צדקה תציל ממוות:
סיפור תלמודי מיוחד לימים הנוראים- יום הכיפורים שעבר על אחינו היהודים אתמול בערב ומתאים גם היום בערב לטקס הקידושין שעבר אחינו אסף בן חור.
הימים הם הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, עשרת ימי תשובה, הם הימים שבהם, לפי המסורת היהודית, ניתן לשנות את גורלנו. בכל לילה אלפים יוצאים להתפלל בבתי הכנסת את הסליחות ולבקש שהשנה נחתם בספר החיים. שהשנה נזכה לפרנסה ולגאולה. שהשנה גורלנו יחתם לטוב.
דווקא בימים האלה, זה הזמן לספר את הסיפור על בתו של רבי עקיבא. מדרש תלמודי שמראה כיצד יכול אדם לשנות את גורלו, גם אם נחתם מראש.
רבי עקיבא היה אחד מחכמי התלמוד הגדולים ביותר, זה שאמירותיו ממלאות את דפי התלמוד והגיגיו הצליחו לחצוב בדפי ההיסטוריה ולהגיע עד אלינו.
מסופר כי החוזים בכוכבים חזו לרבי עקיבא כי ביום החתונה שלה יכיש נחש את בתו והיא תמות. עכשיו רבי עקיבא היה צריך להחליט מה לעשות. האם לספר לבתו, האם לשמור עליה ולא לתת לה להתחתן ואולי פשוט לנסות להכחיד את כל הנחשים שסביבה. אבל רבי עקיבא מחליט לא לעשות שום דבר. הוא מחליט לשתוק. לא לספר לה מה יעלה בגורלה, לא להפחיד או להלחיץ אותה. אלא להמשיך בחיים כרגיל.
הוא לא עוצר את חיי היום יום, הוא לא משנה את מנהגיו, הוא בוחר לסמוך על הבת שלו ולהאמין שיש לה את הכוחות לגבור על הנחש ולהציל את חייה בעצמה. הוא נותן לה את העצמאות להתמודד בכוחותיה, הוא מעניק לה את היכולת לנסות ולהתנסות.
ואז הגיע יום חתונת בתו של רבי עקיבא. דמיינו את כולם נרגשים בסעודה, את השמלה שהיא לבשה, את ההתלהבות שאחזה בכולם. ורק הוא שותק ודואג. הוא לא יודע אם היא תשרוד את הלילה, אם היא תגיע ליום המחרת.
בלילה, בחסות החשיכה, בתו של רבי עקיבא מורידה מראשה את הסיכה שאוספת את שערה, את המכבנה, ונועצת אותה בקיר. באותו זמן, מבלי דעת היא פוגעת בעינו של הנחש שהיה אמור להורגה, והורגת אותו. במעשה לא מכוון זה היא הצליחה להינצל. היא שינתה את גורלה.
בבוקר כשהיא מוציאה את הסיכה מהקיר היא מגלה את והנחש המת שמשתרך מסיכתה.
כשהיא ניגשת עם הנחש המת אל רבי עקיבא, אל אבא שלה, הוא מיד מבין שהיא הצליחה לשנות את גורלה ושואל אותה – "מה עשית?". חכמנו מפרשים: לא "איך הרגת את הנחש", אלא איזה מעשה טוב עשית שבזכותו הצלחת לשנות את גורלך.
בתו של רבי עקיבא מספרת לאביה שבליל החתונה, בזמן שכל האורחים היו עסוקים בסעודת החתונה, היא שמעה דפיקה בדלת. דפיקה חרישית כנראה, אולי אפילו מתנצלת, אבל היא שמעה אותה. בדלת עמד איש עני שביקש אוכל. היא לקחה את המנה שלה, את מנת האוכל שהעניקו לה לכבוד החתונה, ונתנה אותה לו. רבי עקיבא מקשיב לסיפור שלה ומיד יוצא מפיו משפט שאותו אנחנו מכירים ככזה שמככב על קופות הצדקה – "וצדקה תציל ממוות". המעשה שהיא עשתה עזר לה לשנות את גורלה, עזר לה לשנות את גורלו של אותו איש עני ורעב. המעשים שלה שינו את העולם.
רבי עקיבא ובתו מלמדים אותנו שיש למעשים שלנו השפעה בעולם, שאנחנו לא צריכים לחכות לאנשים אחרים שישנו את עולמנו. אנחנו צריכים בעצמנו לפעול כדי לשנות את המציאות.
לא יעזור אם נגרש את כל גלגלי הטוויה או הנחשים מן הממלכה. וכנראה גם לא אם ננסה להתחבא ולהתרחק מחוויות החיים. הסכנות הרי אורבות לנו בכל מקום. הדרך היחידה לצלוח את החיים האלה היא להשפיע טוב אחד על השני ואחת על השנייה, היא להקשיב לדפיקות בדלת, להקשיב לקולות שסביבנו. להתאמץ לשמוע אותם.
רק ככה, כמו בתו של רבי עקיבא, נצליח להציל גם את עצמנו.