נשיא נכבד
בשנת 1952 הזמין המלחין האמריקאי גון קייג', קהל ועיתונאים לשמוע לראשונה את יצירתו החדשה: 4′33″
האולם היה מלא עד אפס מקום, ההתרגשות הייתה בשיאה שהרי לא בכל יום הוציא המלחין החדשני יצירה חדשה תחת ידו- הקהל. ואז קייג' עלה על הבמה, ניגש לפסנתר, התיישב… וזהו.
במשך ארבע דקות ושלושים ושלש שניות בדיוק הוא לא זז ולא ניגן תו אחד.
כשהשעון הראה 4 דקות ושלושים שניות בדיוק, קייג' קם, השתחווה לקהל וירד מהבמה.
היצירה המוזיקלית 4′33″ באה לעולם.
4′33″ היא יצירה אמיתית, המשתנה תדיר, בנויה כל פעם מחדש מהרעשים וקולות הרקע של הקהל הצופה בה וזהו סוד קסמה.
נשיא נכבד האמן לי שעשר השניות הדוממות שעמדתי בתחילת דבריי היו יותר קשות ומביכות בשבילי- מאשר לך או למי מהאחים.
יש משהו מאוד ייחודי במושג הזה של שקט- מצד אחד בעולם המודרני הרועש, המצפצף והמתקתק תדיר סביבנו אנחנו משוועים לו ומחפשים אחריו בכל הזדמנות ומצד שני המון פעמים אנחנו מוצאים אותו מטריד ובלתי נעים- למתלבטים אני מציע אחי הנשיא, שאתה והאחים תיזכרו בפעם האחרונה שנכנסתם למעלית שנעה לאט מידי או באותו דייט משעמם ושקט מידי ומייד תרגישו בבטן למה אני מתכוון "בשקט מעיק".
אחינו היקר אבורסי יגדיל ויאמר לנו ששקט הוא לא פחות מכלי חקירה מקובל ויעיל בניסיון להוציא מידע מחשודים- הממהרים למלא במידע את השקט מצד החוקר שמולם.
היום שמענו את רשמי אחינו החדשים תום ובן, הטקסטים שהם כתבו והקריאו לנו בקולם, השמיעו לנו ממקור ראשון את המפגש הראשוני והנקי ביותר של אחינו החדשים עם הבנייה החופשית.
אבל כפי שידוע לכולנו ואני מאמין גם לאחינו החדשים, במהלך השנה הראשונה נהוג היה כי האחים התלמידים – נמנעים מלדבר או לשאול דברים במהלך העבודה והשולחן הלבן,
פשוט שומרים על שקט.
אבל שקט, כמו שראינו ב 4′33″, יכול להיות גם עוצמתי ומפרה אם רק יודעים לנצל אותו נכון
וחשוב לזכור כי ההדרכה לשמירה על שקט מצד התלמידים אינו אומר חלילה הזמנה לאטימות או הסתגרות וחוסר מעורבות- אלא בדיוק ההפך.
אני מזמין את אחינו החדשים להאזין, להקשיב וללמוד מקולות הרקע והסביבה כאן בלשכה פתוחה ובשולחן הלבן, לגדול, להתפתח ולהשתלב אל תוך היצירה המיוחדת שלנו בלשכת הכוכב, שמהווה חלק ייחודי בלתי נפרד מהיצירה המופלאה הגדולה הזאת הנקראת בנייה חופשית.
סיימתי נשיא נכבד-
ועכשיו הזמנה לשקט.
השיר: