ערב טוב אחי,
נתן זך כתב את השורות האלה הכל-כך חזקות ומלאות משמעות:
איך זה, שכוכב אחד לבד מעז.
איך הוא מעז, למען השם.
כוכב אחד לבד.
אני -לא הייתי מעז.
ואני, בעצם, לא לבד.
התמודדות עם משבר היא הכרחית אבל בהחלט לפעמים מאתגרת . כגודל המשבר כך גודל הקושי לצאת ממנו ועוד יותר לצמוח ממנו.
לפעמים משברים משאירים אותנו פשוט שבורים, מרוסקים, בלי תקווה, פשוט כי אין לנו את הכלים ולא קיבלנו את הדרכים להתמודדות עם משברים.
בפרשת השבוע בשבת הקרובה פרשת בהעלותך מסופר על סיפור, שקרה במקום עם שם מעניין וקצת מוזר, "קברות התאווה".
לאחר יציאת מצרים. על פי ספר במדבר פרק י"א, בקברות התאווה מרדו בני ישראל נגד האלוהים ונגד משה, כשהעילה לכך היא- העדר הבשר והירקות שהיו להם במצרים. אלוהים נענה לבקשת העם ודאג להסיע אליהם באמצעות הרוח להקות של שליו שהיו בדרכן לנחות בחופי צפון חצי האי סיני. בעקבות תלונתם של ישראל, משה נכנס למשבר. הוא פנה אל האלוהים והודיע לו, שהוא זקוק לתמיכה הנהגתית מגשרת של זקני העם. אז הוקמה הסנהדרין הראשונה והם אלה שסייעו למשה בהעברת המסרים האלוהיים לעם, ובהנהגת עם ישראל.
למעשה, משה בחר לו נושאי משרה, קבוצת אמון שעזרה לו לנהל את העניינים בלשכה… כלומר במדבר. .
מה אנו יכולים ללמוד מסיפור זה?
א) קבוצת מיעוט עלולה להשפיע על העם מעבר לגודלה היחסי, כפי שהאספסוף הצליח להסית את העם. כך קבוצות שוליים, מכל קצוות הקשת החברתית/פוליטית יכולות לפגוע קשות ביחסי הדו – קיום ובמרקם החברתי.
ב) גם גדולי המנהיגים – יש להם רגעי נפילה, משברים קשים שעלולים לפגוע בתחושת מסוגלותם העצמית.
ג) המנהיג אינו יכול לשאת בעול לבדו, זו משימה בלתי אפשרית. עליו להסתייע בשותפים לצוות ההנהגה, ובלבד שיהיו נאמנים לחזונו ולדרכו, ותשרה עליהם "רוח המפקד".
מנהיגים רבים חוששים להאציל סמכויות – הן מחשש שעוזריהם יאפילו עליהם והן מתוך תפיסה שגויה שרק הם יכולים לבצע את הדברים בצורה מיטבית.
ה) וחשוב, לא פחות מכל מה שנאמר, מידת הענווה חייבת להימצא בתרמילו של כל מי שמכהן בתפקיד ציבורי. החלטותיו חייבות להיות ענייניות, ונקיות משיקולי אגו ויוקרה.
אחי, כמעט כל חברה או קבוצה עוברת בשלב כזה או אחר משבר. החוכמה היא לדעת איך לצאת ממשבר כזה. וכמאמר המשפט שהפך כמעט לקלישאה בימינו אלה אבל, מה לעשות, הוא כל כך נכון, "לדעת לצאת מהמשבר מחוזקים ומאוחדים" . אז איך אמר נתן זך?
אני -לא הייתי מעז.
ואני, בעצם, לא לבד.
תודה על ההקשבה.