלא גם מכל מה שהן עצמן שיערו או תכננו. זה קורה כאשר בזמן הנכון ובדרך הנכונה נוצרת יצירה שהשפעתה מתגלגלת לכדי שינוי תרבותי מקיף. כזה היה למשל התרגום של מרטין לותר לברית החדשה, מלטינית לגרמנית, תרגום שבעזרת מכונת הדפוס שהומצאה זמן קצר לפני כן לא רק תרם רבות למהפכה הפרוטסטנטית, אלא למעשה השפיע בצורה מכרעת על דמותה של השפה הגרמנית כפי שאנחנו מכירים אותה כיום.
תרומתו של יונוס אמרה לתורכיה דומה לזו של לותר לגרמנית. אמרה, מיסטיקן ומשורר מסוף המאה ה- 13, חי אנטוליה אשר בטורקיה בתקופה בה היא היתה תחת שלטון של הסלג'וקים, אך בכפיפות לאימפריה המונגולית. באזור דיברו אז ערבית כאשר דנו בדת ומדע, פרסית כשפת הספרות ומעמד האצילים, וטורקית כשפת הצבא והעם. בתוך העושר התרבותי הזה גדל יונוס אמרה, ומשום מה הוא בחר לשורר את שיריו בטורקית. הוא הפך לא רק לראשון, אלא לגדול המשוררים הסופים הטורקיים.
הטורקית הפכה בידי אמרה לשפת ספרות, התעטרה בחן וקנתה לעצמה ביטחון עצמי ומעמד. מזמנו של אמרה התחילה עליית קרנה של הטורקית, ומזמנו הרשו לעצמם אוהביה לכתוב בה ספרות ושירה. אבל יונוס אמרה היה הרבה יותר מ"מחדש הטורקית" – הוא היה גם מיסטיקן גדול, או בשפתו: דרוויש. הדרוויש, מילה פרסית שמשמעה "עני", היה נווד רוחני, אולי המקבילה המוסלמית לסאדהו ההודי, שחיפש את הקשר עם האל תוך שהוא נודד בדרכים וסומך על האחרון שיספק את כל צרכיו.
יונוס היה סופי בתקופה בה הזרמים הסופיים רק החלו להתגבש, ואולי משום כך היה יכול לפרוץ לו דרך משלו. ייתכן שפגש בחייו את המיסטיקן הגדול ג'לאל א-דין רוּמי (שהגיע מפרס לאזורו), אבל היה מסוייג מ"המסדר" שהחל להתגבש סביבו. בכתביו הדגיש את האופי הבלתי-ממוסד של הידע הרוחני, ובשונה ברומי שכתב בפרסית, כתב יונוס כאמור בשפת העם, טורקית.
השנה נזכה לשני ספרים בעברית המוקדשים ליונוס. הראשון כבר יצא, ומאגד בתוכו תרגומים משפת המקור של שיריו של יונוס אמרה. הספר, "אותי שיגעה אהבתך" (הוצאת כרמל, התרגום ע"י דניס אוזלוו, סלים אמאדו ואברהם מזרחי) יפיפה, מכיל גם צילומי הדפסים מההווי הדרווישי, וכן אחרית דבר (שחלק מהאינפורמציה שהבאתי קודם לקוחה ממנה). ספר שני, "הדרוויש יונוס – נשמתו של העם הטורקי", אמור לצאת בהוצאת "עולם קטן" של יעקוב אבן יוסוף (וגם הוא עזר לי ללמוד על יונוס). מכאן והלאה אפסיק לדבר, ואתן למשורר לשורר (מתוך הספר "אותי שיגעה אהבתך").
על תורת המוסר
דבר הנשיא, האח ז'ק אבורסי
בעבודה מיום 16 ביוני 2016
אחי,
על שלושה יסודות נשענת הבנייה החופשית, על תורת המוסר שלה, על הגשמתה בחיים ועל האוניברסליות שבה.
מטרת הבניה החופשית להקנות לאחיה ערכי מוסר עילאיים, המעלים את רמתם המוסרית והתרבותית, מלמדים אותם מידות טובות ונוטעים בליבותיהם הוויה של ידידות ולכבד את הזולת.
הלקחים שאנו לומדים כוללים דברי הגות ומוסר השכל, שמרחיבים את אופק מחשבותינו ומשמשים חומר לעיון ולהתעמקות. הם מורים לנו כיצד לכוון את התנהגותנו בחיים לפי עקרונות אלה.
עלינו ללמוד ולשנן תורה זו ללא לאות, כדי לחזק את אמונתנו לעודד את רוחנו במאמץ הרצוף לשפר את מידותינו ומעשינו.
אנו לומדים להתמיד ולחנך את עצמנו במידות הטובות למען נוכל לשמש דוגמה טובה גם לאחרים.
הבנייה החופשית כוללת אחים מכל צבעי הקשת של האוכלוסייה ללא הבדל דת , גזע, ולאום, דבר המקנה לה מעמד של ארגון אוניברסלי, שאין לו אח ורע בוותק ובמוניטין שלו. המאחד את כולם הם הרעיונות והאידיאלים המשותפים, היוצרים קירבה ואחווה בין הבונים החופשים בכל העולם.
מי ייתן להגשמת יעודנו בחיים נזכה לבנות את היכלנו המוסרי על בסיס תורת המוסר של הבניה החופשית.
תודה על הקשבה.
דברים ביום הרעיה וחג הפרח
דבר הנשיא, האח ז'ק אבורסי
מיום 21 ביולי 2016
אחיותיי היקרות,
אני שמח לארח אתכן אחיות יקרות פעם נוספת בתקופת כהונתי כנשיא לשכת הכוכב. תקוותי שגם הנשיאים שיבואו אחרי ינהגו כך. ביניכן יש שעברו את הטקס מספר פעמים וישנן רעיות שזו פעם הראשונה, נקווה שתיהנו מהטקס ובהמשכו.
על קצה המזלג- משהו על מחשבה המסונית. אנו הבונים החופשים, שואפים לתקן את כל המידות שלנו, ואומנם יש הרבה מידות רעות לעקור, אבל אנחנו גם בונים ונוטעים בנפש האדם את אמונתו, האמונה באדם, בחינוך העצמי שלנו, ברצוננו החופשי המקנן בלבנו. תורתנו היא תורת מוסר שבלעדיה לא יחיה האדם, כשם שלא יחיה בלא אוויר לנשימה. תורתנו היא לא ערטילאית, היא כלולה בתורת המידות, בעשייה ובנוהג. במעשי יום יום משובצים שתי וערב תוך רקמת חיינו.
הבונים החופשים שואפים לשנות את אופי האדם על ידי חינוך עצמי, בדרכי נועם תוך כדי הכנעת מושגי תרבות ודרכי חינוך.
מי שראה את האור המסוני מעולם לא ישתחרר מהרעיון הנעלה הזה. יקרה שאח יתרחק לתקופה ידועה מהעבודה המעשית בתוך הלשכה, אבל המידות תלווינה אותו יום יום, מבלי שהוא ירגיש בכך.
אנו שואפים, לתרבות ורעות, רעות היא דרגה גבוהה של תרבות, הדורשת מאמץ רוחנית ונפשי כאחת.
הבניה החופשית מלמדת את הבונה החופשי יותר על חייו הרוחניים, ניתן ללמוד סולם ערכי של התקדמות והתפתחות רוחנית שנולדו מתוך ניסיון של שנים. הבנייה החופשית מלמדת על משפחה ועבודה, על ערכים שמעשירים את האדם ועוזרים לו להיות ממוקד יותר ומחלצים מתוכו את החלקים הטובים יותר שבו.
שמו לב אחיי ואחיותיי, עורכי דין, רופאים, שופטים, נהגי מוניות, יהלומנים, אנשי היי טק, מרצים , מורים, קוסמים וסוחרים, כולם יושבים זה לצד זה וחולקים רצון לשפר את עצמם ואת הסובבים אותם.
את הסודות שיתגלו אי אפשר לקחת מהם, כי מי שבוחר להיות בונה חופשי נשאר בונה חופשי לנצח.
להיות בונה חופשי אומר להיות אחראי למעשים שלך ולדברים הקורים בעולם וזה סוד ענק ובקונספירציה חובקת עולם.
למעשה הבנייה החופשית מיועדת להבליט אצל האח החבר בה, תכונות חיוביות של מוסר, צדק, צדקה ועוד. לא פעם שואלים אותנו : האם הבניה החופשית תיקנה או שיפרה משהו אצלך ? לעיתים , ניתן ללא חשש לענות על השאלה זו בתשובה חיובית, וזאת , כאשר יש לזכור כי אנשים רבים המצטרפים לבנייה החופשית מגיעים אליה עם מכלול של תכונות אחוותיות, רצון לעזור לזולת, רצון לתרום ולסייע, אלה הם " בונים חופשים ללא סינר"
אם זאת קיימים דווחים מאחים וב"ב על שיפור בהתנהגות וכוון הטוב והמיטיב.
רצוי על כן, כי אלה שהמסדר מקבל בין כתליו צריכים להגיע מצוידים כבר בכל המידות הטובות שבלעדיהן לא יצלח הדבר. הבנייה החופשית ממש כמו הבנייה המעשית מושתתת על יסודות, יסודותיו של המועמד חייבים להיות טובים , ערכיים, ענווים ובעיקר מוסריים. על יסודות איתנים כאלה ניתן לבטח ליצוק את ערכי הבנייה החופשית, להרים קירות שכולם אמות מידה ובהם חלונות לקבל את העולם , לראות אותו , להעריך את סגולותיו. וגג אחד, העוטף תחתיו את הבונים החופשיים כולם בכל תבל.
הבנייה החופשית מלמדת את אחיה תורת מוסר. היא מהווה פתח לגילוי ושיפור עצמי. היא מלמדת דרך חיים המשלבת התחשבות בזולת והפיכת האדם לטוב יותר. לקחים אלו נלמדים בעזרת שיעורים המועברים במפגשים, המכונים עבודות לשכה, המשלבים טקסים וטקסטים רעיוניים, המלאים סמלים ואלגוריות. טקסי החניכה והתהליך הקודם להם נועדו להכין את האח ולשנות את נקודת מבטו על החיים לא רק אינטלקטואלית, אלא גם רגשית ורוחנית. בניגוד לטקסט יבש הנקרא או נלמד בצוותא, לטקס יש ערך מוסף שהפך את החומר “הלימודי" לחוויה, חוקק אותו בליבו של האח ועוזר לו לדעת, באמת ובתמים, את מהות הרעיונות.
אחיותיי ואחי מאחל לכם המשך ערב נעים . תודה על ההקשבה.
דברים בעבודה משותפת עם הלשכות התאומות בישראל
דבר הנשיא, האח ז'ק אבורסי
מיום 17 בנובמבר 2016
היום בעבודה המשותפת התשיעית במספר ,אנו אחי לשכת הכוכב, שמחים לארח את האחים מהלשכות התאומות "אקיל וחיכמת" מאיסטנבול ו"סאן גראל" מסרדיניה.
לצערי מסיבות שונות לא יכלו להשתתף מספר רב יותר של אחים מלשכת אקיל וחיכמת וזה מצער אותי. העבודות המשותפות שאנו מקיימים מחזקות את מטרת המסדר והיא אחוות אחים.
הבניה החופשית היא אוניברסלית, ותפארתה על כך שאחים בני דתות שונות, צבע, גזע, עם ולאום, מושיטים האחד למשנהו יד אחים נאמנה, יושבים שבת אחים גם יחד, ועובדים את עבודותיהם המוסריות, כאשר כל אחד מתייחד עם אלוהיו שלו, זו גדולתה של הבניה החופשית, שבה נפגשים כולם, מבחינת "איש באמונתו יחיה".
ידוע לי שבארצות רבות קיימות לשכות דוברות שפות שונות משפת המקום, בביקור שערכתי יחד עם אחי לשכת נור בסקוטלנד נודע לנו ,שקיימת לשכה שמקיימת את העבודות בשפה העברית. דוגמה טובה , היא ישראל, אשר בה לשכות העובדות ב 9 שפות: עברית, ערבית, אנגלית, צרפתית, ספרדית, גרמנית, רומנית, תורכית ורוסית. כמוכן קיימות לשכות מעורבות בה עובדים אחים מכל הדתות. בכך מקרבים אנו את האחים כולם, הן הוותיקים והן אלה שזה מקרוב באו לאותה מטרה אוניברסלית .
מטרות הבניה החופשית נעלות, כולן מכוונות לקיומם של ערכים מוסריים, לטובת הפרט האנושות, להיטיב עם האדם והזולת לעזרה וצדקה.
הבנייה החופשית מתוארת באינספור סמלים על מנת להעביר מסרים אל כל האחים ולהזכיר להם את הלמידה האחוותית.
סמל אחד המופיע ברוב הסמלים המוכרים של הבניה החופשית הינו האות 'G'. . הסימן המוכר ביותר ללא ספק, כשמחפשים בגוגל את הערך בונה חופשי הינו המחוגה והזווית הישרה עם האות 'G' באמצע.
האות G בבנייה החופשית עשויה לסמל את אלוהים -באנגלית – GOD או מושגים שונים אחרים שתחילתם באות זו. מכל מקום, הבנייה החופשית אינה ארגון דתי ולא מכריחה אף אח לאמונה מסוימת. אם כך, ליתר דיוק, האות G הינה גם ציון השם האדריכל הגדול של היקום Great architect of the -universe.
אחים בבנייה החופשית יכולים להאמין באיזו דת שיבחרו, אך על מנת להפוך לבונה חופשי על המועמד להאמין בישות עליונה, אשר בשפה המאסונית נקרא "האדריכל הגדול של היקום". האות G מזכירה לנו שאנחנו תחת עינה הבוחנת של ישות עליונה לכן כל מעשינו נצפים בה. מכאן, האות G, בצירוף למחוגה ולזווית הישרה משמעותה, שעלינו לשים לב למעשינו ולנהוג בתבונה בידיעה שהאדריכל הגדול של היקום נוכח תמידית וצופה בנו.
ישנה עוד סברה כי משמעותה של האות G בבנייה החופשית הינה גאומטריה (Geometry). הבנייה החופשית נולדה מתוך מדע הגאומטריה ומירב סמליה מבוססים על גאומטריה.
בעבר, גאומטריה הייתה הכלי שהשתמשו בו הסתתים להשיג שלמות בבנייתם. כיום, הגאומטריה מורה בסמליה כי עלינו לשאוף לשלמות ככל הניתן ותמיד לשפר עצמנו על מנת להגיע לשם.
משמעות אשר תאושר בידי רבים הינה שהאות G בעצם ממזגת את שתי המשמעויות המצוינות לעיל.
האות G בבנייה החופשית מסמלת את הגאומטריה המבוקרת על ידי האדריכל הגדול, ולכן משתמשים בה בכדי להזכיר לאחים לפעול בצדק ולעבוד ולשפר עצמם מכיוון שכולנו תחת השגחתו של האדריכל הגדול של היקום.
גאומטריה תחת האדריכל העליון של היקום הינה המשמעות הנפוצה לאות G.
הבניה החופשית מבוססת בין השאר על מדע הגאומטריה לכן לא ניתן להבדילו ממנה ,כמו כן אמונה בקיום של ישות עליונה הינה מה שנדרש על מנת להצטרף לאחוות הבונים ולהפך לבונה חופשי. מחבק את כולכם באווירה אחוותית השוררת היום בהיכלנו.
דברים בשולחן הלבן בעבודה משותפת עם הלשכות התאומות
דבר הנשיא, האח ז'ק אבורסי
מיום 17 בנובמבר 2016
שמח אני לראותכם אחים והאחיות יחד בערב זה.
ברשות האחים, ברצוני להפנות מספר משפטים לרעיות ולבנות הזוג הנמצאות בינינו.
אחיות היקרות,
אני רוצה להפנות את עיקרי דברי ,כאן בשולחן הלבן , לרעיות ולבנות הזוג המכבדות הערב אותנו בנוכחותם.
אציין, שכל פעילות ברוכה של האחים במסדר, לא תתאפשר ללא תמיכתן ועזרתן של הרעיות, הן ברעיון והן בעשייה. רעיותינו הן שותפותנו לחיים "עזר כנגדי" . כפי שנאמר בספר בראשית פרק 2 פסוק 18 " לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו". ברשותכם אחי אבקש מכל האחים לקום ולהרים כוס לחיי רעיותינו. לחיים.
רעיות יקרות , הנה הערב, שוב יש לנו את ההזדמנות לארח אתכן ולהיות שותפות לאווירה של אחווה ששוררת תמיד בליבנו.
בטוחני שהישיבה וההקשבה במחיצת רעיותינו, מוסיפה לנו אושר והנאה. אנו, כמו רבים מלשכות בונים חופשים בעולם, בוודאי גם באיסטנבול וסרדיניה , מארחים פעם בשנה את רעיותינו כדי שיראו ויתרשמו במה עוסקים בעליהם או בני זוגם כשנעדרים מהבית.
אינני אומר את המילים האלו רק כדי לפרגן, אלא כדי להמחיש את מה שאני מאמין, והוא, שהחצי השני של האדם, שהוא אישתו או בת זוגו, זה החצי היפה ,המוצלח וסוד הצלחתו.
שלמה המלך היה אומר לבנו, בני תשמע את עצות אביך אך אל תיפרד מהחינוך והנועם שאמך לימדה אותך.
אי אפשר להתעלם מתפקידה של האישה בחינוך ועיצוב ילדיה. תפקידה של האישה הרבה יותר מורכב משל הגבר, בנוסף לתפקידה מחוץ לביתה ובתוך ביתה ,גם בחינוך של ילדיה יש לה תפקיד חשוב ומרכזי.
עתידה שכל אומה תלויה בחינוך שמקבל כל ילד/ה בתוך ביתה וכאן לא נוכל להתעלם מתפקידה של האם.
מכובדי לסיום דברי , אני מאחל למדינותינו ולכל העולם שקט, שלווה ושלום.
להתראות בעבודה המשותפת הבאה.
על אהבת אחים, עזרה ואמת
דבר הנשיא, האח ז'ק אבורסי
מיום 1 בדצמבר 2016
לנו הבונים החופשים יש שלושה עיקרים והם:
אהבת אחים, עזרה ואמת.
על ידי קיום אהבת אחים לומדים לראות את כל הגזע האנושי כמשפחה אחת, את הגבוה והנמוך, העשיר והעני, כולם נבראו על ידי אב אחד גדול, אנו תושבי היקום, חייבים לעזור, לתמוך ולהגן איש על רעהו. על סמך עיקרון זה , הבניה החופשית מאחדת אנשים מכל העולם ללא הבדל דת, גזע וצבע.
חשיבותה של אהבת אחים, היא העיקרון החשוב בתורת הבניה החופשית .
העזרה היא, עמוד התפארת , האמת היא עמוד החוכמה המאיר על לשכתנו, ואהבת אחים, היא עמוד הגבורה , המאחד אותנו למשפחת אחים.
בקיום של אהבה ,יש מרכיב חשוב מאוד והוא הפשרה.
בחיינו, נתקלים במצבים רבים ושונים, בהם דרוש פשרות לטובת האחווה. אין פירוש הדבר שעלינו להסכים עם חוסר צדק, אלה ללמוד מתי לוותר ומתי להיות זקופים ובראש מורם.
הוויתור למען האחדות לא צריך להתפרש כחולשה , אלה כמעשה אחוותי כדי לשמור על שלמות.
אחיי בואו נבחן את עצמנו, היכן אנו עושים שרירים ומתעקשים, והיכן אנו מתפשרים, כאשר נבין כי למעשה אין לנו מה להפסיד מהפשרה, אז נוכל לחיות בהרמוניה ובאיזון.
תפילתי שהבונה העליון של היקום, יעניק לנו את השלווה, לקבל את הדברים שאיננו יכולים לשנות ושייתן לנו את האומץ לשנות את הדברים שכן יכולים.
תודה על ההקשבה.
דברי פרידה בתום כהונתו כנשיא
דבר הנשיא, האח ז'ק אבורסי
מיום 19 בינואר 2017
אחיי,
זו עבודתי האחרונה כנשיא לשכת הכוכב, אני מרגיש, כי זכות גדולה נפלה בחלקי להיות הנשיא
ה-46 , שזו גם שנת הולדתי , בלשכה כה מפוארת , וכפי שנאמר על ידי יודע דבר , אחת מהלשכות הגדולות בין הלשכות האחיות במדינת ישראל. וזה לא מובן מאליו , מאחורי זה עומדים אחים ותיקים כחדשים, איכותיים, עקביים, מנוסים הרואים את תפיסת העולם של הבניה החופשית כדרך חיים ומיישמים אותה בחיי יום יום.
יש אומרים שפעמיים שמח נשיא לשכה, כשנבחר וכשמסיים. הנני רוצה לציין , ואכן בתחושת של סיפוק רב, מסיים אני היום את תפקידי כנשיא לשכת הכוכב. אני יודע שלא השלמתי את כל מה שתכננתי לעשות אך בטוח שעשיתי ככל יכולתי כדי לקדם את הלשכה.
אחת המשימות שרציתי לבצע הייתה להחזיר את האחים הרדומים לפעילות, קיימתי מספר שיחות עם כל אחד מהם, ידוע לי שגם אחים אחרים שוחחו איתם, למרות שחלקם הבטיחו שיחזרו , בפועל לא קרה דבר. וזה מצער אותי.
משימה נוספת, שרציתי לבצע וקיימתי הייתה, שמרבית הלקחים בעבודות הדרגות יינתנו על ידי אחי הלשכה ואכן בעבודות דרגות האחרונות ראינו שהמשימה כמעט הושלמה.
אני ממליץ גם לנשיא הבא להמשיך למלא את החסר למרות, שמרבית הלקחים ניתנים על ידי אחי הלשכה.
הגעתי למשרה זו אחרי 15 שנות פעילות בהם מילאתי תפקידי מדריך שני, 5 שנים של מזכיר תחת 3 נשיאי לשכה ומפקח ראשון.
השתדלתי ככל יכולתי לנהל את הלשכה באופן מסודר, עם תכנים מעניינים ובסדר מופתי, למרות העברית הלא תקנית שבפי שלפעמים גרמה לגלגולי עיניים של כמה אחים וחיוכים בסתר או בגלוי. אך תמיד ראיתי את זה ברוח טובה, כי כך הורגלתי, לחיות בשלום ובסלחנות למען השלמות. עם זאת , למרות הרצון, שככל אדם , לא תמיד עושים את מה שמתכוונים.
אמרתי שההרמוניה בתוך הלשכה חשובה לי , אכן כשאני מביט לאחיי לפני ואחרי העבודה , הרוח אחוותית, העזרה הדדית ואת אהבת אחים, יודע אני שיש לנו לשכה ראויה למקומה במסדר.
יודע אני שרובנו , ממתינים בקוצר רוח לימי חמישי פעם בשבועיים כדי לעבוד ולהיות יחד, ואם מסיבה שלא תלויה בנו לא מקיימים את העבודה יש הרגשה שחסר משהו.
עדות לכך- שולחן אחוות אחים של יום חמישי לפני שבועיים, שלצערי לא יכולתי לקחת בו חלק, הגיעו אחים במספרים זהים לעבודות הלשכה כי לא רצו לפספס את מפגש אחים.
בתקופה כהונתי כנשיא לשכת הכוכב ,קידשתי 8 אחים, אחים משכילים, איכותיים, ונלהבים שמפארים את היכלנו.
שלא כמקובל ,קיימתי שתי עבודות "יום הרעיה והפרח" אשר יחד עם מפגשים בביתם של האחים, תרמו לחיזוק קשרנו עם האחיות המלוות אותנו בחיי יום יום.
בנוסף קיימנו פעמיים מפגשים עם לשכות האחיות ,בשנה שעברה באיסטנבול והשנה בישראל.
הנסיעה לאיסטנבול הייתה חוויה לרבים מהאחים, לנוכח קבלת הפנים בה זכינו על ידי המארחים.
לצערי המשלחת התורכית שהגיעו לארץ ,הייתה דלה ,מנסיבות שונות ואולי בגלל סמיכות העבודות המשותפות. לכן החלטתנו להיפגש פעם בשנתיים. העבודה הבאה תתקיים בסרדיניה.
אני רוצה להודות לכל נושאי המשרה שסייעו לי לנהל את הלשכה, כי בלי הסיוע שלהם, לא יכולתי לבצע את מה שרציתי לבצע. אינני רוצה לציין שמות כי כולכם יקרים לי, אם זאת רוצה לציין את שני המזכירים שליוו אותי בתקופה כהונתי, את האח אלי נטל כהן ואת האח עופר חביב. כל נשיא זקוק למזכירים טובים ואני זכיתי בהם. תודה לכם.
אני מודה לאחים שתמכי בי ועודדו אותי בתקופת כהונתי כנשיא לשכת הכוכב, כי בלי הביחד ושיתוף הפעולה לא ניתן לבצע דבר.
ומשהו אישי, כידוע לכם, עבר עלי חודש לא קל, שהחל בכאבים עזים בעמוד השדרה שהפיל אותי למיטה בלי לזוז שבוע שלם והסתיים בניתוח לא קל שערך כ 4 שעות.
אני רוצה להודות לכל האחים כל אחד בדרכו שהתעניין בשלומי והתפלל להחלמתי, לאחים שהתקשרו יום יום לשאול את שלומי ועודדו אותי במילים חמות ,עם זאת אני רוצה להודות במיוחד, לאחי דרור עובדיה, שליווה אותי מיום שהחלטתי לעשות את הניתוח , בכניסתי לחדר ניתוח ועד יום צאתי מבית החולים , בביקורים בוקר ערב וגם צהריים ,התעניין בשלומי וחיזק אותי. תודה לך אחי.
ברשותכם אחיי אפנה במספר מילים לנשיא הנבחר. אחי דרור, בעוד שבועיים תקודש כחוק כנשיא ה-47 של לשכת הכוכב, אחרי הטקס והסעודה החגיגית, עיני לשכתך יצפו אליך , על אורח פעילותך, סגנונך, יזמתך כישוריך וכישרונותיך כמנהיג וכמורה. עליך לשמש כמורה דרך בלתי נלאה, נעים הליכות, הפועל בחן ובסבר פנים, הקורן אחווה ורעות טובה.
עליך להתכונן ברצינות, שלא חסרה לך, להפעיל את הדמיון בל תעשה שגרה. שמור על רעננות המחשבה לקראת כל פעולה.
ככל שניתן, תבקר בעבודות של לשכות אחיות, תחכים מניסיון של אחרים, מהסתכלות ערה בעבודות הלשכות שבהן תבקר.
בטוחני שעם כישוריך הרבים בחיי יום יום בעבר ובהווה, תצליח בתפקידך ותצעיד את הלשכה גבוה גבוה.
אני מברך אותך אחי דרור עובדיה, הנשיא הנבחר, יחד עם נושאי המשרה שנבחרו, בשנתיים של פעילות מסונית ענפה, בהמשך השרשרת ותורת המוסר בין אחי הלשכה, ובקידום לשכתנו באחווה ורעות לקראת הישגים נוספים. מצדי ,אהיה מוכן לעזור ככל שתדרוש. בהצלחה אחי.
לצערי לא אשאר היום לשולחן הלבן כי לא רוצה להעמיס עלי יותר בשל בריאותי. אתכם הסליחה.
אחיי אני אוהב אתכם ומאושר שמילאתי את משרת נשיא לשכת הכוכב מספר 13 בתל אביב.
בהצלחה לכולנו.
אחי,
בראשית החודש אחותנו הדס עובדיה אבדה את אביה, ובשבוע לאחר מכן אחינו אלי ברששת
אבד את אמו. לצערי עקב מצב בריאותי לא יכולתי להשתתף בלוויות ולא יכולתי לערוך ביקור תנחומים, ידוע לי שאחים השתתפו בלוויות וערכו ביקורי תנחומים.
בשמי ובשם אחי לשכת הכוכב משתתפים בצערם של המשפחות ולא ידעו עוד דאבה. אמן.
דברים בשולחן הלבן בערב קידושיו לנשיא
דבר הנשיא, האח דרור עובדיה
מיום 2 בפברואר 2017
רעיות יקרות, אחי הנשיא הגדול ואחיי המכובדים והיקרים כולכם!
ראשית ברצוני להודות על כוס הברכה שהרימותם לכבודי ולכבוד כל בני משפחתי שנוכחים כאן עימנו, רעיתי הדס, ילדיי גל, עדי ורועי וחתני יונתן. לחיים.
ברצוני להודות ולברך פעם נוספת את הנשיא הגדול המכהן של הלשכה הגדולה למדינת ישראל אחי סולימאן סאלם, את הנשיא הגדול לשעבר אחי סמי רפאלי ואת המזכיר הגדול אחי ויקטור סרזו, שכיבדו אותי אישית ואת לשכתנו בנוכחותם בערב חגיגי זה.
אחיי, בעוד חודש ימלאו 10 שנים להיותי בונה חופשי. אני נרגש ושמח על האפשרות, ההזדמנות והאמון שנתתם בי כשבחרתם בי להיות הנשיא של לשכתנו בשנתיים הקרובות.
יש שיאמרו שלהיות נשיא של לשכה כה טובה, חזקה ומפוארת הוא תפקיד קל, שכן יש כל-כך הרבה אחים טובים סביב, ששמחים לעזור ויודעים לעזור, שפשוט צריך לא להפריע.
אחרים יאמרו את ההפך, שלהיות נשיא של לשכה מעולה כלשכת הכוכב ולהיכנס לנעליים כה גדולות של הנשיאים שקדמו לי והשכילו להנהיג את הלשכה ולקדמה למה שהיא היום, זה תפקיד קשה מאין כמוהו, שכן הוצבו סטנדרטים כה גבוהים, שיקשה עלי מאד לעמוד בציפיות.
ואני אומר שאלה וגם אלה צודקים והאמת, כמו תמיד, היא השילוב של השניים.
הבניה החופשית חשובה לי, משמעותית ושפיעה מאד על חיי. על מידת חשיבותה בעיניי יעידו בני משפחתי, שרואים איך למרות כל העומס של עבודתי והעייפות שלעתים מצטברת לקראת סוף השבוע, הרי שבימי חמישי אחת לשבועיים, אני "אתחתך ואתגנדר" ואצא "לבונים", כפי שאנו מכנים זאת בביתנו, עם חיוך על פניי, שלא לדבר על החיוך שעמו אני חוזר הביתה בלילה, שמשתלב יפה עם מעט ריח של עראק, עם סיום העבודה והשולחן הלבן.
אחיי, הבניה החופשית היא כלי, שכל אח מוצא בו את השימוש שמתאים לו ולאישיותו. כלי, שניתן לנו, בני המזל, כדי לאפשר לנו להיעזר בו לצורך המטרה הנשגבה של הסתכלות פנימה לתוך הנפש במטרה להביא לשיפור עצמי. לי היא עוזרת מאד. אני מקווה שגם לכם.
אני רוצה להודות ליקיריי ואהוביי הדס, גל, עדי, רועי ויונתן – על הסבלנות והפרגון ומעטפת האהבה שהם מעניקים לי.
אני רוצה להודות באופן מיוחד לאחי שלמה פרין, הנשיא המקדש שלי, על שניהל את הערב ביד רמה ובטוחה, בצורה מרשימה ומדויקת כראוי ללשכתנו. אולי אינכם יודעים זאת, אך שלמה החל לעבוד על הערב כבר לפני 3 חודשים, כולל "מנטורינג" אישי וצמוד. וכל זאת בליווי מטעמיה של מרי האהובה. האכפתיות והמקצוענות שלו הם שהביאו את הערב לרמתו הגבוהה.
תודה אישית ומיוחדת גם לאחי ז'ק אבורסי, הנשיא שקדם, על העזרה והדאגה לכל הפרטים, גדולים וקטנים, החל ממתנות, תעודות, ספרים ומה לא. אך מעל לכל, תודה בשם כולנו על שנתיים נפלאות של עשייה למען כולנו.
תודה מיוחדת לכל האחים האורחים ורעיותיהם שבאו וכיבדו אותנו הערב בנוכחותם. תודה אישית נוספת ללאה ולאחי יהודה, שיזמו את קיום הערב כאן ועזרו בארגונו לכל אורך הדרך ועשו זאת תמיד עם חיוך של אהבה ורצון טוב ותוספת קבועה של יהודה "אל תדאג אחי, הכל יהיה בסדר", ואכן הכל היה לא רק בסדר אלא מושלם. אוהב אתכם!
תודה לאחי היקר והאהוב אבי ג'יבלי על דברי הברכה החמים והמרגשים שנשא כאן הערב בשם כל אחי הלשכה. מי כמוהו מכיר אותי ויודע שאינני נמנה על המתרגשים בקלות. דבריך הערב הצליחו לרגש אותי עד עמקי הלב. אוהב אותך!
ולבסוף אני רוצה להודות לכל האחים ובנות הזוג שכיבדוני הערב ובאו לשמוח ולשמח. אתם כולכם, כל אחד בדרכו ולפי אופיו, עושים את לשכת הכוכב למה שהיא – לשכה חזקה, גדולה, מפוארת ומגובשת. אני אוהב אתכם כולכם ומאחל לכולנו המשך ערב נעים ושנתיים נפלאות של עשייה משותפת למען כולנו.
