תום דה קפואה- אחריות

עבודת בנין ראשונה – תום די קפואה – 01.09.2022:

אחריות:

נשיא נכבד, אחיי כולכם,

לאחר כמעט שנה של שתיקה והתבוננות מהצד, שמתי לב למשפט שחזר על עצמו לעיתים מאוד קרובות. זה אפילו לא משפט שלם. אלא אמרה בת שלוש מילים – "זה לא מאסוני."

היום אני רוצה לדבר על אחריות והיותה חלק בלתי נפרד מהמאסוניקה.

אחי שלמה אבס, בעבודתו הנפלאה דיבר על "כוחה של מילה", והמאסוניקה מלמדת אותנו לעמוד מאחורי מילותנו ואף לשקול אותן. האם ניתן להסיק שזאת לקיחת "אחריות" על מה שאנו אומרים, ועל הדרך בה נאמרים הדברים?

בעבודתו המרתקת של אחי אורן לוין, הוא דיבר על תפקידו של הסינר, שעבורו מקבל נפח ומשמעות עליונה עוד מאז התקדשותו בארה"ב. האם גם במקרה הזה ניתן להסיק כי אנו מגלים אחריות כלפי הסימבוליות של המאסוניקה והשפעתה עלינו?

בכל פעם כאשר אנו מדיינים במהותה של המאסוניקה ועל מהותנו כאן, הרי שמדובר בתהליך תמידי של עבודה וסיתות אבן הגויל. זאת אומרת, אבן הגויל מדומה לאדם הפנימי אותה הוא מסתת בצורה תמידית על ידי קידום ערכים ומוסר.

מהתהליך אותו עברתי עד כה, אני מרגיש שניתן למקד את הדברים לשתי נקודות עיקריות:

• "לקיחת אחריות"
• "דוגמה אישית"

מאחר ולא ניתן לשמש דוגמה אישית מבלי לקחת אחריות, אז הנה אנחנו חוזרים חזרה לנקודת ההתחלה ולסברה כי אחריות הנה חלק בלתי נפרד ממאסוניקה.

בעבודתי זו, ניסיתי להבין את הקשר הבלתי נפרד שבין היותי תלמיד בונה חופשי, אחריות, ומאסוניקה.

תחילה, הגדרת המילה "אחריות" על פי האקדמיה ללשון עברית:

• "מצב שבו אדם מקיים את חובותיו ונושא בתוצאות אם פעל שלא כדין, גרם נזק וכדומה"
• "תכונתו של מי שפועל ומתנהג כמצופה"
• "למידת דאגתו של אדם למצב תקין ולתפקוד תקין של מה שהוא מופקד עליו"

נקודה מעניינת למילה אחריות, היא התחלתה באות 'א', כאשר הכוונה היא ל"אני". ומכאן אני מסיק כי אחריות לא מתחילה כפעולה פסיבית של "קבלת אחריות" מהאחר, אלה כצעד אקטיבי, ולדעתי חשוב הרבה יותר, של "לקיחת אחריות". כפי שאמר ביירון דורגאן, פוליטיקאי אמריקאי "You can delegate authority, but you cannot delegate responsibility".

בסקירתי את התנ"ך בחיפוש אחר המילה "אחריות". הופתעתי לגלות שלא מצאתי אף לא אזכור אחד למילה "אחראי". לאחר פידבקים מהאחים וקריאה נוספת, למדתי כי המילה "אחריות" אינה מילה תנכי"ת, אלא מילה המגיעה אלינו מאוחר יותר מהמשנה, בתחילת המאה ה-3 לספירה.

על אף שמילה זו אינה נמצאת בתנ"ך, היות והתנ"ך הנו ספר חוקים, אנלוגיות, ושיעורים הנועדו להכווין אותנו למוסר, השימוש בה נעשה בצורות שונות, בין אם בגלוי או לא. לכן נדרש האדם "לגלות אחריות" על ידי קריאה, חשיבה, וניתוח הדברים כדי לגלות ולאמץ אותם.

