מוקי גור אריה – סולם יעקב – עבודה בנין

"סולם יעקב"

משה (מוקי) גור-אריה,

22/10/2016

נשיא נכבד, אחים יקרים,

את עבודת הבניין הראשונה בחרתי לכתוב על "סולם יעקב". אותו סולם יעקב אשר מופיע בלוח הדרגה הראשונה מקבל משמעויות רבות ומגוונות ככל שאני מעמיק בהגייה בו, בסימבוליות שלו, ובחומר הזמין לי ממקורות המידע השונים, בין שהם מסונים ובין שלא. ניסיתי להקיף בהרחבה על ההוויה שלו – במקרא ובלוח עצמו, על ההיבט הסימבולי והמטפורי ומעצם היותו גורם מקשר אל "שער השמים". למדתי רבות ובעיקר על חוסר הידע שלי. ברשותכם, אביא כאן בצמצום מה ובראשי פרקים את אשר למדתי ולימדתי את עצמי. אין בי שום יומרה אלא לשתף דבר שבחנתי ברמה הבסיסית ביותר ובצניעות המחויבת, אביא גם את תובנותיי וההקשרים שביצעתי. בעבודתי זו שילבתי מידע ממקורות שונים בחלקו כלשונו ובחלקו במילותיי שלי.

סולם יעקב הוא סמל ייחודי בבנייה החופשית שניתן לייחס ישירות אל התנ"ך. מקריאה במקורות מסונים שונים הבנתי שאין עוד סמל שניתן לקושרו באופן ברור שכזה – למיטב ידיעתי.

הסולם מוכר כסמל של התקדמות בתרבויות העתיקות, סמל של שינוי תודעתו של האדם, סמל של מעבר בין עולמות. העלייה בו מסמלת את ראשיתו של תהליך ההתחנכות, הרחבת ידיעותיו והגשמת ייעודו של האדם, והירידה מסמלת ואת מידת יישום הלמידות של האדם עלי אדמות.

הסולם מופיע לראשונה במקרא (בראשית, כח,12):

: "וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ"

כדי לנסות להבין דברים לאשורם ולעמוד על משמעות הסולם בחלום, עלינו לעמוד על כמה נקודות מיוחדות:

1. המילה "סולם" יחידאית במקרא. 
2. הצירוף "שער השמים" אינו חוזר עוד במקרא.
3. בהמשך הכתוב נאמר כי אלוהים הניצב בראש הסולם מודיע ליעקב בפירוש ובפירוט את כל הדברים שהיו צריכים להיאמר במעמד זה (פסוקים יג-טו). מה, אפוא, התכלית והמשמעות של המלאכים העולים ויורדים בסולם?.
4. עוד נאמר: " יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ" (יג). הרי אביו של יעקב היה יצחק – מה פשר האמירה הזו?.
5. עוד נאמר בהמשך: "אין זה כי אם בית אלוהים" (בר' כח, יז)". הרי יעקב לן בשדה ועל "אבן מאבני המקום" הניח ראשו (שם, י, יח) ושום בית לא היה שם. 

לכל אלו יש קשר ישיר הן לסולם עצמו והן למהות הסימבולית שלו.

בהקשר המקראי:

"שער השמים" מהווה המשך הפולמוס של בית אברהם עם המורשת המסופוטמית, פולמוס שעיקרו בפרשת דור הפלגה, השמה ללעג את השם היומרני בבל Bab-ili באכדית, שהינו" שער האל". הכתוב בפרשת דור הפלגה מתקלס בשם הזה באומרו כי לא שער האל שם, כי אם שער הבלבול. חלום יעקב מוסיף כי שער השמים -היינו שער האל-אינו שם, כי אם כאן, בארץ הבחירה, במקום הנקרא בצדק בית אל. 

אשר ל"בית אלוהים" בשדה הפתוח, הרי זו אל נכון התרסה כנגד המגדלים המפוארים של הפולחן המסופוטמי, אותם מגדלים עצומים הנקראים זִקֻרַת (ziqqurat; ziggurat), שהתנשאו אל על בכל עיר מסופוטמית חשובה. רוב הבניינים בערים אשר במישורי נהריים נמוכים היו.

