06.01.22
אחיי כולכם
אני עדיין תחת הרושם העז של העבודה המשותפת בחודש דצמבר יחד עם לשכת נעמן, כמו גם חג החגים שחגגנו יחד עם המשפחות. זהו אות כבוד ללשכת הכוכב, כאשר נכחו בעבודה מעל 30 אחים, יותר מאשר לשכת נעמן עצמה, ובמסיבה היינו 19 זוגות. האחווה, האהבה והידידות שהופגנו הייתה סיבה להתפאר על היותנו שייכים למשפחת הבנייה החופשית. יחד עם זאת זה העלה בי, שוב , מחשבות נוגות על הרלוונטיות שלנו כבונים חופשיים בעולמנו היום. ולמה כוונתי?
המהות של כל הפילוסופיה של הבניה החופשית נגזרת ומבוססת על שתי שאלות יסוד שסביבן סובבים כל הטקסים והריטואלים שלנו: מאיפה אנחנו? ולאן אנחנו מכוונים? לאן אנחנו הולכים? בתור הבונים החופשיים ספקולטיביים, אנו נזעקים בהתמדה לשאול את עצמנו, מאיפה באתי? מה אני עושה כאן? לאן אני הולך מכאן? במילים אחרות, הבנייה החופשית מאתגרת אותנו לחקור את המסתורין הגדול של החיים.
הבנייה החופשית אינה מופשטת. איך אנחנו חושבים, מדברים ופועלים. נאמר כי כל אדם הכורע ברך מול המזבח בטקס קידושין, מתרומם כאדם שונה וחדש. הוא קם כאדם אחר, מחויב מעתה לחיים על פי קוד אתי בלתי מתפשר המבוסס על המוסר והמידות הטובות.
יש בינינו האנשים הטובים ביותר בכל חברה. זה נכון שיש לא מעט, אולי אף יותר אנשים מוסריים וטובים שאינם בונים חופשיים, אבל הייחוד שלנו זו הקבוצה, ה-ביחד, הריכוז של כל כך הרבה אנשים טובים וישרים במקום אחד. אז איך זה שהחלום שלנו להשפיע, להנהיג, לשנות, נשאר בגדר חלום בלבד?
השוויון והכבוד, האנך שמלמד אותנו על יושר ויושרה. אנו מחויבים לתרגל את כל אלו גם מחוץ ללשכות שלנו. במובן זה, הבנייה החופשית היא דרך חיים.
חלומי הוא שהבנייה החופשית, על אף שהיא עשויה להיחשב כחברה פילוסופית מעודנת של אחים המתנהלים במידה מסוימת כג'נטלמנים, תהיה בפועל מדע יישומי – מעשים ולא רק מילים. אלברט פייק אמר משפט פשוט להפליא: "ללמוד ולעשות". הציוויים המגולמים בערכי הליבה הנצחיים בזמן של הבנייה החופשית ברורים; הטקסים שלנו גדושים בהנחיות. כבונים חופשיים מלמדים אותנו מה עלינו לעשות אם אנחנו רוצים להיות נאמנים לעקרונות שלנו.
היכן כל זה אבד לנו? לדעתי כמובן.
הסמבוליות של הסמלים שלנו, המזבח, האבנים, מעטרים פילוסופיה ואמונה של בונים.. אבל כאלו שבונים אישיות, שבונים אנשים טובים יותר, חברה טובה יותר, עולם טוב יותר. נכון שזהו תהליך ארוך ולא של זבנג וגמרנו. יש בינינו רשימה ארוכה ואין סופית של אחים מפורסמים, מלכים, נסיכים, סופרים, נשיאים, מדענים, מלחינים, מובילי דעת קהל. אבל מה המשמעות של רשימות אלו במסדר שחוגג ומעצים את השוויון והאחווה? סביר להניח כי אין בינינו מישהו שיירשם ברשימה זו. אבל איך הם השפיעו? האם בכלל השפיעו?
כל אחד מאתנו צריך לפעול למען עשיית טוב יותר, כל אחד מאתנו יכול בפינה הקטנה שלו לעשות את השינוי. קנדי הוא זה שאמר "כל אחד יכול לעשות שנוי וכל אחד צריך גם לנסות".