שיחת פתיחה בכניסה לתפקיד
דבר הנשיא , האח דרור עובדיה
מיום 16 בפברואר 2017
· אני נרגש מהמעמד, מהכבוד ומהבעת האמון שנתתם בי
· הבניה החופשית שינתה את חיי ואת דרך חשיבתי והפכה למרכיב חשוב ומשמעותי בחיי. בחייו של כל אדם מתרחשים אין ספור אירועים אך רק מס' מצומצם של אירועים הם באמת משמעותיים וראויים להיקרא משני חיים. אצלי אלה היו:
o עזיבת ביה"ס התיכון בפ"ת והשלמת הלימודים במסגרת אקסטרנית
o קורס הטייס והשירות כטייס מסק"ר בח"א
o ההכרות עם הדס בצבא והקמת בית משותף יחד עמה. היא האישה של חיי!
o ההחלטה לא להמשיך בשירות ארוך בצבא קבע ולבחור בלימודי הרפואה
o לימודי הרפואה באוניברסיטת ב"ש
o הרחבת המשפחה והולדתם של 3 ילדיי: גל, עדי ורועי
o הבחירה בהתמחות באורתופדיה
o הנסיעה לבצע תת-התמחות בניתוחי עמ"ש בצרפת, שהביאה עמה הן התמקדות והתמקצעות בתחום ניתוחי עמ"ש בילדים והן להיכרות ולחברות עם ד"ר רינהרט זלר שהיה המנטור המקצועי שלי והוא שחשף אותי לבניה החופשית.
o ההצטרפות למסדר הבונים החופשיים ויד האדריכל העליון של היקום שהכווינה אותי להצטרף דווקא ללשכת הכוכב הנפלאה והטובה שבלשכות המסדר בארץ.
· כל נשיא מביא איתו משהו מעט שונה בדרך ניהול הלשכה, שמשקף את הבדלי האישיות והשקפות העולם, אך בסה"כ הבניה החופשית בכלל ולשכתנו האהובה והחזקה בפרט משולים בעיניי לאוניה גדולה ויציבה, שלה מסלול הפלגה קבוע וידוע והנשיא תפקידו רק "לשמור נתיב" בהחזיקו את הגה הניהוג תוך ביצוע שינויים מינוריים במסלול זה בהתאם לרוח ניהולו.
· אחיי, אין זה סוד שאני איש קריירה, שהעבודה כרופא חשובה וממלאת את חיי, ואני מניח שיש אחים שחוששים אם אוכל להצליח בתפקידי. אני משוכנע ובטוח שבעזרתכם אחיי, אצליח לשלב את הלשכה והנשיאות עם עומס עבודתי. הוכחה ברורה וחותכת לכך הייתה בשיחות שניהלתי עם האחים, לאחר מינויי לנשיא, לצורך שיבוץ תפקידי הלשכה השונים. כולכם ללא יוצא מן הכלל, שמחו, פרגנו וניאותו לקבל את התפקידים שהוצעו על ידי, בלי ויכוח או גמגום, ברוח התנדבות ורצון להצעיד קדימה ולהצליח ותוך הבטחה להושיט יד ולעזור בכל דבר לטובת לשכתנו.
· וכעת ברשותכם אפרוש בפניכם בקצרה את תפישת עולמי, משנתי והדגשים החשובים בעיניי בהכוונת הלשכה בשנתיים הקרובות.
· אפתח ואומר שריטואל חשוב בעיניי. למי שזוכר, העברתי לפני כ-3 שנים עבודה והרצאה על הנושא ובה הבהרתי שהריטואל הוא הבסיס לעבודתנו בלשכה, היא שמכניסה אותנו בשערי הבניה החופשית בבחינת "המבדיל בין קודש לחול", הבדלה והפרדה בין הנעשה בלשכה לבין העולם שבחוץ. לכן חשוב לבצעה כהלכה, צמוד לטקסט ובהתאם לספרי העבודה. אבל אין לראות בריטואל את תכלית הכל ובעיניי לפחות היא אמצעי ולא מטרה בפניי עצמה. דבר חשוב הרבה יותר מריטואל היא ההרמוניה ואחוות האחים בלשכה. לכן אני מבקש מכל אח, בכיר כזוטר, לחשוב פעמיים ולספור בלב עד 10 לפני שהוא מעיר בקול רם ובפרהסיה, בלשכה פתוחה, על טעות שנעשתה בעת ביצוע הריטואל. שיחשוב אם הטעות בריטואל הייתה כה קריטית, משמעותית וקשה, שמוצדק לשם כך להלבין את פניו של אח ברבים. אני יודע שאין לאיש כוונה להעליב אלא רק לדקדק ולהקפיד על ביצוע ריטואל כהלכתו, אולם לעיתים הכוונה טובה וכנה אך התוצאה לא, ואותה הערה לא רק שקוטעת את רצף הריטואל, אלא שהיא מותירה בפיו של האח שביצע את הטעות טעם רע של עלבון. אני מכיר את משנתו של אחי מיקי לוטן, שגורסת שאסור לאח להיעלב מאח אחר, אך מה לעשות וטבע האדם לא תמיד נוהג לפי מישנה זו, ואחים רבים כן נפגעים מאותן הערות. לכן אני פונה ומבקש וסומך על כל אחד מכם, שידע לשפוט בעצמו ולנהוג נכון. ניתן להעיר, ללמד ולתקן מאוחר יותר ב-4 עיניים או סביב השולחן הלבן, כדי שכולנו נשתפר ולא נחזור על טעויות מצד אחד, ומאידך נעשה זאת מבלי לפגוע ברצף העבודה ובהרמוניה.
· לאחים שלא יודעים, קיימת ועדת תכנים שבראשה עומד אחינו יהודה קנדלי וחברים בה: ז'ק ארדיטי, איתן שמורק, אבי ג'יבלי, אלי נטל כהן, אסף קוזובסקי וישראל בר-יהודה.
נפגשתי עם יהודה לאחר מינויי ולאחר מכן גם עם שאר חברי הועדה כדי לקבוע את הדגשים לעבודות בשנתיים הקרובות:
o הכרת הבניה החופשית על גווניה וסגנונותיה השונים
o הכרה והטמעת הריטואל, הטקסים והסמלים
o הכשרת אחים והעלאתם בדרגות השונות
o הרחבת הידע בפילוסופיה
כל אח מוזמן לפנות ליהודה או לכל חבר אחר בוועדה בהצעות לנושאים ויציקת תוכן לעבודות או להתנדב להעביר הרצאה שלדעתו עשויה לעניין את האחים
· אח שיידרש או יבחר להעביר הרצאה כלשהי, יתבקש להציג אותה בפניי ובפני יהודה לפחות שבוע-שבועיים לפני מועד ביצועה, כדי לאפשר לנו לאמוד את אורכה, לבצע שינויים ותיקונים בתוכן אם נמצא שהדבר נדרש ונוכל לתכנן טוב יותר את סדר ההרצאות
· ברצוני לחדש את מנהג "גווני הכוכב" בשולחן הלבן אחת לחודש. בעיניי היה זה אירוע מכונן, מגבש, מרתק ומחבר מעין כמוהו. כוונתי היא שלאותו שולחן לבן לא יוזמנו חילוניים כדי לשמור על האינטימיות המשפחתית. בכל פעם יוטל על אח אחר להציג את עצמו ואת סיפור חייו לעומק, כדי שנלמד להכיר איש את אחיו יותר טוב ויותר לעומק, כמתחייב מהמושג "אח". חשוב לזכור שאנו בין אחים שמחויבים בשבועה על שמירת סוד, לכן אל לנו לחשוש מגילוי פרטים וחשיפה לעומק של פרטים אודותינו ולא רק ציון עובדתי של מאורעות ועובדות. אין כאן כוונה לבצע פסיכותרפיה אלא רק שיפור של ההכרות ההדדית. בעיניי לא יתכן שיש אחים שלא יודעים כמעט דבר וחצי דבר האחד על השני. לדעתי חשוב שנדע ונכיר אילו אירועים התרחשו בעברו של האח שעיצבו את אישיותו, תפישת עולמו והשפיעו על חייו. הכרות טובה ועמוקה תשפר את האינטימיות בלשכה ותבסס את מושג אחוות האחים. ההשתתפות תכלול אחים צעירים, וותיקים כאחד.
· לסירוגין, אחת לחודש יתקיים שולחן לבן בו יוזמנו גם חילוניים, בתקווה שיהיו רבים כאלה, ואז או שנמשיך בשיחה חופשית לדון בעבודה שהייתה קודם לכן בלשכה או שנדון בנושא מסוני לשיחה, שיוכן מראש וליתר בטחון ע"י ועדת התכנים.
· כאן המקום לחזור ולבקש ולהדגיש, שבראיה המסונית, השולחן הלבן הינו המשך ישיר של עבודת הלשכה ואין להעדר ממנו ללא סיבה חשובה ולכן אני חוזר ומפציר ומבקש מכל האחים, להישאר לשולחנות הלבנים. מעבר לחובה שבדבר, אני מבטיח לכם שיהיה מעניין!
· ביום שישי אחת לחודשיים, בכל החודשים האי זוגיים, יתקיים שולחן אחוות אחים בבת-ים. אחינו ונשיאנו הקודם ז'ק אבורסי לקח על עצמו את נושא הארגון הלוגיסטי של שולחנות אלה. גם כאן, כמו בשולחנות הלבנים, ועדת התכנים תכין ליתר ביטחון נושאים לשיחה ודיון מאסוני פתוח, אם לא יועלה נושא ע"י אחד האחים, וזאת כדי לאבטיח תוכן מאסוני לאירוע ולא רק מפגש קולינארי משובח. אישית, אני נהנה מאד ממפגשים אלה, שתורמים לגיבוש החברתי ומאפשרים העמקה של הידע המאסוני ע"י שיחה ודיון פתוח ותרבותי, דבר שלא תמיד מתאפשר בלשכה פתוחה. מפגשים אלה מומלצים במיוחד לאחים בשנותיהם הראשונות במסדר וחבל שדווקא הם ממעטים להגיע אליהם. אני כולי תקווה שמצב זה ישתנה להנאתם ותועלתם של כולם. התאריכים המתוכננים לחצי השנה הקרובה יפורסמו בקרוב ע"י המזכיר, כדי לאפשר לכולם להיערך ולתכנן את חייהם כך שיוכלו להשתתף במפגשים אלה. הודעה נוספת ותזכורת תשלח פעם נוספת בסמוך למפגש. שוב, גם להודעות בדבר מפגשים אלה אני מבקש להשיב מבעוד מועד כדי לאפשר התארגנות נכונה ומתאימה של כמות האוכל והמשקה.
· אנו מתכננים גם סופ"ש עם הרעיות וגם הילדים למי שירצה. יעד סופי יקבע בקרוב ויפורסם. אנו רוצים לשלב גם יעד נעים ואטרקטיבי וגם מחיר סביר שיאפשר למרבית האחים להשתתף.
· בנוסף אנו מתכננים לערוך עבודה משותפת עם אחת הלשכות בצפון ויתכן לשלב זאת גם עם בילוי סופ"ש עם הרעיות. אחרי שנסגור סופית מועד, מיקום ולשכה עמה נבצע זאת, ניידע ונעדכן.
· כל הפעילויות, כולל נושאי העבודה, התוכן של השולחן הלבן, הפעילויות החברתיות וכו' יועלו לאתר הלשכה 3-4 חודשים מראש. אני חסיד גדול של תכנון זמנים מראש, כדי לאפשר לכולנו, שיש לנו עיסוקים ומחויבויות רבות גם מחוץ ללשכה, להתארגן ולתכנן את הדברים מבעוד מועד ובכך להגדיל את הסיכוי שמרבית האחים ייטלו חלק בפעילויות השונות של הלשכה. אני מבקש מהאחים להיכנס לאתר האינטרנט של הלשכה ולהתעדכן מבעוד מועד כדי לאפשר התארגנות ושריון תאריכים מבעוד מועד. תעזרו באתר ובמידע שמועבר דרכו, שמתעדכן ומתופעל באופן יוצא מן הכלל ע"י אחינו שלמה אבן-זוהר, כדי שלא לפספס פעילות כלשהי עקב אי ידיעה או חוסר תיאום זמנים מראש.
· אינני רוצה שמחסום כלכלי יהווה גורם לאח כלשהו להשתתף בפעילות כלשהי של לשכתנו. אם יש אח שמתקשה לעמוד בתשלומים של המיסים השנתיים, בשולחן הלבן, בבילויים החברתיים או בכלל שנמצא במצוקה וזקוק לעזרה, יפנה נא בדיסקרטיות אליי או לגבאי הצדקה אחינו אלי בר-ששת ואנו נמצא דרך לעזור, בלי שאיש ידע על כך, והעיקר שההרמוניה ואחוות האחים תשמר וכולם יהיו שותפים לכל פעילויות הלשכה.
· ועדה נוספת שקיימת בלשכה היא ועדת קבלת אחים חדשים. בראש הועדה ימשיך לעמוד אחינו שלמה פארין ועימו יהיו חברים בוועדה: חיים נחשון, שוקה כהנא, אלי בר-ששת ושלמה אבן-זוהר. אין למסדרנו זכות קיום ללא הרחבת השורות לאחים חדשים, אולם מאידך חשוב להשקיע מחשבה מעמיקה בטרם מציעים חילוני לקידושים וחושפים אותו לסודות מסדרנו. בעיניי אח רע, שפוגעת בהרמוניה וברוח המסדר, גרוע יותר מצמצום זמני במס' אחי הלשכה. לכן לוועדה זו מיניתי אחים וותיקים ומנוסים מאד, שמבינים את האיזון העדין שנדרש בנושא זה. מהו אותו "שביל זהב"- אינני יודע. אני מתחבט ומתלבט רבות בשאלה זו. כל אח בלשכה, ישקיע בכך מחשבה, יחפש וימצא את "שביל הזהב" בעצמו, תוך היעזרות בחברי הוועדה שכאמור כולם רבי בונים מנוסים וותיקים בלשכה.
· אני קורא מעל במה זו, לאחים שנמצאים בקשר עם אחים רדומים, שחדלו להופיע לעבודות באופן סדיר, לדבר על ליבם של אותם אחים ולקרוא להם להניח הצידה משקעי עבר אם יש כאלה, ולשוב הביתה ללשכתנו. מסרו להם שאני מתגעגע לכל אחד ואחד מהם ואשמח לראותם חזרה בין השורות. אם מישהו חושב שנדרשת שיחה ישירה ביני לבין מי מאותם אחים רדומים, שלא יהסס לפנות אליי ולקרוא לי לנהל שיחה שכזו. אעשה זאת בשמחה.
· סדר וכבוד הדדי חשובים לניהול טוב ויעיל של הלשכה לכן, אבקש מכולם להתייחס ולהשיב להודעות והזמנות שמוציא אחינו המזכיר עופר. הדבר חשוב כדי לאפשר לאחים העושים במלאכה בהתנדבות, לבצעה ביתר קלות ויעילות, לטובת כולנו.
· לקראת סיום אני רוצה לשתף אתכם בחלום שיש לי, שאני סבור שהוא חלום משותף לרבים מאתנו. “I have a dream” שללשכתנו יהיה בית משלה. שלא נצטרך לחלוק עם לשכה אחרת. בית בו נוכל לקיים את עבודות הבניה ללא הפרעה עם גמישות לבצע שינויי לו"ז ללא תלות באף לשכה אחרת. בית בו יוכלו האחים להפגש לכוס קפה או בירה, לשיחה בלתי פורמלית ולמפגשי אחים. מקובל בכל העולם שאחים בונים חופשיים תורמים מממונם לטובת הלשכות ולטובת הבניה החופשית. איני רואה סיבה מדוע זה לא יהיה גם כך אצלנו. יש בלשכתנו אנשי ממון ומקרקעין ואני קורא לכולם להירתם לחלום זה ולחשוב כיצד ניתן לממשו לטובת לשכתנו ולבצע משימה זו תוך הקפדה על הכלל הבסיסי ורוח הריטואל שלנו – "בהתאם למגיע ולדרש", כלומר כל אח בהתאם ליכולתו ולרצונו. אשמח לשמוע כל רעיון או יוזמה בנושא זה כדי שאולי נצליח לממש חלום זה במהרה בימינו.
· אחיי, מוניתי להיות נשיא הלשכה ובשנתיים הקרובות, אתם, אחי לשכת "הכוכב" האהובה עליי כ"כ, תהיו לדבר החשוב ביותר עבורי. אל תהססו להתקשר ולפנות אליי בכל נושא, בעיה אישית, בקשה, הצעת ייעול וכן גם ביקורת. גם אם לא אוכל לענות באותו רגע בשל אילוצים, אני מבטיחכם כי תמיד אהיה נכון וקשוב לכל אחד ואחד מכם.
· בטרם אסיים את דבריי ברצוני לברך ולהודות לאחי הנשיא שקדם, ז'ק אבורסי, על שנתיים נפלאות שהעניק ללשכתנו. אני מכיר לו תודה בשם כולנו על העשייה והמאמץ הרב שהשקיע בנו בשנתיים האחרונות ועל יכולתו להצעיד את לשכתנו קדימה ברגישות, באהבה ותמיד עם חיוך רחב ולב של זהב. בשמי ובשם כל אחיי הלשכה אני מודה לך אחי ז'ק.
· תודה נוספת שברצוני לומר וחוב שיש לי עוד מערב קידושיי היא כלפיי אחי המכובד מאד פרדי בכורשווילי, ששימש כמנצח על הטקסים בליל קידושיי. אחרי תפקיד הנשיא המקדש זהו התפקיד השני בחשיבותו בטקס, וביצועו המופתי ע"י פרדי היווה תרומה משמעותית להצלחת הערב הן בלשכה והן בשולחן הלבן שהיה לאחר מכן. לבושתי ולצערי, עקב גאות החושים והריגושים שכחתי להזכירו ולהודות לו בדברי הברכה שנשאתי באותו ערב ועל כך אני מבקש ממנו סליחה ומבקש להודות לו כעת בלשכה פתוחה זו. אחי פרדי תודה וסליחה.
· אחיי, אני מאחל לכולנו שנתיים של עשייה והעמקת ידע מאסוני. שנתיים של העמקת החברות, האחווה וההיכרות בינינו. שנתיים של הרמוניה בין השורות תוך שימור האיכות הבלתי מעורערת של לשכתנו האהובה והמפוארת. שנתיים בהן נמשיך בתהליך הארוך והאין סופי של שיפור עצמי.
אני אוהב אתכם אחיי!
על התלהבות ומסירות
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 16 במרץ 2017
הבניה החופשית נותנת לנו כלים, היא אינה מבטיחה דבר, פרט להזדמנות להתפתח מבחינה רוחנית, מוסרית ולהיות לתועלת לחברה ולזולת.
ההיסטוריה הארוכה של הבניה החופשית, עקרונותיה ואמונתה מוקדשים לרעיון הרוחני הנעלה של השתלטות האדם על יצריו, לשחרור האור מן האפלה ולגילוי כוחו האדיר של האדם, הטמון בו עמוק בפנים, כח אשר בעזרתו יכול הוא לבצע מעשים גדולים ונעלים.
באנו למסדר מרצוננו החופשי, כפי שעשו אחים רבים בכל רחבי תבל במשך דורות לפנינו. עם השנים למדנו כי הבניה החופשית מעוניינת באופיו של האדם, באדם כיצור חושב בעל רגישות מיוחדת ובעל רצון כנה לשיפור מתמיד של דרכיו והתנהלותו בחברה.
התלהבות לעניינינו צריכה לקבל את ביטויה גם ובעיקר ביחסים מחוץ ללשכה. הוכיחו לסובבים אתכם כי אתם אנשים יותר טובים ויותר מוסריים, כתוצאה מהיותכם בונים חופשיים. לא צריך לחשוף בפרהסיה את עובדת היותנו בונים חופשים אך מאידך אין צורך להסתתר.
היו גאים להודות, באם תשאלו, על השתייכותכם למסדר מכובד ועתיק יומין זה, כי מסדרנו איננו סודי, אלא חברה אחוותית חיובית ומוסרית.
כל אחד מאתנו יכול לפתח לעצמו, בדרכו הוא, שיטות ודרכים להביע את הפילוסופיה ותורת החיים המסוניים ולרכוש ע"י כך את הכבוד והערכה הראויים מצד החברה והסובבים אותנו.
כל אחד ימצא את דרכו לעשות זאת בהתאם לאישיותו, לחברים ולאנשים שבסביבתם הוא חי.
התלהבות ומסירות לתורת הבניה החופשית, תביא לחיזוק המסדר ולהפיכתו לאמצעי הולך וגדל לשיפור החברה האנושית.
לסיום ברצוני לצטט מדברי אלברט פייק: "אם כל האנשים היו מצייתים בכל ליבם לתורה השקולה של הבניה החופשית, העולם היה הופך לגן-עדן, בניגוד גמור לחוסר הסובלנות והרודנות, אשר הופכים אותו לגיהינום. וזאת היא האמונה המסונית: האמן בצדקת דרכו, בטוב ליבו וחוכמתו של המהנדס העליון; קווה לניצחון הסופי של הטוב על הרע ובהרמוניה המושלמת בכל היקום ותהה סלחני, כמו הבונה העליון, כלפי חסרי האמונה, שגיאותיהם ושיגעונותיהם של האנשים, כי אנו כולנו שייכים לאותה אחווה אחת גדולה."
על הידידות
דבר הנשיא, האח דרור עובדיה
מיום 2 במרץ 2017
בבניה החופשית אנו לומדים כי בלי אמונה אין אנו יכולים לעמוד במתחים ובקשיי החיים. אמונה פירושה להאמין בכוח עליון, אשר תכנן את היקום, וכן בקיום ערכים מוסריים ורוחניים המהווים הן קנה מידה והן מטרה בחיינו.
אנו לומדים גם, כי לבניית חיים ערכיים דרוש גם יושר. כיום, ניתן לראות בכל שטחי החיים, כולל לצערנו גם בתוך מסדרנו, כי ישנם אנשים, שלאחר שקיבלו על עצמם התחייבויות של כבוד, מפירים התחייבויות אלה ומשתמשים במעמדם והשפעתם הציבורית, לצבירת רווחים אישיים.
אחד הלקחים החשובים ביותר שהבניה החופשית מטיפה להם היא אהבת האדם והידידות, אותה אנו מכנים "אחווה". האחווה והידידות כלפי האדם הם אולי תמצית התורה המסונית כולה.
להיות ידיד לאדם באשר הוא אדם, ללא הבדל דת, גזע, צבע או מעמד – זאת היא תמצית הבניה החופשית ואם לא ניתן להשיגה בבת אחת, חובה עלינו לשאוף ולהשיגה בהדרגה תוך עבודה עצמית מאומצת ומתמשכת.
הידידות איננה מתבטאת באוסף של וויתורים כי אם ברוח יצירתית.
הרשו לי לסיים בציטוט של קטע מתוך שירו של ג'ובראן חליל ג'ובראן "על הידידות":
"ידידך הוא מענה למאווייך
הוא שדה בו תזרע באהבה ותקצור בהודיה.
הוא השולחן לסעודותיך, והאח למולו תחם.
הן אליו תבוא ברעבך, ולמען מצוא שלווה תחפשנו."
אחיי, הבה לא נפסיק לחפש ולשאוף לקיום אותה ידידות בין כל בני האדם ובוודאי ובוודאי שבין כל אחי המסדר.
"כל אדם צריך מצריים"
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 6 באפריל 2017
כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם – אמנון ריבק
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִים.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף –
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.
חג פסח שמח
אפריל 2017
על אתגר השואה
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 20 באפריל 2017
אתגר השואה / א.ב. יהושע
עם זאת עלינו גם להיזהר, שלא לאבד את קנה המידה, ולא למדוד את הכל מתוך השוואה אל השואה.
כנושאי הבשורה האנטי-נאצית עלינו לחדד את רגשותינו ולא להקהותן. כי עלינו לזכור, שעובדת היותנו קורבנות – עדיין אינה מקנה לנו מעמד מוסרי. הקורבן אינו הופך להיות מוסרי עקב היותו קורבן.
השואה על העוול הנורא שעשתה לנו, לא נתנה לנו תעודת יושר נצחית. היא הפכה רק את הרוצחים ללא מוסריים, אבל לא הפכה את הקורבנות למוסריים. כדי להיות מוסרי עליך לעשות מעשים בעלי אופי מוסרי, והמבחן לכך הוא יום יומי ומתמיד.
ניסיון השואה ככל שהוא ניסיון יהודי מובהק, יש לו משמעות נצחית לגבי האנושות כולה. גם אם יחלפו שנים רבות, ישוב האדם ללמוד תקופה זו, כי מאורעות מלחמה נוראה זו הרחיבו את מושג האדם, את אופק אפשרויות האדם.
נכון, תמיד ידענו שהאדם מסוגל לעשות הן את הרע הנורא ביותר והן את הטוב הנפלא ביותר; ואף על פי כן השואה גילתה לנו תהום חדשה של רע, שאליה מסוגל האדם להגיע, אבל גם את כוח עמידתו.
מוזלמאנים במחנות הריכוז, אשר מבחינה ביולוגית נחשבו כ"מתים", עדיין הכריעו הכרעות מוסריות, וחילקו את פת הלחם האחרונה שלהם עם זולתם. בצד הייאוש הנורא יכולה אפוא להיוולד גם תקווה.
אנו שהיינו שם, ויצאנו משם, יכולים, ולדעתי חייבים, להרים את נס האמונה באדם ואת נס המוסריות
על הרוח המסונית
דבר הנשיא, האח דרור עובדיה
מיום 15 ביוני 2017
הרוח המסונית כובשת כל אדם חיובי וחושב. הבניה החופשית מדברת אל הטוב שבאדם ובהיותה חובקת עולם וסובלנית, היא מקרבת אליה אנשים בעלי אינטלקט. אלה מוצאים בה אמונה עמוקה וחופש מחשבה, המאפשרים לראות את הדברים מנקודת מבט רחבה ושלמה ולהגיע להבנה טובה ומעמיקה יותר לגבי משמעות החיים.
הבנה טובה יותר של נפש האדם פנימה מאפשרת לנו לחיות בהרמוניה עם צווי המוסר ומחנכים אותנו להושיט יד נאמנה לאחים, בידידות ובאחווה אמיתית, שהיא תמצית שאיפתנו.
זכרו אחי, כל אחד בהתאם לדרגתו, בטקסי העלאה בדרגה השונים ותבינו כי פילוסופיית הבניה החופשית מלמדת אותנו כי הדבר הראשון והאחרון ביקום הוא המוח האנושי, הדבר הנעלה והיקר ביותר הוא המצפון, המוסר והנאמנות והתוצאה הסופית אליה אנו שואפים היא אהבה והרמוניה.
הבניה החופשית עמדה תמיד כחוכמה של חיי הרוח. במלחמה המתמשכת בין הגשמי לרוחני, הבניה החופשית מאמינה בניצחון הרוח על החומר.
הבניה החופשית לא פוסלת ולא מזלזלת בגשמי. נהפוך הוא. רבים מאחי המסדר בארץ ובעולם, נמנים על העשירון העליון של החברה, דבר שהביא לא פעם לביקורת וצרות עין כלפי מסדרנו, כאילו הוא מסדר אליטיסטי, שבע ובורגני.
אולם אנו כחברים במסדר יודעים היטב כי העושר (ב-ע) איננו ערך במסדר אלא רק אמצעי. אמצעי להעניק צדקה ולעזור לחברה. ולא פחות חשוב מכך, אמצעי פנימי לאפשר לאח את השקט הנפשי והביטחון הכלכלי הנדרשים כדי לעצור מהמרוץ היום יומי, להסתכל פנימה לנבכי הנפש במטרה למצוא את הדרך להיות אדם טוב יותר ומוסרי יותר.
עקרונות בסיסיים אלה מדברים אלינו, חודרים אל עומק נפשנו וקושרים אותנו בקשר בל יינתק אל הבניה החופשית כמסדר וכפילוסופיית חיים והאחד אל השני כאחים למשך כל חיינו.
על האמונה באלוהים
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 6 ביולי 2017
אחיי,
בשולחן הלבן הקודם, אחינו נג'דט ריגש את כולנו כשנתן לנו הצצה קטנה לסיפור חייו.
אחד הדברים עליהם דיבר אחינו נג'דט היה נושא הדת והאמונה באלוהים. נושא שמהווה יסוד חשוב ומרכזי במסדרנו.
כשחזרתי הביתה לא יכולתי שלא להיזכר במבוכה שאחזה בי כאשר אחינו יוסי בכר ומטין באלי באו לראיין אותי בביתי, כשעוד הייתי חילוני מועמד למסדר, ובסוף הראיון שלף מטין את טופסי הרישום וחוות הדעת המסכמת שלהם והחלנו להשיב יחדיו על השאלות עד שלבסוף הגענו לשאלה שאותי הפתיעה והביכה: המאמין אתה באלוהים? היססתי. מטין ויוסי ברגישותם הרבה, חשו מיד במבוכתי והבהירו שלא שאלו אם אני אדם דתי המקיים את מצוות הדת, אלא רק שאלו אם אני מאמין בקיומו של כוח עליון. בלי לציין את זהותו, אופיו או בחירתו באומה נבחרת זו או אחרת. עם הניסוח החדש של השאלה, כבר היה לי הרבה יותר נוח וקל לענות בלי היסוס- כן!
מסדרנו כיום, מתיר כניסה וחברות לבני כל הדתות המונותאיסטיות בלי הבדל או אפליה. קיימת אבחנה ברורה בין האמונה לבין הדת. האמונה בקיומו של כוח עליון כלשהו היא בסיס קיומו של המסדר. הדת, שהיא כבר האינטרפרטציה של בני האדם לאמונה, איננה חובה במסדרנו, כשם שאיננה איסור. אדם, כמוני למשל, יכול להיות מאמין מבלי להיות דתי כלל ועיקר, לעתים אף ההיפך הוא הנכון. לכן אנו במסדר, מצליחים לגשר על פערי הדתות השונות מבלי שהדבר יהווה מחסום לקיום האחווה בינינו. לכן אנו פותחים בפתיחת הלשכה, את שלושת הספרים המקודשים על המזבח. זהו מנהג ולא הכרח ויש לשכות בהן נהוג אחרת. יש כאלה בהן נפתח הספר רק של הדת המרכזית הנהוגה באותה ארץ, יש לשכות בהן נפתח ספר עם דפים לבנים ריקים. אישית, אני מאד אוהב ומזדהה עם המנהג לפתוח את שלושת הספרים, כאילו כדי לומר "איש באמונתו יחיה". בעיניי זה ביטוי מובהק לעובדת היותנו "על הפלס", בלי הבדלי דת, גזע או לאום.
בערב קידושיו למסדר נדרש האח המתקדש, באחד הלקחים, להגות בכרך הקדוש, שהוא הבסיס לתורת המוסר שלנו. לא נאמר בדברי הלקח לאיזה כרך מקודש מבין השלושה. חופש וזכות הבחירה היא בידי האח. יש כאן יופי אדיר, אך גם קושי גדול. הכתבה וחיוב היא דרך קלה. בחירה ובניית דרך עצמאית שתכווין לערכי מוסר נעלים, היא כבר דרך קשה הרבה יותר, בה מוטלת כל האחריות על האח עצמו כדי שיחשוב, יהגה, יתעמק ויתעמת בינו לבין עצמו כדי לתת את הפרשנות האישית שלו לבחירת אותם ערכי מוסר נעלים, וחשוב יותר בבחירת הדרך שלו ליישמם. זוהי דרך תובענית אך זוהי לדעתי דרכה של התורה המסונית.
התנאי המקדים ההכרחי להאמין בקיומו של כוח עליון שהוא חזק מאתנו, באה לדעתי כדי ללמדנו ולחייבנו "הצנע לכת." כדי לחזק בכל אחד מאתנו, לפני כניסתנו להיכל, את התחושה, שיש מישהו או משהו חזק וחשוב מאתנו. לא משנה מעמדו, מקצועו, השכלתו ומצבו הכלכלי והחברתי של האח, וזיכרו אחיי כי גם מלכים וראשי מדינות נמנו בין שורות מסדרנו, תמיד ישנו האדריכל העליון של היקום, שנמצא מעליו ובזכות זה מעמיד אותנו בפרופורציה הנכונה.
לסיום אחיי ברצוני להקריא לכם קטע שמתאר את היחסים בין אדם לאלוהיו. הקטע נקרא "עקבות בחול" :
אדם חלם על דרכו עם אלוהיו. בחלומו חלפו לפניו מראות חייו, ולאורכם שני זוגות עקבות בחול. האחד שלו והאחר של אלוהיו. משתומם, הבחין שבתקופות השפל בחייו, היה שם רק זוג עקבות אחד. בסערת נפשו קרא האדם לאלוהיו: "הלא הבטחת שאם אלך בדרכיך, תמיד תהיה לצידי, והנה, כשמצבי הורע, נטשת אותי." ענה לו אלוהיו: "בני, לעולם לא אעזוב אותך. זוג העקבות הבודד שאתה רואה, שלי הוא, כשנשאתי בזרועותיי."
אני מודה לכם על ההקשבה, מאחל לכולנו שתמיד נזכה לראות 2 זוגות של עקבות בחול ומקווה שדבריי אלה, שהם דעתי האישית בלבד, יגרמו למחשבה ואולי לשיח בהמשך.
דברים ביום הרעיה וחג הפרח
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 20 ביולי 2017
רעיות, חברות ואחיי האהובים,
יום הרעיה וחג הפרח אשר נקרא בעולם הגדול גם חג הוורדים (Rossenfest) הינו חג מסוני.
המסורת בת מאות השנים, מיחסת לחג זה משמעות של חג האהבה האוניברסלית ורואה בו את הקשר לטוב ולחיים המתחדשים בתקופה זו.
חג זה נהוג בלשכות רבות בעולם, התקבל במסדר הבונים החופשיים בעולם עוד מן המאה ה-16. הפרוטוקולים של הלשכה הסקוטית העתיקה ביותר, הלשכה של העיר אדינבורו, מזכירים את חג הוורדים.
ההחלטה לייסד את הלשכה הגדולה של אנגליה בשנת 1717, נתקבלה באסיפה אשר התקיימה אף היא בחג הפרחים בלונדון, ומאוחר יותר אף המליצה החוקה המסונית שם, על קיום חג הוורדים וקבעה שהנשיא הגדול של אנגליה ונושאי המשרה של הלשכה הגדולה יבחרו באותו מעמד.
ההיסטוריה המסונית מדגישה את הסמליות העמוקה, בבחירת היום הארוך ביותר בשנה (21 ביוני) לציין את חג הוורדים – הם רואים בכך את שורשיו הרחוקים ביותר של המסדר, כאשר ליום הארוך ביותר בשנה ומנגד ללילה הארוך ביותר בחורף (21 בדצמבר) היו משמעויות טקסיות מיוחדות.