כשם שבית האלוהים עשוי להיות בכל מקום, כך אנו נוהגים לומר שמידות הלשכה הן מבטן האדמה עד גרמי השמיים ואין לה אורך ורוחב מוגדרים.

יתירה מכך, אנו נוהגים כך שלשכה היא כל מקום בו התאספו בונים חופשים.

סולם יעקב ה"מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" אף הוא אינו אלא המשך הפולמוס שבפרשת דור הפלגה: "הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים" שהינו מוטיב מסופוטמי מובהק. כתובות רבות, החל באלו של גודיאה השומרי ועד אלו של נבוכדנצר הכשדי, משתבחות בבניינים ובעיקר בבתי זִקֻרַת ש"ראשם בשמים". לעומת הללו, אחד הביטויים המנחים בפרשת דור הפלגה הוא דווקא הארץ. בכך רמז הכתוב שהמגדל לא קירבם לשמים: שוכני ארץ היו ושוכני ארץ נשארו.

חלום יעקב חוזר ומשלים עניין זה בתמונת ה"סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". לעומת מגדלי בבל המתנשאים ריקנים אל על – "והנה ה' ניצב עליו".

לכן ניתן להבין שהחלום בכללותו מדגיש ומחזק את המעבר מפגאניות – עבודת והאדרת אלילים גשמיים / חומריים, למונותאיזם – האמונה באל אחד רוחני – הבונה העליון.

המילה "סולם" הינה מילה יחידאית ומהיותה כזו, ניתן להתייחס אליה במספר מובנים וממדים.

במישור המבני ובמישור התפקודי, לדעת אשורולוגים מומחים, המילה נמצאת בזיקה למילה האכדית simmiltu ולזיקורת הבבלי. דהיינו גשר, גרם מדרגות – מימד אנכי.

יש המפרשים אותה בזיקתה לשורש העברי סל"ל ונגזרותיו (גם אם אינה נגזרת ממנו), שסוללת את המסלול, את הדרך, להבין את החלום ופשרו במישור הסמלי, המתאר את הדרך אל הארץ המובטחת (כיוון הליכה המקרב אל האל) ומן הארץ (הליכה המרחיקה מן האל – הן במובן המילולי הן במובן המטפורי) – כאן מדובר במימד האופקי.

ה'סולם' בחלום, הוא אובייקט המציין בו-זמנית הן את הגשר בין שמים לארץ, כלומר את הגשר בין אלוהים לבין האדם, הן את ה'דרך' בין הגלות לבין הארץ. לפיכך כל התקרבות אל מקום משכנו של האל היא 'עלייה' (גם אם המתקרב נמצא בתוך גבולות הארץ המובטחת וגם אם הוא מחוצה לה, תיחשב הליכתו מבחינה ערכית לעלייה, כלומר לפעולה חיובית), וכל התרחקות מהאל תיחשב לירידה, כלומר לפעולה שלילית (שאחד מביטויה הוא ירידה לשאול, המקום הרחוק ביותר מהאל).

אם נבחן את הדברים בהיבט המימדי נראה שבניגוד ליעקב השוכב על האדמה וראשו נשען על אבן – המימד האופקי, הסולם ניצב זקוף ויציב על הקרקע וראשו נושק לשמים – המימד האנכי (רמז לסמליות מסונית אחרת).

בנוגע לתמונת המלאכים המופיעים כשהם עולים ויורדים בו. התמונה מעוררת תמיהה: הרי מלאכים מקומם בשמים, מדוע אפוא חלקם עולים בטרם ירדו מן השמים? תשובתו של רד"ק: "לפי התלמדות האדם, שהיא מלמטה למעלה, וההנהגה היא מלמעלה למטה". משמע, העולם מונהג בידי האל, שוכן מרומים, ועל האדם היושב על הקרקע לשאוף ללמוד את רזי הנהגתו.

מדברי האל אל יעקב אנו למדים שיש לו ייעוד – להקים עם ולרשת את הארץ. את הייעוד הזה הוא יוכל להגשים רק אם ישַנה את דרך החשיבה שלו ויכוון אותה "מלמטה למעלה", דהיינו מהתמקדות בעניינים ארציים-גשמיים כמו הבכורה, אל עבר ההתחנכות וההדרכה ממרום.