לדוגמה, בפרשת בראשית, כאשר אדם וחווה אוכלים מן עץ הדעת:

בסיפור, כשאלוהים פונה אל אדם ושואל אותו "איכה?" (למרות שידע היכן הוא), עונה לו אדם "עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא". לאחר מכן, שואל אלוהים את אדם "האם אכל מן העץ?" עונה האדם ""הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי – הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ, וָאֹכֵל", וכששואל אלוהים את חווה על פשר הדבר, היא עונה לו "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל" (בראשית ג, ט-יב).

כאן, אין שום אזכור לשורש "א.ח.ר", אך אנחנו למדים שהאדם לא לוקח אחריות עוד מימי קדם. זאת אומרת, גם משקר כאשר נשאל "איכה" וגם אומר "זה הוא, זה לא אני" – זה האחר. בנוסף, מהכירותנו את הסיפור, אנחנו יודעים שבעקבות אי לקיחת אחריות, הנשיאה בה הגיע בצורת גירושם מגן עדן.

לאחר הכירות עם ההגדרה של המילה אחריות וההסתכלות התנ"כית, פניתי עתה אל המקום בו אני עומד כעת – בין העמודים.

הציפייה הייתה שבדומה לכתובים, גם בספרות המאסונית המילה "אחריות" לא תאמר במפורש אלא תכלול חוקים, אנלוגיות, ושיעורים שנועדו להכווין ולהפוך אותנו להיות "אחראיים יותר". האם כך?

בקצרה – לא. המילה אחריות "responsibility" מוזכרת בלקסיקון הבניה החופשית על פי אלברט מאקי (Albert Mackey) כבר משלב ההצבעה על המועמדים "No one can be excused from sharing the responsibility of admission or rejection.." (עמ' 53)

בנוסף, במהלך קריאתי באוצר התלמיד, חיפשתי את החיבור שבין האדם המאסוני לחילוני. ככל שהעמקתי בדברים, למדתי כי אחריות היא אחד הגורמים המחברים בין השניים. גורם זה נרקם בארבע אופנים ה"מהווים ארבע דרכים שונות המובילות את האזרח הטוב אל אגודת האחים." (עמוד 22) והן:

• הצורך בחיי חברה – לדעתי יותר מכך, הבחירה בחברה איתה אנו צומחים כחברה.
• בחינה היסטורית – בעברי למדתי שמאז ומתמיד זו הייתה כוחה של הקבוצה אל מול יצר האדם.
• הצד החינוכי – כאשר הדגש הוא על מוסר ודעת.
• הגורם הכלכלי – אדם שביטנו ריקה וראשו טרוד לא יקלוט דבר רוח, תרבות, מוסר, ומידות במלואם.

על אף שכל דרך הנה עולם ומלואו, אנו מגלים כי יסודות הלשכה הם חינוכיים-תרבותיים ומוסריים-פילוסופיים, שבעזרת כלים שונים מכשירה אחריות ציבורית ומוסר. כפי שנכתב בין העמודים "בין הפעולות הראשונות, שתלמיד בונה חופשי נדרש לעשותן בהתקדשו ללשכה, הוא להציע את עצמו כאבן גויל שיעובד וילוטש בהשפעת הבניה החפשית עד שיהיה ראוי למקום.." (עמוד 75)

לאחר שנגענו ביסודות החינוכיים של הלשכה ועל הדרכים בהן האדם מקושר לאגודה, נסתכל עתה על עבודתו התמידית של תלמיד בונה חופשי. עבודתו של תלמיד בונה חופשי בנוייה בעבודה פנימית וחיצונית-רוחנית. בהסתכלות על הדרישה בעבודה החיצוניות-רוחנית נראה כי "דרישה זאת מוציאה מן הכלל את כל האנשים, שאינם מוכשרים מבחינה איטלקטואלית להבין את טיבה של האגודה ולקחת חבל באחריות לפעולותיה." (עמוד 31)

ניתן להניח, אם כך, שאדם שלוקח חבל באחריות לפעולותיה של האגודה הנו איש טוב. ואם נחבר את היסוד החינוכי, נגע באמרה "להפוך אנשים טובים, לטובים יותר" או שמעתה אומר "להפוך אנשים אחראיים, לאחראיים יותר".