לשכות רבות, בייחוד באירופה, מסיימות את שנת עבודתן לפי לוח השנה המסוני, בחג הוורדים, ובמקומות רבים נחשב לכבוד מיוחד לקיים טקס קידושין של חילוני שמצטרף למסדר, דווקא ביום זה.
בלשכתנו, אנו לא מדייקים לקיים ערב זה בתאריך מסוים, אלא השתרש לו מנהג לא כתוב, לקיים ערב זה בסוף שנת הפעילות, לפני צאתנו לפגרת הקיץ.
נחזור עתה אליכן הנשים. אתן הנשים, המביאות לעולם חיים חדשים, ראויות לסמליות יפה זו המיוצגת ע"י הורד.
ידוע כי בעת העתיקה, הורד הוקדש לאלילת האהבה – וונוס, והוא גם התקבל כמסמל את חידוש החיים או האנרגיה המתחדשת ומכאן האלמוות.
ביום חג זה, אנו הבונים החופשיים, מעלים על נס את תרומתכן העקיפה אך החשובה למסדר. בעידן המודרני, כשעומס החיים רב ורבות הן המטלות והמשימות היום יומיות, אין זה מובן מאליו, שאנו נעדרים מהבית באופן קבוע אחת לשבועיים. היעדרות שמחייבת, ללא ספק, את הסכמתכן וברכתכן, גם אם לא תמיד אתן מבינות או מסכימות עם העובדה כי מסדרנו, באופן מסורתי, פותח את שעריו לגברים בלבד.
אז הערב רצינו רק להודות לכן, על היותכן קרובות, מבינות, מתחשבות, אהובות ומעל הכל משענת איתנה ויצוקה ובנות ברית ושותפות לחיינו ולדרכינו.
הרשו לי לסיים בציטוט משירו של המשורר האמריקאי רוי קרופט הנקרא "אהבה":
אני אוהב אותך,
לא רק בגלל מי שאת,
אלא בגלל מי שאני
כשאני איתך.
אני אוהב אותך,
לא רק בגלל מה
שעשית מעצמך,
אלא בגלל מה
שאת עושה ממני.
אני מודה לכן שבאתן הערב לחגוג עימנו, ומודה לכולכם על ההקשבה.
על החכמים והטיפשים- מדברי שי עגנון
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 10 בספטמבר 2017
החכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם,
מפני שיודעים הם שיש חכמים מהם,
ורוצים שיתנהג העולם על-ידי חכמים גמורים.
בתוך כך, קופצים הטיפשים והרשעים,
ובאים ונוטלים את העולם לידיהם,
ומנהיגים את העולם כפי זדונם וכפי רשעותם.
מעתה, היאך נותנים החכמים לעולם,
שיאבד על-ידי השוטים והרשעים?
אלא מתוך שהחכמים-חכמים, ומוסיפים חכמה.
כל שנראה להם אתמול כחוכמה שלימה,
רואים אותו היום שאינו חכמה,
ואינם עומדים על דעתם ואינם תוקעים עצמם לשום דבר,
מפני החכמה שמוליכה את החכמים ממעלה למעלה.
לא כן הטיפשים. כל דבר שנתנו בו עיניהם
הרי הם מחזיקים בו ואינם מניחים ממנו.
שאם יניחו ידיהם ממנו, אין להם מה יעשו בעולם.
לפיכך כל ימיהם תחבולות,
ובלבד שיחזיקו את העולם בידיהם.
על הסליחה
דבר הנשיא, האח דרור עובדיה
מיום 19 באוקטובר 2017
אחי הנשיא הגדול המכובד ביותר, אחי כולכם,
יום הכיפורים אמנם מאחורינו אך מצאתי לנכון לקדיש היום מס' מילים על נושא הסליחה: לפעמים ממש לא מתחשק לסלוח למישהו שפגע בנו. כעס, טינה, נקמנות והתנגדות הם רגשות אנושיים טבעיים, אבל לרגשות השליליים האלה יש מחיר. מעשה הסליחה טוב לנו לא רק משום שהוא מסדיר מחדש את מערכות היחסים הבין-אישיים שלנו, אלא שלסלוח זה ממש בריא לנו.
מחקרים מראים קשר בין סליחה לבין בריאות הלב. למשל: יש קשר בין הרגשות שהסליחה מביאה עמה – ובמיוחד הפחתת רגשות שליליים והקלה במתח – לבין דופק ולחץ דם נמוכים יותר התורמים לבריאות טובה יותר. נוסף על כך, מחקרים מראים שהסליחה משפיעה לטובה על רמת הכאבים (הם פוחתים), מחזקת מערכות יחסים, מעלה ערך עצמי. אם כך, לסליחה יש תפקיד מיטיב הן עם האדם עצמו והן עם הקהילה
איך מתגברים על הרצון להמשיך לכעוס?
כל עוד אנו לא סולחים, אנו כולאים בתוכנו הן את זיכרון הדבר שפגע בנו והן את הרגשות השליליים שהתלוו לפגיעה. אלה משמרים ולעיתים אף מעצימים את תגובת ה-stress והמתח שגרם האירוע המקורי. כתוצאה מכך השרירים שלנו מתוחים, לחץ הדם גבוה יותר, והגוף בכללותו חש פחות נינוח. כל אלה הם סימנים גופניים לכך שאנו במצוקה.
נוסף על כך, המצוקה הנפשית יכולה להתבטא בתחושות של כעס מתמיד, של חרדה ושל דיכאון. תחושות שחורגות מאירוע הפגיעה עצמו ומתפשטות לכל תחומי החיים.
ברגע שאנו סולחים (וסולחים באמת), המתח מתפוגג, ואנו יודעים ממחקרים רבים שיש לזה השפעה מיטיבה על כל מערכות הגוף, כולל מערכת החיסון. ויתור על הרגשות השליליים מפנה מקום לרגשות חיוביים יותר ותורם לתחושת הרווחה.
סליחה היא ההחלטה שלנו לוותר על "אחזקת העוול", לשחרר את תחושת העלבון ואת רגשות הכעס והנקם. אם נדמה את הרגשות השליליים האלה לשק שאנו סוחבים על גבנו מאז שאירעה הפגיעה, אז אפשר לחשוב על סליחה כעל הרגע שבו אנו מחליטים לנוח, וכדי לתת לעצמנו לנוח, עלינו להניח את השק עם כל מה שקרה במקום שאליו הוא שייך – בעבר. מה שקרה לא יימחק, אבל נהיה חופשיים מלשאת את זה אתנו כל הזמן.
סליחה אין פירושה כי מי שפגע בנו לא אחראי לפגיעה או שאנו מסכימים עם מה שעשה או נכנעים או חלשים. אפשר לסלוח מבלי להצדיק את המעשה. סליחה היא יצירת הפתח שממנו ניתן לצאת ליצירת דרך חדשה.
למעשה, כל עוד אנו כועסים ושומרים טינה למי שפגע בנו, אנו נמצאים תחת השפעתו והשפעת המעשה שלו. כשאנו סולחים, אנו מפסיקים להיות הקורבן של הפגיעה. אנו חוזרים להחזיק ברסן חיינו, אנחנו שוב אלה שקובעים מה ישפיע עלינו.
הסליחה מאפשרת לנו להגדיר מחדש איך אנו רוצים להתקדם. אנו יכולים להחליט על נתינת הזדמנות שנייה או על סיום הקשר. אנו יכולים להחליט שבמצב דומה בעתיד ננהג אחרת. אנו שוב חופשיים לבחור ולהחליט בעצמנו מה הלאה בלי תלות בכעס. בעצם, הסליחה היא לא בשביל מי שפגע בנו, אלא בשבילנו.
איחולי לכם אחי, לשנה טובה, שנת בריאות ושמחה, שנת קירוב לבבות, שנה שלא ייפקד ממקומנו איש, שנה שנרבה רעים בתוך בתינו ובתוך מסדרנו, שנפנה מקום ואהבה לכל מי שבא במחיצתנו.
על המוניטין
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 16 בנובמבר 2017
ההיצמדות לרוח ולמסורת המסונית איננה מונעת פתיחות והסתגלות לתקופה המודרנית בה אנו חיים. אנו חלק מן החברה המתקדמת ומושפעים מן הדינמיקה של ההתפתחויות הטכנולוגיות והאירועים החברתיים שסביבנו.
את עקרונות הבניה החופשית ניתן לקיים בכל חברה חופשית ובכל זמן, בשל האמת הניצחית הטמונה בהם וזהו גם סוד הישרדותו של המסדר במשך מאות שנות קיומו.
לקידום המסדר תורם כל אח ואח בהתנהגות טובה ובדוגמה אישית. לשם כך הוא זקוק בראש ובראשונה לאופי חזק אך גם למוניטין.
המוניטין נוצר ע"י מעשיו החיצוניים של האח ואילו העקרונות בהם הוא מאמין, קובעים את אופיו. הראשון משקף את תדמית האח בעיני הזולת והשני קובע את ערכו בעיני עצמו ובעיני החברה.
לתפישתנו כבונים חופשיים, חברה שלא מבוססת על אמות מידה חיוביות, תהייה חברה בלתי יציבה, שעלולה להתמוטט ביום מן הימים. ההיסטוריה מלמדת אותנו, כי אימפריות ותרבויות שלמות נעלמו ממפת העולם בין היתר אולם בעיקר בשל העדר אופי והתדרדרות מוסרית של אוכלוסיותיהם.
מכאן חשיבותה של מידת היושר, היקרה כל-כך לנו, הבונים החופשיים, מידה אשר עליה מבוססים חוקי המוסר של האנושות.
כל אחד מאתנו שהצטרף למסדר מעוניין לחשל ולשפר את אופיו מבפנים, שהרי זהו האור המסוני אליו אנו שאפים כל חיינו. אולם אסור לנו לשכוח גם כיצד אנו נראים בעיני הבריות ולכן עלינו גם לדאוג למוניטין נאות. כפי שכל אחד מאתנו, בין אם ירצה בכך או לא, בנוסעו לחו"ל מייצג במידה כזו או אחרת את מדינתנו, כך גם האחים מייצגים בהתנהגותם את המסדר כולו כלפי החילונים שסביבנו.
בעניין זה של מוניטין הרשו לי לצטט מדבריו של בנג'מין פרנקלין, כפי שכבר צוטטו בעבר ע"י אחינו שלמה אבן-זהר: "זכוכית, חרסינה ומוניטין נסדקים בקלות וגם אם מדביקים ומתקנים אותם לעולם אינם חוזרים למצבם המקורי".
על סרן קירקגור
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 7 בדצמבר 2017
הערב בחרתי להקדיש מספר מילים לסרן קירקגור.
קירקגור הוא פילוסוף דני בן המאה ה-19. בתחילת חייו הבוגרים כפר קירקגור בדת והלך ללמוד תיאולוגיה. אחרי מספר שנים הוא עזב את האקדמיה וניסה להשתלב בחיי הבוהמה של קופנהגן. לאחר מכן שב לבית אביו הזקן ולחיק הדת.
קירקגור נחשב פילוסוף אקזיסטנציאליסט דתי. בבסיס הגותו עומדת ההנחה כי לאדם יכולת לבחור את דרך חייו. הוא מונה 3 דרכים, או כלשונו שלושת "מעגלי הקיום" – המעגל האסתטי (מתאפיין בחיים בהם הדגש הוא על פורקן מיידי של הצרכים והבחירות נקבעות רק משיקולים של הנאה, סיפוק, עניין ואושר), המעגל האתי (כאן הקו המנחה אינו ההנאה האישית אלא החובה המוסרית) והמעגל הדתי והאמונה. לא אכנס כאן לעומק תורתו, אך בחרתי להביא קטע מכתביו הדן באמונה.
וכך כתב:
לא רק בשדה המסחר אלא גם בעולם הרעיונות מתנהלת כיום הזה מכירה כללית. כל דבר מוצע בתנאים כאלה, שספק אם נותר עוד מאן-דהו שיהיה נכון לקפוץ על הסחורה. כל מספסר ברעיונות, המוצא לנכון להפנות את תשומת-הלב למהלכה בר-המשמעות של הפילוסופיה המודרנית, כל מרצה, כל מדריך, כל תלמיד, כל מי שיש לו חזקה ואחיזה בתחום הפילוסופיה, אינו מסתפק בהטלת ספק בכל כי אם מבקש ללכת הלאה.
דיקרט, הוגה נערץ צנוע וכן, עשה מה שאמר ואמר מה שעשה. אך אהה, בימינו אין זה חזיון נפרץ. דיקרט, לפי מה שהטעים, וחזר והטעים, לא הטיל ספק בענייני אמונה. "עלינו לזכור, כפי שכבר ציינתי, שאנו יכולים להיתלות באור הטבעי, כל עוד לא ניגלה לנו שום-דבר הסותר אותו, על-ידי אלוהים בעצמו…יתרה מזאת, עלינו לשאת זאת כחוק עליון, שמה שנגלה לנו על-ידי אלוהים, מן הראוי כי נאמין בו כוודאי מכל: וגם אם אור השכל יורה לנו בבהירות על כיוון אחר, עלינו לתת אמון בסמכות האלוהית לבדה, ולא בשיפוט שלנו".
דיקרט לא קבע זאת לחובה לכל אחד שיטיל ספק. דיקרט הגה בשקט וביחידות, הוא לא עורר שאון מסביבו כדרכו של שומר-לילה. בענווה הניח שהמתודה שלו יש לה משמעות רק לגביו הוא, אם לפחות ניקח בחשבון את הידע הלוקה בחסר שהיה מנת-חלקו בשנות חייו הקודמות. "אין כוונתי אפוא להורות כאן את המתודה שכל אדם צריך לאחוז בה כדי להדריך היטב את שכלו, אלא אך ורק להראות באיזה אופן ניסיתי להדריך את שכלי שלי…כאשר אך גמרתי את כל סדר הלימודים שעל-ידיהם מתקבל אדם ברגילות בין המלומדים, שניתי את דעתי בהחלט, כי ראיתי שסובבוני ספקות וטעויות מרובים כל-כך עד שנדמה היה לי שחלקי מכל עמלי לקנות חוכמה הוא רק מה שגליתי יותר ויותר את אי ידיעתי".
בזמננו איש אינו אובה לעצור באמונה כי אם מבקש ללכת הלאה. אפשר יהא זה נמהר לשאול לאן מועדות פניהם של כל אותם אנשים, אך לבטח לא אחרוג מכללי החינוך הנאות וההליכות הטובות כאשר אסיק שכל אחד מהם יש לו אמונה, שאם לא כן הליכתם הלאה הייתה נראית תמוהה.
עד כאן דבריו של קירקגור.
אחיי, מצאתי שדבריו של קירקגור על האמונה ולא על הדת, תואמים להפליא גם את תפישת עולמינו שלנו במסדר הבניה החופשית. אני מקווה כי מצאתם בהם עניין, כפי שאני מצאתי, ואולי הם יגרו אתכם להוסיף ולקרוא בכתביו של פילוסוף חשוב זה.
על החוקים
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 15 בפברואר 2018
ערב טוב אחיי,
בחיינו אנו מוקפים בחוקים ומצווים לשמור עליהם. אזרח שבחר לחיות במדינה מסוימת מתאים ומסגל את עצמו לחוקיה של אותה מדינה. אם אותו אדם בוחר להעתיק את מקום מגוריו הרי שיהיה זה מובן מאליו ומתבקש, שילמד להכיר ויתאים את עצמו לחוקיה של המדינה החדשה, שלעיתים הם שונים לחלוטין מאלו שנהוגים במדינתו לשעבר. התחום הראשון שקופץ לראש כדוגמא הם חוקי התנועה, ששונים ומשתנים בין המדינות שונות, אך גם חוקי עשה ואל תעשה שונים באזורים גיאוגרפים שונים בעולם (איסור או היתר להינשא למס' נשים, לגיטימציה של סמים שונים, חוקי לבוש שמעוגנים בחוק במדינות מסוימות וכד').
מאידך, דווקא במסדרנו, שלכאורה הינו "נוקשה" בכל הקשור לריטואל וכללי הטקס ושמטרתו המוצהרת העיקרית היא "לקחת אנשים טובים ולעשותם לטובים יותר", יש באופן יחסי מעט מאד חוקי התנהגות. לכאורה יש כאן פרדוקס, שהרי היינו מצפים שמסדרנו יהיה גדוש בחוקי עשה ואל תעשה, במטרה לעצב את אחי המסדר ולהפכם לאנשים טובים, ישרי דרך והגונים יותר. בעיניי העדרם של חוקים כאלה במסדרנו הוא סוד קסמו וכוחו.
המסדר, כמסדר לא קובע לאח האינדיבידואלי כיצד עליו לחיות את חייו. הוא לא מרבה לקבוע חוקים ועונשים לאלה המפרים אותם. הוא משאיר זאת בידי האח לקבוע בעצמו, בהתאם לסביבה בה הוא חי ולנסיבות חייו המשתנות, מהם הדברים/מעשים בהם הוא נדרש להשתפר. כל אח קובע את הרף לעצמו ובעצמו, עם סדר עדיפויות שנכון לו באותו פרק זמן בחייו. האח לא נדרש לשום דין וחשבון כלפי אף אחד למעט כלפי עצמו וכלפי האדריכל העליון של היקום. לצד הגמישות והפתיחות גישה זו גם מציבה קושי לא מבוטל.
שנואים ככל שלא יהיו חוקים מסוימים (כדוגמת החובה לשלם מס הכנסה ומס רכישה ומס ערך מוסף) קל לחיות לפיהם. הדרך ברורה ומנותבת על ידי החברה/השלטון/הריבון. כל שנותר לאזרח הוא להקפיד לקיים את אותם חוקים ולא ייענש.
החופש לבחור הוא קשה ומחייב הרבה יותר. אני ורק אני יודע אם השתפרתי בסטנדרטים המוסריים לפיהם אני חי ושאותם אני מיישם מידי יום. אני מציב לעצמי את הרף לפי שיקול דעתי וראות עיניי ורק אני אדע אם עמדתי באותו רף אם לאו. אם נשווה זאת באלגוריה להפרדת הרשויות המקובלת ומחויבת במשטרים דמוקרטיים, הרי שמסדרנו ממנה כל אח להיות גם הרשות המחוקקת, בכך שהוא נותן לנו את חופש הבחירה וההחלטה לקבוע לעצמנו את כללי ההתנהגות והמוסר, גם הרשות המבצעת, שכן ברור שהאח נדרש לקיים, לבצע ולנהוג לפי הסטנדרטים המוסריים הגבוהים ביותר, וגם הרשות השופטת, כי האח חייב כאמור לתת דין וחשבון לעצמו ורק לעצמו.
המסדר נותן לנו את הכלים כדי שנוכל לעמוד ולבצע משימה קשה זו. אין אלה כלים מעשיים, שהרי אנו אין בונים חופשיים מעשיים אלא ספקולטיביים בלבד. הכלים הם עצם הפניית תשומת הלב, המחשבה והזמן לעיסוק בתכנים מוסריים ולא פחות חשוב מכך, הוא מעניק לנו את התמיכה והעזרה של אחינו למסדר, השותפים לדרך ושבהם תמיד נמצא אוזן קשבת וכתף לעזרה בעת הצורך.
עצתי לכם אחיי, להיעזר באחיכם בלשכה ובמסדר ככל שתזדקקו. תעזרו בהם לא רק לצרכים מעשיים אלא חשוב ומשמעותי יותר, תיעזרו בהם כדי ללבן נושאים, "לחשוב בקול רם" ולצורך עזרה בהכוונת הדרך. לשם כך הם אחיכם!
על דברי הרב קוק
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 1 במרץ 2018
אחיי,
לאחרונה נתקלתי בציטוט מדבריו של הרב קוק שמאד הרשים אותי והמחשבה הראשונה שעלתה בראשי היא הרצון לשתף אתכם בו. כך אמר הרב:
"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה".
אני חושב שאלה מילים שמבטאות ומתארות היטב גם את האידאולוגיה והבסיס הרעיוני שעומדים מאחורי מסדרנו.
חישבו על כך. אנו, כבונים חופשיים, מטיפים תמיד להפוך את עולמנו למקום טוב יותר ומוסרי יותר, לא ע"י מלחמות ומאבקים, אלא בעיקר ע"י מעשים טובים. ואיך אנחנו חושבים להשיג מטרה זו? ע"י שיפור עצמי של כל אחד ואחד מאתנו.
ההנחה הבסיסית של הבניה החופשית הינה, שאם כל אח ישפר את התנהגותו ויהיה לאדם מוסרי וטוב יותר, הדבר יקרין על סביבתו, בחינוך שאנו ניתן לילדינו, במודל לחיקוי שנהווה לחברינו ועמיתנו לעבודה בהראותנו שאפשר להיות מאושר בעולמנו ואף להתקדם בחיים מבלי לרמוס האחד את השני ותוך שמירה קפדנית של עקרונות המוסר והיושר.
החוכמה איננה רק להטיף ולדבר על כך, אלא באמת לנהוג ולחיות לפי אותן עקרונות. ובדיוק לכך מכוונים גם דבריו של הרב קוק. לא לקדש את עקרון הנקמה והגמול לפי "שן תחת שן עין תחת עין", שלא פעם אנו שומעים קריאות והטפות לכך מצד מנהיגים, אלא בדיוק ההיפך הגמור:
"אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חוכמה".
כלומר, אנחנו כבונים חופשיים, נמשיך להתנהג בהתאם לסטנדרטים בהם אנו מאמינים ובכך נוסיף צדק, אמונה, יושר וחוכמה ונתרום איש איש בהתאם ליכולת ההשפעה שלו, לשיפור החברה שסביבנו.
גם כשהדבר קשה, לעיתים מייאש ונותן תחושה של נאיביות וסיזיפיות, אל לנו להתייאש כי מאמינים אנו בצדקת הדרך אותו מתווה לנו מסדרנו.
לקראת השנה החדשה וסיפורו של ר' אלימלך
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
דצמבר 2019 ערב ראש השנה
אחי,
הנה מתחילה לה שנה חדשה ועמה מגיעה התחלה שעשויה להיות די קשה או מאידך נעימה ומבטיחה. הרבה תלוי בדרך ובגישה שלנו כלפי האירועים והדברים.
לריב ולפגוע זה קצת יותר קל, אך לבוא ולסלוח זה דבר מסובך יותר ומורכב.
אני מקווה ומאחל, שכולנו נתחיל את השנה ברגל ימין במשכננו החדש והמבטיח.
אני רוצה לאחל לכולם שנה טובה ומתוקה, וכמובן גמר חתימה טובה. שכולם יצליחו וייהנו בחיים, כי הדבר הכי חשוב הוא להיות מאושרים ושמחים בחלקנו. לכך אוסיף גם איחולים לשפע, בריאות, פרנסה טובה והגשמת משאלות ויעדים.
אני מאחל לכולנו, שכחברה נשכיל להיות סבלניים וסובלניים, שנדע לקבל בחום ואהבה גם את האחר, הזר, השונה והמיעוט שבקרבנו. שנהייה חברה ערכית, מוסרית ושוויונית בהתאם לערכי מסדרנו.
הלוואי והשנה הבאה תהיה טובה מקודמתה, ותקרב את כולנו לשום המיוחל שכל-כך מגיע לארץ הנפלאה הזו בה אנו חיים.
ברצוני להוסיף ולהביע גם זאת לפני השנה החדשה המתקרבת ולפני יום כיפור, כדי להתחיל דף חדש עם כולם לקראת השנה החדשה:
אם אמרתי משהו מעליב, או עשיתי משהו מכאיב- אני מבקש סליחה.
מה שלא עשיתי תמיד היה מתוך כוונה טובה.
לא רציתי לפגוע, ובליבי רק אהבה.
סליחה היא מילה גדולה עם הרבה משמעות בתנאי שהיא נאמרת בכנות, ובכוונה אמיתית ולא רק כדי לצאת ידי חובה.
שנה טובה לכם ולבני ביתכם.
אוהב אתכם מאד!
וסיפור יפה לקראת ראש השנה המתקרב ובא:
פעם אחת, בלילה שלפני יום הכיפורים, אמר רבי אלימלך מליזַ'נסק לתלמידיו:
"אם רצונכם לדעת איך יש לעשות את מנהג הכפרות כפי שצריך, לכו וראו מה מתרחש בביתו של החייט שגר בקצה העיר."
עם עלות השחר הלכו התלמידים אל ביתו של החייט, הציצו בחלון וראו כי החייט ובניו קמו בבוקר והתפללו תפילת שחרית פשוטה, כדרכם של חייטים.
אחר התפילה לבשו בני הבית בגדי שבת, הדליקו נרות וישבו מתוך שמחה רבה ליד השולחן הערוך בכל טוב.
טרם התחילו לאכול, לקח החייט ספר מן הארון, פתח אותו ואמר: "ריבונו של עולם, הגיע הזמן לעשות בינינו חשבון על כל העברות שעשינו, כי זמן כפרה הוא כעת לכל ישראל."
אז התחיל החייט לקרוא מתוך הספר את כל העברות שעשה במשך השנה, שאת כולם רשם לפניו בספר הזיכרון הזה.
לאחר שסיים, הוציא מן הארון ספר נוסף, גדול וכבד מן הראשון, וכך אמר: "ריבונו של עולם, קודם לכן הזכרתי את העברות שעשיתי אני, ועכשיו אמנה את העברות שעשית אתה."
ואז התחיל לקרוא מתוך הספר השני את כל הצער והייסורים, כל הצרות, עגמת הנפש, המחלות והפסד הממון שעברו עליו ועל נפשות ביתו בשנה זו.
לאחר שסיים לקרוא אמר: "ריבונו של עולם, אם נעשה חשבון על פי היושר, הרי שאתה חייב לי יותר ממה שאני חייב לך. אבל ערב יום הכיפורים היום, זמן סליחה ומחילה, ולא ארצה לדקדק עמך בחשבון. בשל כך הננו מוחלים לך על כל העברות שעשית לנו, וגם אתה תמחל לנו על כל העברות שעשינו לך."
אחר כך מזג החייט כוס יין שרף, בירך עליה ואמר בקול רם: "לחיים, ריבונו של עולם! הננו מוחלים זה לזה על כל עוונותינו. כל העברות שלנו בטלות ומבוטלות, כאילו לא היו כלל בעולם. לחיים!"
אז אכלו ושתו החייט ובני ביתו מתוך שמחה רבה מאוד.
לאחר שראו התלמידים כל זאת, שבו אל רבם, רבי אלימלך, וסיפרו לו כל מה שראו. קשים היו בעיניהם דבריו של החייט ונראו כחוצפה כלפי הבורא.
אמר להם ר' אלימלך: "דעו לכם כי כאשר אומר החייט את דבריו, מתכנסים ובאים הקב"ה בעצמו עם כל הפמליה שלו. ודברי האמת שאומר החייט גורמים שמחה, רצון וחדווה בעולם הזה ובעולם העליון."
בשבחה של הרעות
דבר הנשיא האח ז'ק אבורסי
מיום 20 בספטמבר 2018
אחיי היקרים, ראשית אני רוצה להודות לכל האחים ,שהביעו את תנחומיהם לי ולמשפחתי בכל דרך שבחרו לאחר מות אימי היקרה .
בעבודה הקודמת ,שהייתה העבודה הראשונה לאחר הפגרה, לא יכולתי להשתתף מאחר באותו יום סיימתי 30 יום למות אימי. האמת, רציתי לחוש את החוויה של המפגש בהיכל החדש לאחר פגרה די ארוכה, למרות שהייתי בעבודה של לשכת דן באותה שבוע.
כידוע אחינו הנשיא לא יהיה נוכח גם בעבודות של חודש אוקטובר, עקב התחייבויות הקשורות לעבודתו, היום מסר לכל האחים דרישת שלום מניו זילנד, מסר את אהבתו והתנצלותו על היעדרותו. נאחל לו בילוי נעים והצלחה.
אחיי, בתקופה של הפגרה וגם לאחר העבודה הראשונה אחינו המוסלמים חגגו את חג הקורבן ואחינו היהודים חגגו את השנה חדשה ואת יום הכיפורים. בשבוע הבא בע"ה נחגוג גם את חג הסוכות. אני מאחל לכולנו שתהיה לנו שנה טובה, מוצלחת ושהשנה תביא לנו נחת והצלחה לעמנו ולמדינתנו ולכל האנושות.
בעבודה הקודמת נבחר אחינו יהודה קנדלי כנשיא הבא של לשכתנו. לכל הדעות אח ראוי למשרה זו, אח שתרם רבות וללא ספק עוד יתרום לקידומה של לשכתנו בכל תחום, כמובן מברך את כל נושא המשרה ,שאושרו בלשכה הפתוחה , כולם אחים איכותיים. אני מכיר מקרוב את תרומתם ללשכה ולבניה החופשית, מאחל לכולכם הצלחה, הצלחתכם הצלחתנו.
בדפדוף בספרים ישנים מצאתי דבר שכתב האח המ.מ מתי שילון ז"ל "בשבחה של הרעות."
רגש נפלא זה ,תמיד קיבל ביטויו בהיכלנו ולא רק כסמל, או תואר, אלה כביטוי של רגשי אחווה למשהו נעלה יותר, באם דבר זה אפשרי כלל.
עיסוקינו בניה, חומר גלם-אבן. יידמה איפה, לאבן מעובדת ומעוצבת להפליא, ולמרות היותה כל אחת לחוד מעשה אמנות משתלבות הן ומתאימות את עצמן בבניה, מבלי להתבלט וכך נוצרת הרמוניה וסדר .
לרעות פירושים רבים ופנים רבות, ננסה להפנות תשומת לבנו וללמוד מהם, מבלי שיאבד לרעה, כפרט, קורטוב של אישיות המיוחדת ואופיו הסגולי.
ראשית דבר , רעות היא תוצאה של בחירה, במודע ומרצון של כל אחד מאתנו.
רעות היא אחווה ועוד…..
רעות היא נדיבות לב
רעות היא סובלנות
רעות היא ריסון עצמי
רעות היא הערכה והבנה לדעת הזולת
רעות היא קבלת הדעה הנוגדת את דעתנו
רעות היא דרך שכנוע לצדקת דרכנו ולא מלחמה למענה
רעות היא לדעת לוותר אפילו כאשר הצדק עמנו
רעות היא חיפוש אחר סינתזה ושלוב כוחות, דעות ומאמתים
אני בטוח ,כי כל אחד מאתנו יוכל להוסיף נקודות נוספות,
וללא מאמץ ימצא פנים אחרות.
אבל בטוח אני, כי ברצוננו להתעלות לאותה רמה המאפשרות רעות אמת והמהנדס העליון של היקום יעזור לנו וייתן לנו כוח להתגבר על חולשותינו.
מאחל חג סוכות שמח.
על קהלת בן דוד מלך ירושלים
דבר הנשיא האח ז'ק אבורסי
מיום 4 באוקטובר 2018
אחיי,
תקופת החגים כבר מאחורינו ואנו נכנסים לתקופה של עבודות רצופות ומגובנות שלשיאם נגיע בחודש פברואר עם קידושי נשיא ללשכתנו.
אחיי, מאז שאמי נפטרה, נוהג ללכת מידי בוקר לתפילת שחרית. באחד הבקרים בשבוע שעבר ,רב הקהילה דיבר על שלמה המלך בן דוד ומדוע השתמש בשם קהלת בן דוד מלך ירושלים.
אם היה זה שלמה המלך שחיבר את מגילת קהלת מדוע לא השתמש בשמו? ומדוע בחרו חז"ל לחבר בין השניים? עולות שאלות מעניינות כמו: מה תורם החיבור בין מגילת קהלת לשלמה? וכן, מדוע הוא אינו נקרא בשמו הפרטי "שלמה" ומוזכר רק באמצעות תפקידו כמלך בן דוד בירושלים.
קטונתי מלהיכנס לסוגיה זו, אבל בדבריו שהביא בפניכם מעידים את חוכמתו הרבה .
א- דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. ב- הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל.
ג-מַה-יִּתְרוֹן, לָאָדָם: בְּכָל-עֲמָלוֹ–שֶׁיַּעֲמֹל, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. ד- דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא, וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת.
ה-וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָא הַשָּׁמֶשׁ; וְאֶל-מְקוֹמוֹ–שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא, שָׁם. ו- הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל- סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ.
ז- כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם, וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא; אֶל-מְקוֹם, שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים—
שָׁם הֵם שָׁבִים, לָלָכֶת
ח- כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים, לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר; לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת, וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ.
ט- מַה-שֶּׁהָיָה, הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה-שֶּׁנַּעֲשָׂה, הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה; וְאֵין כָּל-חָדָשׁ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.
י- יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה-זֶה, חָדָשׁ הוּא: כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים, אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ.
יא- אֵין זִכְרוֹן, לָרִאשֹׁנִים; וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ, לֹא-יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן–עִם שֶׁיִּהְיוּ, לָאַחֲרֹנָה.
יב -אֲנִי קֹהֶלֶת, הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל–בִּירוּשָׁלִָם.
יג -וְנָתַתִּי אֶת-לִבִּי, לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה, עַל כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, תַּחַת הַשָּׁמָיִם; הוּא עִנְיַן רָע, נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם–לַעֲנוֹת בּוֹ.
יד- רָאִיתִי, אֶת-כָּל-הַמַּעֲשִׂים, שֶׁנַּעֲשׂוּ, תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ
טו- מְעֻוָּת, לֹא-יוּכַל לִתְקֹן; וְחֶסְרוֹן, לֹא-יוּכַל לְהִמָּנוֹת. טז- דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם-לִבִּי, לֵאמֹר–אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה, עַל כָּל-אֲשֶׁר-הָיָה לְפָנַי עַל-יְרוּשָׁלִָם; וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה, חָכְמָה. וָדָעַת
יז -וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה, וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת: יָדַעְתִּי, שֶׁגַּם-זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ.
יח- כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב.