ואכן אנו עדים לרגע השינוי בתודעתו של יעקב שחל ברגע שהקיץ משנתו וקרא: "אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי".  (טז). לפני כן היה זה מקום חסר חשיבות, ועתה נעשה קדוש בעיניו בזכות נוכחותו של האלוהים. השינוי בתודעתו של יעקב מתבטא לא רק בהכרזתו אלא גם בפעולות שביצע לפני השינה ואחריה. לפני ההתגלות: " וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו (יא),  ואחרי ההתגלות: "וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה (יח). הפעלים זהים בשני הפסוקים –   וַיִּקַּח, וַיָּשֶׂם – אך יש הבדל בהתכוונות: לפני החלום הוא לקח אבן סתמית, אבן ככל האבנים, כדי שתשמש אותו לצרכיו הגשמיים ותקל עליו את שכיבתו על האדמה. לאחר החלום, הוא בחר באבן המסוימת הזו ושינה את תנוחתה מאופקית לאנכית – הציב אותה כמצבה וכתזכורת לקשר הרוחני שנוצר בינו ובין האל.

קו אנכי נמצא לא רק בעולם הפיזי אלא גם בקשר שבין הדורות. בחלום, האל מתגלה אל יעקב 
כ "יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ" (יג), והרי יצחק היה אביו ולא אברהם. אכן, יצחק היה אביו הביולוגי של יעקב, אך "מבחינה רוחנית היה אברהם אביו של יעקב" (הירש, 1990, עמ' שד). קשר רוחני זה בא לידי ביטוי הן במסלול שעבר יעקב במהלך חייו העצמאיים (כנען-חרן-כנען-מצרים-כנען) והן בהקבלה הלשונית שבין ברכת האל ליעקב (פרק כח) ובין הבטחותיו לאברהם (פרק יב).

מכאן אנסה לשרטט קווים מקשרים לחלום יעקב והמוטיב המרכזי בו שהינו הסולם, לעולם המסוני אליו נכנסתי ממש לאחרונה, מזווית הראייה שלי וממקום עומדי בבנייה החופשית. חשיבותו המסונית של חלום יעקב והסמליות שבו רבה מאד שכן מתקיימים מוטיבים רבים בהם גם לנגד עיניים משתאות של תלמיד בונה חופשי.

כאשר חילוני מגיע אל המקום (שולחנות לבנים במקרה זה), ללא הבנה רבה, עייף ההולך בחושך ובוחר לו אבן סתמית לשים למראשותיו (כיסא ומקום להסב לשולחן) תוך שאינו יודע כלל וכלל במה מדובר. בעודו הולך בחושך כ-ישן (טרם הקידושין) עוברות בו מחשבות רבות וכך לאה ועייף נרדם הוא. עובר הוא דרך של מחשבה והרהורים, דרך פיסית של תלאות וסכנות טרם היכנסו ללשכה. בהיכנסו אל הלשכה (בדומה לבית האלוהים) מתעורר אל האור (בקידושין עצמם) ותחת כיפת השמים בלשכה, מוצב בפניו הסולם (באמצעות הלקחים הראשונים) שמסמן את הדרך והלימוד מעלה המקרבים אותו להיות אדם טוב יותר ותוך כדי כך גם אל הבונה העליון. מסבירים לו על הפלס והאנך (המוטיבים האנכים והאופקי שבחלום), מראים לו את הדרך שעליו לעבור ומלמדים על הצורך ללמוד ולהתעלות על עצמו. בעצם קבלתו מתחבר הוא אל שרשרת הדורות של האחים אל מוטיב רוחני גדול הרבה יותר ממנו ("יְהוָה אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ"). ביציאתו מהלשכה מתבצע מעבר מהדרך האופקית אל הסולם, גרם המדרגות האנכי כאשר חל שינוי בתודעתו וכיעקב קורא הוא בליבו פנימה "אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי".

בשלב זה, יכולתי לסיים את עבודת הבניין, אך לא יכולתי שלא להתייחס לאמור בספר "בין העמודים".

בספר "בין העמודים" בעמוד 112 נכתב: "שלביו הראשיים יכונו בשמות: אמונה, תקווה וצדקה" ובהמשך בעמוד 113 כתוב: "להמחשת השלבים.. וסמליותם מקובל הציור של שלושת הגרציות הלקוחות מהעולם הקלאסי העתיק". הכתוב שלח אותי במסע נוסף להעמקה באמור ולהבנת ההקשר הטמון בו.

