4.6.20
אגדת שלושת הלשכות.
בין הדרכים שהבניה החופשית משתמשת להסברה והפצת תורתה, היא אגדת שלושת הלשכות, אשר תופסת מקום חשוב כדרך רמיזה למוסר, אחווה ופעולה מסונית.
אגדת שלושת הלשכות, עומדת כיסוד סימלי בהתפתחות הבניה החופשית.
לפני הרבה דורות, בתחילת דרכו של היקום, החליט הבונה העליון, לייסד על כדור הארץ את הלשכה הראשונה "המסודרת כהלכה".
את גבולות הלשכה, קבע בין המזרח למערב, בין הצפון לדרום. גובהה היה עד לשמיים ועומקה עד לתחתית כדור הארץ.
בכדי להאיר את הלשכה, תלה את המאורות, את השמש לממשלת היום, ואת הירח והכוכבים לממשלת הלילה.
את עצמו קבע בלשכה הגדולה אשר בשמיים ומשם השקיף וניהל את ענייני לשכת "הארץ" כסדרם.
כעמוד התווך ללשכה, הניח הבונה העליון את האהבה, החסד והצדקה, בכדי שאחי הלשכה ילכו בהם וידבקו בם לטובה בכל הימים.
לשכה קדומה זו, החלה לעבוד בדרגת תלמיד. בכל בוקר , התלמיד, קרי האדם, היה קם לעבודתו, עבודת האדמה, ומידי ערב היה בא על שכרו במנוחה ושינה. אבל האנשים אשר על הארץ, לא יכלו להתמודד עם כל השפע שהעניק להם נשיאם- הבורא העליון, והתחילו לחטוא. הבורא, שבתחילה היה כל כך מרוצה מהם וחשב להעלותם בדרגה, התאכזב מאוד והחליט לסגור את הלשכה, כיוון שלא ניתן לקיים לשכה של אויבים ושונאים.
הלשכה נשארה עזובה ושוממה ללא פעילות.
עברו דורות ועידנים, ללא שהאדם יתייחס לבוראו, עד שהגיע שלמה, מלך ישראל וייסד מחדש את הלשכה, הלשכה השנייה , על הר המוריה מול שער השמים והלשכה הגדולה.
אך לא הבונה העליון בנה אותה, אלא חירם מצור , אשר היה בקיא בתורת הבניה וחרושת אבן. מידותיה של הלשכה החדשה אמנם לא הגיעו לממדי הלשכה הראשונה, אך היא הוקמה לפי המתכונת של הלשכה הראשונה.
בל נשכח , שחוכמתו של חירם אינה כחוכמתו של הבונה העליון, לעומת זאת, חונן חירם בבינה להשלמת החסר ע"י כלי עזר והם: המזוית, הפלס והאנך.
במזוית בחן ותיקן את קרנות הבניין, בפלס קבע שטחים ישרים וקווים מאוזנים, ובעזרת האנך בדק את הכתלים, אם הם ישרים על בסיסם.
מעבודתו המאומצת, ומידיו המבורכות, יצא היכל לתפארת, שאפילו הבונה העליון של היקום, בחר להשתכן בתוכו.
לשכה זו , נתמכה על ידי שלושה עמודים גדולים ששלמה המלך הכניס אליה והם באים לסמל את החכמה והאור העליון אשר מנחה בדרך האמונה והצדק, שני העמודים אשר הוקמו במבוא ההיכל הם יכין מימין לסמל את התפארת וההרמוניה, ובועז משמאל לסמל את הכוח והעוז.
לשכה זו זכתה להצלחה מסחררת בקרב כל העמים ולכן העבודה התנהלה בה בדרגה גבוהה יותר מאשר הלשכה הראשונה, משך תקופה ארוכה. האחים בלשכה זו, עשו מעשים טובים וקיוו להתקדם בסולם הדרגות לדרגה העליונה, דרגת הצדיקים. אך, השטן שם להם רגליים, בילבל את מעשיהם , מחשבתם ושאיפתם. והעבודה הופנתה לכיוונים שונים ובלתי כשרים, עד שמרוב רוע, העבודה פסקה, ההיכל נשרף והאחים התפזרו על פני כל כדור הארץ. ושוב פסקה הלשכה מלתפקד למשך דורות.
עברו דורות, חלפו השנים, ובלב האדם הוצת מחדש הניצוץ העליון, ועל חורבות שתי הלשכות הקודמות, הוא ייסד את הלשכה השלישית, והאנשים אשר כה הזדקקו לה, הולכים בדרכה עד היום הזה.
לשכה זו, היתה מעין מגדלור בכול הרשע והשנאה של ימי הביניים, לכן רק טבעי היה שהיסוד הראשון שהנחה ביסוד הלשכה החדשה, יהיה חופש הפרט. לא יוכלו להתקבל כאחים, אם לא הוכיחו שהם בני חורין, מבוגרים העומדים ברשות עצמם.
היסוד השני שהתקבל כחוק בלשכה, היה, להחזיר לאדם את האמונה באל יחיד , וזאת על ידי השאיפה להגשים את צו העבודה שנתן הבורא העליון, "בזיעת אפך תאכל לחם", היות והעבודה תשמש מעצור לכל חטא ולכל רשע.
היסוד השלישי שהתקבל, היה אהבת הזולת ונאמנות לאחיי הלשכה.
על שלושת יסודות אלה: בן חורין, מבוגר, אהבת הזולת, נאמנות והגשמה, הושתתה הלשכה השלישית של הבונים האופרטיביים, שבה הם התכנסו לצורך סיכום אירועי היום ולימוד מקצועי.
בגלל הרשע ששרר בתקופה זו, נאלצו הבונים להרחיק את הלשכה למקום חבוי מחוץ לעיר, הם הציבו שוער על גג הלשכה, שהיה עם חרב ביד, להרחקת זרים ומרגלים, ושומר בפתח הלשכה לפתוח שער לבונים לאחר מבחן מתאים.
מבין אחי הלשכה, נבחרו מפקחים ומדריכים אשר תפקידם היה להדריך את האחים, להשכימם לעבודה ולדאוג שהאחים יבואו על שכרם בתום יום העבודה.
לשכה שלישית זאת, היא זאת שהתוותה את אבן הדרך וסללה את הקרקע לבניה החופשית הסימלית, כך שבשנת 1717, נוסדה באנגליה הלשכה הגדולה הראשונה, אשר קיבלה על עצמה חוקה קבועה, הלוא היא חוקת אנדרסון, ומשם לאט לאט הבנייה החופשית נפוצה על פני כל כדור הארץ.
לכן נאמר שעבור הבונה החופשי, השמש נמצאת תמיד בקיו הצהריים.
אגדת שלושת הלשכות, זאת כעין היסטוריה בלתי פוסקת של רעיון הבניה החופשית, אשר יסודו ברצון העליון על הכול, רעיונו בלב האדם והגשמתו בשאיפתו ויכולתו של האדם. כי בלי הרצון לחסד, אחווה ושוויון , בלי שאיפתו לידע ולבניית העתיד, האח איננו יכול להיות אח לרעהו, והאדם איננו יכול להיות אדם.
תודה על ההקשבה אחיי.