1.9.22
אהבה כדרך חיים
אחד המשפטים אותם אני קורא כל בוקר בהנחת התפילין הינו :
הריני מקבל עלי מצווה עשה "ואהבת לרעך כמוך".
אחד הקטעים היפים בטקס הקידושין, קטע שאני מתרגש ממנו כל פעם מחדש, ביחוד שאחי רונן מדקלם כל כך יפה, הינו הקטע בו פונה הנשיא לאח החדש, אחרי שעבר את טקס קידושיו, ומסביר את מוצא המסדר מימים ימימה, מייעץ לו ללכת בדרך הישר בתבונה, במתינות ובעוז רוח, תוך שמירה על סודיות ולאחר ולבסוף מסביר לו את חובותיו לרעך.
וכך נאמר:
לכונן הליכותך עפ"י המזווית, לעשות עמו כל החסדים והטובות אשר מידות הצדק או הרחמים דורשות אותם , לתמוך בו בצר לו, לנחמו בבוא עליו אסון, ולנהוג עמו בכל עת ובכל זמן כפי שהיית רוצה כי ינהג עמך.
בדברים אלה קיים כאן ניסיון ללמד את התלמיד התנהגות ודרך ארץ עם בני האדם בכלל ועם אחיו החדשים בפרט.
במקורות "דרך ארץ קדמה לתורה".
ישנם שני משפטים שקרובים לליבי ועוסקים בזה:
- "מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך" .
- "ואהבת לרעך כמוך, שהינו כלל גדול בתורה"
הראשון- אחד מהמשפטים השגורים בפי רבים בציבור הרחב ובפי אחי המסדר בפרט.
במקורו נאמר ע"י הלל הזקן ,שחי בתקופת בית שני, שנשאל מהי התורה כולה על רגל אחת , הוא השיב "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זוהי התורה כולה, כל השאר איננו אלא פירוש, צא ולמד" מסכת בבלי.
השני כהמשכו הטבעי של הראשון, דברי רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך , זה כלל גדול בתורה" , המדרש האמוראי בראשית רבה.
בקריאה ראשונה שני המשפטים עוסקים באותו נושא ומעבירים את אותו מסר, אך האומנם כך?
לעניות דעתי שניהם מכוונים לאותו דבר אך הם שונים בדרך , בגישה כרחוק מזרח ממערב.
המשפט הראשון "מה ששנוא עליך.." עובד על פחד, הפחדה. הוא מחנך על דרך השלילה- "מה ששנוא ..לא תעשה..", כלומר האנרגיה היא נמוכה יותר ועובדת על הרתעה.
באמרה זו קיים סוג של אופורטוניזם של האומר על חברו, אני כביכול יודע יותר טוב מחברי מה טוב עבורו. ואולי ההעדפות שלו שונות משלי, אולי מה שלא טוב לי דווקא טוב לחברי?
המשפט השני , של רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך" , להבדיל בא ממקום בונה , מקום גבוה וטהור , רגש של אהבה, לא הפחדה.
הוא מבוסס על משפט מהתנ"ך , ספר ויקרא פרק י"ט : "לא תקום ולא תיטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה' "
גם התכונה שנדרשת כאן היא תכונה של התעלות – תאהב את חברך כמו שאתה אוהב את עצמך, זה לא קל, הרי האדם הינו יצור אגואיסטי שדואג לעצמו , פה אנו דורשים ממנו "תאהב את זולתך כאילו זה אתה", גם תחילתו של המשפט המקורי מספר ויקרא "לא תקום ולא תיטור " דורש גדלות רוח , כי התכונה האנושית האינסטינקטיבית היא לנקום, פה אנו נדרשים להתעלות על רגש הנקמה , לגלות גדלות רוח , לסלוח ולאהוב את הזולת.
נשיא נכבד, מה שנשאר לי הוא לאחל לכולנו שנאהב אחד את השני.