משאיות האשפה.
ֵֵ
מרבית האנשים הם כמו משאיות אשפה. הם הולכים לכל מקום מלאי אשפה,
ֵֵ ֵֵ
ְמלאי תסכולים, מלאי כעס ושבעי אכזבות. וכשאשפתם נערמת, הם זקוקים
לאיזה שהוא מקום כדי לרוקן אותה. אם קורה שהם מרוקנים את האשפה עליך,
ואתה הוא הכתובת, אל תיקח את זה ברמה האישית. פשוט חייך, נופף בידך,
אחל להם כל-טוב והמשך הלאה. כך תהיה מאושר יותר מאשר אם תריב איתם.
זה" החוק של משאיות האשפה".
התחלתי לחשוב, באיזו תכיפות אני נותן למשאיות אשפה לדרוס אותי
ולהשליך את האשפה עלי? גם חשבתי באיזו תכיפות אני לוקח את האשפה
שלהם ומפזר אותה הלאה לאנשים אחרים – בעבודה, בבית, ברחוב? ובאותו
היום אמרתי לעצמי," אני לא אעשה זאת יותר".
אני רואה משאיות אשפה כל יום ובכל מקום. אני רואה את המטען שהן נושאות
ואני רואה אותן כשהן מגיעות לרוקן את מטענן. אני לא הופך את זה למשהו
אישי. אני פשוט מחייך, מנופף בידי, מאחל להם" שיהיו בריאים" וממשיך
הלאה.
מנהיגים טובים יודעים שהם צריכים להיות מוכנים לישיבה או לפגישה הבאה
שלהם. הורים טובים יודעים שהם צריכים לקבל את פני ילדיהם החוזרים
הביתה מבית הספר בחיבוק ונשיקה. מורים והורים יודעים שהם צריכים להיות
נוכחים במלואם ובמיטבם עבור האנשים החשובים להם. השורה התחתונה היא
שאנשים מצליחים אינם נותנים למשאיות אשפה להשתלט על היום שלהם.
ומה יקרה לך כאשר יותר ויותר משאיות אשפה
רק יעברו לידך ולא יעברו עליך?
זה נשמע קצת קשה לביצוע, כי תמיד קופץ לנו המשפט
"מה אני פראייר ? אני לא אשאר חייב".
אבל עובדה היא, שפעמים רבות התנהגותם של אחרים משנה את מצב
רוחנו ומשפיעה על המשך היום. האשפה`, במקרים רבים, היא באמת של
אחרים ולמה מוכרחים להיגרר לשם?
חומר למחשבה!
שבת שלום אחיי,
שלמה פרין.
.2….8.80