תודה על ההקשבה.
חופש בחירת המחשבה
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 6 בדצמבר 2018
אחי, הערב ברצוני להקדיש מספר מילים על הבחירות שאנו עושים בחיינו.
כבני אדם ניתן לנו החופש לבחור. הבחירה במעשים שאנו עושים היא קלה להבנה ולהמחשה ולכן גם קלה להערכה ולשיפוט. קל מאד להחליט ולבחור לציית לחוק, לנהוג באדיבות ובדרך ארץ כלפי הזולת וכדומה, אך זהו רק רובד אחד של החופש לבחור ואם יורשה לי לומר זהו הרובד הקל יותר, שכן במעשינו אנו שקופים לזולת ולכן גם נתונים לביקורת, שיתכן והיא חלק מהכוח המניע שגורם לנו לבחור בדרך מסוימת ולא באחרת.
כשאתה נוהג בדרך הביתה, עייף, ממהר "ומת" כבר להגיע, אין זה מובן מאליו שתנהג באדיבות, תעצור ותיתן זכות קדימה להולכי רגל או לרכב אחר. עובדה, רבים הנהגים סביבנו שלא כך נוהגים. אבל תסכימו איתי אחי, שבכל זאת זה יחסית קל לבחור לבצע את אותן פעולות "טובות" ואדיבות.
אני רוצה לדבר על רובד עמוק וקשה הרבה יותר והוא החופש לבחור את דרך החשיבה שלנו. את הדרך בה אנו בוחרים לראות את האנשים והעולם שסביבנו. זו בחירה שרק אנחנו מודעים לה. איש מלבדנו לא יוכל לדעת באיזו דרך בחרנו ולכן לא יוכל לשפוט אותנו על בחירתנו, אך יחד עם זאת יש לבחירה זו השפעה מכרעת על חיינו ואישיותנו, לפחות כמו זו של מעשינו. אתן כמה דוגמאות כדי להמחיש את הנושא:
שוב, אחזור לסיטואציה בה אנו נוסעים עייפים חזרה הביתה בתום יום עבודה, ואנו רואים רכב אחר "מזגזג" "וחותך" נתיבים. ברור שברגע הראשון זה מעצבן והנטייה הטבעית של כל אחד מאתנו תהיה לחשוב שברכב נוהג אדם גס רוח, לא מתחשב ואנוכי, שחושב שזמנו יקר משלנו.
אבל זו בדיוק הנקודה של חופש הבחירה של המחשבה. באותה מידה אנחנו יכולים לחשוב, שזהו אדם במצוקה, שקיבל עכשיו בשורה נוראה על אסון שקרה במשפחתו, או שעל ידו יושב בנו שנפצע והוא ממהר לבי"ח, או שזהו רופא שנקרא בדחיפות לבי"ח כדי להציל פצוע וממתינים לו בחדר ניתוח. נכון, הסבירות שזהו המצב נמוכה, וסביר יותר להניח שאכן פשוט מדובר באדם גס רוח ואנוכי, אבל האם זה באמת חשוב?! האם לא יותר חשוב לבחון את הדרך בה אנו בחרנו לחשוב. אם אנחנו נבחר לחשוב באופן חיובי ובלתי שיפוטי, אזי באמת נהפוך לאנשים טובים יותר, כפי שאנו מצהירים שזו כוונתנו המסונית.
הבחירה לחשוב באופן חיובי, קשה מאד אבל לדעתי היא לא פחות חשובה מהבחירה לבצע את המעשים הטובים והחיוביים. אישית, אני חוטא במחשבות לא חיוביות חדשות לבקרים, אבל בדיוק בשביל זה כולנו בחרנו להיות כאן, בבניה החופשית.
כדי לשפר לא רק את מעשינו אלא בראש ובראשונה את דרך חשיבתנו. את אותן המחשבות שאיש לא יידע שאני שאנחנו חושבים, אבל הן אלו שבאמת ישפיעו וישנו את חיינו מן הקצה ויהפכו כל אחד מאתנו מאדם טוב, לאדם טוב יותר. בלי שום נקודות זכות מצד העולם הסובב אותנו ומראית עין. רק אני מבפנים אהיה השופט של עצמי, האם בחרתי בחשיבה חיובית, אופטימית, בלתי שיפוטית המנסה למצוא את הטוב בכל דבר, או שאמשיך בדרך הקודמת של חשיבה "שלילית" ושיפוטית.
בלתי אפשרי להעלות על הדעת כמה קשה לעשות זאת – לחיות במודעות, בבגרות, יום אחרי יום. זה רק אומר שהחינוך העצמי שלנו הוא באמת "משרה לכל החיים".
אני מאחל לכולנו הרבה יותר מהצלחה במשרה זו של חיינו.
על הנאורות
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 20 בדצמבר 2018
נאורות היא יציאתו של האדם ממצב חוסר הבגרות שגזר על עצמו. חוסר בגרות הוא חוסר יכולתו של אדם להשתמש בהבנתו ללא הדרכתו של אחר. חוסר בגרות זה הוא משהו שהאדם כפה על עצמו, אם הגורם לו אינו חוסר ביכולת להבנה, אלא חוסר נחישות ואומץ להשתמש בה ללא הדרכה מאחרים. "העז לדעת", "אזור אומץ להשתמש בהבנתך" זהו המוטו של נאורות.
עצלות ופחדנות הן הסיבות לכך ששיעור כל כך גדול של אנשים, זמן רב אחרי שהטבע
שחררם מהצורך בהדרכה, נשארים במצב של חוסר בגרות למשך כל החיים, ולכך שזה כל כך קל לאחרים למנות עצמם לאפוטרופוסים שלהם. קל כל כך להיות לא בוגר. אם יש לי ספר לשמש כהבנתי, כומר לשמש כמצפון שלי, רופא כדי לקבוע דיאטה בשבילי, וכן הלאה, אני לא צריך להתאמץ בכלל. אני לא צריך לחשוב, אם אני רק יכול לשלם: אחרים ייקחו על עצמם ברצון את העבודה המעיקה עלי.
לפיכך, קשה לכל אדם יחיד לחלץ את עצמו ממצב חוסר הבגרות, שכמעט והפך לטבעו. הוא אפילו למד לחבב מצב זה ולעת עתה הוא למעשה לא מסוגל להשתמש בהבנתו, כי אף אחד לא הרשה לו אי פעם לנסות זאת. רק מעטים הצליחו, על ידי טיפוח שכלם, לשחרר את עצמם מחוסר הבגרות וללכת בנתיב בטוח.
ציבור יכול להשיג נאורות רק לאט. מהפכה יכולה אולי להשליך מכיסאה עריצות אוטוקרטית, שחיתות או דיכוי תאב כוח אבל הוא לעולם לא יכול לשפר ולתקן באמת את דרך המחשבה. במקום זאת דעות קדומות חדשות במקום הישנות ישמשו כרצועה עבור ההמונים הלא חושבים.
שום דבר לא נדרש עבור נאורות זו, עם זאת, למעט חופש. והחופש המדובר הוא החופש הכי פחות מזיק, כלומר, החופש להשתמש בתבונה בפומבי בכל העניינים.
אבל איזה הגבלה מקשה על הנאורות ואיזה לא, אלא בעצם מקדמות אותה?
אני עונה: השימוש הציבורי בתבונתו של אדם חייב תמיד להיות חופשי, והיא לבדה יכולה להביא לנאורות בקרב המין האנושי: את השימוש הפרטי של התבונה ניתן, עם זאת, לעתים קרובות להגביל באופן מאד צר, ללא פגיעה בהתקדמות הנאורות.
בעניינים המנוהלים לטובת קהילה, נדרש מנגנון מסוים שבאמצעותו חלק מחבריה חייב
להתנהל באופן פסיבי לחלוטין, כך שעל ידי תמימות דעים מלאכותית הממשלה יכולה
להנחות אותם לעבר מטרות הציבור, או לפחות למנוע מהם להרוס מטרות כאלה. כאן אף
אחד בוודאי לא צריך להתווכח, אלא לציית. כך, זה יהיה אסון אם קצין בתפקיד, שניתנה לו פקודה על ידי הממונה עליו, היה מערער על נאותות או תועלתיות הפקודה. הוא חייב לציית. אבל כחוקר אין הצדקה להגבילו מלהעיר על שגיאות בשירות צבאי, או לפרוש אותם לפני הציבור לשיקול דעתו. אזרח אינו יכול לסרב לשלם את המסים המוטלים עליו, ואכן, ביקורת חצופה על היטלים כאלה, כאשר הם צריכים להיות משולמים, ניתן להעניש כשערורייה )שכן זה עלול להוביל לסרבנות נפוצה).
אבל אותו אדם אינו פועל בניגוד לחובה האזרחית, כאשר כחוקר, הוא מביע בפומבי את
מחשבותיו לגבי אי הנאותות או אפילו העוול שבמסים כאלה.
אדם יכול לדחות את הנאורות לגבי מה שהוא צריך לדעת, אם כי רק לזמן קצר ורק לעצמו, אבל לוותר על זה לגמרי בשביל עצמו, או אפילו יותר, עבור הדורות הבאים, הוא להפר ולרמוס את זכותו האלוהית של האדם תחת כפות הרגליים.
אבל רק שליט שהוא בעצמו אין לו פחד מצללים, ובו בזמן יש לו צבא גדול וממושמע היטב, כדי להבטיח את שלום הציבור, יכול להגיד מה ששום רפובליקה לא יכולה להעז, כלומר: "התווכח כמה שאתה רוצה ועל מה שאתה רוצה, אבל לציית! "
כאן כמו במקומות אחרים, כאשר הדברים נחשבים בפרספקטיבה רחבה, דפוס מוזר, לא צפוי בענייני אנוש, מתגלה, כזה שבו כמעט הכל פרדוקסלי. מידה רבה יותר של חופש אזרחי נדמה כטומן בחובו יתרון לחופש הרוחני של האנשים; ולמרות זאת הראשון מציב גבולות לא עבירים עבור האחרון, ולהיפך, מידה קטנה יותר של חופש אזרחי מספק מספיק מקום לכל להרחיב במלואם את היכולות שלהם. כך, ברגע שהטבע הסירה את הקליפה הקשה מהליבה הזו עבורה היא דאגה בחיבה כה גדולה, כלומר, את הנטייה לחשיבה חופשית, הליבה פועלת בהדרגה על המנטליות של האנשים (וכך הם הופכים להיות מסוגלים יותר ויותר לפעול באופן חופשי(, וזה בסופו של דבר אפילו משפיע על העקרונות של הממשלה, אשר מגלה כי הוא יכול לצאת נשכר מכך שיתייחס לאנשים, שהם עכשיו יותר ממכונות, כפי שעולה בקנה אחד עם כבודם.
תפילה לשנה החדשה
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
דצמבר 2019
תן לנו שנה אחת של שקט אמיתי
שנה של לובן הפריחות וירק הדשאים
שנה של להט אהבות וחום תנור ביתי
ושנדע רק פעם מהו טוב ומה נעים.
שנה ללא קולות שנאה וזעקות השכול
ללא מראות הדם ללא הלמות תופי המלחמה
ללא הפחד המשתק של הנורא מכל
ללא צחוקו של העתיד אשר נטמן באדמה.
הן לא בקשנו לנו אוצרות של ממלכות
לא אושר עילאי ומכוניות פאר
קורטוב אחד של שקט אמיתי ולובן של פריחות
אשר נוכל בהם בלאט להתהדר.
להתרגש כפעם מריחות הסתיו
לדהור אל האושר כשריקת רכבת
לבנות לנו סוכת שלום עכשיו
ולהיות בה ראויים לשבת.
שיחת סיכום וסיום תפקיד
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מפברואר 2019
- אחיי, אחרי ששמעתם את דבריי בשולחן הלבן לפני מס' חודשים, במסגרת "גווני הכוכב" אתם בוודאי כבר יודעים עד כמה הבניה החופשית שינתה את חיי ואת דרך חשיבתי והפכה למרכיב חשוב ומשמעותי בחיי. כחלק מהחינוך המסוני אנו מחונכים לראות בכל אח שמצטרף למסדר, מועמד פוטנציאלי לשמש נשיא לשכה בבוא היום. לכן היה זה אך טבעי בעיניי להיענות בחיוב ולקבל על עצמי את האתגר של תפקיד הנשיאות כשהדבר הוצע לי ולא דקה לפני (ויש אחים שיודעים על מה אני מדבר). בניגוד ללשכות אחרות, כולל לצערי הלשכה הגדולה למדינת ישראל, בה אחים "רודפים" אחרי תפקידים, "עושים לובינג" לעצמם וכו', בלשכתנו המצב שונה וטוב שכך. אחים מתמנים לתפקידים במסלול טבעי של קידום ורצון לתרום, בלי לדחוף ובלי להידחף ואני רואה בכך עוד נתבך במכלול המצוינות של לשכתנו.
- כפי שאמרתי בדברי הפתיחה בעת כניסתי לתפקיד כל נשיא מביא איתו משהו מעט שונה בדרך ניהול הלשכה, שמשקף את הבדלי האישיות והשקפות העולם, אך בסה"כ הבניה החופשית בכלל ולשכתנו האהובה והחזקה בפרט משולים בעיניי לאוניה גדולה ויציבה, שלה מסלול הפלגה קבוע וידוע והנשיא תפקידו רק "לשמור נתיב" בהחזיקו את הגה הניהוג תוך ביצוע שינויים מינוריים במסלול זה בהתאם לרוח ניהולו. אני מקווה שהצלחתי בעיניכם בניהוג וניווט ספינתנו בשנתיים שחלפו.
- סיום כהונה הוא גם זמן טוב ונכון לסיכומים ומתן מעין דין וחשבון שלי כנשיא, בפניכם אחי הלשכה על הדברים שנעשו בלשכה בשנתיים האחרונות.
- שמתי דגש על הקפדה על הריטואל וביצועו באופן נכון וקפדני. אני יודע שישנם אחים שחושבים שהייתי צריך לעשות יותר, למשל לכלול בריטואל פתיחת הלשכה גם את טקס כניסת ממלאי התפקידים, איתם הסליחה, אך זהו בדיוק "התיבלון" האישי של כל נשיא. אני רואה בערך שכל האחים על הפלס כאחד הערכים העליונים של מסדרנו. טקס כניסת בעלי התפקידים, בעיניי, מוסיף מעט מאד תוכן, אם בכלל, אך לעומת זאת מדגיש את בכירותם של מס' נושאי משרה. אינני אוהב את הקטע הזה ולכן בחרתי שלא לקיימו ולהתחיל כל פעם את פתיחת הלשכה ממזמור הפתיחה כשכולנו כאחד בתוך הלשכה. אולי יהיה זה רעיון טוב לקיים על כך דיון פתוח בעתיד במסגרת שולחן אחוות אחים. אני שמח וגאה כי ההקפדה על הריטואל בכל עבודה ועבודה הייתה מופתית, כולל בטקסי השבעה מעברי ועליה דרגה. אך לא פחות חשוב מכך, הדבר נעשה ללא הערות ותיקונים מצד האחים, באותם מקרים מעטים בהם נעשו טעויות (בעיקר על ידי) דבר שתרם לאיכות הריטואל ולשמירה על ההרמוניה בזמן העבודה.
- מבחינת תוכן העבודות בשנתיים שחלפו הושם דגש על התכנים הבאים:
- הכרת הבניה החופשית על גווניה וסגנונותיה השונים
- הכרה והטמעת הריטואל, הטקסים והסמלים
- הכשרת אחים והעלאתם בדרגות השונות
- הרחבת הידע בפילוסופיה
אני חושב שזכינו למגוון של עבודות מאד מעניינות, מרחיבות השכלה ודעת. אני יכול לומר שלא הייתה ולו עבודה אחת, שלא הרגשתי כי "באתי על שכרי". אני רוצה להודות לכל האחים שטרחו והכינו הרצאות ועבודות בניה בשנתיים האחרונות אשר העשירו את עולמנו. אני רוצה להודות לאחים חברי וועדת התכנים: ז'ק ארדיטי, איתן שמורק, אבי ג'יבלי, אלי נטל-כהן, אסף קוזובסקי וישראל בר-יהודה אך מעל לכל אני רוצה לאחי יהודה קנדלי שהיה הכח המניע העיקרי בדאגה לסינכרון נכון של העבודות וקיעת תוכנן. בלעדיך אחי יהודה כל זה לא היה קורה ועל כך תודתי.
- בשנתיים האחרונות חידשנו את מנהג "גווני הכוכב" בשולחן הלבן אחת לחודש. דאגנו לכך שלאותו שולחן לבן לא יוזמנו חילוניים כדי לשמור על האינטימיות המשפחתית. אני אהבתי ונהניתי כל פעם שמי מבין האחים קם וסיפר את סיפור חייו. לי זה הוסיף המון ליכולת להכיר טוב יותר את אחי הלשכה. למדתי לעמוד על איכותם המדהימה של אחים, שלא הכרתי מספיק טוב קודם לכן. אני אוהב מאד את פינת "גווני הכוכב" ומקווה רק שנמשיך לקיימה גם בעתיד. לי היא מוסיפה המון ואני מקווה שגם לכם.
- שמחתי גם שהנוכחות בשולחנות הלבנים הייתה על פי רוב גבוהה. בראיה המסונית, השולחן הלבן הינו המשך ישיר של עבודת הלשכה ואין להעדר ממנו ללא סיבה חשובה ולכן כה שמחתי לראות שמרבית האחים אכן בחרו להישאר לשולחנות הלבנים.
- עדכנו וחידשנו את תקנון הלשכה. אני חושב שהייתה זו פעולה חשובה והכרחית, שכן אנו מחויבים לתקנון זה, שמצאתי אותו בלתי אקטואלי ובלתי רלוונטי בחלקים שונים. כעת התקנון עדכני בהתאם ל"רוח" לשכת הכוכב, הוא מורה דרך ומחייב כל אח ואני מציע לאחים, בעיקר החדשים והצעירים במסדרנו, לעיין ולהכיר את התקנון. אני רוצה להודות לאחי שלמה אבן-זוהר שלקח על עצמו את הפרויקט ובזכותו קיים התקנון העדכני הנוכחי.
- נושא אחר שחייב טיפול היה הסדרת הניהול הכספי של הלשכה. הקמנו את עמותת הכוכב ופתחנו סוף סוף חשבון בנק חוקי ומסודר שמאפשר לכן לנהל את כספי הלשכה בשקיפות מלאה ובהתאם לחוקי המדינה. כל זה לא היה מתאפשר ללא עשייתם המבורכת ועזרתם של אחינו עמית כתב, ישי פלד, אלי נטל-כהן, חגי אברהמי ושלמה פרין. אני מודה לכם מקרב לב אחיי, שהרי כולנו יודעים "שבלי קמח אין תורה".
- השתדלנו ועל-פי-רוב הצלחנו לקיים את מנהג שולחן אחוות האחים בימי שישי אחת לחודשיים. כאן לצערי, בניגוד לשולחנות הלבנים, הנוכחות הייתה מעט דלה יותר, אך התוכן המסוני היה רב ומעניין. אני רוצה להודות לאחי הנשיא שקדם ז'ק אבורסי ולאחי אריאל רז שארגנו בצורה מופתית וטעימה את האירועים ורוצה לקרוא מעל במה זו ולעודד בעיקר את אחינו הצעירים לעשות מאמץ ולהגיע יותר לשולחנות אלה. אתם רק תצאו נשכרים ותרוויחו מכך. זוהי במה והזדמנות לניהול שיחה פתוחה על כל נושא מאסוני שבוחרים וזוהי גם הזדמנות לשמוע ולהשמיע דעות בנושאים אלה.
- הרחבנו בשנתיים האחרונות את השורות באחים חדשים, שבחרו להצטרף למסדרנו. עובדה זו היא שהופכת את לשכתנו ללשכה חיה ותוססת. ללא הרחבת השורות אין עתיד. נכון, היו גם אחים שאכזבו אותנו כשהצטרפו למסדר אך עד מהרה לא התמידו להגיע לעבודות ואף חלקם בחרו לעזוב כליל בסופו של דבר. אל לנו להיתפס לייאוש בשל עובדה זו. ברוב המקרים זכינו באחים נפלאים, שאני בטוח שעוד יתרמו בעתיד רבות ללשכתנו ולמסדר. זוהי גם ההזדמנות שלי להודות לחברי ועדת הקבלה וגיוס אחים: חיים נחשון, שוקה כהנא, אלי בר-ששת ושלמה אבן-זהר אך עיקר התודות מופנות לאחי שלמה פרין יו"ר הוועדה, שללא ספק עומד בלב העשייה בתחום זה, משקיע בפגישות היכרות וגיוס חילונים שעות אין ספור, ואנו כלשכה חבים לו על כך רבות.
- תודה נוספת שאני חש צורך להביע היא לאחינו שלמה אבן-זהר על ניהול אתר האינטרנט של הלשכה. שלמה משקיע הרבה מחשבה ועבודה על מילוי תוכן לאתר, שבזכותו אנו יכולים לשמר עבודות שהועברו ובכך לאפשר העשרה של הידע המסוני של האחים בזמנם החופשי. אני ממליץ לכל אחי הלשכה, וותיקים כצעירים להיכנס מידי פעם לאתר, לקרוא את התכנים שבו, ואף להגיב במידה והם מוצאים לנכון.
- אחינו אלי בר-ששת הכניס תוכן ממשי לתפקיד גבאי הצדקה, ביצע את התפקיד בצורה מעוררת השראה וברוח מאסונית אמיתי של דאגה ואכפתיות. תודה לך אחי אלי.
- מערכת היחסים של נשיא ומזכיר הלשכה היא מיוחדת במינה. אישית לא הייתי מצליח לשרוד יום בתפקיד ללא זוג מזכירים נפלאים שזכיתי לעבוד עימם, בשנה הראשונה אחי עופר חביב ובשנה השנייה אחי יעקב קורן. תודה לשניכם אחיי, על אין סוף שיחות טלפון, תזכורות, ארגונים ודאגה לפרטים. אין כמוכם!
- נושא אחרון שרציתי להקדיש לו מס' שורות הוא ההיכל. אין זה סוד שאני הייתי בעמדת מיעוט לגבי המעבר להיכל הנוכחי בהרצליה. סברתי אז ועודני סבור, שבמצב הדברים כיום וכוונתי למצבה של הלשכה הגדולה ושל לשכות ת"א האחרות, מוטב יהיה אם נמצא לנו היכל נפרד, שישמש אותנו ואולי לשכה אחת נוספת בלבד. בדיון שהתקיים אז בבת-ים, לא הצלחתי לשכנע את האחים הנוכחים ובהצבעה שנערכה באופן דמוקרטי וכיאה ללשכה מסונית אמיתית, התקבלה ההחלטה לעבור עם כל יתר הלשכות להרצליה. אישית, למדתי המון מאותו אירוע. למדתי פרק בניהול והנהגה. למדתי פרק בכיבוד ערכי הדמוקרטיה ועל כיבוד דעת הרוב. עם כל הקושי שבדבר, אני סבור שזוהי הדרך הנכונה ואני מיישמה גם בחיי המקצועיים כמנהל מחלקה, כשגם שם בביה"ח לא תמיד עמדתי היא זו שמתקבלת, אך לעצם התהליך הדמוקרטי יש ערך בפני עצמו. אבל ברשותכם אחיי אני רוצה לחזור לנושא עצמו והוא הצורך של לשכתנו בהיכל עצמאי, שלא נצטרך לחלוק עם לשכה אחרת. דמיינו כמה נפלא זה יכול להיות אם יעמוד לרשותנו מבנה בו נוכל לקיים את עבודות הבניה ללא הפרעה עם גמישות לבצע שינויי לו"ז ללא תלות באף לשכה אחרת. בית בו יוכלו האחים להפגש לכוס קפה או בירה, לשיחה בלתי פורמלית ולמפגשי אחים גם מחוץ לשעות הפעילות של הלשכה פעמיים בחודש בימי חמישי. מבנה בו נוכל לשמור ולהציג מזכרות ותמונות, עדיים ומתנות מעברה של לשכתנו. מבנה בו נוכל לקיים מפגשי שולחן לבן, שולחן אחוות אחים ואחוות השחר בצורה מכובדת וחופשית מתי שרק נחפוץ, בלי שאחי לשכה אחרת עוברים באמצע. בהתבוננות שלי על הנעשה בלשכה הגדולה "ובקוראי את המפה" אני סבור שזה לא עניין של מותרות אלא בקרוב ניווכח כי זהו צורך קיומי ולכן מוטוב להקדים תרופה למכה ולנקוט בגישה פרואקטיבית. אחיי, בסיוריי בעולם ביקרתי לא פעם בהיכלים מסונים, כפי שאני בטוח שרבים מכם גם עשו, וראיתי הקדשות שההיכל הוקם בזכות תרומתו של אח זה או אחר. מקובל בכל העולם שאחים בונים חופשיים תורמים מהונם וממונם לטובת הלשכות ולטובת הבניה החופשית. איני רואה סיבה מדוע זה לא יהיה גם כך אצלנו. יש בלשכתנו די אנשי ממון, הון, יזמים, אנשים העוסקים בתחום המקרקעין וכאלה בעלי קשרים ענפים. יחד נוכל לממש חלום זה ולהפכו למציאות לפני שיהיה מאוחר מידי. אני מאמין, שבזכות האנשים והכוחות שיש לנו בלשכה, זה אפשרי אם רק תהייה הירתמות ונכונות.
- אני רוצה להתנצל בפני מי מהאחים אם חס וחלילה פגעתי, העלבתי, נהגתי שלא כשורה או לא הייתי קשוב די הצורך. משימת סיתות אבן הגוויל שלי בוודאי לא הסתיימה ואני רחוק מלהיות אבן גזית חלקה ומושלמת, אז סליחה אם במסגרת אותו תהליך סיתות פגעתי במישהו.
- לאחי יהודה קנדלי, הנשיא הנבחר הבא של לשכתנו אני מאחל הצלחה. אין ראוי וטוב ממנו לשמש כנשיא ואני משוכנע שהוא יהיה נשיא מצוין ויוביל את לשכתנו ביד אמונה בשנתיים הבאות.
- אחיי, היה לי הכבוד והעונג לשמש נשיא של הלשכה הנפלאה הזו בשנתיים האחרונות. למדתי המון בתקופה זו. רבים הם הדברים שרואים מכאן ולא רואים מרצפת ההיכל. חלקם טובים, חלקם פחות, אך ללא ספק שזהו תפקיד התורם לבניית האישיות המסונית של האח ואני מודה לכם מקרב לב שאפשרתם לי לשמש בתפקיד זה. אני אוהב אתכם אחיי!
דברים בעבודה ערב קידושי נשיא
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
ביום 7 בפברואר 2019
אישי הנשיא הגדול, האח המכובד ביותר סולימן סאלם, אחיי הנשיאים הגדולים לשעבר, אחיי חברי הלשכה הגדולה, אחיי כולכם.
אני רוצה להודות לאחי המכובד ביותר שלמה פרין שקידש אותי כנשיא , וליווה אותי בכל ההכנות לטקס, תודה אחי.
אני רוצה להודות לאחי ז'אק ארדיטי – שניצח על הטקס מרצפת ההיכל, הוא גם היה הנשיא שקידש אותי למסדר בזמנו, והערב העניק לי את הרגליה שלו כנשיא. תודה אחי.
אני רוצה להודות לאחיי, חברי הלשכה הגדולה שטרחו והגיעו מכל רחבי הארץ, למלא תפקיד בטקס מי כנותן לקחים ומי כבעל תפקיד בטקס, תודה אחיי.
אני רוצה להודות לאורחים מהלשכות השונות שהגיעו הערב וכיבדו אותי ואת לשכתנו בנוכחותם. ואחרונים חביבים, אחי לשכת הכוכב, לשכתי האהובה , אני אוהב אתכם אחיי וגאה להיות אח בלשכה זו.
את עבודתנו אנו מסיימים בשרשרת אחים, אותה שרשרת אחווה עולמית של אחים שידם מושטת לעזרה לכל אח באשר הוא.
את השרשרת אנו חותמים בשלושה עיקרים- אחוות אחים, עזרה ואמת.
כנשיא שמתי לי 3 מטרות עיקריות : אחוות אחים , עזרה ואמת. המטרה שלנו היא לבנות בתוכנו את בית מקדשנו באמצעות שיפור עצמי וחיפוש האמת. כאשר בתרגום המילה אמת לחיי היום יום לתפיסתי , הכוונה העמקת הידע המסוני ותרגומו לקוד אתי וערכי שישמש את האח בהתנהלותו היום יומית. אם אצטט מהטקס מלקח הנשיא "למען ילמדו לדעת את ערכה של תורת הבנייה החופשית, ויקיימו מחוץ ללשכה את המידות הטובות שלמדו בתוכה"
אחיי, איני רוצה להאריך בדברים, רעיותינו ממתינות לנו להמשך הערב, אך בקצרה אומר, חוזק הלשכה מושפע מהאחים, מהדבק , ההיכרות והחיבור בינינו.
יש לנו ועדות שכבר החלו לפעול ולגבש רעיונות ותוכניות שיתרמו לחיזוק הידע, האחווה והגיבוש, אך כדי שנצליח לקיים את כל מה שאנו מתכננים, אני צריך את עזרת האחים, בלקיחת אחריות אישית כפי שאנחנו מחנכים, להוות דוגמה , להגיע בצורה רציפה לעבודות ולאירועים השונים, לחשוב מה אני יכול לעשות בשביל הצלחת הלשכה ואיך אני תורם את חלקי .
תודה לכם על ההקשבה, ואת יתר דבריי, אומר בשולחן הלבן.
דברים בשולחן הלבן בערב קידושי נשיא
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
ביום 7 בפברואר 2019
רעיות יקרות, משפחה וחברים. אחי הנשיא הגדול, ואחיי המכובדים והיקרים כולכם!
ראשית ברצוני להודות על כוס הברכה שהרימותם לכבודי ולכבוד בני משפחתי הנוכחים כאן.
ברצוני להודות ולברך את הנשיא הגדול המכהן של הלשכה הגדולה למדינת ישראל אחי סולימאן סאלם. את הנשיא הגדול לשעבר אחי שוקי שמיר, את המזכיר הגדול אחי ירון צאלים, על שכיבדו אותי ואת לשכתנו בנוכחותם בערב חגיגי זה.
אני רוצה להודות לכל אחי לשכת הכוכב , שבחרו בי להיות ראשון בין שווים, לאחוז בהגה הספינה שנקראת לשכת הכוכב שלא תסטה מהנתיב שהתוו לנו אבותינו הקדמונים ולהנהיג את הלשכה האהובה שלנו בשנתיים הקרובות. במסע יהיו אחים שיצטרפו וגם כאלה שלצערי יעזבו ויעברו למזרח הנצח כפי שקרה לנו לא מזמן , זה חלק ממעגל החיים שאין ממנו מנוס.
להיות נשיא לשכת הכוכב זה לא דבר של מה בכך. לשכת הכוכב נחשבת אחת מהלשכות המובילות במסדר, אם לא המובילה שבהן. בורכנו באחים טובים ומוכשרים, חלק מהאחים פעילים בלשכה הגדולה, חלקם אף נושאי משרה בכירים בלשכה הגדולה. חלק מהאחים משמשים בתפקידים מרכזיים וחשובים במשק, כל אחד בתחומו , והאתגר שלי כנשיא לא פשוט.
אני נכנס לתפקיד בהתרגשות רבה המהולה בחששות מגודל המעמד והאחריות להמשיך את המסורת שהתחילו קודמיי בתפקיד, לשמור על הישגי הלשכה, להפיץ את אור הבניה , להרחיב את השורות ובד בבד לשמור על לכידות ורעות בין האחים. (אני חייב לשתף אתכם שלאחר שנבחרתי, והבנתי את גודל האחריות , היו לילות שלא נרדמתי, ובאילו שכן, התעוררתי מבועת מחלום שלא עשיתי את זה ושכחתי את הדבר הזה, ועוד כהנה וכהנה דברים שלא אופייניים לי, ומי שמכיר אותי יודע שאני בד"כ ישן טוב, אל אין מה לעשות, ההתרגשות עושה את שלה.. )
אחיי, אני כבר מודיע לכם, שאזדקק לעזרתכם, לניסיונכם ולתמיכתכם כדי להצליח בתפקידי.
לשכתנו בורכה באחים נפלאים ומוכשרים, אנשי חייל כלשון המקרא, התורמים ופועלים ללא לאות ליצירת חברה מוסרית טובה יותר, העובדים על שיפור עצמי, או כפי שאנו קוראים לזה "אבן הגוויל" מתוך כוונה וידיעה שעל ידי שיפור עצמי, לקיחת אחריות על מעשינו, התנהגותנו , חינוך ילדינו וסביבתנו לערכים של כבוד, סבלנות, סובלנות וקבלת השונה , רק כך נייצר סביבה טובה יותר, מוסרית וערכית יותר.
התקופה שבה אנו חיים מורכבת ומשתנה בקצב מסחרר מיום ליום, לטוב ולרע, אם נוסיף למשוואה את הסביבה בה אנו חיים, נבין שהאתגרים בהם אנו ניצבים כחברה יום יום לא קלים.
אחת השאלות איתה אנו מתמודדים , היא מידת הרלוונטיות של המסדר בכלל ושלנו כבונים חופשיים בפרט, למציאות המורכבת של המאה ה-21.
לצערי, למרות שהעולם משתנה בקצב מטורף מיום ליום, משנה לשנה, טבע האדם נשאר כמות שהוא. על זה כבר אמר נשיאנו הראשון שלמה המלך " מה שהיה הוא שיהיה, ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש". הרדיפה אחר הכסף, תאוות הבצע, הכבוד והשררה, לא השתנו מקדמא דנא. לכן , גם תפקידנו כבני האור בתקופות חשוכות יותר או פחות לא השתנה, עלינו להמשיך לחתור ולהיאבק להפיץ את האור , לייצר אנשים טובים וחברה טובה ומוסרית יותר. כפי שאנו נוהגים לומר, לקחת אדם טוב ולהפוך אותו לטוב יותר.