מי אלו שלושת הגרציות ?

בכלל, בבנייה החופשית המספר שלוש מופיע בהרבה מוטיבים אך זהו נושא לעבודה נפרדת.

לאלת האהבה אפרודיטה, המוכרת במיתולוגיה הרומית כ- ונוס, היו מלווים קבועים שליוו אותה לכל מקום בניהם שלוש חאריטות. במיתולוגיה היוונית: שלוש חאריטות (מהמילה היוונית גינונים) אלת החן, היופי, הפריון וכישרונות המוזיקה והאמנות. על פי התיאוגוניה (אפוס יווני עתיק) היו אַגְלָאיָה (Aglaia, זוהר), אוּפְרוסִינֵה (Euphrosyne, שמחה) ו-תאליה (Thalia, עליזות). בקרב הרומאים הן נודעו כשלוש הגראטיות (או "שלוש הגראציות"), וזהו כינוין הידוע והנפוץ יותר.

בדומה למוזות, החאריטות העניקו מחסדן ומכישרונותיהן לבני האדם והאצילו השראה על האמנים והיוצרים השונים.

באמנות הקדומה החאריטות תוארו על פי רוב כנשים  צעירות ערומות החובקות זו את זו או מחזיקות זו בידי זו. למן תקופת הרנסנס, משחודש הקשר האמנותי למסורת הקלאסית, נוצרו מספר ציורים ופסלים המתארים את שלוש החאריטות, כדוגמת ציוריהם של סנדרו בוטיצ'לי  ורפאל, ופסליהם של אנטוניו קאנובה וברטל תורוואלדסן. מבין כולם הציור המפורסם ביותר של שלושת הגרציות הינו ציורו של סנדרו בוטיצ'לי "האביב" ובשמו הלועזי La Primavera.

בבנייה החופשית מתארות שלושת הגרציות את החוזקה / הכוח, את החוכמה ואת היופי אותם ניתן להקביל לעמודים תומכי הלשכה המופיעים בלוח הדרגה הראשונה (לקח האורות המשניים) והמסומלים כך שעמודו של הנשיא מסמל את החוכמה, עמודו של המפקח הראשון הגבורה / הכוח ועמודו של מהפקח השני המסמל את התפארת וההדר. סמלים אלו מיצגים גם את שאנו שואפים להשיג באמצעות הסולם התיאולוגי, אשר ראה יעקב בחלומו, העולה מן הארץ לגן העדן. שלושת השלבים הראשונים בסולם זה מתוארים ע"י שלושה עיקרים: אמונה, תקווה וצדקה הבאים להדריך וללמד אותנו להיות בעלי אמונה באלוהים, תקווה בחיי נצח, וצדקה לכל נזקק באשר הוא.

מכאן פניתי ללמוד על הסמליות של הסולם עצמו. מבנה הסולם מורכב משלבים, שבעה במספר, ופסים. השלבים מאפשרים עליה מתונה בדרגות הלמידה והרוחניות של האדם בעוד שהפסים מהווים את העוגן לשלבים ובלעדיהם לא ניתן יהיה לטפס ולעלות ע"ג השלבים עצמם. למדתי ששבעה שלבים לו לסולם, הקשורים גם לעולם המיתולוגי, גם לעולם המיסטי הקבלי, ומסורות מסטיות אחרות. הסולם מחולק כך ששלושת שלביו הראשונים מייצגים את המידות הטובות העיקריות של אמונה, תקווה וצדקה (המעלות התיאולוגיות) וארבע שלבים נוספים המתארים את המתינות, כוח הסבל, הזהירות והמשפט. השלבים הללו מחוברים באמצעות נדבכים / מסלולים.

בעולם הקבליסטי המקביל לסולם הוא עץ החיים והספרות (תחומים) שהוא כולל – שגם כאן זה נושא לעבודה נפרדת.

