הקנאה והתאווה.
הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם. (מסכת אבות ד',כח.)
לאורכן של שנות חיינו אנו נתקלים בתופעה, הנראית אבסורדית ממבט ראשון.
דווקא האנשים השומרים בקנאות על הטריטוריה הפרטית שלהם לבל תיפגע,
הם אלו שקשה להם מאוד ליהנות מחייהם.
אלו השועטים אחר תאוותיהם, רודפים אחר כבוד ועיניהם צרות בהישגיו של הזולת,
נרדפים הם למעשה ע"י עצמם.
הם לעולם לא ישיגו את כל מבוקשם ולעולם לא יגיעו לתחושת רוויה אמתית או לסיפוק מושלם. מידות נפש אלו, שהם עצמם טיפחו, עומדות להם לרועץ.
לעומתם, אלו השמחים בחלקם ושמחים גם בהצלחת זולתם, אלו שאינם מחפשים פרסומת,
כבוד או תהילה, חייהם מאושרים יותר, מאוזנים יותר ומלאי שלווה וסיפוק.
כלל ידוע הוא, כי הגורם הראשון והעיקרי המוציא את האדם מן העולם, הוא האדם עצמו.
ברדיפתו אחר הכבוד וגרורותיה, הוא מרחיק לכת ואינו מסוגל ליהנות מהחיים עצמם.
לא אחת חש האדם שהוא יודע הכול, ברור לו שהצדק עמו ונראה לו שהוא יודע היכן מצויה האמת.
למרות כל זאת, לעתים קרובות ההחלטות שנתקבלו על ידו אינן מבוססות על מחשבה מעמיקה או על בירור יסודי.
תכונת הפזיזות ניכרת בכל תחום, לעתים נחרצים גורלות בניד עפעף.
כאן אנו לומדים על חשיבותה של המתינות, האדם עלול לשגות ולטעות!
לעתים המציאות אינה ברורה דיה ולעתים קיימת טעות בשיקול הדעת.
בטחון עצמי מופרז מביא לכך שאדם ידלג על בירור חשוב או יימנע ממחשבה מעמיקה.
המתינות מורה שיש לנהוג בצורה הפוכה, יש לברר, להעמיק חשוב, לנסות לרדת לשורשם של הדברים ורק אחר כך להחליט.
שבת שלום אחיי.
שלמה פרין.
01/06/2017