נשיא נכבד,
בטקס הקידושין, בלקח המסורת, אומר הנשיא למועמד:
"…כפרט אייעץ לך ללכת בדרך הטוב והישר. התבונה תכוון את דרכך, המתינות תבלום אותך, בעוז רוחך תמצא משען והצדק ידריכך בכל מעשיך".
אלה ארבע המידות בבנייה החופשית.
אחי, הוגי דעות רבים עסקו ודנו במידות הטובות אותן ראוי שיהיה לכל בן אנוש.
אריסטו, בספרו האתיקה, מדבר על המידות הטובות, אך טוען כי תמיד יש לנקוט בהן במידה הנכונה. לא להפריז לאף כיוון אלא לבחור את דרך האמצע. לבחור את שביל הזהב.
גם הרמב"ם מדבר על שביל הזהב. בספרו "שמונה פרקים" טוען הרמב"ם, כי הליכה בדרך האמצע היא מתכון לאושר בחיי האדם.
המידות, שהוגדרו ע"י אריסטו ואפלטון אומצו גם ע"י אבות הנצרות אשר קבעו את שבע המידות הטובות הנחוצות לאדם, ומולן את שבעת החטאים מהם על האדם להימנע.
נחזור למידות היסודיות בבנייה החופשית:
המתינות– עליה אנו מצווים בקידושינו מהי? האם היא ההפך מאקטיביזם? או שמא מתינות אישית, מחשבתית, דרך פעולה לריסון חולשותינו והבטחה לעצמנו לא לנהוג בקלות ראש עם עצמנו וזולתנו. בטקס הקידושין, נאמר "המתינות תבלום אותך", הכוונה היא כיבוש היצר, היכולת להתגבר על חולשותינו, ולהפוך את המתינות למנהג קבוע, בכך אנו לומדים להימנע מלעשות דברים החורגים מהמותר ומהרגלים רעים.
עוז רוח– אומץ הנדרש מאתנו מהו? האם העדר פחד מוחלט הוא אומץ רוח? או אולי טיפשות מוחלטת. החוכמה היא לדעת איך להשתלט על הפחד, איך לרסן אותו. אומץ רוח נעלה משולב עם תכונות אישיות חיוביות. בטקס הקידושין נאמר "בעוז רוחך תמצא משען"- הכוונה היא להיות מספיק אמיץ כדי לדעת לעמוד בלחצים שיופעלו עלינו במטרה לגלות את סודות הבנייה החופשית.
הצדק – "הצדק ידריכך בכל מעשיך…" אומר הנשיא למועמד. זו אמת מידה חשובה ביותר. גם על הצדק נאמר ונכתב רבות. אמת מידה זו מאפשרת לנו לשפוט בצורה הוגנת וראויה ללא אפליה כל אדם. תומס הובס טען, "כי צדק ואי-צדק אינם מסגולותיו הפיזיות או הרוחניות של האדם". האמנם? בעברית- מהמילה צדק נגזרות מילים רבות דומות או מקבילות- צדקה, צודק, צדיק הצדקה, צידוק ועוד. כל אלה רק מראים את משקלה הרבה וחשיבותה של המילה וגם של המעשה. לא פשוט לדעת מהו צדק. מה שנחשב אצלנו כצודק יכולה להיות לא צודק לחלוטין בתרבות אחרת. בכל מקרה, לשון המאזניים של הצדק חייבת מאוזנת ושקולה. והשיפוט צריך להיות מתוך אמות מידה של יושר והגינות.
התבונה– הרבה דובר על התבונה. הפילוסוף עמנואל קאנט כתב ספר שלם "ביקורת התבונה הטהורה". בו הוא מדבר על ביקורת כושר התבונה בכלל. אריסטו מחלק את התבונה למספר גורמים וביניהם "החוכמה המעשית: מצריכה: ניסיון, ידע של פרטים, שיקול דעת, ראייה כוללת בתחום המעשי"
אצלנו , כפי שנאמר "…התבונה תכוון את דרכך" הכוונה היא להשתמש בתבונה בחוכמה כדי לבחור את הדרך הנכונה בה אנו רוצים להמשיך וללכת. אתה בעצמך צריך לבדוק ולבחון האם הדרך בה אתה הולך היא הנכונה והטובה.
אבל, אומר אריסטו, יש חשיבות רבה לניסיון. וכך הוא אומר, שימו לב אחי:
"נראה שאין בעולם צעיר שייחשב לנבון [בתבונה]. סיבת הדבר היא בכך, שגם הפרטים הם תחומה של התובנה, ואותם אין להכיר אלא מתוך ניסיון, ולצעיר אין לו הניסיון הזה, שכן דרוש זמן מרובה"
סיימתי נשיא נכבד