חובות קדומים
המפקח השני האח יהודה קנדלי מיום 2 ביולי 2015
בהזמנת הערב מוזכר צמד המילים חובות קדומים , ומפורט מיד אחריו חובות קדומים: "מימי קדם שום רב בונה, או חבר בונה, לא היה רשאי להיעדר מלשכתו, במיוחד לאחר שהוזמן לבוא, מבלי שיהיה צפוי לביקורת חמורה, מלבד אם הוכיח לנשיא שסיבה הכרחית מנעה ממנו להגיע".
חובות קדומים. מה פירושן ומדוע אנו עדיין משתמשים בביטוי זה? האם הוא עדיין רלוונטי לימינו אלה?
אני אנסה לענות על שאלות אלה בקצרה, חשוב לציין שהדברים נלקחים מספרו של אחינו דני דורון "אמת אחרת".
חובות קדומים מתחלקות לכמה חלקים:
ראשית, תפילה המופנית לשילוש הקדוש בבקשה לזכות בחסד של אושר. אין זה מפתיע בהתחשב בכך שבתרבות הנוצרית, התחיל כל מפגש בתפילה.
החלק השני מתחיל בהצהרת מטרתה של התעודה- איך התחילה הבנאות , הגדרת שבע האמנויות החופשיות והבהרה מדוע עולה הגיאומטריה שהיא החמישית מבין האומנויות על שאר האומנויות.
לאחר הפתיחה, מובא החלק המרכזי המכיל מאורעות אגדתיים המתארים את ההיסטוריה של הבנאות מראשיתה לפני המבול ועד ימיו של המלך אתלסטן באנגליה של המאה ה-10.
גילויי של 7 האומנויות החופשיות , מיוחס לארבעת ילדיו של למך, אשר הבטיחו את הישארותן לאחר המבול ע"י כתיבתן על שני עמודים גדולים. התמונה הבאה היא של מגדל בבל ומיד אח"כ נאמר כי אברהם מצא את העמודים והביא עימו את אומנות הבנאות מאור כשדים לכנען. מאוחר יותר, כאשר היה רעב בארץ, הביאה למצרים ולימד אותם. בעת יציאת מצרים לקחו איתם בני ישראל את האומנות לארץ המובטחת ופה הגיעו להישג הגדול – בניית מקדש שלמה.
מירושלים, הביא בונה חופשי סקרן את האומנות לצרפת עליו נאמר שהיה במקום בעת בניית המקדש, בצרפת קיבל אותה קרל מרטל שנתן את חסותו לבנאים. בהמשך עברה הבנאות לאנגליה בימיו של סנט אולבן. הסיפור ההיסטורי מסתיים בתיאור ההתכנסות הגדולה של הבנאים מכל רחבי הממלכה בעיר יורק בשנת 926.
באסיפה זו נוסחו החובות הקדומים של הבנאים, על בסיס המנהגים והמסורות הקיימים ונקבעה החובה להקריאם או לספרם בכל עת בה נעשה בונה .
חלקן האחרון של התעודות מכיל קודקס של חובות, המובאות בשני חלקים: הראשון נוגע בעיקר לעקרונות המוסר ולהתנהגותו של בונה חופשי, ואילו השני נושא יותר אופי ביצועי ארגוני לגבי דרך קבלת שוליה, כללי עבודה וכדומה.
החובות הכלליות הן:
על רב בונה להיות יציב, ישר ונאמן.
חובה על כל רב בונה להשתתף בכל האספות אלא אם הוא חולה.
אסור לרב בונה לקחת שוליה (תלמיד) אלא אם הינו בטוח כי יוכל להחזיקו 7 שנים וללמדו.
אל לרב בונה להפוך את שולייתו לצמית .
על התלמיד להיות בעל דם חוקי (בן חוקי).
אל ייקח ר.ב למען שולייתו יותר משראוי לקחת.
אל ייתן ר.ב מסתור לגנבים, רוצחים או כל אדם מפוקפק.
על ר.ב לשפר את יכולתו המקצועית.
אל לר.ב לקחת עבודה יותר מכפי יכולתו לסיים.
אף ר.ב לא ייקח מקומו של ר.ב אחר בתחבולות.
אל לו לר.ב לעבוד בלילה, אלא בעבודת מחשבה בלבד.
לא יטיל בנאי דופי בעבודת רעיהו.
על ר.ב ללמד את שולייתו ולהכינו לעצמאות.
לא ייקח ר.ב שוליה אלא אם יוכל ללמדו בתקופת חניכותו.
על ר.ב לסייע לאחיו שחטא ואל לו להעיד בו שקר.
החובות הפרטיות הן:
על הבונה לאהוב את אלוהים, הכנסייה וכן את אדונו(MASTER).
על הבונה לעשות את עבודתו היטב , כך שתצדיק את שכרו.
על השוליה להישמע לעצות הר.ב ואל לו לגלות את הפרטיות של חדרם.
בל יהיה אף אחד לא ישר עם מלאכתו.
הבנאי ייקח את שכרו בענווה וכי ר.ב יודיעו עד לצהריים אם לא יוכל להעסיקו יותר.
על הבנאים לשמור את מריבותיהם עד ליום הבירור.
על הבנאי לשמור על טהרת אשת אדונו וזו של פילגש חברו.
על הבנאי להיות מתווך ומפשר נאמן של אדונו וחבריו.
על הבנאים לשמש כמארחים בתורנות ולשרת זה את זה כאילו היו אחים מלידה.
על הבנאי להישמר לחיות ללא מדון ולהימנע מהוצאת דיבה על חבריו.
על הבנאי לסייע לאח בעת עבודתו למען ימנע מאחיו קלקול.
כל ההחלטות של אסיפת רבי הבנאים, החברים והאדונים(MASTERS) תישמרנה ע"י כולם.
על הבנאי להישבע כי לעולם לא יגנוב.
על הבנאי להישבע נאמנות לר.ב ולחבריו, להיות נאמן לנוסח הוראות אלה, לאדונו ולמלך.
מתייחס לחובת השריף לאסור חבר בלתי ממושמע ולהחרים את רכושו וצאנו.
כפי שכבר אמרתי, החובות הקדומים, סופרו או הוקראו בכל פעם בה קודש אח חדש, כך שזה הזמן לספר את זה לאחינו החדשים שקודשו והצטרפו אלינו, הן מציינות רב בונה וחבר בונה מפני שבתקופה ההיא היו רק שתי דרגות , בשלב מאוחר יותר חל פיצול גם לדרגת תלמיד, כך שלמרות שזה לא מצוין במפורש, כמובן שזה חל גם על תלמיד בונה חופשי.
לגבי מידת הרלוונטיות שלהן, בהתאמה קלה לימינו אלו אני חושב שהכללים תקפים גם לימינו אלה, הם עדיין רלוונטיים, לא נס ליחם.