כתוב בפרקי אבות " היכן שאין אנשים השתדל להיות איש", זו תמצית עבודתנו המסונית, לעבוד על האינדיבידואל , בעבודה סיזיפית יומיומית , עם הצלחות וכישלונות , להפוך את אבן הגוויל לאבן גזית.
מסופר על איש עסקים שטרוד בענייניו ועסקיו שאף פעם אין לו זמן, ניגש לרבו ושואל : רבי , יש לי רק חצי שעה פנויה ביום, מה ללמוד בה, משנה? גמרא? ענה לו הרב, תלמד מוסר בני ותראה כמה זמן פנוי יש לך.
עבורי להיות במעמד הזה זה עוד מעגל שנסגר. כפי שידוע לרובכם, אני דור 3 של בונים חופשיים ,אבי היה אח ונשיא לשכת כוכב ישראל בהרצליה וכיהן גם כנשיא לשכת שרון ברעננה, כך שכנער כבר הייתי במעמד הזה, רק בתפקיד אחר (אפרופו הטקסים בתוך הלשכה…). גדלתי בבית שערכי הבניה היו חלק מרכזי בחינוך ובעשייה , הן במשפחה והן בחיים הציבוריים שהוריי מילאו. הרבה תובנות ותשובות לשאלות שהיו לי בזמנו כנער, קיבלתי עם הצטרפותי למסדר, יעידו על זה אחיותיי ובנותיי וכמובן זוגתי על השינוי ההתנהגותי והמחשבתי שעברתי ושעדיין אני עובר, הדרך עוד ארוכה אך כמי שרץ כבר מספר מרתונים, יש לי סבלנות ואורך רוח, וכל עוד יש תקווה ויש אור, לא אבדה התקווה.
אני רוצה לנצל את המעמד , ולהודות לכל האחים שטרחו ועמלו להצלחת הערב, היו שעבדו מאחורי הקלעים, יש שהגיעו פיזית, לסדר, לארגן, לקנות כל מה שצריך שהערב יצליח, נמלאתי רגשות גאווה ושמחה מהחיבוק שעטפתם אותי אחיי, תודה לכולכם.
אני רוצה להודות לאחי אורי שמנעים לנו בשירתו הנפלאה הערב.
אני רוצה להודות למספר אנשים באופן אישי שליוו אותי כמעט ברמה יומיומית והיו שותפים ללבטים ולדאגות שהדירו שינה מעיני .
אני רוצה להודות לאחי התאום אלי ברששת על הליווי , העזרה והתמיכה מהרגע הראשון . לאחי אלי נטל כהן על העזרה, הריצות והטרחה להצלחת הערב וכמובן על ההנחיה של הערב ,לאחי הנשיא שקדם דרור, שבדרכו כטייס נתן לנו חיפוי וסיוע אווירי צמוד, במעמד זה אני רוצה להודות לך ולהדס, בשם כל אחי לשכת הכוכב על שנתיים של עשייה, עבודה קשה ואכפתיות , עשית עבודה נפלאה והאולם המלא מפה לפה הוא עדות לכך. לאחי ז'אק ארדיטי שניצח על הטקס בתוך הלשכה בצורה מופלאה, וגם היה הנשיא שקידש אותי בזמנו ,לאחי שלמה פרין, שליווה אותי מראשית דרכי במסדר, כחונך ומנטור והיום קידש אותי כנשיא, אם אתה חושב שבזה הסתיים תפקידך- אז אתה טועה.
תודה מיוחדת ללאה , שתמיד ניצבת לצידי, מייעצת, עוזרת, תומכת והרבה מארגון והצלחת הערב הזה זה בזכותה.
לבנותיי, אור הילית ושחר, שמהוות מקור של אור ואהבה עבורי.
לבסוף, אחיותיי ואחיי ,משפחה וחברים, אני רוצה להודות לכולכם על שכיבדתם אותי בהגעתכם, אני מרגיש בר מזל להיות מוקף בחבורה נפלאה של אנשים יפים תרתי משמע.
אני רוצה לסיים בציטוט מתהלים שמתמצת את מהות אמונתנו והשקפת עולמו של בונה חופשי :
"מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורודפהו ".
אני אוהב אתכם ומאחל לכולנו המשך ערב נפלא.
על הכלים הסימבוליים ותכניות לעתיד
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 21 בפברואר 2019
נשיא הלשכה הינו ראש משמרת בתקופת כהונתו, קדמונינו ציינו זאת במשפט "יכין ראש בית אב למשמר הכהונה", כל הנוטל על עצמו תפקיד זה, להתייחס אליו ברצינות רבה, ולמלאו בכל כוחו ומאודו.
בטקס קידושי, אמרתי לכם בקצרה את האני מאמין שלי, הלוא הם 3 העיקרים שאיתם אנו מסיימים את שרשרת האחים בסוף כל עבודה : אהבת אחים, עזרה ואמת.
התורה המסונית- תורת חיים היא. רזינו הינם סמלים לאורח חיים נאות.
הבניה החופשית נלמדת באמצעות סמלים, כל אחד הינו אבן ביסוד המסדר העתיק ,הגדול והמכובד מכל ארגון ידוע אחר בהיסטוריה.
כלינו הסימבולים הינם כף הסיידים, האנך, המזוית והמחוגה, כל אחד מאלה מדריך להתנהגות הולמת של האדם.
בכל היכל מסוני יש מאורות ראשיים ומשניים, עמודים והאות. הסמל העיקרי והמשמעותי ביותר בבניה החופשית, הינו המזוית והמחוגה. פירושו ולקחו עמוקים וחשובים ביותר, המזוית מסמלת דיוק, יושר ונכונות, זהו הכלי שבאמצעותו בוחנים כל עמדה מוסרית ( לא לחינם זהו הכלי שהנשיא עונד על צווארו).
כשם שהמזוית מתארת את הזיקה בין איש לרעהו, מקיפה המחוגה את חובותיו של האדם כלפי עצמו. הבונה החופשי צריך להעמיד חודה האחד של המחוגה במרכז נפשו ובחודה השני ליצור עיגול בל יעבור , שלא ייתן לו להיכשל.
אח בונה חופשי אמיתי , שלמד ולומד את תורת הבנייה החופשית, לא יהיה מושלם אם לא יכוון את אורחות חייו לפי תורה זו.
המטרה שלנו היא לבנות בתוכנו את בית מקדשנו באמצעות שיפור עצמי וחיפוש האמת. ע"י הפיכת אבן הגוויל לאבן גזית. כאשר בתרגום המילה אמת לחיי היום יום לתפיסתי , הכוונה העמקת הידע המסוני ותרגומו לקוד אתי וערכי שישמש את האח בהתנהלותו היום יומית.
אמר האמוראי אביי, ראש ישיבת פומבדיתא, שהסביר שתלמיד חכם, אין די שילמד לשם הלימוד, אלא התורה חייבת להשפיע על אורחות חייו והתנהגותו, וכך אמר : "מה הבריות אומרים עליו? פלוני שלמד תורה, מה נאות דרכיו, מה נאים מעשיו".
אם אצטט מתוך שיחות השוער הזקן שאומר באותו עניין " בנייה החופשית קיימת כדי ללמד אנשים שיתנהגו כראוי, להשפיע עליהם לעשות את הטוב, להמריץ אותם להיות ישרים וכנים, מתחשבים בזולת ועדיני נפש".
יש משפט שרובכם מכירים : " טוב שכן קרוב מאח רחוק" , המשמעות ידועה לכולכם, אחיי היקרים, אנו קוראים זה לזה בשם אח, אך עד כמה אנו מכירים זה את זה מעבר לשם ולעיסוק?, לשם כך ייסדנו בזמנו את פינת "גווני הכוכב" לשם העמקת הידיעה והחשיפה שלנו את אחינו, אך זה לא מספיק אחיי, הדבק שיחבר אותנו זה לזה, ויצוק תוכן אמיתי למילה אח, היא דרך פתיחות, קירבה, הכרת הרעיות והילדים, אירועים משותפים וכדומה.
להשגת מטרה זו ומטרות נוספות שהצגתי בראשית דברי(אהבת אחים, עזרה ואמת) ייסדנו וועדות :
הועדה הראשונה- ועדת קבלת אחים בראשותו של אחינו שלמה פרין, דרור עובדיה, המפקחים- שלמה אבן זוהר וגלעד רטן, רונן תנעמי ואלי נטל כהן. מטרתה, בחינה, סינון וקבלת מועמדים, ביצוע ביקורי בית וזימון מועמדים לשולחנות לבנים במינון של פעם בחודש.
הועדה השנייה- ועדת תכנים בראשותו של אחינו אלי ברששת, יוסי בכר, אסף קוסובסקי, עידו חפר ואלעד עמי. מטרתה, העשרת הידע המסוני תוך תכנון תכני העבודות והשולחן לבן שהינו חלק בלתי נפרד מהעבודה, ולכן יש להתייחס אליו ככזה, גם בנוכחות, גם בהופעה (חליפה) וגם בהתנהגות. וכן תכנון מפגשים ועבודות משותפות עם לשכות אחיות .
בנושא העבודות בלשכה ובשולחן לבן- גווני הכוכב ואחים מפורסמים, אני מבקש מכל האחים שפונים אליהם לשתף פעולה, גם אם לחלקנו זה קשה- כל אחד והקושי שלו, רק דרך ליטוש הזיזים, התמודדות עם קשיים, נשפר את עצמינו ונהיה טובים מכפי שהיינו אתמול.
כמו כן, אבקש לשלוח את העבודות לאחינו אלי ברששת לאישור עד שבועיים לפני העבודה, גם כדי שתהיה בקרה על התוכן וגם כדי לראות שבתכנון זמן של העבודה היא לא חורגת מעבר למכסת הזמן שהקצבנו .
במקרה של עבודות בניין למעבר לדרגה גבוהה יותר, על האחים לשלוח את העבודות למפקחים הרלוונטיים לאותה דרגה שיאשרו הן את הנושא והן את תוכן העבודה ומשך העבודה.
הועדה השלישית – ועדת אירועים בראשותו של אחינו אלי נטל כהן ,קוקו קלאליאן, טל קלר, אריאל שיין ואורי הוכברג. מטרתה , גיבוש האחים , הרעיות והמשפחה המורחבת, ע"י עריכת פעילויות משותפות, ארגון טיולים וסופי שבוע לחיזוק הקשר האחוותי בלשכה ובמסדר , כמו כן, חיזוק הקשר לקהילה, הכוונה שלנו מעבר לתרומה כספית שאנו נותנים מעת לעת להשתלב בשני מועדים בשנה( פורים וחנוכה) באירועים עם אותו ארגון בשילוב האחים והרעיות.
(לבקש מאלי נ.כ להרחיב על האירועים המתוכננים בשולחן לבן).
הועדה הרביעית – ועדת חוץ בראשות אחינו ז'אק ארדיטי, חיים נחשון ודרור עובדיה. שמטרתה ארגון מפגש עם הלשכות התאומות בחו"ל.
כמו כן, בסיועו של אחינו שוקה, נבקר בלשכה שטרם ביקרנו בחו"ל בשילוב הסופ"ש, להעמקת ההיכרות והאחווה במסדר העולמי.
הועדה החמישית והאחרונה- ארגון שולחנות אחוות השחר, בראשה עומדים שני אחים שעשו זאת בשנתיים האחרונות- עפר חביב ואריאל רז, בליווים של אחינו יוסי בכר ואלי ברששת ,ומטרתה , עריכת מפגשים אחת לרבעון לחיזוק הקשר עם התלמידים והעמקת הידע המסוני, יש נושא לכל מפגש וזה המקום של כל האחים ובמיוחד של התלמידים לשאול שאלות ולקבל תשובות מאח ותיק או נשיא לשעבר של הלשכה, שיהיה אורח הכבוד בכל עבודה.
מעבר למפגשים אלו, אנו ניפגש גם אחת לרבעון ביום שישי בבוקר, בשולחן אחוות אחים, נאכל , נשתה, ונקיים דיון מסוני פתוח לכל שאלה של מי מהאחים .היכן זה יתקיים זה עדיין בגדר שאלה שתיפתר בקרוב.
אני קורא לכל האחים, שרוצים לתרום, או להצטרף לוועדה כלשהיא בארגון וסיוע, לפנות לראש הועדה, נקבל זאת בשמחה.
באותה נשימה, אני גם פונה לאחים, שחווים קושי או מצוקה כלכלית, וחשים שעקב כך, תמנע מהם השתתפות באי אלו פעילויות, או שנטל התשלומים של דמי חבר השנתיים מכבידים עליהם ,לפנות אלי, או לגבאי צדקה, אסף , אנחנו נעזור כמיטב יכולתנו. איני רוצה שבעיה כספית תמנע השתתפות של מי מהאחים.
קבוצות ווטסאפ של הלשכה-יש שתי קבוצות, האחת "ברכות איחולים ואירועים" שבה מוציא אחינו המזכיר הודעות ברכה לאירועים שונים בחיי אחי הלשכה, והשנייה " הודעות הנשיא" שזה צינור שלי כנשיא להעברת הודעת חשובות.
בזמנו קיבלנו החלטה, שכל התגובות יהיו בצינור נפרד, פרטי, כדי לא להטריד את כולם, וכדי שההודעות החשובות לא ייעלמו בין שלל התגובות. אני פונה שוב לאחים ומבקש להקפיד על הנוהל .
אני מנצל את הבמה וקורא לכל אח שיש ביכולתו לעזור ולמצוא לנו מקום קבע לקיום המפגשים במקום שיהיה רק שלנו, לא חייב שיהיה בניין מפואר, גם מקלט שיועמד לרשותנו שנוכל להסב אותו לשימושינו הקבוע לעבודות, למפגשים, לאירועים יהיה נפלא.
לקראת סיום דברי, אני רוצה להודות לאחינו הנשיא שקדם דרור עובדיה, לא לחינם עמודו של הנשיא תמיד עומד על הדוכן, הנשיא תמיד עובד גם כשהלשכה לא עובדת, הוא עדיין הנשיא, עם כל מה שמשתמע מכך. מהשבועיים שחוויתי, אני יודע, שהתפקיד לא קל, ולעיתים אנו האחים גם הקשינו עליך ולא עשינו לך חיים קלים, אבל עמדת בזה בגבורה, מילאת את תפקידך בצורה מופלאה, הצעדת את הלשכה קדימה ועל כך אני רוצה להודות לך בשמי ובשם כל אחי הלשכה, תודה אחי.
בהמשך לחילופי גברי בלשכה, והעברת הלפיד מדור לדור, אנחנו נמצאים בתקופה שפני הלשכה משתנים ומתעצבים מחדש, עם דור חדש וצעיר, אני מחשיב את דרור ואותי לדור הביניים , אך בל נשכח את דור הוותיקים, אותם אחים וותיקים שהחזיקו את הלשכה גם בתקופות קשות, אני רוצה להודות לכם אחיי, הלשכה הזאת קיימת בזכותכם.
לסיום דבריי אחיי, אני קורא לכל האחים, צעירים כוותיקים, להגיע בצורה רציפה לעבודות ולאירועים השונים, לחשוב מה אני יכול לעשות בשביל הצלחת הלשכה ואיך אני תורם את חלקי
אחיי, ידי מושטת לרווחה , אתם מוזמנים לפנות אלי, אני אשתדל לסייע ולעזור כמיטב יכולתי.
אוהב אתכם אחיי.
על חוקת אנדרסון
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 7 במרץ 2019
ערב טוב אחיי,
אחד הדברים שעליהם אנו נשענים בהיותנו בונים חופשיים הינם חוקות אנדרסון.
לשכתנו נשענת על הלשכה הגדולה למדינת ישראל, וזו שואבת את סמכותה מהלשכה הגדולה של אנגליה .
הלשכה הגדולה הראשונה של בונים סמליים הוקמה באנגליה ב24 ליוני 1717, לשכה זו ידועה בעולם מסוני כאם הלשכות, היא קמה על תילו של המסדר המעשי, האופרטיבי הישן.
בשנת 1721 4 שנים אחרי הקמת אם הלשכות, מחליט הדוכס מונטאגיו, הנשיא הגדול של אם הלשכות להטיל על האח ג'ימס אנדרסון לערוך את ספר החוקה של המסדר האנגלי החדש. מטרתו של הספר היתה לאחד את הבונים החופשיים תחת ספר מקיף שיכלול גם את ההיסטוריה של הבונים החופשיים אבל גם כללים מוסדרים.
החברים הראשונים בלשכה הגדולה באנגליה, היו אנשים פשוטים, צנועים, סוחרים אומנים ובעלי חנויות קטנות. החיים בימי הביניים בכלל ובאנגליה בפרט היו מאופיינים בקשיים קיומיים, ללא מערכת רווחה. הפתרון שאומץ על ידי האנשים באותה תקופה, היה ייעוד כסף לקופה משותפת לצורך עזרה הדדית, באנגליה ההתארגנויות לצורך עזרה הדדית נקראו lodges .
בתחילת המאה ה-18 הרעיון של עזרה הדדית, אינו מספיק לאנשים כדי להתאחד, היו אגודות וארגונים שהציע לאנשים להצטרף על בסיס מחשבות פוליטיות זהות.
הבניה החופשית , בשונה מארגונים אחרים, הציעה למתעניינים מטרות רציניות יותר מעבר למפגשים חברתיים, מטרות אלו ידועות לנו עד היום והן הרצון להפוך את האנשים טובים יותר ולהיות אזרחים מועילים למדינתם.
לצד הבניה החופשית, קמו ארגונים נוספים, כאשר המפורסם שבהם היה royal society, ארגון ששם לו למטרה את לימוד המדע, ארגון זה אחראי בין היתר להצגת עבודותיו של אייזק ניוטון שיצר את ההבנה כי העולם ממלא אחר חוקים שיכולים להיקבע על ידי האדם.
רוב החברים ב-royal society הביעו עניין בעקרונות המסוניים שהחלו להתגבש, הבנייה החופשית נתפסה אצלם כאמצעי לקידום המדע. כפועל יוצא, מתרחבת בלונדון ההתעניינות בבניה החופשית ובעקרונותיה. ההתעניינות מתפשטת לשכבות נוספות ומספר הלשכות כמעט ומכפיל את עצמו.
בשנת 1719 הנשיא הגדול של אם הלשכות הוא zan teofil dezagulije , בוגר אוקספורד ,כומר, וחבר ב-royal society . כמדען נלהב גם הוא נמנה עם חסידיו של ניוטון, הוא השתמש בקשריו בכנסיה וגם בבניה החופשית, בדומה לאומנים ומדענים אחרים, כרשת מקצועית ולובי לגיוס האמצעים הדרושים למחקרים המדעיים.
בשנתיים לאחר מינויו לנשיא גדול ותחת השפעתו, מעמד חדש של אנשים הצטרף לבניה החופשית, אנשים המשתייכים למעמד האצולה ולקהילה המדעית, לאחר סיום כהונתו הוא מצליח למנות לתפקיד את הדוכס מונטאגיו – האיש העשיר באותה תקופה באנגליה.
הגידול במספר האחים ובפופולריות של הבניה , חייב יצירת לגיטימציה ומורשת מפוארת אשר תהווה בסיס לארגון שנמצא בראשית דרכו.
בשנת 1723 מסתיימת העבודה על ספר החוקים הראשון אשר נקרא אבי ספרי החוקה המסוניים, החוקה אושרה באותה שנה על ידי נציגי 20 לשכות.
החוקה של אנדרסון התבססה על חוקות גותיות עתיקות מימי הבנאים המעשיים, המכונות גם חובות קדומים (old charges ). על החוקה היורקית, שחוברה בימי המלך אתלסטן אשר בשנת 926 ייסד בעיר יורק את מסדר הבונים האופרטיביים באנגליה ועל התקנות הכלליות (general regulations ) שנערכו על ידי הנשיא הגדול ג'ורג' פיינה בשנת 1720 לניהול הלשכה הגדולה באנגליה, ועוד כתבי יד אחרים וביניהם אחד מימי המלך אדוארד ה-3 הידוע בשם מנוסקריפט אנדרסון.
ב-1738 התפרסם ספר נוסף , ספר החוקה של אנדרסון שהיה ארוך יותר ומקיף יותר מהמהדורה הראשונה.
ספר החוקה מורכב ממספר חלקים, אך לטעמי אחד החלקים המעניינים ביותר, שעוררו גם מחלוקת רבה, הינו הפרק שעוסק בהיסטוריה.
אנדרסון לקח סיפורים מהברית החדשה וייחס להם משמעות הלקוחה מעולם הבנייה החופשית. החלק הארי של הסקירה מוקדש על ידי אנדרסון למדע ( גיאומטריה),ואומנות .
הסיפור הראשון הלקוח מהברית החדשה הוא הסיפור של אדם וחווה. עפ"י מה שנכתב בספר החוקה, אדם לימד והעביר את הידע בדבר הגיאומטריה והאומנות לבניו קין והבל. אירועים נוספים המאוזכרים בספר החוקה הינם סיפור תיבת נח אשר נבנתה מעץ וכוללת מאפיינים בולטים של הגיאומטריה.
בספר יש גם התייחסות כללית ל-3 אובייקטים , שלפי גישתם של המלומדים הכוונה לשלושת עקרונות הבסיסיים בבניה החופשית : אהבת אחים, עזרה ואמת. בהתייחסות לנוח ובניו משתמש אנדרסן בצרוף המילים בונים אמיתיים true masons אשר צאצאיהם הם שבנו את מגדל בבל. כמו כן, מוזכרים משה, מצריים ושלושת האמגושים (שלושת חכמי קדם, שעפ"י הברית החדשה הגיעו מהמזרח אל בית לחם כדי לסגוד לישו מלך היהודים לאחר לידתו).
כמו כן, מוזכר מצריים- אחד מנכדיו של נוח אשר הביא למצרים את הקשת המלכותית (royal arch ), בנוסף מפורט בספר כיצד למד אברהם את האומנות של שור, לרבות גיאומטריה והאומנות הנגזרת ממנה, והעביר את הידע לבניו ונכדיו.
כמובן שקיימת התייחסות לשלמה המלך ובניית בית המקדש שמתואר כהישג ארכיאולוגי משמעותי של הבניה החופשית, נבוכדנצר מוזכר בספר כ grand master mason וזאת בשל הבניינים שבנה בבבל, היותו של נבוכדנצר בונה חופשי היא שאפשרה ליהודים תחת שלטונו לשמר את הכישורים בבניה החופשית ולבנות תחת שלטונו של כורש וזרובבל את בית המקדש השני.
היוונים מוזכרים כמי שקיבלו את הקשת המלכותית מאשור, אך איבדו אותה לאורך השנים כתוצאה מהתבוללות, רק לאחר בניית בית המקדש הראשון והשני, קיבלו היוונים את הקשת המלכותית מחדש על ידי לקיחת רעיונות מבית המקדש.
הפילוסוף היווני אוקלידס (מתמטיקאי יווני ואבי הגיאומטריה) ופילוסופים נוספים אחרים גילו את העקרונות המפוזרים של הגיאומטריה מהבניה החופשית, לרבות הבעיה ה-47 (משפט פיתגורס) אשר אם נבחן אותה בקפידה, היא היסוד של כל בונה חופשי (זה סמל שעונדים נשיאים לשעבר).
אוגוסטוס הקיסר הרומי הראשון, עודד את הבניה החופשית, כתוצאה מכך, שגשגה הבניה החופשית ברומא, כך שניתן היה למצוא לשכות בכל חיל משמר רומאי. לאור התפשטות הגדולה של רומא, הבניה התפשטה ברחבי האימפריה הרומית.
כפי שאמרתי, חלק זה עורר מחלוקות בקרב החוקרים, שטענו שמדובר באוסף של נתונים היסטוריים לא מבוססים ובמקרים מסוימים מופרכים. אם כי, עובדת פרסומם של ספריו של אנדרסון בחסות הלשכה הגדולה של אנגליה עם מה שכתוב בהם, הפכו אותם לכאלה שלא ניתן לערער עליהם.
אחיי, השתדלתי לגעת על קצה המזלג, בחומר שעל פניו נראה משעמם (לפחות ככה זה הצטייר לי בתחילת דרכי כתלמיד ב.ח), אך כשמתחילים לנבור בו, מגלים עולם שלם ומעניין, אני מזמין אתכם אחיי, ובמיוחד את האחים הצעירים לצאת למסע , כי משעמם זה בטח שלא.
בפרפרזה לאחת מאמרותיו המפורסמות של יגאל אלון –
בונה חופשי שלא יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.
על דבריה של מרגרט מיד
דבר הנשיא האח דרור עובדיה
מיום 21 במרץ 2019
ערב טוב אחיי,
לפני מספר ימים נתקלתי בציטוט מדבריה של מרגרט מיד : "לעולם אל תטיל ספק בכך שקבוצה קטנה של אנשים מתחשבים ומחויבים יכולה לשנות את העולם. למעשה, זה הדבר היחיד שאי פעם אכן שינה את העולם."
הציטוט הזה מיד שבה את עיניי וכבש את ליבי כי הוא כה מיטיב לשקף בעיניי את הפילוסופיה ותפיסת העולם שלנו בבניה החופשית.
לא צריך ללכת רחוק ולאירועים גדולים ומשני היסטוריה כמו המהפכה הצרפתית או זו האמריקאית, שכפי שכבר למדנו מהרצאתו המאלפת של אחינו אלי ברששת, לבונים החופשיים היה תפקיד מכריע ומשמעותי בהן (שימו לב לבחירת המילים שלי – לבונים החופשיים היה תפקיד ולא לבניה החופשית).
אני רוצה דווקא לדבר על המסר הבסיסי שהבניה החופשית מנסה להעביר לנו והוא, שאם כל אדם ואדם ישפר את התנהגותו ואת התנהלותו, יגלה התחשבות וכבוד לזולת באשר הוא, ינהג ביושר כשערכי המוסר הבסיסיים הינם נר לרגליו, אזי בהכרח העולם הזה בו אנו חיים יהפוך למקום טוב יותר. לא חייבים לבצע מהפכות גדולות ושינויים דרסטיים בבת אחת. זהו תהליך אישי, איטי והדרגתי שדורש הרבה מאמץ ואורח רוח. יש שיאמרו שזהו תהליך סיזיפי שלעולם לא נצליח בו ולא נגיע ליעד הנכסף של "שיפור העולם", שהרי אנו כה מעטים בעולם ובוודאי שבארץ, כך שיכולת השפעתנו זניחה ובטלה.
לאותם אנשים סקפטיים אני חוזר על דבריה של מרגרט מיד בדבר היכולת של מעטים לשנות את העולם. אחיי אם נשמש דוגמא אישית לאחרים, נראה לסובבים אותנו שאנו עוברים תהליך שמיטיב עמנו, שאנו מאושרים ממנו ושלמים עימו, הרי שיתכן מאד שנהפוך מודל לחיקוי עבורם ונגרום גם להם לשנות ולו במעט את התנהגותם, את תרבות השיחה, את נועם ההליכות, את הדבקות באמת וביושר, את התפיסה הבסיסית של "ואהבת לרעך כמוך" וכיבוד כל אדם באשר הוא אדם. הרי שבכך ניישם את שאיפתנו כבונים חופשיים להפוך את העולם הזה בו אנו חיים למקום טוב ומוסרי יותר ולו במעט ונבוא כולנו על שכרנו.
על ההקשבה הסקרנות וחשיבות הלמידה
דבר הנשיא האח יהודה קנדי
מיום 4 באפריל 2019
ערב טוב אחיי,
בשבוע שעבר התקיים בבית אחינו אלון מפגש "אחוות השחר". הייתה נוכחות יפה של אחים גם צעירים וגם וותיקים , נושא הערב היה מהות הבנייה החופשית. הועלו ספקות, שאלות ורעיונות מצד האחים, כשאורח הכבוד היה אחינו הנשיא לשעבר איתן שמורק, שחלק איתנו את תפיסת עולמו וראייתו את הבניה החופשית. כמו כן, דיברנו על כך שהבניה היא תורת מוסר, הפורסת כלוח שחמט משבצות של טוב ורע, נכון ולא נכון, היא מאתגרת את האחים להשתמש במצפון ובמוסר שלהם כמצפן שלאחר ידיעת התורה , כל אחד בוחר את דרכו והתנהלותו בחיים.
ביום שישי האחרון קיימנו מפגש "אחוות אחים" פה בעזרה של ההיכל, גם במפגש זה הייתה נוכחות יפה של אחים, למרות חששי שלא יגיעו אחים, בגלל המעבר מהמקום המיתולוגי בבת ים.
במפגש זה דיברנו על זכות ההצבעה של התלמידים שכן יכולים להצביע בעניינים פרוצדוראליים, כגון אישור פרוטוקול ותקציב, אך אין עדיין בידם את הידע להשפיע בעניינים מהותיים. כמו כן דיברנו על השתיקה כזכות ולא כעונש.
אולי אפשר ללמוד משהו בנושא ההקשבה, מהתרבות הסינית העתיקה. בשפה הסינית שאין א"ב, הסימנייה (ציור) למילה להקשיב, מורכבת מכמה אלמנטים : אוזן, עין, לב, סגולה והספרה אחד. ייתכן שהסימנייה באה לרמוז לנו שכשאנחנו מקשיבים, אין עלינו להשתמש רק באוזניים אלא גם בעיניים- ליצור קשר עם האדם שמדבר אלינו, להשתמש בלב ולהקשיב בתשומת לב. אלמנט מעניין נוסף הוא סגולה, שפירושו בהקשר הזה, הוא היכולת להקשיב לאחרים כמעלה מוסרית וסגולה לחוכמה.
בעבודה הקודמת הציגו אחינו טל, אורי ואריאל את עבודות הבניין שלהם, לצערי לא נכחתי, אך קראתי את העבודות שהיו מעניינות ומרתקות, וכבר פה ראינו איך כל אח הציג עבודת בניין שכל אחת בפני עצמה הייתה מעניינת ומחכימה, אך שונה מרעותה. זה אחד הדברים היפים והמרתקים בבניה, אין אח הדומה לאחיו, אך יחד עם זאת יש הרמוניה , הכלה והקשבה.
כשאנו דורשים מאח להכין עבודת בניין, אנו מאתגרים אותו , אך גם מגרים בו את יצר הסקרנות לדעת.
יצר הסקרנות הוא זה שדחף את האדם לרדת מהעצים והוא שדרבן את האדם להגיע אל הקדמה בה אנו נמצאים היום, הרצון לדעת הוא אם החכמה והרצון לגלות הוא אבי הקדמה. ואין סתירה בעיני ביניהם לבין האמונה הצרופה במהנדס הגדול של היקום ובדרכו להוליך את האדם בעולם.
קיימות תאוריות שונות על הקשר בין האדם והמושג טוב. האם התינוק שנולד, טוב הוא מעצם בריאתו, והחברה היא שמביאה אותו לאמץ התנהגות רעה? או שיצר האדם רע מנעוריו, והחינוך, החוק והסדר מנסים לחנכו להתנהל בצורה טובה בעולם?
יכול להיות שעלינו לאמץ אפשרות נוספת, שהאדם דומה ללוח חימר- רך וחלק, כחומר ביד היוצר, ועלינו לנסות ולחרוט בו את סימניו של הטוב והמועיל.
נאמץ לעצמנו את העיקרון שהבניה חותרת למושג טוב כיסוד בחיי האדם, ולא חשובה הדרך איך הוא יגיע אליה. לכן, לא חשוב באם יש אחים הרואים את אפשרות הבילוי יחד , בחברותא כדרך להבאת אחים לפתיחות יתר, לרגישות אחד למשנהו ולהשתתפות איש בחוויית אחיו, באם זאת היא דרכם וכך הם רואים את הגשמת מיצוי הטוב- יבורכו.
ובאם יש אחים, הסבורים שבלימוד הריטואל , בידיעת הנוסח של הטקס, בשליטה בחומר הכתוב, בידיעת הסימנים והרזים ופירושם, יביאו את האחים לגילויו של הטוב ולמיצויו- יבורכו.
ובאם יש אחים, הרואים את דרכם בבניה בעזרה לזולת, בתרומה , בתכנון פעולות וולונטריות ובקירוב לבבות, ואיחוד עמים וגזעים שונים, ובזאת יביאו למיצוי הטוב שבאדם- יבורכו.
כל האחים האלה, בדרכיהם השונות יצטלבו ויגיעו כולם אל הצומת האחת, אל המרכז והיסוד, אל עיקרה ותכליתה של הבניה החופשית – מיצוי הטוב שבאדם.
עפ"י הלשכה הגדולה והקדומה של אנגליה, הבניה החופשית היא שיטה יחידה במינה של מוסריות המתעטפת באלגוריות ומתפרשת על ידי סמלים. הבנאות החופשית מטיפה לצדק ולחסד, סיוע לחלשים ולמושפלים, הפצת המוסר, אהבת האדם, קיום מצוות האלוהים ושאיפה לאושר הנצחי.
על ים החיים וים המוות
דבר הנשיא האח יהודה קנדי
מיום 18 באפריל 2019
ערב טוב אחיי,
אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת בשנה, תקופה של חילוף עונות, נכנסים לאביב, נכנסים לשנה חדשה- חודש ניסן שהינו החודש הראשון בשנה לפי המקרא, "ראשון לכם לחודשי השנה" כפי שכתוב.
החקלאים מתחילים לקצור את השעורים ששתלו ועמלו במהלך החורף.
היהודים חוגגים את חג פסח, המציין את יציאת בני ישראל מעבדות לחירות.
הנוצרים חוגגים חג הפסחא שנחגוג בעוד כשבוע המציין את תחייתו של ישו.
ובעוד חודש המוסלמים מציינים את תחילת חודש הרמדאן.
כשאנחנו מציינים את החגים, אנחנו נמצאים בקרב המשפחה והחברים, טוב לנו ויש הרגשה של שמחה ואושר. אך דווקא בזמנים שטוב לנו, אסור לנו לשכוח את החלשים שבחברה, שלא התמזל מזלם ולא חוגגים את החג.
בבניה החופשית, כמו שאר הדתות המונותאיסטיות, ערך הצדקה והנתינה הוא ערך עליון.
הלקח הראשון שאנו מקבלים כתלמידים בטקס הקידושין , הינו לקח הצדקה והעזרה לעזור לאח שלא שפר עליו מזלו ונמצא בצרה ומצוקה, דווקא ברגעים שלנו טוב, שאנחנו נמצאים בשפע ושמחה, אסור לנו, ויתרה מזאת, חובה עלינו לעזור גם לחלשים , לפתוח את ליבנו ולתת , כל אחד עפ"י יכולתו.
בהקשר הזה, אני רוצה לספר סיפור קצר על שני ימים – ים החיים וים המוות.
שני אגמים יש בארץ ישראל: האחד, מימיו מתוקים ודגים חיים בו. כתמי ירק מפארים את גדותיו. עצים פורשים את ענפיהם עליו ושולחים את שורשיהם הצמאים לתוך מימיו המבריאים. לאורך חופיו משחקים הילדים, כפי ששיחקו ילדים בימי התנ"ך. נהר הירדן מביא אל הים הזה מים נוצצים שירדו מעל הגבעות. האנשים הקימו את בתיהם סמוך לגדותיו והציפורים בנו כאן את קניהם, וכל בעלי החיים שמחים על שזכו לשבת במקום הזה.
נהר הירדן ממשיך לזרום דרומה ומשתפך לתוך ים אחר. כאן אין זכר לדגים, עלה אינו רועד, ציפורים אינן שרות, ילדים אינם צוחקים. הנוסעים פונים מכאן ובוחרים בדרך אחרת. אוויר כבד תלוי על פני המים, אדם חיה ועוף אינם שותים מימי האגם.
מהו הגורם להבדל עצום זה בין שני האגמים שאינם רחוקים זה מזה?
לא בנהר ירדן האשם, הוא מגיר את מימיו לתוך שני האגמים. לא בסביבה שבה הם נמצאים האשם, ולא באדמה שמסביב.
הרי מקור ההבדל: ים כינרת מקבל את מימי הירדן, אך אינו שומרם לעצמו: תמורת כל טיפה הזורמת לתוכו הוא מזרים טיפה אחרת מתוכו.
האגם השני ערום יותר, הוא אוגר את המים הבאים לתוכו בתאווה של קמצן. הוא לא יוציא את המים מתוכו. כל טיפה הבאה אליו הריהו שומר עליה.
ים כינרת נותן, ועל כן ים החיים הוא. הים השני אינו נותן מאומה, ובני האדם קראו לו "ים המוות".
שני אגמים יש בארץ ישראל, שני סוגי בני אדם יש בעולם.
תודה על ההקשבה אחיי.
סיפור על הנשמות שלנו
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 16 במאי 2019
המלך ו-4 נשותיו
פעם, בארץ רחוקה, היה מלך עשיר ולו 4 נשים.
את אשתו הרביעית הוא אהב יותר מכולן. הוא היה נוהג לקנות לה בגדים יפים, להביא לה את המאכלים הכי משובחים ולפנק אותה כמה שרק הצליח. כל דרישותיה נענו והוא לא חסך עליה במאום.
גם את אשתו השלישית אהב המלך, והתגאה בה מאוד. תמיד נהג להציג אותה לממלכות שכנות ולהתהדר בה בפני כולם. הוא היה מאוד מרוצה שהצליח לגרום לה להיות שלו וראה בה כהישג אישי.
אשתו השנייה גם היא הייתה אהובה עליו. היא הייתה אשת סודו, לה היה מספר את כל אשר על לבו ומתייעץ איתה בפתרון בעיות קשות. היא הייתה נבונה, מתחשבת, סבלנית, מייעצת בחוכמה, תומכת בו ועוזרת לו לעבור זמנים קשים.
רק את אשתו הראשונה המלך לא אהב. הוא הזניח אותה וכמעט שלא התייחס אליה כלל, אף על פי שהייתה נאמנה מאוד ופעלה רבות וגדולות לטובתו, בלי שאפילו היה מודע לכך. המלך לא ידע להכיר לה תודה על מעשיה והיא המשיכה בשלה למרות הכל.
יום אחד, אחרי שנים, המלך התבגר והבין שזמנו הגיע. הוא חשב על מהלך חייו ועל כל הטוב שהיה לו כאשר היה בשיאו, לעומת עכשיו שהוא חלש ונזקק. המלך הרהר לעצמו "יש לי 4 נשים, ודאי הן תדאגנה לי בעת זקנתי ובבוא יומי…"
באופן טבעי המלך ניגש קודם אל האהובה עליו מכל, אשתו הרביעית: "אהבתי אותך יותר מכל, טיפחתי אותך וטיפלתי בך נהדר. עכשיו לקראת מותי האם תהיי לצידי? איתי?"
ענתה לו האישה: "מה עוד אתה יכול לתת לי מלכי? אין לי עוד תועלת בך ולכן לא אשאר לצידך, אלך לי אל מישהו אחר". למשמע הדברים ליבו של המלך נפל בקרבו. חשב, "אלך לאשתי השלישית, גאוותי הגדולה ביותר".
ניגש המלך אל אשתו השלישית: "משוש חיי וגאוותי, אותך הצגתי לכולם ואת היית הפנים של הממלכה. עתה, האם תישארי לעמוד ולייצג את מלכך הזקן?"
ענתה האישה: "כשהיית צעיר וחזק, התגאיתי לעמוד לצידך, אך כעת בהיותך זקן, כיצד אראה אני? לא אהיה מוכנה שתכתים את המוניטין שלי אחרי כל השנים שעבדתי עליו". הדברים הקשים פלחו את ליבו של המלך, ובעצב רב חשב, "אשתי השנייה היא המוצלחת מכולן. היא תמיד עמדה לצידי ותמיד עזרה לי ברגעי הקשים. בוודאי תהיה לצידי גם לקראת מותי".
הוא פנה אל אשתו השנייה" "את, יותר מכולן, תמיד היית לצידי, תמיד עזרת לי ותמיד ידעת לקבל את ההחלטות הנבונות. האם תהיה לי לעזר גם בלכתי אל סופי?"
ענתה האישה השנייה: "אני מצטערת אך לחוכמתי זקוקים כעת אחרים. לך כבר לא אועיל, שכן עוד רגע ואינך עוד. אבוא להיפרד ממך על קברך". המלך לא ידע את ליבו מצער ואכזבה וכבר אמר נואש.
לפתע שמע קול לוחש ברכות: "אני אהיה לצידך מלכי".
האישה הראשונה, שכהרגלה פעלה מאחורי הקלעים, האזינה לשיחותיו של המלך וכשראתה אותו נדחה על ידי כל נשותיו, רחמיה נכמרו עליו.
המלך הביט בה וראה לנגד עיניו אישה יפת תואר, אך לבושה בצניעות ופשוטה למראה.
דמעות עלו עיניו והוא אמר: "איך הזנחתי אותך אשתי הראשונה והיקרה. עכשיו אני מבין שאת זו שדאגה לי יותר מכל, ואני הייתי עיוור אליך. היה עלי לטפל בך היטב כשהייתה לי הזדמנות".
האישה חיבקה את המלך בזרועותיה העדינות ונותרה עימו עד נשימתו האחרונה.
לכל אחד מאתנו יש 4 נשים בחיינו:
הרביעית – היא גופנו. לא משנה כמה נטפח אותו ונשקיע מאמץ כדי לטפל בו, הוא יעזוב אותנו ביום שנמות.
השלישית – היא רכושנו, מעמדנו וכספנו. ברגע שנמות הם יהיו כלא היו, ויועברו למישהו אחר.
השנייה – היא המשפחה והחברים שלנו. אפילו שתמיד יהיו לצידנו תמיד וידאגו לנו באמת ובתמים, הכי רחוק שילכו איתנו זה עד לפתח הקבר.
והראשונה – היא הנפש שלנו. היא תהיה עימנו לעד למרות שהזנחנו אותה לטובת מרדף אחר הכסף, הכוח ושאר הנאות העולם. חזקו וטפחו אותה, כיוון שהיא הדבר היחיד שיישאר איתנו לנצח, בכל זמן ומקום.
על הצדק והצודק
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 6 ביוני 2019
בעבודה הקודמת, חגגנו טקס קידושין לשלושה אחים חדשים. הטקס התנהל בצורה מופתית והיה מרשים מאוד. בחלק האחרון של העבודה התעורר ויכוח בלשכה בקשר למלחין וגנר. היו אחים שהתנגדו להשמעת יצירתו, בגלל דעותיו האנטישמיות, אימוץ יצירותיו והקשרים של משפחתו עם המפלגה הנאצית.
לאחר העבודה, נדדה שנתי, היה לי קשה להירדם, כמו שקורה לי בדרך כלל אחרי כל עבודה, אך הפעם זה היה קצת יותר מורכב. חשבתי והרהרתי בדברים שקרו. כפי שכבר אמרתי בעבודה הקודמת, מותר ואפילו רצוי שיהיו דעות שונות ושלא כולנו נהיה עם אותה דעה- ראו כדוגמא את רצפת ההיכל שבנויה מניגודים של שחור לבן, אך עם זאת מסודרת בהרמוניה. מה שהטריד אותי זה איך חלק מהדברים נאמרו.
יש כללי התנהגות והתנהלות בלשכה, שממנה אנו משליכים גם לחיינו מחוץ ללשכה. בלשכה, מי שמעוניין לומר משהו, מבקש רשות דיבור מהנשיא, לאחר שהנשיא נותן את רשות הדיבור, האח שקיבל את רשות הדיבור – פונה ומדבר לנשיא ולא לאח כזה או אחר.
כשאנו אומרים " אנחנו לוקחים אנשים טובים והופכים אותם לטובים יותר", לזה הכוונה, שנדע לספור עד 10 או עד 100 אם צריך, שנשלוט בהתפרצויות שלנו , ואם אנחנו עדיין חייבים לומר משהו, זה רק לאחר שהנשיא מאשר, אם בכלל . וכפי שאמרתי- מדברים לנשיא ולא לאחד האחים.
אני לא נכנס לדיון מי צודק ומי לא, בהקשר של צדק נאמרו לא מעט משפטים, המפורסם הינו המשפט מתהילים פ"ה : "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף".
האמת עליה מדברים בבניה החופשית, היא אותה אמת צומחת, שמאפשרת לאח, אם הוא משקיע מאמץ בצמיחה, להגיע להתפתחות רוחנית שתאפשר לו לראות את הצדק האלוהי הנשקף אליו מהשמיים.
לסיום , בחרתי להקריא לכם שיר שפרסם בזמנו יהודה עמיחי בספר שיריו "שירים 1948 -1962 ". השיר נכתב כשיר לירי שמכותביו הם הקוראים לעתיד, כחומר למחשבה, שכל אחד ייקח את זה למקום שזה פוגש אותו בחייו. האקטואליות שלו רלוונטית לכל תחומי חיינו.
שם השיר " המקום שבו אנו צודקים".
מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם
פְּרָחִים בָּאָבִיב
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה, כְּמוֹ חָצֵר
אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים
אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ
כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ
וּלְחִישָׁה תִּשָּׁמַע בַּמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ הָיָה הַבַּיִת
אֲשֶׁר נֶחְרַב.
עכבר לבן עכבר שחור
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 4 ביולי 2019
ערב טוב אחיי,
משל עתיק ממשלי המזרח מספר על אודות עובר אורח, שנתקל בחיית טרף אימתנית כשהוא בלב ערבה שוממה.
כדי להינצל משיניה ומטפריה ביקש האיש לרדת אל תוך באר ריקה שהזדמנה לו.
אך נכנס לבאר, והנה הוא רואה בתחתיתה דרקון מטיל אימה, הפוער מולו את מלוא לועו על מנת למלא בו את כרסו. האיש האומלל לא מוצא עוז בליבו לצאת מן הבאר פן יהיה לטרף לחיית הפרא, אך אין בידו גם אומץ לרדת לתחתית הבאר מפחד הדרקון.
לפתע האיש שם לב לשיח אשר צמח מתוך סדק שבקיר הבאר. הוא נתלה בו ונאחז בו בכל כוחו. אך עם חלוף הדקות והשעות, נחלשות ידיו והולכות, הולכות ונחלשות והוא מרגיש שעוד מעט ויוכרח להיכנע לגורל המר והאכזר המחכה לו מלמטה או מעל, ולמרות הכול אין האיש מרפה מאחיזתו. פתאום הוא רואה שני עכברים, האחד שחור והשני לבן, העכברים מכרסמים לסירוגין ובמרץ רב את שורשי השיח שבו הוא נתלה. האיש האומלל רואה זאת ויודע כי אפסה התקווה ואין הצלה ועוד מעט הוא יצנח היישר לתוך לועו הפעור של הדרקון הרעב.
אך בעודו תלוי באוויר הוא מתבונן סביבו ומגלה שעל עלי השיח ישנן טיפות של דבש. הוא מצליח להגיע עם לשונו אל הטיפות ומלקק אותן בתאווה גדולה.
כך אני נאחז בענפי החיים אומר טולסטוי, אף על פי שכל העת אני יודע כי דרקון המוות חסר הרחמים מחכה לי ואין לי להימלט ממנו. אינני מבין לשם מה העינוי הנורא הזה. מנסה אני ללקק קצת דבש , אך אם קודם היה בכוחו לנחם אותי, אין זה המצב עכשיו. הדבש שוב אינו טעים לחיכי והעכבר הלבן עם העכבר השחור כמו יום וכמו לילה, מכרסמים את הענף בו אני נאחז. איני רואה דבר אלא את לוע הדרקון שאין ממנו מנוס ואת העכברים המכרסמים ללא הרף את שארית חיי תחת מבטי המבועת.
אין זה משל , מסכם טולסטוי, אלא זו האמת לאמיתה, אמת שאי אפשר לחלוק עליה, אמת הנהירה לכל אדם.
אנו חיים ומתים באותה עת ממש, כל דקת חיים מקרבת אותנו בדקה לעבר מותנו.
"הכול הולך אל מקום אחד, הכול היה מן העפר והכול שב את העפר" קהלת ג' כ.
תודה על ההקשבה אחיי.
דברים ביום הרעייה וחג הפרח
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 18 ביולי 2019
18.7.19
רעיות יקרות, אחיי היקרים.
טקס יום הרעיה וחג הפרח הוא יום חג בלשכה, זו הזדמנות עבורנו האחים, לקיים עבודה לכבודכן, להודות לכן על התמיכה וההבנה, שהרי ללא הסכמתכן ואישורכן, מסענו כבונים חופשיים לא היה מתחיל . לא היתה מתאפשרת לנו הזכות להיות חברים במסדר עתיק ומפואר זה, ובטח לא לפגוש ולהכיר אחים שעם חלקם היחסים קרובים והדוקים מאלו שיש לנו עם האחים הביולוגים שלנו.
בהקשר של זוגיות ואהבה יש אינספור משפטים ושירים, אחד מהמפורסמים שבהם הינו שהאהבה הופכת אותנו לשלמים , או כלשון השיר "בלעדייך אני חצי בן אדם", מאיפה זה הגיע?
בדיאלוג המפורסם של אפלטון "המשתה", מציג המחזאי אריסטופנס סיפור יפה מהמיתולוגיה היוונית על מקורה של האהבה.
לדבריו, בני האדם הראשונים למעשה היו יצורים שונים ממה שאנו כעת, עם ראש אחד בעל שני פנים, ארבע ידיים , ארבע רגליים , הם נקראו "אנדרוגינוס", יצורים אלו, הרגישו חזקים מאוד וניסו להתמרד כנגד האלים. כעונש חתך זאוס את האנדרוגינוס ופיצל כל אחד מהם לשניים, מה שהותיר כל אחד מהם כחצי בלבד שמתגעגע ומחפש אחר החצי האבוד שלו. מה שמעניין לגבי האנדרוגינוסים שבתחילה היו כאלו עם שני גופים של גבר, כאלו עם שני גופים של נשים וכאלו מעורבים. האנדרוגינוס שהתפצלו מיצורים חד מיניים הפכו חד מיניים בנטייתם, בעוד שאלו שהתפצלו מיצורים דו מיניים הפכו להטרוסקסואליים.
גם ביהדות הקדומה אנו פוגשים מיתוס דומה שאף משתמש במונחים דומים. במדרש בראשית רבה (ח,א) נכתב: "אמר ר' ירמיה בן אלעזר: בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון , אנדרוגינוס בראו. הדא הוא דכתיב: בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם. כלומר, לפי ר' ירמיה בן אלעזר, הדרך להבין את הביטוי "בצלם אלוהים", הוא לראות את האדם הראשון ככזה שהוא גם זכר וגם נקבה. רק מאוחר יותר , כאשר ראה אלוהים "שלא טוב היות האדם לבדו", הוא ניסר והפריד את האדם הראשון לזכר ונקבה.
המדרש מנסה לענות על הסתירה בין שני הסיפורים, האחד בו נבראו הגבר והאישה יחד, והשני בו נבראו בנפרד. בנוסף, המדרש מציע דרך אחרת להבין את כל סיפור ה"צלע" ממנה נבראה האישה, לא כצלע במובן של עצם , אלא במובן של צד הגוף. כלומר, הדרך להבין את בריאת האישה מן הצלע היא למעשה ניסורה מהצד של הגבר.
כך או כך, עד היום אנחנו מסתובבים בעולם ומחפשים את החצי האבוד שלנו.
תודה על ההקשבה .
על החינוך
דבר הנשיא האח יהודה קנדי
מיום 5 בספטמבר 2019
ערב טוב אחיי,
השבוע התחילה שנה חדשה של לימודים בגנים ובתי הספר, את דברי הערב בחרתי להקדיש לאנשי החינוך – לגננות ולמחנכות ומחנכים שרובם עושים עבודת קודש וזוכים לתגמול דל והערכה מועטה אם בכלל, אם כי חשיבותם קריטית להצלחה וטיפוח דור העתיד, ולאו דווקא במשפחות המבוססות עם היכולת להעניק חוגים ושיעורי השלמה. אני מקווה שלפחות אנחנו כהורים ננהג בהערכה וכבוד אליהם גם אם אנחנו לא מסכימים איתם.
אני רוצה לספר סיפור שהתגלגל לידי בהקשר הזה:
עמדתי מובטל, אבל וחפוי ראש מול פקיד לשכת התעסוקה.
"אדוני מחפש עבודה?" הוא שואל בעיניים מבטלות.
-"כן," אני אומר, "משהו מכובד, ואפילו מכביד," כשאני מנסה עדיין לשמור על פירורי גאוותי.
הוא עלעל, מצמץ, כחכך, צחקק ושוב עלעל:
-"מורה?? אדוני רוצה להיות מורה?"
-"כן, בוודאי," גאווה בגרוני ולא רעד בקולי. ודמיוני פרש כנפיים, כיצד יושב לי כבודי שנגזל.
ראיתי עצמי עומד בכיתה וידי פרושות כמנצח, עיני נוצצות בגאוות הידע והסמכות, ומולי תלתלים סדורים ועפעפיים מרותקים. ואני מלמד ומקשה, ושואל ומפתיע, וכותב ומוחק, ומגביה קול ומטעים כראוי, והזרם … הו הזרם המתוק של החשמל המדגדג עובר בי, גולש ממני אל הפיות הפעורים, האוזניים הכרויות והעיניים הפקוחות לרווחה. והכול אומר שירה, והכול קורא תודה, הללויה!…
-"לאדוני יש תעודות?" מצניח אותי הפקיד ארצה.
-"בוודאי, תיק מלא תעודות, במה להתחיל?" אני שואל, מעפעף עין בסיפוק של הערכה עצמית.
"תעודות המעידות על השכלתך, בבקשה." ואצבעות ידיו מתופפות על שולחנו.
אני שולף-מלטף את תעודות התואר השני במקרא, לשון, ספרות וארכיאולוגיה, ומניח אותן בגאווה על שולחנו, ואיני שוכח להניח מול עיניו גם את תעודת ההוראה שהוענקה לי לאחר לימודים של שנתיים בחוג לחינוך באוניברסיטה.
הפקיד מרפרף בחוסר חשיבות ומניח בצד.
-"אדוני עבר קורס בקרב מגע? אדוני יכול להיקלע למצוקה בכיתה ויהיה עליו להתגונן !!"
-"בוודאי" ואני שולף תעודת בוגר קורס ג`ודו, "אפילו חגורה בקרטה.
הפקיד מביט במבט מפוקח: "אדוני ישתדל רק להדוף מכות, וידאג רק להתחמק מהן, ולא ייטול יוזמות ולא יחזיר, יש חוק זכויות לתלמיד. אדוני בוודאי שמע על כך?!"
אני מבטל תהייה זו ושולף תעודת משפטן. אנחת רווחה בקרבי. מה טוב שידידי כבר הכינני שאזדקק לכך מול התלמיד ומול הוריו התובעניים.
-"לאדוני יש קול חזק ועמיד?" מקשה הפקיד.
-"בוודאי" ואני שולף תעודת גמר בקורס לפיתוח קול, חיזוק שרירי הגרון ומיתריו, תעודת הסמכה לנושם-סרעפת ומדבר-מבטן. "אני יכול להדגים" וקולי טנור.
"מה טוב שהכינותי עצמי," אני מהרהר בהקלה.
-"לאדוני יש ידע באילוף?"
"???" אגלי זיעה ראשונים על מצחי.
-"אדוני יכול להיפגש שם עם תופעות שאין הוא רגיל אליהן: שיהוקים, גיהוקים, קרקורים, צרחות, צעקות, משיכות, נשיכות, בעיטות, חבטות, יללות, דהרות פראיות… אני מקווה שלאדוני הסבלנות והיכולת להתגבר על כך?"
-"א-דו-ני !" אני אומר לו בקול גאה, ומושך כל הברה והברה. אתה מדבר עם אומן, עם מומחה, מקצוען ברמה," ואני מראה לפקיד המביט בתימהון תעודה, כי בארץ גלותי, בטרם עליתי ארצה, הייתי מאלף אריות בקרקס העירוני. ולהדגמה קלה תקתקתי בלשוני, מצמצתי בשפתי וליטפתי לאותו פקיד על פדחתו ובקצה גרגרתו בליטוף מרגיע. נחה דעתו.
-"אדוני יודע את תורת העזרה הראשונה?"
-"בטח," אני מנפח חזי בגאווה, ושולף תעודת חובש קרבי. לתימהון שבפני השיב הפקיד: "נפצעים שם, אדוני, הם רצים שם, רודפים זה את זה, מכים ונושכים, מושכים ובועטים, נופלים וגולצ`ים, נחתכים וזבים. אדוני, אני מקווה, אינו רגיש לדם," והוא אוסף אל חיק השולחן גם את התעודה הזו.
-"על סמים אדוני שמע?" והוא כממתיק עמי סוד גלוי לכול. "אדוני יודע לזהות משתמש, מסומם, מתמכר, מוכר או `פושר`?!"
זיעה זורמת בין שכמותי. "ככ…ןן" אני מגמגם. "הייתי בהודו, ראיתי שם כמה מעולפי-עיניים ומזגוגי-מבט, זבי-נזלת עם גיחוך תמידי, מרחפים, וחשבתי לתומי שזה רק שם…. גם כאן??"
הוא מביט בי ברחמים.
-"אדוני חייב לדעת שיהיה עליו להתמחות גם ב `זהירות בדרכים`, `הכנה לצה"ל`, `פחד מבחינות`, `חשש מלחצים`, `זיהוי מתייאשים`, לימוד `לקויי למידה`… אני חש שכפות רגלי מזיעות.
-"סססליחהה.." אני מנסה, והוא ממשיך:
-"אדוני יצטרך להיפרד מביתו למספר ערבים ארוכים בשנה: טיול שנתי, סיורים לימודיים, ערבי-תלמידים, מסיבות, הצגות, בילויים, אספות מורים, אספות הורים, ישיבות מחנכים, ישיבות מורי המקצוע, אספות כלליות, מועצות פדגוגיות, התרמות… אדוני כבר היה בהצגת תיאטרון עם מאתיים תלמידים…???"
-"אדוני יחתום לי כאן, כי ברור לו, שבדיקת מבחנים עד השעות הקטנות של הלילה, התכוננות לשיעורים, הכנת תרגילים, חיבור מבחנים, תיקוני עבודות בסופי שבוע, הם על חשבונו, חשבון זמנו וחשבון החשמל שלו… ויידע אדוני, כי הוא צפוי לשיחות ליליות רבות עם הורים טורדניים, שזמנו הפרטי של אדוני אינו נחשב בעיניהם."
אני מכחכח בגרוני, דופק קלות על השולחן, מנסה להסב תשומת לבו, ולעצרו משטף דיבורו, אך הוא ממשיך לירות ללא עפעוף:
-"אדוני חייב לדעת, כי בלילה, בטיול מדברי, יצטרך אדוני לנטוש את מיטתו הנוחה וללון עם עשרות תלמידיו המרעישים, ובמקום יצועו הטוב ירבוץ אדוני על החול או על אבנים או באוהל בדואי צפוף. אדוני חושב שהוא יישן, או לפחות יצליח לעצום עיניו, אחרי יום של טיול מפרך? אדוני טועה, הוא יצטרך להסתובב טרוט-עיניים ולהשגיח היטב שלא יקפצו לים או יתגנבו לעיר הקרובה, או ישתכרו, או ישאפו נרגילה! ולמחרת, אחרי ליל השימורים, ייאלץ אדוני לקפץ בוואדיות, ולדלג על ההרים, ולהמשיך להשגיח על השיות חסרות הרסן, שלא ירוצו ויפלו, חס ושלום, או יפצעו או יצנחו אל תחתיות תהום, רחמנא לצלן."
-"אבל יש חופשות," אני אומר לו בייאוש גובר, אוחז בקרש הצלה אחרון, וכבר דמעות בעיני, "יש חופשות," אנוח, אירגע, אאסוף כוח…"
-"תשכח מזה," מלעיגות עיניו, וזוויות פיו מלגלגות: "השתלמויות, השלמות חומר, ישיבות, הכנות… טרום ישיבות… טרום הכנות…"
הכול מחשיך בעדי, והנשימה כבדה.
-"אני רואה, שאדוני חש ברע, אולי מים?" וכוסו בידו.
גרוני יבש, ואני מלחשש במבוכה: "ואני בסך הכול רציתי ללמד תנ"ך, אזרחות, קצת היסטוריה…" וידי צונחות בייאוש גלוי אל צדי גופי.
-"אולי אדוני מבקש עבודה קלה יותר?" אני חש בקולו סימפטיה והשתתפות בצער.
-"כן," אני אומר לו בהקלה רבה ובתקווה. "אני מבקש ממך לרשום אותי לעבודה במחצבות…"
תודה על ההקשבה.
לחשוב בקטן-לפעול בגדול
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 19 בספטמבר 2019
ערב טוב אחיי,
לפני כמה שנים זכה מוחמד יונוס בפרס נובל על כך שהפך את המושג של חשיבה בקטן לחידוש משמעותי, שכבר חולל מהפכה במערכת הבנקאות וכן בחייהם של מיליוני אנשים. בשנת 1974 נפגעה בנגלדש משיטפון הרסני ולאחר מכן מרעב קשה. יונוס החליט להלוות 27$ ללא ערבות לקבוצת נשים בעיר ג'ובה, ליד האוניברסיטה בה עבד כמרצה. הנשים שם הכינו סלי במבוק, אולם נאלצו למכור אותן במחיר כה נמוך שבקושי כיסה את העלויות. הן לא יכלו לקנות כמויות גדולות יותר מפאת היעדר הון. יונוס יזם את מה שידוע כיום בתור מיקרו-קרדיט – דרך המאפשרת לאנשים עניים בעלי עסקים קטנים להצליח..
עם הסכום הקטן שהם קיבלו, הם יכלו לממן את העבודה שלהם ולבסס את עצמם. כך נולד המיקרו-אשראי או המיקרו-מימון. החשיבה בקטן, משהו שמעולם לא תורגל בעבר. מעשה קטן אחד היטה את כף המאזניים – ומיליונים כיום משגשגים בעקבות זאת.
דרך נוספת לחשוב בקטן מתבטאת בסיפור על ה"חפץ חיים" :
פעם אחת, נשאל ה"חפץ חיים" כיצד הגיע לכך שיש לו השפעה כה גדולה על העולם היהודי. זו הייתה תשובתו: "בהתחלה, ניסיתי לשנות את העולם, אולם נכשלתי. אז החלטתי להקטין את מאמציי ולהשפיע רק על הקהילה היהודית בפולין, אבל גם שם נכשלתי. אז התמקדתי בקהילה בעיר הולדתי ראדין, אך גם שם לא האיר לי המזל פנים. אז הקדשתי את כל מאמציי לשינוי משפחתי וגם בכך נכשלתי. בסופו של דבר, החלטתי לשנות את עצמי וככה הייתה לי השפעה גדולה על העולם היהודי.
לב טולסטוי הגיע לאותה מסקנה: "כולם חושבים לשנות את העולם", הוא כתב, "אולם איש לא חושב לשנות את עצמו". וכך העולם ממשיך, על אינסוף פגמיו, כולם מתלוננים על מעשיהם של האחרים ומקדישים תשומת לב קטנה מאוד לעצמם.
רוב האנשים רוצים לשנות את העולם כדי לשפר את חייהם, אולם העולם שהם צריכים לשנות תחילה הוא העולם שבתוכם.
בהקשר הזה, יש משפט שאני מאוד אוהב , של מייסד הג'ודו ג'יגורו קאנו : " אל תנסה להיות יותר טוב מאחרים, תנסה להיות יותר טוב מאתמול".
זה בדיוק מה שאנו מלמדים ונוהגים בבניה החופשית, ההתמקדות היא בפרט, באח הבודד שישנה את עצמו תחילה, שיעשה את המאמץ להיות טוב יותר מאתמול – מול עצמו לא מול אחרים, בדרך התנהלותו והתנהגותו יהווה דוגמא למשפחה והסביבה הקרובה ודרך זה התקווה שלנו ליצר שינוי וליצור חברה טובה יותר, מוסרית, שוויונית וערכית במעט יותר משהייתה אתמול.
אני מאחל לכולנו שנה טובה בריאה ומאושרת יותר מהשנה שחלפה.
מתי אדם הוא בונה חופשי?
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
בעבודה משתפת עם לשכת גליל
מיום 19 בדצמבר 2019
ערב טוב אחיי ואחיותיי.
ראשית, אני רוצה להודות למארגני הערב : נשיא לשכת הגליל האח סוהיל חמיס, לנשיא שקדם האח נביל למזכיר של לשכת הגליל האח רוגה שוקחה. לאחיי לשכתי אלי נטל כהן ויעקב קורן שעזרו וטרחו בהפקת הערב.
אני רוצה להודות בשם אחי לשכת הכוכב לאחי לשכת הגליל על האירוח החם והלבבי, תודה.
כמו כן, אני רוצה להודות לשרית אבן-זהר על ההרצאה שלה לרעיות.
אני רוצה להקריא טקסט שנכתב בשנת 1982 ע"י האח ד"ר ג'וזף פורט ניוטון ופורסם בעלון "הבונה החופשי" של הלשכה הגדולה של מיסורי.
שם הקטע הוא : מתי אדם הוא בונה חופשי.
"אדם הוא בונה חופשי כאשר הוא יכול להשקיף על פני נהרות, גבעות והאופק הרחוק, תוך הרגשה עמוקה של קטנותו וההיקף הרחב של הדברים ובכל זאת לשמר את אמונתו, התקווה ואומץ הלב, שהם השורש של כל מידה טובה.
כאשר הוא יודע, כי בתוככי ליבו , כל אדם הוא אציל, או שפל, כל כך אלוהי, כל כך שטני וכל כך בודד כפי שהוא בעצמו.
כאשר הוא יודע לאהוד אנשים בצערם, ואפילו בחטאיהם- בהכרה, שכל אדם נאבק מאבק קשה מול הרבה קשיים.
כאשר הוא לומד איך לרכוש ידידים ואיך לשמר את ידידותם, ומעל לכל איך להחזיק איתו את הידידים כאשר הוא אוהב פרחים, יודע לצוד ציפורים ללא רובה, וחש את הרטט של שמחה, שנשכחה מכבר בשומעו את הצחוק של ילד קטן.
כאשר הוא יכול להיות מאושר וברוממות רוח תוך עיסוקים טפלים של חיי היומיום.
כאשר עצים עטורים כוכבים והבוהק של אור השמש על מים זורמים, מכניע אותו כמו המחשבה על מי שהוא חשוב ומת זה מכבר.
כאשר אף קול במצוקה מגיע לאוזניו בכדי, ואף יד אינה מחפשת את עזרתו ללא היענות.
כאשר הוא מוצא את הטוב בכל אמונה המסייעת לכל אדם להשיג דברים נעלים, ורואה משמעות עילאית בחיים, יהיה מה שיהיה שם האמונה הזאת.
כאשר הוא יכול להתבונן בשלולית בדרך, ולראות דבר מה מאחורי הבוץ ולהתבונן בפנים של מאן שהוא, העזוב ביותר ולראות דבר מה מעבר לחטא.
כאשר הוא יודע להתפלל, לאהוב ולקוות.
כאשר הוא שמר אמונה בעצמו, בזולת ובאלוהיו. בידו חרב כלפי ברע ובליבו קורט של שכר. שמח לחיות אבל אינו מפחד מפני המוות.
איש כזה מצא את הסוד האמיתי של הבניה החופשית, את הסוד שהיא משתדלת להנחיל לעולם."
אחי ואחיותיי היקרים,
ערב זה הינו בעל משמעות כפולה.
ניתן להתייחס אליו כמפגש של אנשים שונים מלשכות שונות, מתרבויות שונות, ודתות שונות.
אך מצד שני ניתן להתייחס אליו כמפגש של אנשים השייכים לאותו ארגון, שהמכנה המשותף גדול מהמפריד. לכולנו יש אמונה ותקווה לעולם טוב יותר שבו האהבה תגבר על השנאה, הטוב גובר על הרע, האמת גוברת על השקר, הרגש המוסרי גובר על הרגש האלים, אורך הרוח גובר על הכעס, אומץ הלב גובר על הפחד, האור גובר על החושך.
