מעשים טובים.
נטייתם של בעלי הגאווה היא להמעיט בערכם של אחרים ולהתייחס לזולת בחוסר סובלנות ובשתלטנות.
הם רואים עצמם עומדים בראש הפירמידה ומביטים בזלזול על האחרים הנראים להם קטנים.
אך בל נשכח כי המרחק משחק לשני הצדדים כך שגם החברה רואה בגאוותן "אדם קטן"
לעומת זאת, "אדם גדול" הוא מי שמשתית את הנהגותיו במידת הצניעות והענווה ומגלה רגישות עדינה כלפי הזולת,
יחוש את כאבו ויחסו אליו יהיה להיטיב בלבד ולא לשם קבלת דבר או כל תועלת אחרת.
כעת נשאל האם ראוי לו לאדם להתגאות בנתונים הטבעיים בהם הוא ניחן, כגון: גאונותו, כישרונותיו,
במראהו החיצוני וכו'.
ודאי שהתשובה לכך היא שלילית. העיקרון המנחה הוא שכל המעלות שניחן בהם האדם הוענקו לו מצד בוראו וממילא הוא לא טרח ועשה מאומה כדי להשיגם. יתרה מזאת, מי שעוסק בטפיחה אישית על השכם על הישגיו, לעולם יישאר בתחושת תקיעות ולא יתאמץ להשיג יותר.
לכן, מומלץ להיפרד לצמיתות ממידת הגאווה המרחיקה אותנו מהמהות העצמית שלנו.
לעולם לא נתגאה על מעשים טובים שעשינו ונזכור תמיד שאין גבול לטוב שביכולתנו לעשות,
ועד כמה אנו רחוקים ממיצוי הפוטנציאל האדיר הטמון בנו.
שבת שלום אחיי.
שלמה פרין.
22/12/2022