הלימוד בשיטת צון-נאן – אמנות הלחימה פנימית רכה
בשיטת לימוד מערבית מנסים להקנות הבנה חיצונית, כזאת שמעבירה ידע מן החוץ פנימה, מן הספר אל הראש, מן הלוח אל התלמיד. בשיטת לימוד מזרחית מנסים להגיע להבנה פנימית, כזאת שצומחת מבפנים ומקרינה החוצה, הבנה שנובעת מעבודה עצמית.
השיטה שלנו מנסה לשלב בין שתי שיטות אלה. משתדלים להעביר רעיונות ועקרונות ומשאירים לתלמיד את הלימוד עצמו. משתדלים שלא ללמד מה זה טוב ומה זה רע, אלא להקנות לתלמיד כלים על מנת שיגיע להבנות משל עצמו. ההדרכה המילולית והחיצונית באה רק על מנת להשלים את ההבנה הפנימית הבאה מתוך התרגול. לצערנו, היא לעולם לא תוכל להחליף אותה.
מתלמיד מתקדם בשיטה נדרש "להמציא" אותה מחדש. לא מאכילים אותו בכפית, אלא נותנים לו נקודות ומשאירים לו למתוח את הקווים. תפקידו של המדריך הוא לתת את הנקודות הנכונות ולדאוג ש"הציור" של התלמיד יהיה קרוב ככל האפשר ל"ציור" של המדריך.
אחד הדברים החשובים ביותר אותם לומד המתרגל, הוא כיצד להיות תלמיד, מה ואיך לשאול על מנת להתקדם. על המדריך להיות תמיד זהיר, שלא ייקח על עצמו את האחריות האישית של כל תלמיד, ללמוד ולהתקדם. את הטאי צ'י לומדים דרך "הרגליים", כלומר דרך שעות תרגול רבות. קיצורי הדרך הם מועטים.
"משיכה למעלה של גבעולי האורז לא תעזור להם לגדול" – פתגם סיני.
שבת שלום אחיי.
שלמה פרין.
11/04/2024