הנייר המקומט
אני אימפולסיבי מטבעי אמר גדעון, אני נוטה "להתחמם" ולהתלהם כשמתגרים בי. ופעמים רבות לאחר "אירוע" שכזה אני חש חרטה, בושה, תסכול ורצון לפייס את האנשים שנפגעו ממילותיי.
יום אחד חבר שהיה עד ל "אירוע" שכזה שבו ביקשתי סליחה, נתן לי דף נייר ואמר: קמט, מעך, וקפל אותו. תמהתי על בקשתו, אך מילאתי אחריה, גלגלתי את הנייר לכדור. המשיך חברי ואמר: " עכשיו החזר את הנייר לקדמותו ". ניסיתי, אך לא עלה בידי ליישר את הנייר ולהחזירו למצבו הראשוני, מין הסתם הוא נשאר מקומט.
חברי פנה אלי והסביר: הלב של האנשים דומה לנייר זה. פגיעתך בליבם היא ללא תקנה, מילותיך נחקקו בליבם, פגעו בהם והשאירו צלקות. גם אם תנסה ליישר את ההדורים, להביע חרטה ולפיס אותם, ליבם נחמץ כמו אותו נייר מקומט. כשאנו חושבים על מה אמרנו, אנחנו מצטערים אך לפעמים אנחנו פועלים אינסטינקטיבית, בלי לחשוב, ו " זורקים " מילים של שנאה ושל טינה. יותר מאוחר לא יכולים למחוק את מילותינו ולא יכולים לקחת אותן בחזרה. על-כן מרגע זה חשבו בטרם תתפרצו, וזכרו תמיד את, הנייר המקומט.
שבת שלום אחיי.
שלמה פרין.
04/01/2024