מעולם זה, למדו פילוסופים רבים ובניהם הרמב"ם שסיפור חלום יעקב והסולם שבמרכזו, בא להסביר את הקשר בן קיומו של האדם בארץ לקיומם של לעולמות עליונים, המלאכים העולים המתארים רמות גבוהות של מודעות רוחנית ולאחר שרכשו אותן הם יורדים להעביר את הידע שלהם הלאה לאדם. שני העולמות, העליונים (גן העדן, שער השמיים) והתחתונים (הארץ) הגם שנפרדים הם קשורים האחד בשני באופן הדוק.

יש הטוענים (כדוגמת ר' שניאור זלמן מלאדי ור' חיים מוולוז'ין) שבכלל הסולם בחלום אינו מעוגן על הקרקע אלא דווקא בשער השמיים – דבר התומך בניידות של הרוח. כפי שאדם יכול לעלות בדרגת הרוחניות שלו כך יכול הוא גם לרדת. שוב, נושא לעבודת בניין נפרדת.

מאחר ונגעתי קודם קלות בעולם האומנות פניתי אל עולם המוסיקה ולסולם המוסיקלי בו אנו עדים לעליות ומורדות שבסולמות הצליל. לסולם המוסיקלי יש 8 שלבים אומנם, אך ברצוני להתייחס לתחילתו וסופו. העלייה בסולם מתחילה מהצליל הנמוך DO ועד לצליל הגבוה ברומו של הסולם גם הוא DO.

דו – רה – מי – פה – סול – לה – סי – דו.

מה הקשר אתם שואלים?

גווידו ד'ארצו (נזיר נוצרי שהיה גם מורה למוסיקה) הוא שנתן שמות לתווים במאה ה-11. השמות ניתנו על פי מילות שיר התפילה "המנון ליוחנן המטביל".‏ כל שורה בשיר החלה בהברה אחרת, שנלקחה בתור שם הצליל שבו היא החלה. הצלילים בהמנון הזה היו בסדר עולה, על פי הסדר בסולם. וכך היו ההברות הראשונות בשוות השיר לשמות הצלילים בסולם: אוּט, רֶה, מִי וכן הלאה.‏ שם הצליל אוּט הוחלף בהמשך ל-do מהמילה Domine (אלוהים) – הוא הצליל דו. 

בפוטנציאל- בגופנו ובמיתרי קולנו טמונות יכולות יוצאות דופן. רוב הזמרים לא מתקרבים למיצוי היכולות הקוליות שלהם. למעשה, קיים קושי בהפקת צלילים גבוהים.

והשאלה הנשאלת היא – האם צריך לעבוד קשה בזמן הביצוע כדי להגיע לצלילים יותר גבוהים??
בצליל גבוה – המיתר נמתח. בצליל נמוך – המיתר מתעבה ונרפה.

לכן, ככל שעולים בסולם, הצליל נעשה גבוה יותר ואנו נדרשים ליותר מאמץ.

ובחזרה לסולם יעקב, עלייה בדרגת הרוחניות דורשת מאמץ רב, ככל שאדם עולה בדרגות הרוחניות הוא משתחרר מהכבלים הגשמיים והמאמץ הנדרש ממנו רב יותר, וככל שהעבודה העצמית רבה יותר כן יוכל להפיץ ידע ואור גדולים ורבים. החוכמה אינה טמונה במאמץ גרידא אלא ביכולת להשתחרר מעכבות מחשבתיות ומדפוסי התנהגות שמפריעים ומערימים קשיים בעלייה במדרגות הסולם.

כעת, דמיינו שתחילתו של הסולם המוסיקלי ביציר האלוהים, האדם, בצליל הנמוך DO, המתאמץ מאד להתעלות על עצמו וללמד את עצמו להיות טוב יותר, וככל שהוא מתאמץ ומתקדם בסולם ובעלייה הרוחנית לצליל הגבוה והרם ביותר, הרוחניות הגבוהה המתארת את האלוהים, ה- Domine.

אדם נדרש שמתחילתו, שאיפתו וסופו ה- DO האלוהי.

לסיום, ברצוני להודות לאחי היקר והמנטור שלי ירון צאלים על הסיוע בגיבוש ובלימוד עבודה זו.

נשיא נכבד, אחי היקרים, כולי תקווה שבאתם על שכרכם.

אני סיימתי.

בברכת אחים נאמנה,

משה (מוקי) גור-אריה.