לפזר חום ואהבה.
פעם עצר אותי זקן ברחוב הוא נראה עני, כחוש וחולה, כולו עור ועצמות. עיניו היו דומעות, שפתיו שחורות, והוא נראה מסכן ועלוב כל כך.
הוא הושיט את ידו אלי, נאנח כמבקש עזרה.
התחלתי לפשפש בתיק שהיה תלוי על כתפי , לחפש כסף לתת לו , אך לא מצאתי דבר, כנראה שבעת שנחפזתי לצאת מהבית בכדי לא לאחר לאוטובוס .. נשכח ארנקי על השולחן .
אבל הוא הוסיף לחכות, ידו רעדה והוא נראה נבוך מאוד, הרגשתי לא נוח ולכן
לחצתי את ידו בידי ואמרתי: "סלח נא לי , אחי, אין איתי דבר, לצערי, למעט קצת זמן פנוי וכריך גדול לחלוק בו עמך.
התבונן בי הזקן ועיניו אורו פתאום. ..הוא לחץ את ידי ואמר:
"זאת מתנה גדולה יותר מכל נדבה של כסף שיכולת לתת לי
" הוא חיבק אותי ואני חיבקתי אותו בחום בחזרה ,התיישבנו על הספסל הסמוך ונתתי לו חצי מהכריך שלי, בעת שאכלנו הוא סיפר לי שהוא נותר גלמוד ויותר מכל חסר לו מישהו שיגלה כלפיו יחס אנושי חם,
"כשאתה רואה אותי" הוא אמר: " אתה מיד חושב שאני חסר בית ,רעב לפת לחם ועני מרוד שזקוק רק לתרומת כסף ממך, אבל דע לך שהתחושה של להיות בלתי רצוי, בלתי אהוב, וללא התייחסות אנושית מהסביבה הינו גרוע יותר מכל דבר ".
השעון הראה לי שאני מאחר, נפרדתי ממנו כשבתוכי ההבנה שיש לפזר חום ואהבה בכל אשר נלך ולעולם לא לתת לאיש לבוא אלינו מבלי שיעזוב שמח יותר .
שבת שלום אחיי.
שלמה פרין.
27/10/2016