האמה בת 24 האצבעות – מאת האח שרון רוזנר – לשכת נגוהת המדבר 75.
מכל הכלים של דרגת תלמיד, האמה בת 24 אצבעות היא הכלי השנוי יותר במחלוקת עד כדי
כך הדבר, שבחלק מהנוסחים הוא אינו מוענק לתלמיד. בעוד שמקבת ואיזמל הם כלים של
עבודת כפיים שמתאימה לתלמיד, לא כולם הסכימו עם מיקומה של האמה ככלי שמודד,
מבקר.
בנוסחים בהם כן מופיעה האמה היא בהחלט על תקן מחלקת בין היתר – דבר שעושה היגיון
עם היותה שותפה לכלים מקבת ואיזמל (חלוקה בגילוף, למשל גילוף הטפל מהעיקר).
האמה מוסברת בצורה סימבולית כמסמלת את היממה בת 24 השעות המחולקת ל-3 חלקים:
תפילה ולימוד – עבודה ולמען עצמנו וזולתנו – הנאה מנוחה ושינה.
מכאן יכולים אנו להסיק, כי אם החלקים שווים, לכל חלק יוקצה כ-8 שעות – ואם אפשר לומר
דבר מה על מה שהבניה החופשית רואה כאורח חיים יומי מאוזן, הרי הוא לפניכם.
אך היש דבר מה נוסף שנחבא מאחורי הסימבול הזה? כל אח ותיק כצעיר יודע בוודאי
שהלשכה מייצגת את מקדש שלמה. לפיכך, רבים מן הסמלים בבנייה החופשית ירמזו על
ייצוג זה במישרין או בעקיפין. בבית המקדש נהגו להקריב קורבנות 3 פעמים ביום:
קורבן התמיד של שחר – קורבן התמיד של מנחת בין ערביים – ועולת ערב שלאחר שקיעה.
עד היום ניתן למצוא שריד לכך בתפילות היהודים 3 פעמים ביום.
ניתן, כמובן, לראות גם את ההקבלה ל-3 נושאי המשרה הבכירים בלשכה וההקבלה למצבי
השמש במרום:
נשיא, זריחה – מפקח שני, שמש בקו הצהריים – מפקח ראשון, שמש בשקיעה.
עבודת הכהנים בבית המקדש היתה מחולקת למשמרות עוד מימי המשכן כאשר כל על כל
משמרת היתה מופקדת משפחה של כוהנים. בתחילה משה חילק את העבודה במשכן ל-8
משמרות.
בתקופת שמואל המשמרות כבר חולקו ל-16. רק בתקופת דוד, נינו של בעז, הכהונה
התרחבה ל-24 משמרות וזו גם כמות המשמרות שנהוגה היתה בבית המקדש של שלמה.
כל משמר היה קרוי לפי ראש בית האב שממנו הונחל – כמובא בדברי הימים א' פרק כד':
א וְלִבְנֵי אַהֲרֹן, מַחְלְקוֹתָם: בְנֵי אַהֲרֹן–נָדָב וַאֲבִיהוּא, אֶלְעָזָר וְאִיתָמר. ב וַיָמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי אֲבִיהֶם, וּבָנִים לאֹ-הָיוּ לָהֶם; וַיְכַהֲנוּ, אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר . ג וַיֶחָלְקֵם דָוִיד- -וְצָדוֹק מִן-בְנֵי אֶלְעָזָר, וַאֲחִימֶלֶךְ מִן-בְנֵי אִיתָמָר: לִפְקֻדָתָם, בַעֲבֹדָתָם . ד וַיִמָצְאוּ בְנֵי-אֶלְעָזָר רַבִים לְרָאשֵי הַגְבָרִים, מִן-בְנֵי אִיתָמָר–וַיַחְלְקוּם: לִבְנֵי אֶלְעָזָר רָאשִים לְבֵית-אָבוֹת, שִשָה עָשָר, וְלִבְנֵי אִיתָמָר לְבֵית אֲבוֹתָם, שְמוֹנָה . ה וַיַחְלְקוּם בְגוֹרָלוֹת, אֵלֶה עִם-אֵלֶה: כִי-הָיוּ שָ רי-קֹדֶש וְשָרֵי הָאֱלֹהִים, מִבְנֵי אֶלְעָזָר וּבִבְנֵי אִיתָמָר. ו וַיִכְתְבֵם שְמַעְיָה בֶן-נְתַנְאֵל הַסּוֹפֵר מִן-הַלֵוִי, לִפְנֵי הַמֶלֶךְ וְהַשָרִים וְצָדוֹק הַכֹהֵן וַאֲחִימֶלֶךְ בֶן-אֶבְיָתָר, וְרָאשֵי הָאָבוֹת, לַכֹהֲנִים וְ ללְוִיִם–בֵית-אָב אֶחָד, אָחֻז לְאֶלְעָזָר, וְאָחֻז אָחֻז, לְאִיתָמָר.
