נשיא נכבד, אדם אחד הגיע לקונצרט בפעם הראשונה בחייו. בתום הקונצרט שאלו אותו איך נהנה מהיצירה ששמע.
ענה האיש: "בהתחלה דווקא היה בסדר, אבל פתאום עלה לבמה איש עם חליפה ומקל ביד וקלקל את הכל!"
אני מבקש לדבר היום על "הַרְמוֹנְיָה".
מה זאת הַרְמוֹנְיָה ? בעברית: תֹּאַם. במוזיקה נוצרת הַרְמוֹנְיָה כאשר נשמעים באותו הזמן לפחות שני צלילים בעלי גובה שונה.
ישנן דרכים רבות ליצור הַרְמוֹנְיָה מוזיקלית, אך הבסיס המתמטי שלהן נשאר זהה.
ההַרְמוֹנְיָה התפתחה במוסיקה המערבית, לעומת סגנונות רבים מהמזרח התיכון והמזרח הרחוק, שבהם נשמרה מסורת של נגינה ושירה משותפים של אותה המנגינה, מה שנקרא "מונופוניה".
התפתחות ההַרְמוֹנְיָה המוסיקלית היא תרבותית. חוקרים רואים בה תופעה מקבילה לאדריכלות המערבית, שעלתה לגובה ובנתה בניינים רבי-קומות וגורדי שחקים, בעוד שבמזרח נותרה הבנייה רוחבית ונמוכה.
מקור המונח הוא מהמילה היוונית Αρμονία, שפירושה "צירוף". במיתולוגיה היוונית המאוחרת קיי סיפור למקור השם עצמו: הַרְמוֹנְיָה הוא שם בתה של אלת השלמות והטוהר אפרודיטה שהרתה לארס, אל המלחמה והרוע (המסמל גם אי סיפוק ושאיפה בלתי ניתנת לריסון). אפרודיטה נחשבת לצנועה באלים' וארס לבעל ההיבריס (גאווה עצמית) הגדול ביותר, ובתם של שני האלים הללו מסמלת השלמה של שני הפכים קיצוניים זה את זה. בדומה לכך גם בהַרְמוֹנְיָה ישנה השלמה של תווים לנעימה אחידה, ועל כן היא נקראת בשם זה.
המושג "הַרְמוֹנְיָה" עבר עם השנים מעולם המוסיקה והחל לדמות שילוב של מרכיבים שונים לשלמות אחת. דוגמאות? – דברים שמסתדרים ביחד מכונים "הרמוניים". הַרְמוֹנְיָה בין בני-זוג היא חיים מלאי-אהבה וזוגיות טובה.
הַרְמוֹנְיָה היא מצב שבו האדם מרגיש שלמות ושלום עם עצמו ועם סביבתו. הַרְמוֹנְיָה, היא לא בהכרח מצב שבו העולם החיצוני של האדם נראה אחרת, אלא היא כן מצב שבו העולם הפנימי של האדם מרגיש לו אחרת. ברגע שהאדם מרגיש שלום וחיבור עם עצמו וסביבתו, התחושה הזאת היא הַרְמוֹנְיָה.
חברות ואחווה אמיתית היא תוצאה של פיתוח הַרְמוֹנְיָה פנימית. הַרְמוֹנְיָה זו עשויה להתרחב ולהקיף גם את מערכות היחסים שלנו, ולהפוך אותן להרמוניות. כאשר מושגת רמה מסוימת של הַרְמוֹנְיָה, היחסים יכולים להיות מעמיקים ולהתעלות מעבר לנסיבות או לאתגרים.
ההַרְמוֹנְיָה נוצרת כאשר יש "לב אחד" גם בהיבטים שונים של החיים. זהו שילוב ואיזון. הַרְמוֹנְיָה נוצרת כאשר חלקים שונים של עצמי "מנגנים" תווים שונים ויוצרים יחד מנגינה אחת!
הַרְמוֹנְיָה המצליחה להתבטא לאורך זמן הופכת לאיחוד בלתי שביר ובלתי מנוצח.
ברגע שאדם מוצא את הדרך להַרְמוֹנְיָה פנימית ומתחיל לצעוד בה, הוא מוכן לדו-קיום אמיתי. אז ניתן ליצור קשרים ולפתח יחסים הרמוניים או חברות פילוסופית. חברויות אלה בונות אחווה אמיתית ומתמשכת בין בני אדם. זו האחווה המאפשרת לאנשים להכיר באמת זה את זה, בסבלנות ובחמלה. הם מניעים זה את זה לשפר את עצמם, וגורמים זה לזה להעריך את המאמצים שהם עושים, ולהוקיר סוג כזה של חברות.
חברות או אחווה פילוסופית יכולה להתעלות מעל הזמן, הגיל, הדמוגרפיה, נסיבות החיים ואפילו מעל הכאב, הצער ומצבי חיים אישיים קשים. זו מערכת יחסים שיכולה להיות העתיד של היחסים האנושיים, הבסיס לבניית עולם חדש וטוב יותר. לחברה הפילוסופית שאנו כבונים חופשים, מחויבים לבנות יש פוטנציאל להפוך לדרך נצחית.
בבריאה אין "קצרים" ואין שום דבר רע, ה"רוע" נולד רק בגלל השימוש המוטעה שלנו בכל מה שקיים לפנינו. אם נביט בבריאה, בטבע, נמצא דואליות. נגלה שתמיד פועלים בו יחד שני כוחות מנוגדים: חום וקור, משיכה ודחייה וכן הלאה. שני הכוחות הגדולים והמנוגדים ביותר, הם כוח האהבה וכוח השנאה – כוחות שנמצאים רק באדם. האדם מגיע אל שיא התפתחותו כאשר הוא מצליח לרכז בתוכו את שני הכוחות המנוגדים האלה בצורה נכונה וליצור מהם משהו חדש והרמוני.
זו היא הַרְמוֹנְיָה של ניגודים. הַרְמוֹנְיָה שמושגת רק כאשר האדם מתחבר עם החוק העליון של הטבע, שמסדר ומיישב בתוכו את כל הניגודים.
אחד הכללים המקובלים במסדרנו הוא: "לא יובאו אל דלתות הלכה שום ריב ומדון פרטיים, וכל ריב בענייני דת או עמי או מדינות או דעות פוליטיות שכן כל אלה יכולים להשבית את ההרמוניה שלנו ולחבל במטרתנו הנעלות."
נשיא נכבד, אחי – כדי לסגור את המעגל, נזכר בלקח המאורות המשניים כפי שלימדו אותנו בטקס קידושינו:
"על שלושה עמודים נשענת הלשכה בדרך סמל:
עמודו של הנשיא במזרח מסמל את החוכמה.
עמודו של המפקח הראשון במערב מסמל את הכוח
ועמודו של המפקח השני בדרום מסמל את התפארת וההרמוניה".
18 בפברואר 2018