הדרך לאיתקה
רעיות יקרות, נשיא נכבד, אחי
השבוע עם כל עיסוק החדשות ביוון, מדינה שמנסה למצוא את הדרך נזכרתי בשירו הנפלא של המשורר היווני קונסטנדינוס קוואפיס (Cavafy) "הדרך לאיתקה". קוואפיס היה משורר יווני שנולד וחי באלכסנדריה. הוא נולד ב 29 באפריל 1863 ונפטר ב 29 באפריל 1933. שירתו של קוואפיס נטועה בהיסטוריה היוונית. את עצמו כינה קוואפיס "משורר הלני". בנוסף לנושאים היסטוריים ומיתולוגיים, כתב קוואפיס גם שירה אישית מאוד על חוויותיו כהומוסקסואל.
איתקה- אי קטן בים היוני. מלכו הקדום אודיסאוס, לקח חלק במלחמת טרויה. אודיסאוס היה זה שהגה את רעיון הסוס הטרויאני במלחמת טרויה. לאחר הניצחון שנחלו מלכי יוון, התמלא אודיסאוס גאווה רבה על רעיונו המבריק שהוביל לתבוסת הטרויאנים, ולכן צעק לעבר החוף אל פוסידון, אל הים, כי הגיע לדרגת אל ואיננו זקוק יותר לחסדיהם של האלים ולעזרתם. על יהירות זו נענש אודיסאוס והוטל עליו לערוך מסע ארוך חזרה הביתה אל איתקה. על פי האודיסאה שכתב הומרוס במשך מסעו בים, איתקה הייתה נגלת לעיניו ומשקרב אליה הייתה נעלמת – כך במשך עשר שנים. עד שלבסוף בתום מסע גדוש הרפתקאות שב אל ביתו אל איתקה שלו.
איתקה
מאת: קונסטנדינוס קוואפיס (מיוונית: יורם ברונובסקי)
כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאד
מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת , מְלֵאָה בְּדַעַת.
אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים
אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
לְעוֹלָם לא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ
כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה
מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג.
לא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים
וְלא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן
תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאד.
כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס
בְּחֶדְוָה , בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ
אֶל נְמֵלִים שֶׁלּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.
בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגן
תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרב,
פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה ,
וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים
כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים.
עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם
לִלְמד , לִלְמד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים.
וְכָל הַזְּמַן חֲשׁב עַל אִיתָקָה
כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.
אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לא תּוּכַל לָתֵת.
וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה – לא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.
וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,
תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה
קוואפיס הופך את מסעו האישי של אודיסאוס לאיתקה, למסעו האוניברסלי של כל אדם. קוואפיס מתאר את חשיבותה של המטרה, עד כמה חשוב הדבר שיהיה יעד לחייו של אדם, שיותר משהוא כובש אותו הוא חותר אליו. לקוואפיס חשוב שנבין שכוונתו היא שלא נמהר להגיע אל המטרה. משום שככל שנאט את הקצב נרוויח יותר את העושר המצטבר של הניסיון שהדרך תעניק לנו. שככל שהדרך תהיה ארוכה יותר כך נקבל ממנה יותר. איתקה איננה איזה אוצר המחכה לנו בקצה הדרך. העושר המצפה לנו באמת יהיה ניסיון החיים שנצבור בדרך לאיתקה. ולבסוף, כאשר יסתיים המסע המפרך נבין שאלמלא איתקה אמנם לא היינו יוצאים כלל לדרך, אך כאשר נגיע אל סופה של הדרך, נגלה שאיתקה בעצם איננה מקום, איתקה היא הדרך עצמה.
אנו הבונים החופשיים המטרה שלנו להפוך לאנשים טובים יותר, הדרך ארוכה מאד וחשוב שנפסע בא אט אט נהנים מהעושר והניסיון שהדרך מעניקה לנו.
אראם חאצ'טוריאן – הבלט ספרטקוס (קו אונידין)