דברים לפורים
נשיא נכבד,
בימים אלה אנו חוגגים את חג הפורים. יש לחג זה מצוות ומנהגים מאד מעניינים.
המצוות הן – קריאת המגילה, סעודת החג-משתה ושמחה , משלוח מנות איש לרעהו, מתנות לאביונים.
ובנוסף כמה מנהגים שונים- אוכלים אזני המן, מרעישים ברעשנים, ומתחפשים.
משלוח מנות ומתנות לאביונים הן מצוות מאד נחשבת וחשובה.
הרמב"ם כותב בספרו, כי מצווה זו היא החשובה מבין מצוות חג הפורים:
מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים, מאשר להרבות בסעודתו ובשלוח מנות לחבריו.
יש אומרים כי טעם המצווה הוא הגברת הרעות בין איש לאחיו. ואנחנו יודעים כמה חשובה היא מצוות הצדקה.
מנהג נוסף הבא מהפסוק "משנכנס אדר מרבין בשמחה".
כלומר- חייבים להיות בשמחה כל החודש. וכידוע אנו נוהגים להתחפש, להשתתף במצעדי העדליידע כפי שנאמר "חייב אדם לשתות לשכרה בפורים עד שלא ידע (להבחין) בין ארור המן לברוך מרדכי ".
אגב בתחילה נקראה התהלוכה בשם "קרנבל". בשנת 1932 הוכרז על תחרות למתן שם קבוע לתהלוכה. בין המציעים היו חיים נחמן ביאליק, שהציע את המילה "פּוּרָה"; את טשרניחובסקי, שהציע את המילה "אסתור", ואת אברהם שלונסקי, אשר הציע את המילה "צהלולה".
מתוך כ-300 הצעות שהוגשו נבחרה הצעתו של י.ד. ברקוביץ. הוא הציע להעניק לתהלוכה את השם "עדלאידע", שהכוונה בה היא הגעה לשכרות עד לטשטוש מוחלט, לאי-ידיעה.
נשיא נכבד, אחי, היום העלנו בדרגה שלושה אחים ראויים. אני בטוח שהתרגשותם והתרגשותנו ,לא פחתה מהתרגשותו של אחשוורוש ככתוב- "בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא נָדְדָ֖ה שְׁנַ֣ת הַמֶּ֑לֶךְ …"
וברוח חג הפורים, מצאתי כמה דברים מקבילים ביננו לבין שושן הבירה.
· בימים קדומים היה נהוג להקריא בפני האח המתקדש את מגילת החובות הקדומים, היום קראנו במגילת אסתר.
· אחשוורוש עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו, וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ. והשתייה כַדָּת.. ואילו אנו נצא אחר כך לשולחן הלבן, נשתה כדת ונאכל כיד המארח שלנו, אריאל
· בַּיָּמִים, הָהֵם, ככתוב–כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אחשוורושׁ, עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, ובימינו אלה -לנו יש נשיא שיושב על כסא שלמה המלך אשר בלשכה.
· בארמון היה שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים. ולנו יש את שומר הלשכה.
· לנו יש את הסודות שלנו, וגם שם ציווה מרדכי על אסתר לא לגלות את סודה.
· מרדכי ישב בשער המלך, ולנו יש את השוער היושב בשער הלשכה.
· וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְּכָל-מַלְכוּתוֹ- ואנו שומעים את דבר הנשיא בלשכתו.
· לאחשוורוש היו רצים שהעבירו את דבריו לכל מקום, ולנו את המנצח על הטקסים שלנו, והמדריך השני והמדריך הראשון שתפקידם להעביר כל הודעה של המלך, כלומר הנשיא מן המפקח הראשון אל המפקח השני…
· ויָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי– וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ. ואצלנו –אומר הנשיא כשיש נשיא גדול אורח בלשכה- "אישי הנשיא הגדול הנני מוסר לך את המקבת לניהול העבודה…"
· המזכיר כותב וקורא את הפרוטוקול ובשושן הבירה, סופרים- וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה מָרְדֳּכַי
· לנו יש את נושאי המשרה וגם לאחשוורוש היו נושאי משרה משלו: שומרים ושוערים, וגם שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ וגם את המן הרשע, אותו מינה למשרה חשובה כנראה המפקח השני.
כאמור, "משנכנס אדר מרבים בשמחה", לכן אקצר כדי שנוכל לסיים את העבודה, לצאת לשולחן הלבן ולקיים את מצוות סעודת בשמחה ואת מצוות השתייה כדת .
סיימתי נשיא נכבד.
המפקח השני, שלמה אבן-זהר
1/3/2018