ה תכ ר יכים
מעשה שהיה ביהודי עני ואביון, שהיה עובר מפתח לפתח ופושט ידו לצדקה.
פרוטה לפרוטה הצטרפה, ואפשרה את מחייתו הדלה.
ויהי היום, הגיע למעונו של עשיר מפורסם. ישב העשיר במרפסת, שקוע בספרי
חשבונותיו. התקרב העני והושיט ידו תוך קרקוש במטבעותיו. “לא כעת! אני מאד
עסוק” – אמר העשיר הקמצן ואטום הלב,
“אני מחשב עתה את שווי נכסיי. חלילה לי מלטעות ולהתבלבל בחשבוני!”
הרעיון מצא חן בעיני העני. ניגש אף הוא לקצה השולחן, והחל למנות את כל
הפרוטות שברשותו…
נשא אליו העשיר מבט משועשע, והרהר בליבו: עני זה מבקש לעשות כמעשהו.
אלא שההבדל הוא קטן.
…
אני מונה מיליונים, וזה מונה גרושים “כלום מבקש אתה לידע כמה חסר לך כדי
לה גיע לעוש רי ?”
שא ל הע שי ר בז חיח ו ת הדע ת.
השיב העני: “לא, לא! זאת כבר ביררתי בעבר!”. צחק העשיר ואמר: “נו, אמור לי
מה בי ר ר ת,
מה ההפרש בינינו?”
“הגעתי למסקנה שאיננו רחוקים זה מזה כלל! כל ההפרש בינינו מסתכם בעשרה
זהובים בלבד!” – ענה העני, והפטיר: “ודע לך, כי כך אף נודע לי מיודעי דבר
…
ומומחים! ”
לא היה גבול לסקרנותו של העשיר. “פרש נא דבריך”, תבע. הסביר העני:
“התעניינתי אצל הקברן העירוני. הוא שאמר לי כי קיימים שני סוגי תכריכים –
לעניים ולעשירים. ההפרש במחירם הוא עשרה זהובים.
לא משנה עד כמה גדול הבית שלכם, עד כמה חדש הרכב שלכם
א ו כ מה גד ו ל ח שבו ן הב נק ש לכם.
מאין באתם
א ח רי 1 2 0 כ ול נ ו נ שאי ר הכ ל מא חו רינ ו. ו לכ ן הי ו צ נוע ים ו תזכ ר ו
ול אן א תם הול כ ים
.
שב ת ש ל ום א ח יי.
שלמה פרין.
2011012120