שבוע הבא העולם הנוצרי חוגג את חג המולד , מקשט את עץ האשוח בקישוטים ומנורות, העם היהודי חוגג את חג החנוכה, מדליקים נרות , כאשר כל יום האור הולך וגדל ומספר הנרות הולך וגדל.
זה אך סימבולי לכך שמספיק נר אחד קטן להפיג את החושך.
לסיום אחי, אני רוצה להביא ציטטה נוספת של אחינו ג'וזף פורט ניוטון :
" אנשים בודדים מכיוון שהם בונים יותר מידי קירות ומעט מידי גשרים".
על זה כתבה פעם רחל שפירא:
"אנשים צמאים לקשר,
אנשים זקוקים לגשר,
על הגשר הנטוי,
יש תקווה ויש סיכוי…"
אני תקווה שבערב זה, הרסנו עוד קיר והנחנו עוד יסוד לגשר בין אנשים.
תודה על ההקשבה.
ההבדל בין חושך לאור
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 2 בינואר 2020
ערב טוב אחיי,
השבוע ציינו את תחילתה של שנה חדשה, מספר ימים קודם חלקנו הדליק נרות חנוכה, חלק אחר חגג את חג המולד והדליק מנורות בעץ האשוח וחלקנו יחגוג זאת בעוד מספר ימים. חלקנו בילה בסילבסטר וחלק חגגו את ה"נובי גוד".
המשותף לכל החגים, זה אלמנט האור, גם בצורה הפיזית אך גם בצורה סימבולית, עם מה שהוא מייצג.
גם אנו הבונים חופשיים, הנקראים גם בני האור, משתמשים באור כסימבול להארה, לדעת, לחתירה לאמת . אנו מוסרים אותו לתלמידים בחרדת קודש, בכל טוהרו וזיוו , בלב שלם ובכוונה כנה, למען יפיצו קרניו בכל פינות העולם. כפי שנאמר בטקס קידושין כשהנשיא שואל את המועמד : " עד עתה הלכת בחושך, ובמצבך זה- מהי משאלת ליבך?" והתשובה של המועמד: "אור".
בהקשר הזה של האור, אני רוצה להקריא סיפור קצר על ההבדל בין חושך לאור , או בצורה הסימבולית על ההבדל בין החכמה לבערות.
מקובל הודי ישב ערב אחד עם תלמידיו ושוחחו ביניהם. שאל המקובל את תלמידיו: "כיצד תבדילו בין חושך לאור?"
השיב אחד מתלמידיו, "אם אני מביט על העדר שממול , ואיני יכול להבדיל בין כבש לעז, זה סימן שהערב יורד ומתחיל להחשיך".
תלמיד אחר המשיך, "כבודו, כשאני מתחיל להבדיל בין עץ התאנה לעץ הזית, זה סימן שמתחיל הבוקר."
המקובל היה שקט למשך זמן מה. לפתע שאל אחד התלמידים, "כבודו, כיצד אתה מבדיל בין חושך לאור?"
"ובכן", ענה המקובל, "אם במהלך הליכה, אני פוגש אישה ומסוגל לקרוא לה אחותי, מבלי לדעת מה היא ומי היא, אם היא יפה או מכוערת, כושית או בלונדינית…. או לגבר, אם אהיה מסוגל לקרוא לו אחי, מבלי לדעת אם הוא עשיר או עני, שחור או לבן, יווני או רומני לדוגמא, אז, זה סימן שההארה מתחילה, או במילים אחרות – השחר עולה".
תודה לכם על ההקשבה.
על האור המסוני
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 16 בינואר 2020
ערב טוב אחיי,
"מה היא הבניה החופשית" ? נשאל התלמיד במבחן הדרגה הראשונה , במקרה שלנו, יישאלו הערב, אחינו גור ואלון את השאלה הזו.
"תורת מוסר מיוחדת, מעולפת רזים ומתוארת בסמלים", תהיה התשובה.
וזוהי אולי, תמצית החידה בפניה עומד כל אדם המתבקש להתקבל לבניה החופשית, רק בשלב זה , אפשר לומר שהתלמיד מתחיל לחוש את פעימות ליבו של המסדר.
הבניה החופשית היא אורח חיים ולא סדרת טקסים, אורח חיים במהותו האמיתית ולא סיסמאות ריקות מתוכן המשמשות מס שפתיים.
אלה חיים המעוגנים במוסר, באחוות אחים, הופכים להיות אנושיים ע"י הצדקה ומוקדשים לעבודה סיזיפית לשיפור עצמי .
הבניה החופשית היא קבוצת אנשים המיישמים באופן סמלי את עקרונות הבניה החופשית והאדריכלות להתנהגותם. היא מאחדת את המשתייכים אליה בקשרי אהבת אחים וידידות הדדית.
תורת הבניה החופשית מבוססת כולה על המוסר ועל התנהגות מוסרית, כפי שהובעו ע"י חכמים בדורות השונים, כיסוד יחיד להבטחת שלום בעולם, אושר והבנה בין איש לרעהו.
חלקם של הסמלים , חלקם הקטן בוודאי, כבר מוכר לתלמידים, גם משמעותם של המלים מתחילה להתחוור להם אט אט. אך רק הזמן, המאמץ המושקע ברכישת ידע נוסף, מאפשר להם לראות מה רב וגדול הוא עומק הבאר.
ואז, במבט אל הבאר, רואים את האור, אותו אור מסוני, מיסטי במקצת שעליו נאמר:" לא האור הפיסי הקורן מהכדור הגדול של היום, אלא אור הדעת והמוסר הנובע מהמקור הראשון, יוצר השמש וכל המוארים על ידיה", ואז כברק המפלח את החשיכה, חודרים למוח מושגים נוספים שעל בירכיהם אמור הבונה החופשי לחיות ולפעול : אהבת אחים, עזרה ואמת.
זוהי בעצם תמצית חייו של האדם, השואף ליהנות מחיים מושלמים.
בעת קידושי אחים חדשים בלשכות האנגליות נאמר " טיפוח אהבת אחים הוא המסד ואבן הראשה, המלט והתהילה של ברית האחווה"
משפט זה, המשלב בתוכו את הרוח עם החומר, אומר רבות על הבניה החופשית הספקולטיבית והקשר שלה עם הבניה החופשית האופרטיבית ,המעשית: אהבת אחים, תהילה וברית האחווה מול המסד, אבן הראשה והמלט".
עפ"י הלשכה הגדולה והקדומה של אנגליה, הבניה החופשית הינה "שיטה יחידה במינה של מוסריות המתעטפת באלגוריות ומתפרשת ע"י סמלים. הבנאות החופשית מטיפה לצדק ולחסד, סיוע לחלשים, הדרכת ה"עיוורים" , הפצת המוסר, אהבת האדם, ושאיפה לאור נצחי".
ושוב שואל עצמו התלמיד בונה חופשי, אל מה בעצם צריך אדם לשאוף, אם לא בדיוק למטרות אלו?
הניסיון ליצור נורמות התנהגותיות מחייבות שכאלו, שבניסיון להגשימן עשוי אדם להגיע לדרגת מוסריות גבוהה ביותר, זהו כנראה אותו "אור מסוני" הקורן אי שם במעמקי הבאר.
תודה על ההקשבה אחיי.
"חכם השביל מן ההולכים בו"
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 6 בפברואר 2020
ערב טוב אחיי,
יש טקסט שכתב בזמנו אדם בשם עזריה אלון , למיטב ידיעתי , הוא לא בונה חופשי, אבל המסר שעולה מהטקסט, טוב בכלל לחיים ובפרט אלינו הבונים החופשיים שנשענים על מסורת עתיקת ימים ושנים.
" זכור ושמור, חכם השביל מן ההולכים בו, אם עלית בו אל תעזבנו כי הוא צודק תמיד. הנה ימשוך אותך אל שפת הים בשעה שפניך להרים דווקא, ואתה רוצה לנטוש אותו ולקצר.
הגעת אל שפת המצוק, ואתה רוצה לרדת, והוא סחור סחור עולה ויורד ומושך אל אי- אך היזהר לך מקיצורים.
סמוך על דורי דורות של שודדים ורועים, אנשים אשר אצה דרכם להם לא פחות מאשר דרכך אצה לך, ובשעליהם כבשו את השביל דווקא כך.
אינך מאמין? אדרבא, נסה. לך בדרכך אתה, והגעת אל מפל וחזרת על עקבותיך בבושת פנים, או אל שפך אבנים גבוה ועמוק המוביל אותך אל תוהו חצצים ואבני גל או סתם לסבך של ואדיות וגבעות בהם תתעכב שעות לחינם ולשווא, קיצור כזה הוא הדרך הקצרה והארוכה ".
אחיי, הערב אנו עורכים טקס מעבר לדרגה השנייה לאחינו גור, אני קורא לכם אחיי, בחלק מהמסע אל הפסגה, תושיטו יד מעלה , תסמכו על האחים רבי הבונים שיאחזו אתכם ולא יתנו לכם ליפול, אך יש לי בקשה, את היד השנייה, תושיטו לאחור לאחים התלמידים , זה חלק מהחינוך.
תודה על ההקשבה.
חיוך קטן לאדם
דבר הנשיא האח יהודה קנדי
מיום 5 במרץ 2020
ערב טוב אחיי,
"חיוך קטן לאדם, חיוך גדול לאנושות" – את המשפט הזה כתבה סופרת הילדים שרה נחמני בספרה "חיוכים קטנים גדולים".
כל אחד מכיר בוודאי את ה'מקור' של המשפט הנ"ל, שנאמר ע"י ניל ארמסטרונג, תוך כדי ירידתו מסולם החללית. הוא בישר לכל העולם כולו, שהאזין בהשתאות לכל הגה שיצא מפיו: "זהו צעד קטן לאדם, וצעד גדול לאנושות"
שני המשפטים מקבילים. וזהו העניין, שבאמת יש הקבלה מסוימת – אבל לא בדיוק.
יש סיפור שבטוח רובכם מכירים , אבל תמיד כדאי להיזכר בו בגלל המסר שלו:
כוכבי-ים, כמו שאר יצורי הים, צריכים מים כדי לחיות. אם הם ימצאו את עצמם נטושים על החוף, הם ימותו תוך זמן לא רב..
באותו היום שטפו גלי סחף גדולים את חוף הים, ולאורך עשרות קילומטרים היו פזורים מאות אלפי – אם לא יותר – כוכבי-ים. הם היו נטושים על החול, רחוקים מן המים, ואחת דינם למות שם – אם לא יגיעו בחזרה אל מי הים תוך זמן קצר.
והנה נראתה מרחוק דמותו של אדם המתכופף, מזדקף, וזורק משהו לים. ושוב מתכופף, מזדקף, וזורק לים. וחוזר חלילה. במבט מקרוב ראו בבירור את מעשיו של אותו אדם – הוא מרים את כוכבי-הים מן החוף, וזורקם אל הים. בפעולה זו הוא משקיע את כל כוחו ומרצו.
ניגש אליו אחד המתבוננים, והטיח בו תמיהה:
"האם יודע אתה כמה כוכבי-ים יש כאן? רק לנגד עינינו יש אלפים, ואנחנו על קטע קטן מאד מן החוף. חוף זה נמשך עשרות קילומטרים, ובכל רחבי החוף נשטפו כוכבי-הים מן המים, האם אין אתה רואה באיזה כמות מדובר? האם אין אתה מבין שהמעשים שלך לא יכולים ליצור שינוי משמעותי"
בתגובה, גחן האיש לחול, הרים כוכב-ים, וזרק אותו לים. ואז הוא הוסיף ואמר: "בשביל כוכב-הים הזה, זה דווקא כן היה שינוי משמעותי.."
אחיי, הגענו לנקודה. לכל מעשה, גם הקטן ביותר, יש משמעות.
במציאות הנוכחית, שבה מה שקובע זה כמות ה"לייקים" והעוקבים, כל הראייה והעשייה היא בהתאם לזה, הכול בגדול ,הסיפורים שנשמע עליהם זה הדברים הגדולים, הכנסים, ההופעות המסיבות .. אך הפרט, האיש הקטן הולך לאיבוד, מה שמככב הוא קנה המידה הגדול. אבל במבט פנימי וערכי, כל יחיד הוא עולם ומלואו, ולא צריך שיהיה מדובר ב"דבר גדול" כדי להצדיק את ההשקעה.
הפוליטיקאי הגדול עסוק בדברים גדולים. אין לו זמן לאדם ה'פשוט'. הוא 'גבוה' יותר, הוא מעל לקשר עם ה'אדם מן הרחוב', הוא מנהיג העוסק בגדולות ונצורות. רצונך בפגישה עמו? או שתהיה עשיר, או שתצטרך להפעיל קשרים. זוהי לצערנו המציאות.
אל מול התפיסה הזו, עומד משה שהיה המנהיג הגדול של עם ישראל. וכיצד הוא נבחר? בהיותו רועה צאן, הוא דאג לכבשה אחת בודדה שאבדה מן העדר. כך גם מסופר על דוד המלך, מפני שמי שרוצה להיות רועה נאמן, צריך לזכור את חשיבותו של כל יחיד. אין הפרט אובד בסבך הכלל, ואין ריבוי תפקידי המנהיג מאפיל על דאגתו לאדם הקטן. על המנהיג לעזור כמה שאפשר גם בדברים הקטנים.
יפה אמר האסטרונאוט ניל ארמסטרונג, שצעד קטן לאדם הוא צעד גדול לאנושות, כי הוא דיבר על כיבוש החלל, על נחיתה על הירח, על כבישת יעדים עולמיים בהתקדמות המדע.
אך יפה לא פחות המשפט המופיע בהקדמת אותו ספר, המדגיש את חשיבותו של כל אדם בעולם, ואפילו בצרכיו הקטנים.
"חיוך קטן לאדם – חיוך גדול לאנושות"
תודה על ההקשבה אחיי.
נקודת החופש שבאדם
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 2 באפריל 2020
ערב טוב אחיי,
אנו נמצאים בתקופה של חוסר וודאות, יש אוירה של פחד מפני הלא נודע מה יוליד יום. אצל חלק זה על בסיס קיומי, אצל אחרים זה על רקע בריאותי, ואצל חלקינו זה משהו שמביא אותנו לחשיבה על מכלול ההגדרות שלאורם אנו חיים, גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית, אנחנו רואים שמה שקורה בקצה העולם משפיע במוקדם או במאוחר גם עלינו, המושג כפר גלובלי מעולם לא היה כל כך מוחשי, הן מבחינת גבולות בין מדינות, הבדל בין עמים , שפה ומיקום בשני קצוות כדור הארץ.
בנוסף לכך, אנו בפתחו של חג הפסח, חג החירות לעולם היהודי וחג הפסחא לעולם הנוצרי.
בימים אלו שאנו מסוגרים בדלת אמותינו, המושג חירות מקבל משנה תוקף. מושגים שעד אתמול היו ברורים לנו וקיבלנו אותם כמובנים מאליהם, מחולקים בימינו במשורה וצמצום.
זה זמן טוב לבחון עד כמה אנו חופשיים ושולטים ברצונות ומעשים שלנו או שמא אנו שבויים של רצונות חבויים והשפעות סביבתיות.
על פי הקבלה, לכל היצורים על פני האדמה ובכללם האדם, לא שייך מושג החירות. למה? כי כולנו מצויים תחת שליטת הרצון ליהנות. במה מדובר? מצד טבע הבריאה, אני רוצה ליהנות, והרצון הזה שולט בי. אפילו כשאני חושב שאני מתנגד לו, אותה ההתנגדות מופעלת על ידי רצון ליהנות מהתנגדות לרצון ליהנות.
מדובר בעבדות ערמומית מאוד, שסוגרת אותנו במאה אחוז. לא שואלים אותנו אם אנחנו מעוניינים בכך או לא, אלא אנחנו פשוט נמצאים בזה, מבלי לדעת בכלל שיש לנו איזה אדון. ומפני שאיננו רואים מולנו בעל בית, אנו מרגישים חופשיים.
אני קם בבוקר, רוצה ליהנות מהחיים, לנסוע לטייל, לבלות, לאכול טוב, אלף דברים בא לי לעשות, ואני לא מרגיש שכולם באים לי כפקודות. פקודות מאדון נסתר, שאותן אני חייב למלא. יש פה ערמומיות מיוחדת מצד הטבע, שכך שולח פקודות וגורם לי להרגיש שזה אני רוצה לעשות.
כל עוד החיים מתנהלים כך, אין זה נחשב לעבדות, כי אני לא מכיר בכך שאני עבד ושיש אדון. אבל אם קיבלתי הזדמנות לבחון את התהליכים שמתרחשים בחיי, כאן מתחיל תהליך שנקרא "הכרת הרע". האמת הנסתרת מתחילה להתגלות.
מתברר לי יותר ויותר עומק העבדות שבה אני נמצא, שכל החיים שלי מכורים לאיזה אדון שעושה ממני בכל רגע מה שהוא רוצה, בצורה כזו שאני מחויב לקיים מה שהוא קובע ולא נשאר לי רגע חופשי. ואז אני מתחיל להרגיש שהאדון הזה הוא הוא מלאך המוות. אמנם הוא נותן לי חיים, אבל במהלכם משעבד אותי באופן מוחלט.
מרגע זה ואילך כבר מתחיל להתעורר האדם החופשי שבי. ואז אני שואל: איך אוכל להיפטר מהעבדות הזו במוח ובלב, איך אוכל להוציא את הרוח הנוראה הזו ששולטת בי, לעקור אותה מבפנים? כך מתחילה הדרך שלי אל החירות.
החופש מתחיל מנקודה מיוחדת שמתגלה בי, "הנקודה שבלב", אשר ממנה אני יכול לבקר את עצמי ממבט-על ולזהות שאני לחלוטין נשלט. אני רואה מערכת שבה כמה מרכיבים: האדון, שהוא כוח הטבע, הכוח העליון. התוכנה שהוא טבע בי, שהיא רצון ליהנות. החומרה שבה מותקנת התוכנה, שזה אני.
מהנקודה שבלב אני מבין שעד כה לא הרגשתי שיש תוכנה שמנהלת אותי, ובטח לא שיש מתכנת עליון שהתקין בי אותה. חשבתי שזה אני כך רוצה, חושב ומרגיש. הייתי מכור לתוכנה שהריצה אותי אחר קבלת תענוגים, ואילו עכשיו נפתחת לי האפשרות להתנתק ממנה ולהתעלות למצב חופשי.
מתוך דרגה עליונה זו , אני יכול להתחיל לקבוע איך אני רוצה לחיות, לפי איזו תוכנה אני רוצה להפעיל את עצמי. מתגלה לי תוכנה חדשה ששייכת לדרגת הקיום הבאה, תוכנה של השפעה במקום תוכנה של קבלה.
ואז, אני קודם כול מתפטר מתוכנת הקבלה, וכבר לא תלוי בקבלת תענוגים לעצמי, מה שנקרא "לעשות צמצום". אחר כך אני לומד שיש תענוגים מסוג אחר, תענוגים של השפעה טובה לאחרים, נתינה, חיבור ואהבה. אני מגלה שתענוגים נעלים כאלה שייכים לאותו המתכנת שנתן לי את התוכנה הקודמת של קבלה, ועתה עוזר לי להיפטר ממנה ולהתקין תוכנה חדשה.
מתברר לי שגם הוא – האדריכל של היקום, עובד עם תוכנה כזו של השפעה, וכל הסיבה שמלכתחילה הוא טבע בי תוכנה הפוכה היא כדי לאפשר לי להכיר עד כמה התוכנה שלו עדיפה. שאני ארצה אותה בעצמי, בצורה חופשית, ולא שהוא יכניס לי אותה בכוח ויעשה ממני מלאך.
אם כן, בעוד שבתוכנה הראשונה האדם רוצה ליהנות לעצמו ולכן כל הזמן מוגבל, בתוכנה השנייה רצונו לגרום הנאה לזולת וכלום לא יכול לעצור אותו. כך מגיעים לחירות ממלאך המוות, נעשים דומים לאדריכל הגדול של היקום וזוכים לשלמות ולנצחיות.
אחיי, הבא ננצל את הימים של ההתבודדות כדי להקשיב לקול הפנימי העליון , כדי לעשות ולצמוח , כדי להתחזק ע"י מתן כוח לאחרים.
תודה על ההקשבה.
הפלס והאנך
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 16 באפריל 2020
בוב מוריס היה בונה חופשי ומשורר. למעשה הוא כתב את זה כפואמה (במאה ה-19) אבל יש הרבה גרסאות ולא ברור איזו מהן היא המקורית.
יש לפחות 5 גרסאות שונות שבכל אחת מהן אמנם השלד של השיר דומה אבל יש כמה שורות לאורך השיר שהן שונות בכל גרסה וגרסה. אבל רוח הדברים דומה
The Level and The Square – הפלס והאנך
by Rob Morris
תרגום : אלי ברששת.
אנחנו נפגשים על הפלס ונפרדים על המזווית. למילים אלו משמעות מיוחדת במינה.
והן נהוגות בכל מקום. בואו נתבונן בהן, הן ראויות למחשבה.
עוד מימיה העתיקים של הבניה החופשית סמלים אלו נלמדו. "אנחנו נפגשים על הפלס"
בכל מדינה, כת ואמונה, העשיר מאחוזתו, העני משדותיו.
שכן העושר אינו נחשב בתוך דלתותינו.
וכולנו נפגשים על הפלס מעל הרצפה המשובצת.
המפקח השני מכריז כי "אנו פועלים על פי האנך".
אנו הולכים זקוף לאורך חיינו, אנו מחפשים את השערים המעוטרים.
העין הרואה הכל קוראת את ליבנו, מציגה בפנינו את האמת.
שננסה לכבד את אלוהים, ושניתן לכל אחד את המגיע לו.
אנחנו נפרדים על המזווית, כמו בונים חופשיים אמיתיים.
אנחנו מתערבבים עם הכלל, בנאמנות ואמת.
כך שמסדר הבונים החופשיים מגיח מכל פינה.
"להיפגש על המזווית ולפעול לפי האנך"
יש עולם שבו כולם שווים, אנו מגיעים לשם במהרה.
ניפגש שם על הפלס, כשהימים עלי אדמות הם עבר.
נעמוד לפני המזבח ונשיאנו יהיה שם.
לשפוט את האבנים שאנו נגיש לו עם המזווית המיוחדת שלו.
ניפגש שם על הפלס, אך לעולם לא נצא משם.
יש אחוזה – הכל מוכן ללב בוטח ונאמן.
יש אחוזה וקבלת פנים וההמון כבר שם.
שניפגש על הפלס ונישפט על המזווית.
אז בואו ניפגש על הפלס עם הקשרים אשר אנו חולקים בעולם הזה.
ופשוט נקווה שנהיה שם להגיב כאשר יופעל שם הלחצן.
המסע לאורך חיינו עוזר ומכין אותנו.
לאסוף את כלי העבודה שלנו ולהיפרד על המזווית.
אז זכרו את כל משנתנו, את שרשרת האחווה הבוהקת.
אנו נפרדים על המזווית מתחת על מנת להיפגש בגן עדן מעל.
למילים אלו משמעות מיוחדת במינה והן נהוגות בכל מקום.
"אנחנו נפגשים על הפלס ונפרדים על המזווית"
המדינה שלי-אפרים קישון
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 7 במאי 2020
ערב טוב אחיי,
אני שמח לראות שוב את כולכם, גם אם זה במסגרת הזום.
שבוע שעבר חגגנו את יום העצמאות – 72 שנות קיומנו בארץ ישראל. לפני כן ציינו את יום הזיכרון ויום השואה. כפי שאני רואה את הדברים, זה מטבע שמורכב משני צדדים, צד אחד זיכרון והישרדות, ובצידו השני של המטבע חיים, אין האחד יכול להתקיים בלעדי החצי השני, שני צדדים לאותו מטבע, זו המורכבות והדואליות של חיינו במדינת ישראל.
אני רוצה להקריא לכם טקסט שכתב בזמנו אפרים קישון, הוא נקרא "המדינה שלי" , על המדינה ועל היושבים בציון, הטקסט נכתב עוד הרבה לפני שידענו מה זה קורונה.
מה שמעניין שהימים עוברים, אך כלשון החכם באדם "אין חדש תחת השמש", ונדמה שהטקסט נכתב אך אתמול.
אני לא מקריא את כל הטקסט, רק חלקים נבחרים ממנו, וכך קישון כתב:
"זוהי המדינה היחידה שבה התפוצצו כבר טילים מעיראק, קטיושות מלבנון, מתאבדים מעזה ופגזים מסוריה, ועדיין דירת שלושה חדרים עולה יותר מאשר בפאריז… זוהי המדינה היחידה שבה האיש בחולצה הפתוחה עם הכתם הוא כבוד השר, וזה שלידו עם החליפה והעניבה הוא הנהג שלו.
זוהי המדינה היחידה שבה אין בעיה להשיג תוכנת מחשב להטסת חלליות, אבל צריך לחכות שבוע כדי שיתקנו לך מכונת כביסה. ורק פה קיימת יחידת הזמן הקרויה "אני אגיע בין תשע לשש ".
זוהי המדינה היחידה שבה בני 60 עדיין שונאים את המ"כ מהטירונות …
זוהי המדינה היחידה שלאימא של הרב"ט יש את הטלפון של המ"מ, ושייזהר לו …
זוהי המדינה היחידה שבה אפשר לדעת מה המצב הביטחוני לפי השירים ברדיו…
זוהי המדינה היחידה שבה העשירים הם בשמאל הסוציאליסטי, העניים בימין הקפיטליסטי והמעמד הבינוני משלם הכול.
זוהי המדינה היחידה שבה בדייט הראשון שואלים את הבחורה איפה היא שירתה בצבא ומתברר שהיא הייתה יותר קרבית ממך.
זוהי המדינה היחידה שבה בין היום הכי שמח ליום הכי עצוב יש בדיוק שישים שניות.
זוהי המדינה היחידה שבה רוב האנשים אינם מסוגלים להסביר למה הם גרים דווקא בה, אבל יש להם המון סיבות למה אי אפשר לגור במקום אחר.
זוהי המדינה היחידה שבה אם אתה שונא פוליטיקאים, שונא פקידים, שונא את המצב, שונא את המיסים, שונא את איכות השירות ושונא את מזג האוויר, סימן שאתה אוהב אותה, זוהי המדינה היחידה שיכולתי לחיות בה . זו המדינה שלי !!!".
אז כן אחיי היקרים, זו המדינה שלנו, לטוב ולרע, מה יש יותר? טוב או רע ? זה כבר בעיני המתבונן ותפיסתו את מורכבות החיים. יש לנו עוד הרבה מה לתקן ולשפר כחברה וכמדינה, אך כפי שאנו מטיפים לא פעם, התוצאה לא בהכרח בשליטתנו, אך אנו כן אחראים ויכולים להשפיע על הדרך, וגם זה לא פחות חשוב.
תודה לכם על ההקשבה אחיי.
"עשרת הדיברות והאב"
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 21 במאי 2020
ערב טוב אחיי,
בימים אלו אחינו המוסלמים מסיימים את תקופת הרמדאן וחוגגים את עיד אל פיטר, המועד שעפ"י המסורת המוסלמית, הסתיימה כתיבת הקוראן. עיד אל פיטר הינו חג של מחילה , שלום ואחווה.
שבוע הבא, העם היהודי חוגג את חג השבועות, חג שמעבר למוטיב הדתי, מבוסס לתפיסתי על היחס שלנו לגר ולזר, לקבוצות המיעוטים , המוחלשים והשקופים שבחברה.
בזמנו היו עולי הרגל עולים לבית המקדש ומביאים ממיטב ביכוריהם לאות תודה והוקרה, הכוהנים היו מקריאים לעם את התורה. כיום נהוג לקרוא את עשרת הדברות בחג שבועות.
חשבתי לעצמי, מה יכול להתאים לציון אירועים אלו ומתאים לנו הבונים החופשיים לתפיסת עולמינו וערכינו?
זה הביא אותי לשיר של יהוה עמיחי שנקרא "עשרת הדיברות והאב".
"אבי היה אלוהים ולא ידע. הוא נתן לי
את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן
אלא ברכּות ובאהבה. והוסיף ליטופים והוסיף מלים טובות,
והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה" וזִמר זכור ושמור
בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דִבֵּר לדִבֵּר,
לא תישא שם אלוהיך לשווא, לא תישא, לא לשווא,
אנא, אל תענה ברעך עד שקר. וחבק אותי חזק ולחש באזני,
לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות
על ראשי בברכת יום כפור. כבד, אהב, למען יאריכון ימיך
על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שער ראשו.
אחר-כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה
כמו ביום שבו מת בזרועותיי ואמר: אני רוצה להוסיף
שנים לעשרת הדברות:
הדִבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדִבר השנים-עשר, "השתנה תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך
ונעלם במרחקיו המוזרים."
בשיר , עמיחי מתאר את חווית ההתחנכות שלו על ברכי אביו כחוויה נעימה כאשר ברוב חכמתו של אביו, הוא ידע איך להעביר לו את הערכים והציוויים בדרך ארץ, ברכות ואהבה ולא בכפייה.
אני רוצה להתעכב על שתי הדברות הנוספות שלכאורה סותרות זו את זו, מחד גיסא "לא תשתנה" ומאידך גיסא "השתנה –תשתנה", בקשה שעוברת תוך כדי שינוי לשוני.
הנטייה לאמץ דפוסי התנהגות נוקשים מאפיינת את החיים, ובפרט ביחסינו עם אהובינו.
"אל תשתנה " אומרת הכלה לאהובה החתן מתחת לחופה, "אל תשתני" הוא משיב לה באהבה, אולם ימים עוברים והיא מתחילה להתחנן בפניו, "השתנה, תשתנה".
נראה כי ישנו מימד חשוב בדיבר האחד עשר של עמיחי: אל תשתנה. הנאמנות, הכבוד והרצון להצליח ביחד, האמונה באיחוד ובזוגיות, ההם היסודות הקבועים- הן ביחסי העם והאל, ביחסים החברתיים בתוך העם, וביחסי איש לבת זוגו, וביחסים בכלל.
אולם הם יהפכו לגורם חונק אם לא יתקיים גם הדיבר השנים עשר- השתנה, תשתנה.
יחסים ללא דינמיות הם יחסים מתים. יחסים המאפשרים תנועה ושינוי, בונים זוגיות , בונים משפחה, בונים חברה ועם.
תודה אחיי על ההקשבה.
אגדת שלושת הלשכות
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 4 ביוני 2020
בין הדרכים שהבניה החופשית משתמשת להסברה והפצת תורתה, היא אגדת שלושת הלשכות, אשר תופסת מקום חשוב כדרך רמיזה למוסר, אחווה ופעולה מסונית.
אגדת שלושת הלשכות, עומדת כיסוד סימלי בהתפתחות הבניה החופשית.
לפני הרבה דורות, בתחילת דרכו של היקום, החליט הבונה העליון, לייסד על כדור הארץ את הלשכה הראשונה "המסודרת כהלכה".
את גבולות הלשכה, קבע בין המזרח למערב, בין הצפון לדרום. גובהה היה עד לשמיים ועומקה עד לתחתית כדור הארץ.
בכדי להאיר את הלשכה, תלה את המאורות, את השמש לממשלת היום, ואת הירח והכוכבים לממשלת הלילה.
את עצמו קבע בלשכה הגדולה אשר בשמיים ומשם השקיף וניהל את ענייני לשכת "הארץ" כסדרם.
כעמוד התווך ללשכה, הניח הבונה העליון את האהבה, החסד והצדקה, בכדי שאחי הלשכה ילכו בהם וידבקו בם לטובה בכל הימים.
לשכה קדומה זו, החלה לעבוד בדרגת תלמיד. בכל בוקר , התלמיד, קרי האדם, היה קם לעבודתו, עבודת האדמה, ומידי ערב היה בא על שכרו במנוחה ושינה. אבל האנשים אשר על הארץ, לא יכלו להתמודד עם כל השפע שהעניק להם נשיאם- הבורא העליון, והתחילו לחטוא. הבורא, שבתחילה היה כל כך מרוצה מהם וחשב להעלותם בדרגה, התאכזב מאוד והחליט לסגור את הלשכה, כיוון שלא ניתן לקיים לשכה של אויבים ושונאים.
הלשכה נשארה עזובה ושוממה ללא פעילות.
עברו דורות ועידנים, ללא שהאדם יתייחס לבוראו, עד שהגיע שלמה, מלך ישראל וייסד מחדש את הלשכה, הלשכה השנייה , על הר המוריה מול שער השמים והלשכה הגדולה.
אך לא הבונה העליון בנה אותה, אלא חירם מצור , אשר היה בקיא בתורת הבניה וחרושת אבן. מידותיה של הלשכה החדשה אמנם לא הגיעו לממדי הלשכה הראשונה, אך היא הוקמה לפי המתכונת של הלשכה הראשונה.
בל נשכח , שחוכמתו של חירם אינה כחוכמתו של הבונה העליון, לעומת זאת, חונן חירם בבינה להשלמת החסר ע"י כלי עזר והם: המזוית, הפלס והאנך.
במזוית בחן ותיקן את קרנות הבניין, בפלס קבע שטחים ישרים וקווים מאוזנים, ובעזרת האנך בדק את הכתלים, אם הם ישרים על בסיסם.
מעבודתו המאומצת, ומידיו המבורכות, יצא היכל לתפארת, שאפילו הבונה העליון של היקום, בחר להשתכן בתוכו.
לשכה זו , נתמכה על ידי שלושה עמודים גדולים ששלמה המלך הכניס אליה והם באים לסמל את החכמה והאור העליון אשר מנחה בדרך האמונה והצדק, שני העמודים אשר הוקמו במבוא ההיכל הם יכין מימין לסמל את התפארת וההרמוניה, ובועז משמאל לסמל את הכוח והעוז.
