04.11.21
אחיי היקרים,
אני רוצה לשאול ולתהות מה המשמעות של בניית מערכת יחסים בבניה החופשית?
האם נכון שחבר הוא תמיד נאמן – ואח תמיד יהיה נוכח על מנת לעזור בעת צרה?
המושג "מערכת יחסית" מוכר לנו יותר בקונטקסט של חיבור בין שני המינים, או בקונטקסט של עבודה וקריירה, מאשר בעולם שלנו כבונים חופשיים.
למרות שאין פסול במערכות עסקיות בין בונים חופשיים תוך אמון הדדי, עדיין אנחנו מצווים לנהוג ביושר ובשוויון עם כל בני האדם, מחוץ ללשכה, עם עקרונות מסוניים מוצקים שיהפכו אותנו לחברים טובים יותר, אנשי משפחה טובים יותר וכמובן גם אזרחים טובים יותר.
הבניה החופשית הופכת למרכז החיבור בין האחים.
אחוות האחים היא הדבק, כמו המלט של הלשכה. זהו הדבר שגורם לנו תוך כדי אחוות האחים לחבר בינינו, להשפיע אחד על השני, להיטיב ולשפר את עצמנו בערכים שלנו, במחשבות שלנו וכמובן בהתנהגות שלנו.
אנחנו לא מבקשים לחקות את ההתנהגות אויבינו, אלא, של החברים הנערצים שלנו, של האחים שלנו. בלי החברות הזו בלשכה, לא היינו יכולים לעצב את עצמנו יחד עם אחינו בזמן שאנו עובדים יחד כדי להפוך לאבני גזית מושלמות יותר.
קשרי ידידות קבועים ועמוקים נוצרים באמצעות מערכות יחסית קרובות בלשכה. בין מנטור לחניך, בין אח וותיק לצעיר, ובין אחים לבין עצמם. פעמים רבות הקשרים האלו אף גולשים אל המשפחות שלנו.
אנחנו עובדים יחד בגלל המחויבות ההדדית שלנו למטרות משותפות.
חברויות אלו בסופו של דבר מועילות לנו מאוד ומהוות חלק מהותי מהשכר שלנו.
הריטואל שלנו גדוש בהתייחסויות לאחווה שלנו ובחשיבות שלה מרגע קבלתנו למסדר ועד עזיבתנו את העולם הזה. לכל אורך הדרך אנחנו מלווים בסמלים של אחוות אחים עזרה ואמת.
האח החדש המובל לפני הקידושים לפתח הלשכה מתוודה רק מאוחר יותר כי זהו אחיו שמובילו בבטחה. ואנחנו מתפללים שהאח החדש יהיה אח אמיתי ונאמן בינינו. ונזכרים תמיד בפסוק האלמותי "הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד".
כדי שהאחים ישכנו יחד באחדות. אנחנו מקושרים בשרשרת אחים בלתי ניתנת להפרדה, של אחוות ואהבת אחים. וכך אנחנו יכולים יותר ויותר לבסס את מערכות היחסים שלנו.
ולמה אני אומר את זה אחיי? האם את כל זה ניתן להשיג בהגעה אקראית ללשכה? האם היותנו עוברי אורח בלשכה יגרמו לזה שנוכל לפתח מערכות יחסים כאלו? האם בכלל יש לנו רצון לפתח מערכות יחסים כאלו?
אם התשובה היא לא? אז המשמעות היא שאנחנו כאן במעין מועדון חברתי בלי שום מטרה מוצהרת. באים מתי שנוח.
אבל אם התשובה היא כן, אז הדרך היחידה היא להתמיד, להגיע, להתחבר, להתעמק – כי הלשכה היא המקום המקודש שלנו ללמוד להיטיב עם עצמנו, עם אחינו ועם הבונה העליון של היקום. ואין קיצורי דרך להגשמת המטרות הללו.
אני רוצה לסיים בשיר עתיק מאחת הלשכות בארצות הברית. אנגלית עתיקה שלא היה קל לתרגם, מקווה שקלעתי במקצת.
הלשכה שאליה אני שייך
אם כי היא אולי חסרה את הפאר של מקדש,
ובכל זאת האחווה שהיא מציעה
היא במחיר ללא השוואה
ולא הייתי מחליף בזה לעולם
לאוצרות החיים – אף עשירים או אף נדירים!
הקשרים המיסטיים של האחווה
מה שמקשר אותנו, לב אל לב!
נדמה כי תצטרך לנסוע רחוק רחוק
למצוא חברות כל כך חזקה
כמו זו שתמיד מוצאים כאן
בלשכה שאליה אני שייך.
כשכל מסעותיי הארציים יסתיימו,
וסוף סוף איאלץ לנוח
ואפסיק את החיפוש האינסופי של החיים
אין דבר שהייתי רוצה בו יותר מכל
האם עלי להצטרף להמון השמימי
מאשר להיפגש ולהתאחד שוב עם כל האחים
מהלשכה האהובה אליה אני שייך.