המסע לחיים.
החיים הם כמו נסיעה ברכבת, אנשים עולים ויורדים, לפעמים יש תאונות,
בתחנות אחדות יש הפתעות נעימות, באחרות שורר עצב עמוק.
אנו עולים לרכבת כשנולדים,
פוגשים אנשים ומאמינים שהם ילוו אותנו לאורך כל המסע, אלא הם הורינו.
לצערנו, הם יורדים באחד התחנות ומשאירים אותנו להמשיך לבד.
אנשים אחרים עולים לרכבת והם יהיו לנו חשובים בהמשך הנסיעה.
אחים, אחיות, חברים וכל האנשים הנפלאים שנאהב.
ישנם אנשים שמתייחסים לנסיעה כאל טיול קצר.
ישנם כאלה, שמצטרפים אלינו לכל הנסיעה.
אחדים יורדים בתחנה ומשאירים לנו זיכרון נוסטלגי לתמיד.
מאחרים אנו נפרדים בלחיצת יד וזהו.
לפעמים אנחנו מופתעים שאנשים שאהבנו עוברים לשבת בקרון אחר
ומשאירים אותנו לבד.
אנחנו יכולים לחפש אותם ברכבת, אבל קורה לצערנו שהמקום לידם תפוס. זה לא נורא.
המסע ימשך עם הרבה אתגרים, חלומות, תקוות, פרידות. אין דרך חזרה.
ננסה להבין את שכנינו למסע ולמצוא את הטוב בכל אחד מהם.
נזכור שבמהלך המסע אח עלול למעוד ויזדקק להבנה ותמיכה שלנו.
גם כל אחד מאיתנו עלול להזדקק לתמיכה ולהבנה.
הנעלם הגדול של הנסיעה הוא: היכן התחנה הסופית ומתי ירדו האנשים שלידנו.
ודאי יהיה לנו עצוב לעזוב את הרכבת והפרידה מידידנו למסע תהיה כואבת.
אולי כשנגיע לתחנה הסופית שוב נפגוש אותם…
נשתדל אחיי להנעים את הנסיעה עד כמה שאפשר
וברדתנו מהרכבת להשאיר זיכרון נעים לאלה שממשיכים הלאה.
שבת שלום אחיי.
שלמה פרין.
05/12/2024