ז וַיֵצֵא הַגוֹרָל הָרִאשוֹן, לִיהוֹיָרִיב, לִידַעְיָה, הַשֵנִי. ח לְחָרִם, הַשְלִישִי, לִשְעֹרִים, הָרְבִעִי. ט לְמַלְכִיָה,
הַחֲמִישִי, לְמִיָמִן, הַשִשִי. י לְהַקּוֹץ, הַשְבִעִי, לַאֲבִיָה, הַשְמִינִי. יא לְיֵשוּעַ, הַתְשִעִי, לִשְכַנְיָהוּ, הָעֲשִרִי. יב לְאֶלְיָשִיב, עַשְתֵי עָשָר, לְיָקִים, שְנֵים עָשָר. יג לְחֻפָה, שְלֹשָה עָשָר, לְיֶשֶבְאָב, אַרְבָעָה עָשָר. יד לְבִלְגָה, חֲמִשָה עָשָר, לְאִמֵר, שִשָה עָשָר. טו לְחֵזִיר, שִבְעָה עָשָר, לְהַפִצֵץ, שְמוֹנָה עָשָר. טז לִפְתַחְיה, תִשְעָה עָשָר, לִיחֶזְקֵאל, הָעֶשְרִים. יז לְיָכִין, אֶחָד וְעֶשְרִים, לְגָמוּל, שְנַיִם וְעֶשְרִים. יח לִדְלָיָהוּ, שְלֹשָה וְעֶשְרִים, לְמַעַזְיָהוּ, אַרְבָעָה וְעֶשְרִים. יט אֵלֶה פְקֻדָתָם לַעֲבֹדָתָם, לָבוֹא לְבֵית-יְהוָה כְמִשְפָטָם, בְיַד, אַהֲרֹן אֲבִיהֶם: כַאֲשֶר צִוָּהוּ, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְרָאֵל.
למעשה, מתוך ארבעת הבנים של אהרון רק שניים שרדו להמשיך את שושלת הכהונה –
אלעזר ואיתמר. מתוך סה"כ 24 המשמרות שקבע דוד, 16 לאלעזר ו-8 לאיתמר. אנו גם
יודעים לומר על יוחנן המטביל שהוא אחד הקדושים הפטרונים החשובים של הבנייה
החופשית, שאביו היה כהן ששירת תחת משמרת אב -' אביה' (השמינית).
ועכשיו, אולי בזכות האמה של 24 אצבעות, נוכל להבין באור חדש את הפרק בו פתוח הספר
הקדוש בדרגת תלמיד ב. חופשי
תהילים קל"ג:
א שִיר הַמַעֲלוֹת, לְדָוִד : הִנֵה מַה-טּוֹב, וּמַה-נָעִים – שֶבֶת אַחִים גַם-יָחַד . ב כַשֶמֶן הַטּוֹב, עַל-הָראֹש – יֹרֵד, עַל-הַזָקָן זְקַן-אַהֲרֹן : שֶיֹרֵד, עַל-פִי מִדוֹתָיו . ג כְטַל-חֶרְמוֹן – שֶיֹרֵד, עַל-הַרְרֵי צִיוֹן :
כִי שָם צִוָּה ה', אֶת-הַבְרָכָה – חַיִים, עַד-הָעוֹלָם
האחים הם הבנים לשושלת אהרון, השמן הוא ההסמכה שניתנה מראשו של אהרון האב
ויורדת מטה אל דורות צאצאיו, כמו שטל החרמון יורד להרי ירושלים , שם מצווים הם
בעבודתם עד עולם בבית המקדש.