אחיי
היום היתה אמורה להיות הפינה הקבועה של אחינו שלמה פרין על ההתנהלות בלשכה.
לצערי, נבצר מאחינו להגיע, בשל שמירה על בריאותו, וזאת הזדמנות נאותה לאחל לו בריאות טובה ואיתנה.
אני מבקש לומר כמה מילים על נפלאות המוח האנושי.
מאז ומעולם, ניסו בני האדם לפצח את החידה הגדולה של המוח האנושי. תרבויות עתיקות, דתות, וחוקרים משחר האנושות, ביקשו להבין מה מתרחש בתוך הקופסא השחורה האנושית, ואיך היא מנהלת אותנו.
אם נבחן אדם תחת היפנוזה, הוא יוכל לשחזר בדייקנות יום או שעה בחיים שארעה שנים קודם לכן, עדות לכך שכל הידע הנצבר הזה, נשמר בנבכי מוחנו, אבל היכן הוא מסתתר?
מדוע נזכרתי בזה? יש אחים כאן בלשכה שלנו שיש להם ידע עצום בתורת הבנייה החופשית. ידע שברובו הגדול נשמר אי שם בתוך הקופסה שבראשם. לו יכולנו לקחת את הידע הזה, להקליט, לשחזר, להעביר בדרך כל שהיא למאגר מידע אחד, היה לנו אוסף נהדר של חומר לימודי מסוני שערכו לא יסולא בפז. אבל המוח אינו מחשב, כנראה…
אם נדמה את המוח למחשב, נראה כי הוא פועל על פולסים חשמליים ומיצר חשמל ברמה של 10-20 ואט (כרבע מהצריכה של נורת חשמל ביתית) אך מסוגל לאחסן מעל 100 מיליון מגה-בייטס של אינפורמציה, שרובה המכריע מאופסן בתת המודע.
מאגר הנתונים יושב בתוך המוח המודע והלא מודע, ונשלף משם, על פי רוב בצורה אוטומטית, כתגובה על רשמים ואירועים בחיינו.
בדומה למחשב, המוח מקבל שדר מהחושים או ממערכת העצבים, מעבד את המידע ומתרגם אותו בצורת מחשבה או רגש שמפעיל את מערכת העצבים.
המוח יכול להעלות מסך אחד בלבד ברגע נתון – כלומר לא ניתן לחשוב יותר ממחשבה אחת או לכוון פוקוס על יותר מדבר אחד ברגע נתון.
שלא כמו המחשב, המוח יודע ליצר חשיבה יצירתית "מחוץ לקופסא", רגש ומודעות עצמית.
לפעמים אני מנסה להבין מה משדר לנו המוח? מה אנו חושבים ברגעים מסוימים? מה אתם חושבים עכשיו על מה שאני אומר? אל תענו לי, תנו לי להישאר באשליה שאני מעניין אתכם.
אבל בכל זאת- לפעמים המוח מתעתע בנו. אנו חושבים שאנו מבינים, יודעים או חושבים נכון אבל פועלים אחרת. לדוגמה:
באיטליה יש עיר הנקראת ורונה. בטוח שכולם מכירים. כשאני אומר ורונה אצל רובנו קופץ בראש שייקספיר עם רומיאו ויוליה והמרפסת המפורסמת.
מי שהגיע לוורונה והלך למקום שבו נמצאת המרפסת, ראה שם מאות אנשים מצטופפים ברחבה, זוגות שמצטלמים על או מתחת למרפסת, תופעה מדהימה.
אבל, וזה מה שמפליא, כל זה לא היה בכלל קיים במציאות. הכל המצאה, גאונית אמנם, של שייקספיר. רומיאו ויוליה הם פרי דמיונו, והמרפסת? אם הם היו בדמיון אז גם המרפסת שהפכה ליחסי הציבור של ורונה אף היא לא היתה ולא נבראה. ועדיין, אנשים נבונים ואינטליגנטים מגיעים בהמוניהם למקום לחוש רגע או שניים של רומנטיקה דמיונית.
עוד דוגמה אחת? מיודענו ארתור קונן דויל כתב את סדרת הספרים על שרלוק הולמס. אז מי היה בלונדון ולא ביקר בביתו של שרלוק ברחוב בייקר 221 ב' ? לא רק שצריך להזמין כרטיסי כניסה מראש אלה גם להמתין זמן לא קצר בתור.
אז אני רוצה לבשר לכם שהבית בכלל לא היה קיים בזמן שדויל כתב את הספרים. ולא רק זאת -הפלא ופלא, גם שרלוק הולמס לא היה ולא נברא וגם הוא דמות דמיונית פרי מוחו הקודח של קונן דויל. אבל עדיין, כמו בורונה, יש אנשים נבונים ואינטליגנטיים המגיעים בהמוניהם למקום.
אז עכשיו, בלי לעשות הכללות ראו מה המוח שלנו עושה לנו ולאחרים (במיוחד לאחרים).
קצת לאחר קום המדינה, הלכו שניים אחד ממשרד הדתות ואחד מהיחידה לשימור עתיקות סימנו ונתנו שמות, בעיקר בצפון הארץ, לקברי צדיקים. לחלק מהם היו סימוכין היסטוריים וחלק מהם היו קברי שייכים שעברו הסבה לקברי צדיקים. המקומות הללו קבלו אפיונים ספציפיים- צדיק אחד היה טוב כדי למצוא זיווג והאחר, אם השטחה עליו עקרה, כנראה שרצתה מאד להיכנס להריון ועוד דוגמאות מסוג זה.
אבל אנשים האמינו ועדיין מאמינים שזה נכון ושזה עובד.
ידוענים מפורסמים שלא נציין את שמם, קראו לקבוצה מסוימת באוכלוסייה "עובדי אלילים, פרימיטיביים, מנשקי מזוזות המשתטחים על קברי צדיקים" ועוד אמירות שהפכו לגידופים מסוג זה.
אני משוכנע שאותם משמיצים "השתטחו" על המרפסת של יוליה והצטלמו שם יחד עם בת זוגם , או הלכו לבקר בבית של שרלוק הולמס ואף הפגינו את ידיעתם הרבה בסיפורי הבלש, שלא היה ולא נברא.
זה בדיוק מה שעושה לנו המוח, אם נרצה או לא נרצה. כמו במחשב גם במוח יש באגים מסוימים. לפעמים ניתנים לתיקון ולפעמים לא.
אבל יש דברים שניתן לשלוט עליהם.
לדעת להקשיב לאחר לא רק לשמוע . לא לחשוב שתמיד אני צודק והאחר טועה. לדעת לתת כבוד ראוי גם למי שלא מסכימים איתו. וכאן עלינו להפעיל את מה שלמדנו וממשיכים ללמוד בבניה החופשית.
תודה.
לעבודה ביום 18/4/2024