03.06.21
נאום לשולחן לבן- טקס קידושין
משפחתי וזוגתי האהובות, אחיותיי היקרות, אישי הנשיא הגדול, אחיי נשיאים גדולים לשעבר, אחי היקר הנשיא שקדם, אורחים נכבדים, אחיי מלשכת הכוכב.
אני מודה על כוס הברכה שהרימותם לכבודי ולכבוד בני משפחתי.
אני נרגש ונפעם מהמעמד. מעמד שלא דומה לשום דבר אחר. אני יכול לנהל מאות עובדים עם תקציבים של מאות מיליוני שקלים, עדיין מה שקורה כאן הוא הוא יחיד במינו. מעין קפסולה של שפיות, של טוב לב, של אחווה, של ידידות. ערכים שבימים טרופים אלו יקרים מפז.
אני מודה לאחיי על הבחירה בי כנשיא הלשכה לקדנציה הבאה. יש כל כך הרבה חוכמה ודעת ויכולות באחי הלשכה הזאת שאני לוקח את התפקיד הזה בענווה גדולה. תקופה מורכבת עוברת על כולנו, הן בפן האישי, החברתי והמקצועי.
אנחנו מתארים את הבניה החופשית כמסדר בעל תורת מוסר מעולפת ברזים ומתוארת בסמלים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו עוד שאלה קטנה, מה כל אחד מאתנו עושה עם זה? לאן הוא לוקח את זה? האם אך ורק לאגו הפנימי שלו, או האם הוא מבקש גם להרחיב את זה למעגלים הקרובים ורחוקים ממנו.
אחרי 14 שנים בבניה החופשית, שמעתי בפעם הראשונה, לא מזמן, שאלה מאח צעיר בבניה, חכם מאוד, אבל צעיר, שאלה לכאורה פשוטה מצד אחד, אבל כל כך עמוקה מצד שני. כי התשובה לשאלה הזו כל כך מורכבת.
השאלה הייתה "מה הכוונה בלהפוך לאדם טוב יותר"? תחשבו רגע, אנחנו משננים את זה השכם וערב. מה גבולות הגזרה? מה הקריטריונים? האם זה בעיני עצמך או בעיני הסביבה שלך?
ומאז אני תוהה בעניין הזה, ויש לי כמה תובנות:
- הבנתי שלהיות אדם טוב יותר אין זה אומר בהכרח להיות "ילד טוב". זה רק אומר שיש לי בחירה חופשית להתכוונן אל מה שבעיני הוא טוב.
- זה אומר שאני עושה וגם לא מעט שוגה. אבל כשאני מבחין בכך, יש לי הזדמנות לבחור במה שבעיניי נכון יותר עבורי.
- זה אומר שלעתים להיות טוב וקשוב לעצמי, לא עולה בהכרח בקנה אחד עם להיות טוב בעיני האדם שמולי. אז מה זה בעצם להיות "טוב יותר"?
אז אולי המילה הנכונה יותר היא להפוך גם לאדם רגיש יותר, למודע יותר למה שקורה מסביב. אבל גם להיות אקטיבי בניסיון להשפיע. שחקן ספסל, גם אם הוא מסי, טוב ככל שיהיה, לא יכול להשפיע אם הוא לא בתוך המגרש.
לכל אורך ההיסטוריה, האנושות רצופה בזוועות, ברצח המוני, במיליוני פליטים, בעשרות מיליוני הרוגים, במלחמות על שטחים, אמונה ודת, על גזענות, על אונס והטרדות.
אני חושב שכאן, במקום הקטן הזה, הלא משמעותי לכאורה והלא משפיע, עלינו להרים קול כנגד חוסר הצדק, השחיתות, מעשי הזוועה והגזענות, גם אם לא כארגון, לפחות כאנשים פרטיים.
בואו לא נהיה שחקני ספסל.
כבני אדם, יש בנו המון פוטנציאל להרמוניה אבל יש בנו גם פוטנציאל לשנאה ואלימות. הבחירה היא שלנו, בין המרצפות השחורות או הלבנות.
המילים יפות, הכוונות טהורות, המוסר מנחה אותנו, אבל אחיותיי ואחיי, אורחים נכבדים, המעשים הם אלו שמגדירים אותנו!
אני מבקש להודות לכל האחים שטרחו ועמלו להצלחת הערב, אלו שמאחורי הקלעים, ואלו שמלפני הקלעים. אחיי שסידרו, ארגנו, קנו את כל מה שצריך. לאחי התאום יהודה שלא רק קידש אותי, אלא גם ליווה אותי בחודשים האחרונים, לאחי שלמה פרין שניצח על הטקס ביד רמה, שכמו תמיד, עצותיו היו יקרות מפז. לאחי המזכיר מוקי שעבד ועמל ללא לאות, לכל אחיי הנשיאים שהשתתפו בטקס וגם נתנו לקחים. אני רוצה להודות לאחי היקר אורי שהפליא במנגינה ושיר. לאחי נטל כהן שכל כך דאג שהכלי ילך כשורה, לאחי עופר, לרונן שמנצח על השולחן הלבן, וכמובן ללאה זוגתו של יהודה שעזרה בסגירה מול המלון. ולאחותו של יהודה דבי שהגיעה להעביר סדנה מעשירה לנשים. ומחילה אם שכחתי מישהו.
אחי יהודה, הכהונה שלך הייתה מיוחדת ומאתגרת, חציה במפגשים פיזיים וחציה וירטואלית.
בענף המחשוב קוראים לזה ענן היברידי. אבל ידעת להתגבר על כל המכשולים, היית נשיא נהדר, וכמו שאומרים אצלנו, מילאת באופן מושלם את חובתך לצדקה. אני משוכנע שנכונו לך עוד תפקידים רבים במסדר, כי דרכיך מעלה כתובה וסלולה.
וכמוכן תודה לכם אחיי, שבאתם להשתתף בשמחתה של לשכת הכוכב, אני קודם כל רואה בקידושים ביטוי לחוזקה של הבניה החופשית, של לשכת הכוכב ולתפארתה. זה שעכשיו אני הנשיא הוא ענין משני בעיניי.
מישהו חכם אמר לי פעם: אם אתם רוצים לדעת עד כמה אתם מבורכים ומאושרים – תספרו את כל הדברים שיש לכם שכסף לא יכול לקנות. ואתם ללא ספק חלק נכבד בדברים אלו שכסף לא יכול לקנות.
ואם לתמצת במשפט אחד את הבניה החופשית בעיניי, אין יפה יותר מהפסוק בספר בראשית:
" וימצאהו איש והנה תעה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש?
ויאמר: את אחיי, את אחיי אנוכי מבקש.