20.10.22
אחיי כולכם
רבות כבר נאמר שאם אנחנו מקווים להרשים את המועמדים למסדר עם כמה אמיתות יסוד, עדיין אנחנו לא יכולים להשאיר את ההקפדה והשמירה של התורה והחוקים שלנו להבנתם החופשית. כי אם נצליח לעניין ולו אח אחד להתעמק, לקרוא וללמוד מסוניקה, והוא יתרגל את העקרונות שלה בחיי היומיום שלו, השגנו יותר מאשר הלבשה והצמדה של תארים ושרשראות על מאה אחים שהופכים אולי לבונים החופשיים, אבל בשם בלבד.
מצופה לכן ממי שיש לו הבנה וידע על התכלית והמטרות של הבניה החופשית לחנך אחרים באותה דרך מושכלת. בונה חופשי חסר הדרכה וחסר השכלה אינו מביא תועלת למסדר ועלול לעיתים גם להזיק. לא אשכח את פגישותיי כתלמיד עם אחי היקר יוסי בכר בביתו, והוא לא היה החונך שלי, הוא היה אומר " תיקרא כל יום שורה אחת, פסקה אחת, מאמר אחד שקשור למסוניקה.."
יש כידוע שתי תפיסות עולם בראיה של המסדר שלנו. יש אחים הרואים בבניה החופשית מועדון, ארגון חברתי של גברים שנבחרו הדדית, שמטרתם היחידה היא ליהנות מהחברות הזו, כאשר ענייני הטקסים, והריטואלים מעניקים להם עניין חולף והנאה של הרגע. זה לטעמי לא מחזיק מעמד כי מהר מאוד יימצא ענין אחר, ריגוש אחר שיגרום לאח לעזוב או להיעדר. הגישה השנייה היא שזהו בית ספר תרבותי, בית ספר לאתיקה מעשית, ארגון לטיפוח המוסר החברתי, עם מסלול לימודים מתקדם, כמו צורכי הציוויליזציה, ועקבי מבחינה לוגית כמו האירועים המתגלגלים שהחברה שלנו עוברת מיעד ליעד במסעה לעבר אחווה עולמית, נכון מסע אוטופי ואולי לא ניתן להשגה, כמו השלב האחרון בסולם יעקב. אבל עדיין הצורך לחתירה למטרה הוא הכרח והבסיס לכל בונה חופשי.
באופן אישי אני מצדד בשתי הגישות, לכל אחת לחוד יתרונות וחסרונות, אך לשתיהן יחד רק יתרונות. כי שילוב של הלב והידע הם חוליה בשרשרת שלא יכולה להישבר!
הייתי מגדיר את "אחווה עולמית" הזו בשתי דרכים שלטעמי מתאימות מאוד:
- לבנייה החופשית יש שליחות גדולה, ואחריות שהיא אינה יכולה להתחמק ממנה, הפצת תורת אחוות האדם – אותו יסוד יחיד עליו הסכימו כל בני האדם בכל העולם.
- כבונים חופשיים יש לנו חובות גדולים לבצע. אנחנו נפגשים בגלל הכוח המיסטי כמעט של מילות הקסם הללו "אחוות אנושית". בעוד אנו נפגשים בשלום כאשר העולם שסוע במלחמות, נקרע מקנאה ואיבה ואכזריות. מה שהעולם צריך יותר מכל דבר אחר הוא ללמוד את לקחי אהבת אחים, ואין ארגון מצויד כמו שלנו לשאת וללמד את הלקח.
ואם בחינוך עסקינן – אסיים בבקשה קטנה. התלמיד שמתקדש צריך וחייב מורה נבוכים. הצנחנו אותו לעולם לא מוכר, טקס הקידושין הוא לא ענין של מה בכך, גדוש במיסטיקה וסמלים שככל שהזמן חולף ומתרחק, גם בשנים, מתעצמות התחושות וההבנות מהאירוע החד פעמי הזה. מורה הנבוכים הזה צריך להיות החונך שלו, המכוון שלו, התומך שלו. חונך טוב כמעט בוודאות ייצר אח טוב ומתמיד. האחריות הגדולה יותר היא של החונך, לכן חישבו היטב כאשר אתם לוקחים על עצמכם תפקיד זה.