נתבך נוסף שברצוני לשתף, הוא החוויה שלי כתלמיד בונה חופשי. כמי שרק החל דרכו בבנייה החופשית, לא רק שנהנתי לכתוב את העבודה, אלא גם הבנתי שהכלים שרכשתי במהלך כתיבתה, הפידבקים שקיבלתי, והיותי כאן, חשפו בפניי תובנות לא רק על ארבעת הקירות המקיפים אותנו ברגע זה והנעשה בתוכם, אלא גם על חיי האישיים, המקצועיים, והחברתיים. על מהות לקיחת אחריות והיותי חלק מן הכלל והשפעתנו אחד על השני. בין אם בין קולגות במשרד, מסביב לשולחן בערב שישי, או בהיותי מתהלך ברחוב, לקחתי על עצמי את האחריות לשאוף ולהיות טוב יותר – "להיות אחוז אחד יותר ממה שהייתי אתמול".

לאחר שסקרתי את הגדרת המילה אחריות, את הכתובים, את הספרות המאסונית, והחוויה שלי כתלמיד בונה חופשי, חזרתי שוב אל טקס קידושי, כדי לעגן את תפישתי לקשר הבלתי נפרד שבין היותי תלמיד בונה חופשי, אחריות, ומאסוניקה:

"כל מתקדש המוסר את שבועתו מבטיח לקבל על עצמו לשמור ולקיים את מערכת המשפטים וכל הנובע מכך – זוהי אחריות בפעם הראשונה. בשעה שהוא חולק כבוד בונה חופשי לנשיא המכובד ולמפקחים אין זה בא אלא להוכיח קבל כל האחים, שהוא מקבל עליו את מרותם של מנהלי הלשכה, שהועמדו על משמרתם כחוק – זוהי אחריות בפעם השנייה. בהשמעו להוראות הנשיא המכהן ללכת בבטחה אחרי מדריכיו במסע ההקפות ולא יירא ולא ייחת, הריהו מביע בכך אמונו המלא ונאמנות לאגודה – זוהי אחריות בפעם השלישית" (עמוד 74).

מה שבטוח, "זה לא מאסוני". זה הרבה יותר מזה.

סיימתי נשיא נכבד.

בבליאוגרפיה:

1. בין העמודים (אוצר התלמיד), בן-ציון ח. אילון:
   1. מהות הבניה החופשית:
      1. עמ' 22-29 – הלקח והמטרות
      2. עמ' 30-31 – עבודה פנימית וחיצונית
   2. לשכת בונה חופשי:
      1. עמ' 74-75 – תלמיד בונה ספקולטיבי
2. לקחת אחריות/ פרשת בראשית, Rabbi Sacks:
   1. https://korenpub.co.il/blogs/%D7%A9%D7%99%D7%92-%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%97/%D7%9C%D7%A7%D7%97%D7%AA-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA
3. על המילה אחריות, האקדמיה ללשון עברית:
   1. https://hebrew-academy.org.il/keyword/%D7%90%D6%B7%D7%97%D6%B0%D7%A8%D6%B8%D7%99%D7%95%D6%BC%D7%AA/
4. אתר הלשכה הגדולה למדינת ישראל:
   1. https://freemasonry.org.il/
5. המשנה:
   1. https://www.hamichlol.org.il/%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94
6. Lexicon of Freemasonry, Albert Mackey, P. 53
7. BrainyQuote/ Byron Dorgan:
   1. https://www.brainyquote.com/quotes/byron_dorgan_167846?src=t_responsibility