07.04.22
אחיי כולכם
בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. ב וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם;
העולם כאילו התהפך על עצמו בשבועות האחרונים. האור הפך לחושך, אנשים איבדו ברגע את כל אשר להם, נודדים ומתדפקים על דלתות העולם הנאור, חדוות החיים שהופכת למוות אכזרי ומיותר בהתקפות טרור אכזריות ולא אנושיות.
אין מילים שיוכלו לתאר את זוועות המלחמה ואין ניחומים שיוכלו לרכך אבל של נשמה פצועה של אב, רעיה או ילד.
ולכן אהיה קצר בדבריי ואנסה דרך השכול לדבר על החיים.
אל תעמוד בקבר שלי ותבכה
אני לא שם. אני לא ישן.
אני אלף רוחות שנושבות.
אני היהלום הנוצץ על השלג.
אני אור השמש על התבואה הבשלה.
אני הגשם והסתיו העדין.
כשאתה מתעורר בשקט הבוקר
אני הבלגן המרומם המהיר
של ציפורים שקטות במעוף.
אני הכוכבים הרכים הזוהרים בלילה.
אל תעמוד בקבר שלי ותבכה
אני לא שם. לא מתתי.
(מרי אליזבת פריי)
המסר שלי לא אומר שאנחנו לא יכולים או צריכים להתגעגע למישהו, לבכות על אהוב, אבל לא פחות חשוב זה להזכיר לנו שאנחנו צריכים להבחין בו כשהוא עדיין אתנו, ולא להתרפק על לכתו ולהגיד כמה שהיה מיוחד ונהדר.
משמעות החיים היא תהייה על סיבתו ומטרתו של הקיום בכלל, והקיום האנושי בפרט. לחיים יש משמעות – מחוץ לביטוי הפיזי של הקיום קיים דבר מה נוסף ובלתי תלוי בו, כמו הבונה העליון, רעיון מסוים, מערכות המוסר שלנו, מערכות היחסים שלנו ועוד.
ואנחנו, כבונים חופשיים צריכים לזכור תמיד שצדקה וחסד ואהבת האחים והדאגה להם הם עקרונות שצריכים להובילנו במהלך חיינו.

