אהבת אחים, עזרה ואמת
אורי הוכברג, 15 בפברואר 2018
מתוך "בין עמודים" הבניה החופשית הינה תורת מוסר ושיטה לחינוך עצמי. שעקרונותיה היסודיים הם אהבת אחים, עזרה ואמת. בשולחן לבן לפני כשנתיים העלה אחינו אבי גיבלי שאלה כנה ומעניינת שכאשר חשבתי עליה מצאתי בה את שלושת רכיבים אלו ועוד אחרים. הוא סיפר על מדבקת "בונים חופשים" שיש לו על שמשת הרכב, כיצד היא משרתת אותו והעלה שאלה האם הוא נזקק לה ואם כן מה הדבר מעיד עליו.
אהבת אחים:
אמון – לשאול שאלה ולבקש עצה זה ארוע של הבעת אמון וכאשר אדם מביע אמון באדם אחר הוא למעשה מבטא אהבה לאדם זה כאשר הוא נותן לאותו אדם תוקף ומקנה לו ערך.
עזרה:
במקורות היהודים נאמר שמתן בסתר הוא מעלה ומצווה. עזרה לזולת יכולה להעשות בדרכים ובאופנים רבים, במופגן (לשם רווח משני), בטבעיות (דוגמת חיוך והסברת פנים) וגם בסתר, שכמו שאמר הרמב"ם זו הצדקה השניה והמעולה בחשיבותה (הראשנה היא הדאגה לפרנסתו של אדם שיהיה עצמאי). יהיה אשר יהיה הצורך בעזרה או אופן מתן העזרה
לעיתים לבקש עזרה או לשאול שאלה קשה יותר מאשר להציע עזרה או פתרון לשאלה. כאשר אנחנו מלמדים עצה אנחנו גדלים וכאשר אנחנו מקשיבים ושוקלים דבריו של אחר אנחנו גדלים. שאלה קטנה כגדולה יכולה להיות פתח לשינוי גדול ולעשית טוב.
מתוך הסימבוליקה של קישוטי הלשכה, אני מתייחס לשטיח המסוני או הרצפה. ב"בין עמודים" מתואר כי" אם האח יראה רק את עצמו ואת צרכי עצמו בלבד, הריהו משול לאותה אבן קטנה המשמשת בדרך כלל מכשול ואבן נגף בדרך יחסיו עם הזולת.. לשקוד על האיחוד ועל אהבת אחים, אשר יהיו כחומה אחת איש אל אחיו, כדרך צירופן של אבני הפסיפס הבודדות והמכשילות לרצפה איתנה, הראויה להשתחוות עליה אפים ולהודות על הטוב הרב הצפון בכך".
אמת:
חקירה מתמשכת של מה הדבר הנכון לעשות. כאשר לעיתים הדבר הנכון הוא תלוי זמן ומקום ולא מוחלט חקירה זו היא בראש ובראשונה על ידי התבוננות פנימית תוך כדי עזרה מאחים. אחים שותפים לדרך, לאמון ולאמונה.
בעייני שלושת עקרונות אלו שזורים בחוט של צניעות. צניעות המאפשרת לאדם לשאול ולהניח שאינו בהכרח יודע, עזרה גם אם אינה בסתר כשהיא ניתנת בצניעה מחלחלת עמוק יותר ובבואנו לחקור אחר האמת אנחנו חייבים לזכור בצניעות שאנחנו בני חלוף וברי מזל על כול יום שאנחנו מתהלכים על שתיים ונושמים.
בהצטרפות למסדר והתחלת הדרך בדרגת חבר בונה אני מוצא הרבה דמיון לעולם הרפאה ממנו אני מגיע. כשם שעם סיום בית הספר לרפואה נעשה טקס ובו ניתן תואר "ד"ר", לאחר הליכה בנתיב החיים ורכישת ניסיון ודעת המועמד מגיע למעמד השולחן הלבן שם הוא נחקר ומתבוננים בו. כאשר הוא נמצא מתאים וראוי נערך עבורו טקס הקידושין או ה"חניכה" – "Initiation" והוא מצטרף כאח "תלמיד בונה" (מקביל לתואר "ד"ר"). תלמיד בונה – בלע"ז נקרא "Apprentice" ובתרגום מילולי: "שוליה". שוב, בדומה לעולם הרפואה. במעבר מסטודנט לרופא אתה מתחיל מסע חדש. כרופא השלב הראשון מכונה בארץ שלב הסטאג' ובלע"ז "Apprentice" אשר ממנו ועד סיום ההתמחות הרופא הוא שוליה של רופאים ותיקים יותר ובראשיתו עיקר תפקידו הקשבה והוצאה לפועל, תוך בחינת הדברים, הוראות של רופאים בכירים יותר – כמו בבניה החופשית. הרופא הצעיר היינו כמו אבן הגויל הבלתי מעובדת וכול חייו המקצועים הוא ממשיך להתפתח ולהחכים בדומה לעבודה הנדרשת לקבלת אבן גזית.
הרמוניה ופרופורציה: הרמוניה היינה תוצאה של פרופורציות נכונות. פרופרציה בעייני היא תוצאה של אמת בלב, אמת בפה ואמת במחשבה. בכדי להגיע לאלו נדרשת עבודת מים ולילות שזורים בטעויות, תיקונים, לבטים, התלבטויות, מחילות וכפרות. בדומה לקשים המקצועים שמעמידה תקופת ההתמחות לרופא הצעיר המבקש לעשות רק טוב ומגלה שהעולם מורכב יותר משיעור בבית הספר. מגבלות המערכת (תקציב, תורים, ) דרישות המטופל (שהנו בעל תפיסת עולם, מערכת ערכים ואמונות מגוונים), דרישות משפחת המטופל (שלעיתים לא תואמים את או של המטופל). כול אלו לעיתים סותרים זה את זה אך לא מפחיתים מהצורך לספק למטופל פתרונות קונקרטיים תוך הבעת הזדהות ואמפטיה ותוך הקפדה ושמירה על יחס נאות ומאוזן עם הקולגות (שבעצמם נמצאים במערכת מתחים דומה).
לסיכום, אנחנו פונים איש לרעהו בפניה "אחי". בשפה העברית ה"ישראלית" של ימינו המושג "אח" עבר זילות והשימוש בו לא מלמד על שום ערך של קרבה או שותפות. כשאר ספרתי לאחי החדשים אחרי טקס הקידושים שלי את החשיבות הפרטית עבורי להצטרף למשפחה חדשה עם "אחים" חדשים טרם הפנמתי ונחשפתי למשמעות העמוקה, זו שמציעה הבניה החופשית.
אחי היקרים, תודה רבה (תודה מהלב והנשמה) אורי