לשכה זו זכתה להצלחה מסחררת בקרב כל העמים ולכן העבודה התנהלה בה בדרגה גבוהה יותר מאשר הלשכה הראשונה, משך תקופה ארוכה. האחים בלשכה זו, עשו מעשים טובים וקיוו להתקדם בסולם הדרגות לדרגה העליונה, דרגת הצדיקים. אך, השטן שם להם רגליים, בילבל את מעשיהם , מחשבתם ושאיפתם. והעבודה הופנתה לכיוונים שונים ובלתי כשרים, עד שמרוב רוע, העבודה פסקה, ההיכל נשרף והאחים התפזרו על פני כל כדור הארץ. ושוב פסקה הלשכה מלתפקד למשך דורות.
עברו דורות, חלפו השנים, ובלב האדם הוצת מחדש הניצוץ העליון, ועל חורבות שתי הלשכות הקודמות, הוא ייסד את הלשכה השלישית, והאנשים אשר כה הזדקקו לה, הולכים בדרכה עד היום הזה.
לשכה זו, היתה מעין מגדלור בכול הרשע והשנאה של ימי הביניים, לכן רק טבעי היה שהיסוד הראשון שהנחה ביסוד הלשכה החדשה, יהיה חופש הפרט. לא יוכלו להתקבל כאחים, אם לא הוכיחו שהם בני חורין, מבוגרים העומדים ברשות עצמם.
היסוד השני שהתקבל כחוק בלשכה, היה, להחזיר לאדם את האמונה באל יחיד , וזאת על ידי השאיפה להגשים את צו העבודה שנתן הבורא העליון, "בזיעת אפך תאכל לחם", היות והעבודה תשמש מעצור לכל חטא ולכל רשע.
היסוד השלישי שהתקבל, היה אהבת הזולת ונאמנות לאחיי הלשכה.
על שלושת יסודות אלה: בן חורין, מבוגר, אהבת הזולת, נאמנות והגשמה, הושתתה הלשכה השלישית של הבונים האופרטיביים, שבה הם התכנסו לצורך סיכום אירועי היום ולימוד מקצועי.
בגלל הרשע ששרר בתקופה זו, נאלצו הבונים להרחיק את הלשכה למקום חבוי מחוץ לעיר, הם הציבו שוער על גג הלשכה, שהיה עם חרב ביד, להרחקת זרים ומרגלים, ושומר בפתח הלשכה לפתוח שער לבונים לאחר מבחן מתאים.
מבין אחי הלשכה, נבחרו מפקחים ומדריכים אשר תפקידם היה להדריך את האחים, להשכימם לעבודה ולדאוג שהאחים יבואו על שכרם בתום יום העבודה.
לשכה שלישית זאת, היא זאת שהתוותה את אבן הדרך וסללה את הקרקע לבניה החופשית הסימלית, כך שבשנת 1717, נוסדה באנגליה הלשכה הגדולה הראשונה, אשר קיבלה על עצמה חוקה קבועה, הלוא היא חוקת אנדרסון, ומשם לאט לאט הבנייה החופשית נפוצה על פני כל כדור הארץ.
לכן נאמר שעבור הבונה החופשי, השמש נמצאת תמיד בקיו הצהריים.
אגדת שלושת הלשכות, זאת כעין היסטוריה בלתי פוסקת של רעיון הבניה החופשית, אשר יסודו ברצון העליון על הכול, רעיונו בלב האדם והגשמתו בשאיפתו ויכולתו של האדם. כי בלי הרצון לחסד, אחווה ושוויון , בלי שאיפתו לידע ולבניית העתיד, האח איננו יכול להיות אח לרעהו, והאדם איננו יכול להיות אדם.
תודה על ההקשבה אחיי.
דע את עצמך
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 18 ביוני 2020
ערב טוב אחיי,
בתקופה העתיקה, בכל פעם שהתרחש משהו רע, האדם חשב שהאלים כועסים. סערה בים – אל הים כועס. רעידת אדמה או התפרצות הר געש – אל הארץ כועס. ובעת חולי, גם אז כיוונו את הסיבה אל האלים – האדם כקרבן לכעסם של האלים. אנשים בעלי נטייה פילוסופית החלו לשאול: "האם יתכן שהאלים שמחים כשהים סוער? אולי אל הים מצא כלה חדשה?", לולא החשיבה הפילוסופית, היוצאת מהקופסה, אולי היינו נשארים תקועים עם האלילות והקורבנות.
אפלטון בן המאה החמישית לפני הספירה אמר: "דע את עצמך". בכניסה להיכל אפולו בדלפי, היוונים חרטו את הסיסמה על שער הכניסה להיכל.
אך אמירות לא תמיד מיתרגמות למעשים, שאלות בסיסיות שאמורות לכוון אותנו בחיים, הן ביום יום והן בצמתים חשובים בחיינו, הרבה פעמים לא נשאלות. מה אני רוצה? מה אני יכול? מה החוזקות שלי ומה החולשות שלי? שאלות חשובות שאמורות להתוות את הדרך להתפתחותנו בחיים נשארות הרבה פעמים ללא מענה.
הרעיון של "דע את עצמך", מבחינתו של אפלטון, חובק 3 ידיעות:
• דע מה אתה רוצה
• דע את המגבלות והחולשות שלך
• דע כיצד אנשים אחרים רואים אותך.
אריסטו, אמר: "חיים שאין בהם חקירה אינם שווים לחיותם".
הדרך "הקלה" היא דווקא לפנות לסביבה שתיתן תשובה, זה משהו שאנו עושים כל הזמן, בכל תחום. מייעוץ והכוונה זוגית , עד בחירת מקצוע וזהות עצמית, שאם כך רואים אותי, ככל הנראה זה מי שאני.
אנו מדלגים על שתי השאלות הראשונות של אפלטון – דע מה אתה רוצה, ודע את המגבלות והחולשות שלך. לא לחינם אלו השאלות הראשונות שדורשות מענה, רק לאחר מכן, תפנה לסביבה ולחברים.
בעיות הזהות נוגעות לכל תחומי החיים. קל להיסחף עם הזרם ולתת לעולם לספר לנו מי אנחנו, קל לפרק זמן מסוים, כי אח"כ מגיע התסכול. האני האמיתי אולי לא צועק מספיק חזק, אבל הוא די נודניק ומציק אם אנחנו לא נאמנים אליו.
ראלף ואלדו אמרסון, הוגה דעות בן המאה ה-19 אמר " להיות עצמך בעולם שמנסה כל הזמן להפוך אותך למשהו אחר, זהו ההישג הגדול מכול".
אנו חיים בתקופה שהדור שקוע יותר ויותר בעצמו, האינטרסים האישיים גוברים על האינטרסים החברתיים, האפטיה שולטת בכל מה שלא נוגע אלינו ישירות. הנון קונפורמיזם הוא הקונפורמיזם החדש. הסיסמא "תהיה אגואיסט" אולי שכנעה אותנו לדאוג לעצמנו, אך לא הסבירה באיזה "עצמנו" מדובר. אנו שקועים בממדים של עצמנו שהחברה מעודדת את העצמתם: הפיזי, השטחי, הקל והנוח. אנו נוטים להיסחף עם הזרם, לעקוב אחרי ידוענים, או מובילי דיעה שמשתמשים במדיה החברתית להגיע לכמה שיותר עוקבים, כל זאת בחסות אינטרסים כספיים וחומריים. אך מי אנחנו באמת? בכך איננו חכמים יותר מבני דורו של אמרסון.
סוקרטס אמר: "התנהגות מוסרית היא כשאתה נמנע מהגזמה" – וזהו האתגר הגדול ביותר של האדם המודרני החשוף להרבה מאוד גירויים, לתחרות, להישגיות וכיו"ב, התנהגויות המסיטות מדרך האמצע.
על זה אמר ר' זוסיא : " אם ישאלו אותי ביום הדין, למה לא היית גדול כמו משה רבנו, כמו הנביאים או הבעש"ט, לא ארגיש מאויים. אבל אם יגידו לי, זוסיא, למה לא היית זוסיא, על זה לא תהיה לי תשובה.
לסיום אחיי, אני מביא לכם סיפור עם מוסר השכל:
אדם ראה נחש נשרף למוות והחליט להוציא אותו מן האש. כאשר עשה זאת, הנחש הכיש אותו וגרם לו לכאב מייסר. האדם זרק את הנחש, והזוחל נפל בחזרה לאש. אז האדם הסתכל סביב, מצא מקל ממתכת והשתמש בו כדי להוציא את הנחש מן האש ולהציל את חייו. מישהו שהסתכל מן הצד ניגש לאדם ואמר: "הנחש הכיש אותך, למה אתה עדיין מנסה להציל אותו? האדם השיב: "הטבע של הנחש הוא להכיש, אבל זה לא הולך לשנות את הטבע שלי, שהוא לעזור."
אל תשנו את הטבע שלכם כאשר מישהו פוגע בכם. אל תאבדו את לבכם הטוב, אך למדו לנקוט באמצעי זהירות.
תודה על ההקשבה אחיי.
נוסטלגיה
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
בעבודה מיום 2 ביולי 2020
ערב טוב אחיי,
אחי היקרים, אני נרגש להיות שוב אתכם בלשכה, זה נראה לי סוג של פאטה מורגנה, לראות שוב אתכם בלשכה, בעבודה פרונטאלית ולא במפגש וירטואלי.
.
עם הגעת הקורונה, ברגע אחד השתנו לנו החיים. הבידוד החברתי צמצם אפשרויות של קרבה לאנשים אהובים, ויצר תחושת מועקה – ברמה פיזיולוגית ממש. אנחנו רגילים לביטחון ולנחמה שמספק המפגש עם הקרובים לנו. התחלנו לשמור מרחק, חלקנו היה בבידוד, התחלנו ללכת עם מחסומי פה- דבר לכשעצמו רעיון לא רע , עברנו למפגשים וירטואליים במדיות השונות, התחלנו לחשוש מאנשים שעוברים לידינו ולא מקפידים לשמור מרחק בטחון מאתנו. ואם מישהו חלילה השתעל או התעטש, זה כבר נראה לנו כמו סוג של פיגוע טרור או ניסיון רצח.
רצף העבודות נקטע במרץ. עתה, לאחר 4 חודשים סוף סוף ניתן להיפגש, אם כי במגבלות, אך עדיין אנו נפגשים ורואים זה את זה, לי זה היה חסר.
אני יודע שלא כל האחים איתנו, חלק מהאחים בקבוצת סיכון ולא הגיעו, חלק אחר חושש, לאו דווקא לעצמו כמו למשפחתו, הוריו או בן משפחה אחר שלא בקיו הבריאות.
אני שולח לכולם, הן לקרובים והן לרחוקים את אהבתי.
ערב גדוש לפנינו, הערב אנו "חוגגים" / מציינים טקס מעבר לדרגה השנייה לאחינו אלון שיקאר ומיכאל קרדוש. אחינו שמוליק ליאור התנצל ולא יוכל להשתתף בגלל שהוא בקבוצת סיכון.
יש פוסט שכתבה נירה רבינוביץ', שכולו נוסטלגיה וגעגועים למה שהיה פעם, ונראה לי מתאים למצב, יש לציין שהפוסט נכתב לפני הקורונה.
"איך שרדנו, ילדי שנות הארבעים והחמישים, בניגוד לכל הכללים המקובלים היום?! נולדנו! זה כבר היה נס. בלי אולטרסאונד, בלי סקירת מערכות, מסביב עשן סיגריות, האימהות אכלו מהמעט שהיה, את הטוב השאירו לילדים.
מים שתינו מהברז, לא מינרליים. כן שתינו מפה לפה. מאותה כוס גזוז, ארבעה ילדים. אכלנו פרוסות עבות של לחם לבן מרוחות במרגרינה וריבה.
את החיתולים הרתיחו בדוד על פרימוס מרעיש. אולי היו קוליפורמים אך היינו מחוסנים. לא היו מגבונים חד פעמיים. על הפניצילין דר פלמינג עדיין לא חשב, וכשהיו לנו תולעים, בלענו שן שום.
על האופנים רכבנו בלי קסדה ובלי מגינים, הברקסים לא תמיד עבדו וכשנפלנו לחצו לנו את הבלוטה, עם סכין. כאב אבל מחשל. שיחקנו בחוץ ולא בחדרים ממוזגים. קלאס, גוגואים, אחת שתיים שלוש דג מלוח ושלום אדוני המלך, עם אין סוף צחוקים והמצאות. טיפסנו על עצים, נתלינו על עגלת הסוס של מוביל הקרח או הלחם.
כן, נפלנו, נפצענו , אבל מעולם לא פרנסנו עורכי דין בתביעות משפטיות בשל כך. בכל מזג אויר הלכנו לבית הספר, אף אחד לא הסיע אותנו. על הגב ילקוט עור כבד ומשופשף שבדרך כלל עבר אלינו בירושה מאח גדול אשר קיבל אותו מבן דוד. גם הנעלים עברו בירושה כאשר כל פעם שלחץ, חתכו עוד חתיכה בחזית הנעל והאצבעות בצבצו. למרות זאת הן הבריקו אחרי הצחצוח של יום שישי.
את מי הרחצה חיממו עם תנור עצים. אמבטיה אחת בשבוע והמשפט: ׳תשאיר לי מים חמים׳, נשמע בקולי קולות. אבל את ריח החולצה הלבנה המעומלנת ומגוהצת לפני כניסת השבת קשה לשכוח. לא היתה טלוויזיה , אבל היו חברים של ממש, חברים שאפשר לשחק איתם ב׳חבורות׳, חבורת סוד מוחלט בהחלט, עם מתח והרפתקאות. חברים שאפשר לבוא אליהם מבלי לקבוע שבוע מראש. קוראים בשמם ממרפסת למרפסת, דופקים בדלת שלרוב היתה פתוחה ומשחקים יחד שעות, ואף אחד לא מחפש אותך בסלולרי. בכסף של כרטיס קולנוע, אחד האחים היה רואה פנס קסם או סרט המתחיל בשאגת אריה, ומספר לשאר. וזה היה מתוק.
לא הלכנו לפסיכולוגים ולדיאטנים, כן קיבלנו שמן דגים מגעיל שזיכה אותנו בקובית שוקולד. רופא המשפחה הגיע הביתה וזכר כל אחד באופן אישי מבלי שהביט במחשב. המורה היה כל יכול וגם אם העמיד בפינה או הצליף על קצות האצבעות, לא עלה בדעתו של איש להגיש תלונה. גדלנו שמחים. חווינו חופש. לקחנו אחריות. יצרנו והפעלנו את הדמיון שלנו.
יצאו מאתנו יזמים גדולים, אנשי מעשה, משוררים , מדענים, חוקרים ויוצרים. נגענו בחיים עצמם ולא בחיים וירטואליים.
אז בקשה אחת לי אליכם הדור האהוב של ילדי ונכדי, אל תשכחו להגיד תודה על הקיים, זה לא מובן מאליו.
אז נכון שבד"כ, הקושי במרחק הזמן, מקבל נופך רומנטי של געגוע והתרפקות על מה שהיה וחלף, אנו נוטים לשכוח את הדברים הרעים ולוקחים את הזיכרונות הטובים להמשך המסע, אני בטוח שאף אחד לא היה רוצה לחזור לחיות בתנאים של פעם, כך שגם היום למרות הקשיים וההגבלות, יש הרבה דברים טובים, על זה אחיי, אנו צריכים להוקיר תודה, לשמור בכל כוחנו ומאודנו, ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו.
תודה לכם אחיי על ההקשבה.
מטרת הבניה החופשית
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 17 ביולי 2020
ערב טוב אחיי,
בעבודה הקודמת, ערכנו טקס העלאה לדרגה השנייה לאחינו אלון ומיכאל.
הטקס התנהל למופת, בעבודה השתתפו 30 אחים, עם כפפות ומסכות וריחוק בדיוק לפי ההנחיות.
אך הלב היה חצוי, חשבתי על האחים שנבצר מהם להשתתף בעבודה והיו צריכים להישאר בבית.
לצערי, לא הספקנו להתארגן על אינטרנט והעברת העבודה בצורה היברידית בזום לשאר האחים, אני מקווה שבימים הקרובים, נמצא פתרון ונוכל לעבוד בפורמט משולב בלשכה ובשידור בזום לאחי הלשכה.
לאחר העבודה, כשיצאו ההנחיות החדשות, לצמצם את ההתכנסויות ל-20, הייתי בדילמה ששיתפתי מספר אחים, האם לקיים היום טקס קידושין כפי שהיה מתוכנן, או לדחות למועד בלתי ידוע.
לבסוף, לאחר לבטים, החלטתי לדחות את הטקס, מפני שטקס של 20 אחים, לא ראוי לאחים בלשכת הכוכב. מבחינת המתקדשים זה היה יכול להיות בסדר, הם הרי לא מכירים משהו אחר. אך מבחינת רוב אחיי הלשכה שלא יוכלו להשתתף בטקס, זה לא התאים ולכן דחינו את הטקס וחזרנו לעבודה בזום.
המציאות ההזויה שנכפתה עלינו מאלצת אותנו לסגל הרגלים ונהלים חדשים, שרק לפני מספר חודשים , אם היו מספרים לנו שכך לשכת הכוכב תחגוג טקס העברה לדרגה השנייה, זה היה לנשמע לנו הזוי.
אחיי, הבניה החופשית, היא אוניברסיטת חיים, מתאספים תחת קורתנו, אנשים מכל שכבות החברה, על בסיס משותף של הערכה הדדית, כבוד ואחווה. הבדלי הדעות הפוליטיות והדתיות המבדילים בין בני האדם נשכחים.
אנו מקבלים את זכותו של כל יחיד לדעותיו, כל עוד הם מבוססים על העקרונות המקודשים בהם אנו דוגלים: אהבה, אחווה, אמונה, תקווה, צדקה וסבלנות. הבניה החופשית מחדירה באדם רגישות לזכויות ולרגשות הזולת.
מטרת המסדר היא לפתח את אופיו ואת רוחניותו של היחיד, כך שתרומתו לסביבה תשפיע על הפיכת העולם למקום טוב יותר לחיות בו.
גם כאשר תנאי החיים משתנים, נפשו של האדם לא משתנה והוא נשאר יצור חברתי הזקוק לקרבת זולתו, לידידים, ליד תומכת רגשית ונפשית. את אלה אי אפשר להשיג באמצעות מכשירים. אבל כן ניתן למצוא בלשכה מסונית.
נשאלת השאלה, מה הם ביטוייה של הבניה החופשית בחיי היום יום, ובמיוחד בימים טרופים אלה?
בניה חופשית היא טוב לב בבית ומחוצה לו, יושר בעסקים, אדיבות בחברה, הגינות בעבודה, חמלה ודאגה לאומללים, התנגדות לרוע לב, לרכילות והסתה. עזרה לחלש ואהבת הזולת.
הבניה החופשית היא הרבה דברים, אבל היא בעיקר דרך חיים.
בהקשר זה, הנה מתכון לאושר מפי הוגה דעות שאיני יודע את שמו, שאמר:
קח זמן לשחק – זה סוד הנעורים הנצחיים.
קח זמן לקרוא – זה מעיין החוכמה.
קח זמן להתפלל – זה הכוח האדיר בעולם.
קח זמן לאהוב ולהיות נאהב – זה מתת אלוהים.
קח זמן לצחוק – זו מוסיקה לנשמה.
קח זמן לתת – החיים קצרים מידי כדי להיות אנוכי.
קח זמן לעבוד – זה מחיר ההצלחה.
וקח זמן להיות בונה חופשי.
תודה לכם על ההקשבה אחיי.
סמליות בית המקדש של שלמה
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
מיום 6 באוגוסט 2020
ערב טוב אחיי,
הערב אני רוצה לדבר על סמליות בית המקדש של שלמה והקשר אלינו כבונים חופשיים.
הדברים לקוחים מתוך הספר "הסמליות בבניה החופשית" של ד"ר אלברט מקיי, בתרגומו של אחינו טל ורשבסקי.
דיברנו מספר פעמים בעבר, שאנו מכוונים דרך הסמלים אל המוסר. בעבודה הקודמת, אחינו ברששת דיבר על מקור העונשים העתיקים, על השימוש בהם בטקסים בימינו, למרות שאין יותר שימוש בעונש פיסי אלא דרך לרמוז על המוסר , הכבוד והיושר של הבונה החופשי.
עלינו לזכור שהבנייה הספקולטיבית התחילה עם בניית בית המקדש בירושלים ע"י היהודים, הארמנים ואנשי העיר צור, בניצוחו של חירם הארכיטקט. בית המקדש נבנה כמשכן שבו השכינה תשכון ותהיה בקשר עם העם הנבחר באורים ובתומים.
אנו הבונים החופשיים, לא בונים מעשיים, אנו משתמשים בסמלים של הבניה המעשית, להקמת בית מקדש רוחני שבלב, טהור ונקי.
הרוחניות של בית המקדש היא הנקודה החשובה והסמלית בכל הטקסים המסונים, היא החוליה המקשרת בין הבנייה המעשית והבנייה הספקולטיבית. אם נוציא את הרוחניות מבית המקדש ואת ההוראות המדברות על הקשר לבית המקדש ואגדת חירם, כל המערכת שלנו תקרוס ותמות.
ההיסטוריה מראה, שכל עם, כשהפסיק להעריץ פסלים ואלילים גשמיים, התחיל לבנות מקדשים ויצר מעמד של כוהנים , כמרים או אנשי דת אחרים.
אין ספק שבהתחלה הרעיון היה מחוספס וגס והפך להיות חלק ומסותת , רק בדורות מאוחרים יותר.
רעיון הבחירה בעצם גשמי, בית המקדש לתיאור המקדש הרוחני הפנימי, היה מקובל גם על ישוע, שחזר עליו מספר פעמים בברית החדשה.
כדי לדעת, איך לבנות את בניין המקדש, היתה לבונה המעשי, תוכנית משורטטת על לוח שיצר הארכיטקט. לפי התוכנית , סותתו אבני היסוד, בנו את הקירות והקשתות, ולפי התוכנית, קיבל הבניין את צורתו, יופיו וחוזקו.
לוח השרטוט, או לוח הלשכה, הפך להיות אחד הסמלים החשובים ביותר שלנו. בטקסים של הבנייה החופשית, לומד המועמד , שכפי שהבונה המעשי מקים את בניינו הגשמי, לפי התוכניות שרשם הארכיטקט על הלוח, כך גם עליו להקים את בניינו הרוחני לפי ההוראות והחוקים שנתן בורא העולם בספר התנ"ך, שהוא הלוח הרוחני, והסימבולי עליו מבוססת הבנייה החופשית.
לוח הלשכה, אם כך, הוא סמל לחוקי הטבע והמוסר. כמו כל סמל אחר בבניה החופשית, הוא אוניברסלי ומתאים לכולם. המסונים הנוצרים, דבקים בהשקפת עולמם בברית החדשה, המוסלמים בקוראן, והיהודים בתנ"ך. הבנייה החופשית לא מתערבת בצורת האמונה של הדתות השונות. כל מה שאנו דורשים הוא אמונה באל אחד, בורא העולם.
גם בכלים הפשוטים וגם בחומרי הבניין, אנו מוצאים סמליות. האבן הגסה היא סמל למצבו הטבעי של האדם- חסר ידע והשכלה , אך בעזרת חינוך מתאים והדרכה, הוא הופך לאבן גזית. הוא שולט על יצריו, חי חיים טהורים יותר, ומוצא את מקומו המתאים בחברה, כפי שהאבן מוצאת את מקומה בבניין.
בספר מלכים א' פרק ו' כתוב " וְהַבַּיִת, בְּהִבָּנֹתוֹ–אֶבֶן-שְׁלֵמָה מַסָּע, נִבְנָה; וּמַקָּבוֹת וְהַגַּרְזֶן כָּל-כְּלִי בַרְזֶל, לֹא-נִשְׁמַע בַּבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ. ", הבנייה בדרך זו נבחרה ככל הנראה, למנוע בלבול וסכסוכים בין אלפי הפועלים שעסקו בבנייה. היא סמלית לחיים שלמים והרמוניים – מעלות שכל חברה אנושית או ארגון חברתי מעריך.
אבן הגזית, היא סמל לא רק לשלמות אנושית, אלא גם סמל למצבו של האדם בחברה האנושית וסמל לאופיו של האדם.
שלושת הסמלים שהזכרתי- האבן הטבעית הלוא היא אבן הגוויל, יחד עם אבן הגזית ולוח הלשכה הם מה שאנו מכנים עדיי הלשכה.
התנ"ך וגם המסורת מלמדים אותנו שבנאי בית המקדש היו מחולקים לקבוצות שונות, שלכל אחת היה תפקיד שונה. בספר מלכים ב', אנו מוצאים תיאור של הקבוצות- הפועלים הפשוטים, מסתתי האבן והמשגיחים. או כפי שהם נקראים בתנ"ך- הסבלים, החוצבים והמנצחים. אותה חלוקה לקבוצות אנו מוצאים גם אצלנו כתלמידים , חברים בונים ורבי בונים. את שלושת הקבוצות של שלמה המלך אנחנו אימצנו עבור שלוש הדרגות שלנו בבניה החופשית.
כפי שידוע לנו מהמסורת, הכלים שהשתמשו בהם לחציבת האבנים היו פשוטים למדי. שני כלים: סרגל ופטיש, או כפי שאנו מכנים אותה- מקבת. הסרגל שימש למדידת גודל האבן שרצו לחצוב, והפטיש לחציבת האבן מהסלע ועיצובה כך שתתאים לשימוש בבניית בית המקדש .
לכן, בדרגה הראשונה התלמיד מקבל את הכלים הפשוטים הללו, הבסיס של הבנייה החופשית, הוא לומד דרכם את משמעותם הסמלית. הבונה המעשי, יודע את השימוש הפיסי בכלים אלו, אולם הבונה החופשי מבין גם את המשמעות היותר עמוקה והנשגבת שלהם. הם מלמדים אותנו, למדוד זמן ולא אבנים. לא רק להחליק ולסתת, אלא לטהר ולנקות את ליבו ומצפונו מכל מידה רעה ומחשבות רעות שאין להם מקום במקדש הרוחני שהוא בונה לעצמו.
בבניה החופשית הסרגל מסמל שימוש ראוי בזמן, והמקבת מסמלת את טהרת הלב.
כפי שפתחתי ואמרתי, הכול אצלנו זה סמל. דרך הסמל אנו מכוונים אל המוסר.
אני בטוח שכל אחד מאתנו שירטט על לוח ליבו מטרות בחיים. האם גם חשבנו באותה מידה על הדרך למטרה? מה אנו מוכנים לעשות ומה לא. לא פחות חשוב זו הדרך אל המטרה. כאשר בדרך עלינו ליישם את כל מה שלמדנו ועדיין לומדים בבניה החופשית כדרך חיים.
על מצבתו של קנט נחקק: "שני דברים ממלאים את רוחי בפליאה ובהערצה אין גבול: השמים המכוכבים מעלי, והחוק המוסרי בתוכי, עבורי הם ההוכחה, שיש אלוהים מעלי ויש אלוהים בתוכי".
תודה לכם על הקשבה אחיי.
משל הודי
דבר הנשיא האח יהודה קנדלי
בעבודה מיום 20 באוגוסט 2020
20.8.20
ערב טוב אחיי,
ישנו סיפור הודי עתיק על מאנו ,האדם הראשון שממנו יצאו כל העמים: הכול התחיל ביום שבו הלך מאנו אל אביו ברהמה הבורא והתלונן על העבודה הקשה: "המשפחה גדלה", אמר, "יש הרבה עבודה לעשות והרבה ילדים להאכיל". מאנו ביקש עזרה. ברהמה אמר: "אני יכול לתת לך משרת שיעזור לך בכל העבודות, משרת חרוץ, אבל יש כאן תנאי אחד: את המשרת הזה לא ניתן יהיה להחזיר". מאנו צחק וענה "יהיה בסדר, אנחנו נסתדר, איפה המשרת?"
מיד כשהגיעו הביתה, שאל המשרת: "מה לעשות?" מאנו חייך ואמר: "לך תחרוש את השדות". אחרי זמן קצר חזר המשרת ושאל: "מה לעשות עכשיו?" מאנו אמר: "תבנה גדר לבית". משרת הפלאים חזר כעבור כמה דקות: "מה עכשיו?" "תנקה את החצר… תחפור באר".
כעבור מספר ימים נגמרו למאנו כל העבודות ולא היה לו עוד מה לומר אבל המשרת שרצה לעבוד לא הפסיק להטריד. מאנו רצה לנוח בצהריים בערסל, מיד היה מופיע המשרת ושואל: "מה לעשות עכשיו?" מאנו רצה להתייחד עם אשתו, בא המשרת והפריע. מאנו רצה לישון בלילה והמשרת היה שואל שאלות: "מה יהיה… מה נעשה מחר?"
מאנו התחיל לאבד את הסבלנות. המשרת דיבר ללא הפסקה ולא נתן לו רגע מנוחה. מאנו התגעגע לימים שבהם היה חופשי, לפני שקיבל את המשרת אבל איבד את השלווה. יום אחד גרר מאנו את המשרת אל האל ברהמה: "עשה לי טובה, וקח אותו בחזרה", התחנן מאנו, "מהיום שהוא הגיע אני לא מצליח לישון או לנוח. הדבר העצבני הזה ממלא לי את הראש בדאגות. אני לא מצליח להירגע והפסקתי ליהנות מהחיים". ברהמה הזכיר לו את התנאי וסרב לקבל בחזרה את המשרת. הוא אבא שיודע לברוא אבל לא יודע לקחת. מיואש, חזר מאנו הביתה, מתגעגע לימים השקטים שהיו לו פעם, לפני שהופיע המשרת המטריד.
יום אחד שמע מאנו על האל שיווה שחי בהרים. הוא עזב הכול ועלה להימלאיה לשאול בעצתו של המורה החכם. שיווה שמע, חייך ואמר: "בפעם הבאה שהוא ישאל אותך מה לעשות, תאמר לו לבנות עמוד באמצע החצר, ובכל פעם שהוא יבוא להטריד, שלח אותו אל העמוד שיעלה וירד, יעלה וירד, עד שתאמר לו אחרת".
לפי המסורת ההודית, הגירוש מגן העדן הוא לא חיצוני אלא פנימי. כולנו קיבלנו משרת שנועד להקל על החיים, אבל המחיר הוא נורא – אנשים איבדו בגלל המשרת הפנימי את השקט והמנוחה. שמו ההודי של המשרת הוא "מאנאס" ומהשם הזה התפתחה עם השנים המילה "Mind".
סיפורו של מאנו הוא סיפור הברכה והקללה של המין האנושי כולו. קיבלנו משרת שיסייע לנו לפתור בעיות מול כל מטלות החיים, אבל הוא כל הזמן מלחיץ, לא ניתן להשתיק אותו ואי אפשר למסור אותו חזרה. אצל אנשים רבים המשרת הפך לאדון והמארח לא מצליח להשתלט עליו.
הברהמינים ההודים מספרים על עמים מעבר לים אשר העלו את המשרת על כיסא רם, בנו לו היכלות, זבחו לו זבחים ואף הקריבו לו את בניהם ובנותיהם. יש אנשים שהפכו להיות העבדים של המשרתים חסרי הרחמים שלא מרשים לנוח, כל הזמן דואגים ולא נותנים ליהנות מהחיים סתם כך ללא סיבה מיוחדת.
אחיי, רובנו ככולנו החיים בחברה המערבית בכלל ובמדינת ישראל בפרט, נמצאים במרוץ אינסופי וסטרס קיומי קבוע ללא גבולות וחסמים. עבודה, משפחה, כסף, עוד פסגה שצריך לכבוש ועוד נהר שעלינו לחצות. אם יש לנו לעיתים פנאי לנוח ולהירגע, זה נראה לנו מוזר ומיד אנחנו מחפשים מה לעשות ואיך להעסיק את עצמנו.
כשמגיעים ללשכה, זה בדיוק הזמן לתת למוח להירגע וללב להיפתח, להיכנס ללשכה בין העמודים, לשיר את מזמור הפתיחה, לעבור מחול לקודש, מטרדה ומרוץ לשלווה והרמוניה.
נכון שבזום אין לנו את אותה תחושה, אך זו המציאות שנכפתה עלינו, וכפי שאומרים, מהלימון צריך לעשות לימונצ'לו. עד שנחזור להתכנס בלשכה, זה הפורמט אחיי, אני קורא לכולם להירגע למשך שעה וחצי בשבועיים, למצוא את מעט הזמן הזה, להקדיש לעצמנו. להניח לענייני החולין ולהתרכז בכאן ועכשיו וליהנות מחצי הכוס המלאה שעדיין נותרה בידינו.
עפ"י לוח השנה העברי, הערב הוא ראש חודש אלול. החודש שבו אנו מתחילים בחשבון הנפש.
זו הזדמנות לבדק בית שכל אחד ישאל את עצמו, ממה ניתן לשחרר אחיזה, אילו הרגלים כבר לא משרתים אותנו? ואילו בחירות חדשות נעשה השנה?
תקופה זו מזמינה אותנו יותר מתמיד להיות קשובים פנימה, להקשיב לקול הלב (האינטואיציה) הדובר אלינו את האמת שלנו בלבד.
לרכך את קול השופט הפנימי שגוער בנו, על שלא הספקנו, ולא עשינו די.
לפעמים זה לא מספיק להיות מודעים לקולות שמראים לנו "חזון" חדש ומאיצים בנו לצעוד אליו מתוך כוונה להשתחרר משעבודים ששעבדנו את עצמנו.
חשוב גם לראות בעיניים של הלב מהי היכולת שלנו, לשאול את עצמנו:
האם אני יכול? האם זה לפי כוחי?
אולי לפעמים זה מספיק טוב להיות מסוגל לזהות את ה"שיעבוד", להודות בקיומו, לראות את השחרור בעיני רוחי, ולדעת לכבד את המקום שאני נמצא בו כרגע, שאומר "כן, אבל אני עוד לא שם. אני בדרך.."
תודה על ההקשבה אחיי.