נשיא נכבד, אחיי היקרים.
כולנו אחים באותו מסע, מסע המוביל לידע עצמי ולבסוף לשלמות.
מסע של "מאמץ מתגבר" כשאנו מטפסים גבוה על השביל אנו נעזרים באחים שנמצאים לפנינו ובתורנו מעודדים את אלו שמאחור.
קוד מוסרי גבוה להתנהגות אתית, הוא תנאי חיוני שעליו מסענו מושתת.
זה כולל את הצורך להיות בשליטה על רגשותינו, תאוותינו ותשוקותינו.
לזאת מתלווה החשיבות שבחינוך ואימון התבונה שלנו כמנוף למען הטוב בעולם.
הבניה החופשית נותנת למתקבל אליה חומר רב למחשבה רעיונות והרבה סמליות.
רעיונות וסמלים אלה, נדרשים אחים להבין, לפתור ולקשור על ידי חקירה, חיפוש, פריטה לגורמים ולבסוף להגיע למסקנות. בהרבה מיקרים למסקנות שונות, וזה היופי בבניה חופשית.
יעודה של הבניה החופשית היא, לעלות את האנושות לדרגה הגבוהה ביותר של התגשמות
האמת, חירות האדם, כבוד, והושטת עזרה לכל עניין צודק.
האוניברסאליות ותולדותיו הארוכות והמפוארות של המסדר אינם פרי המקרה, אלא תוצאה טבעית של מערכת רחבה ונעלה כדי למשוך את טובי האנשים מכול הגזעים.
הבניה החופשית מציעה את אחד החוקות המוסריות והפילוסופיות הנעלות ביותר שנוצרו אי פעם על ידי האדם.
הבניה החופשית מושכת לשורותיה את הסוג המתאים של מתלמד, אולם גם יוצרת בליבם של הבלתי רצויים את הרצון להתקבל בשורותיה.
אחיי, בואו וננסה להבין כיצד אנו עוברים מחילוניות לקדושה, המוליכה לאחווה מסונית,
תוך כדי השתתפות באספות הלשכה, טקסיה, דבריה ומטרותיה, אשר בין היתר מבקשת שנהיה שונים ממה שאנחנו עושים ומקיימים בחיינו החילוניים מחוץ לכותלי הלשכה.
עלינו להביט לעולם ממנו אנו באים ולפזר לתוכו את החוקים של הבניה החופשית שאנו מקבלים בתוך הלשכה, המכוונים אותנו לצדק, צדקה, משפט אמת, יחסי אנוש ובעיקר אחוות אחים.
לאדם יש גוף וחושים המאפשרים לו לתקשר ולהבין את הסביבה.
יש לו את המח והשכל המאפשר לו להבין כל מה שקורה סביבו, אבל יש לו גם "משהו" מעבר, נקרא לזה נשמה או לב .
וזהו החלק שצריך לפתח ולעבוד עליו בבניה החופשית.
אותו "משהו" שמאפשר לנו להגיע לבלתי נודע, לבלתי אפשרי, לאותן רמות מוסר גבוהות.
טקס הקידושין לא הופך אותנו לבונה חופשי , אלא רק יוצק ונותן לנו את הכלים והסמלים להיות כאלה. נשאל את עצמנו, האם יכולנו להותיר מאחורינו את חברת החולין מלאת קנאה קיצונית, פילוג ויהירות אשר משעבדת את האדם בשרשראות מסתורין? העולם בו שוררים אי הצדק, האנוכיות, הרשעות, והשאיפות הנפשיות שלגביהם תורת הבניה החופשית כבר עבר מן העולם.
חלומו של בונה חופשי אמיתי הוא עולם של מוסריות ומעשים טובים, בו נהוגות הצדקה והאחווה, הגלומות ברוח הבניה החופשית.
מתוך ניסיוני אני, נוכחתי לדעת, כי המטען אתו אנו מגיעים לשערי ההיכל אינו מספיק,
כדי ללכת בדרך האור של השלמות האנושית, דרושות לכל בונה חופשי תכונות חיוניות אחרות.
הראשונה בהן הרצון לדעת ולתרום.
מסדרינו הוא כמו מעיין באמצע המדבר, מעיין חבוי לעין וקשה לאבחנה. אך ברגע שמתגלה, הופך למקור השראה למחשבות חיוביות, להרגשות טובות לסיפוק עצמי ולאהבה רבה.
על הבונה החופשי להשקיע את מיטב מאמציו והכרתו בהוצאתה של התורה אל הפועל, כי הוא יגיע לידיעה זו רק מכוחה של התבונה וזאת מבלי להצטמצם אך ורק להסתכלות בתופעות ובחוקים הקובעים אותן כי אם מתוך התאמצותו בחיפושים אחר העקרונות שמאחוריהן.
אחיי,
בשלב זה אני רוצה לספר לכם סיפור קצר שיורד לעומקם של הדברים, סיפור אותו שמעתי מאחינו יוסי בכר לפני שנים רבות.
אדם צעיר הולך ברחוב ולפתע הוא שם לב כי על דש חולצתו של בעל חנות עתיקות יש סיכת בונה חופשי.
לאחר שחלף על פני החנות הוא מחליט לחזור חזרה. פונה לבעל החנות ואומר לו :
ראיתי על דש חולצתך סיכת בונה חופשי, גם אני בונה , יש לי בקשה אליך , אני מאוד זקוק למאה שקלים. אוכל להחזיר לך סכום זה בעוד עשרה ימים, כידוע לך הבונים מסייעים לאחיהם הנמצאים במצוקה. אתה אינך מכיר אותי, אבל בכל זאת תוכל להלוות לי סכום זה בהסתמך על היותי בונה חופשי ?
בעל החנות הזקן בחן את הצעיר שנראה לבוש טוב ומסודר בהופעתו ואמר לו, שיוכל להלוות לו את הכסף.
שניהם נכנסו לחנות הצעיר קיבל את הכסף ועזב.
כעבור עשרה ימים הצעיר חזר לאותו מקום ושילם את חובו.
כאן מסתיים הפרק הראשון של סיפורינו.
כעבור שנה מתחיל החלק העיקרי של הסיפור.
אותו בחור צעיר שבאמת לא היה בונה חופשי הגיש בקשה להתקבל למסדר.
בערב הקידושין בסיום הטקס ולאחר שפוקח את עיניו לאור הגשמי הוא מזהה לתדהמתו בין האחים הסובבים אותו את בעל החנות העתיקות.
הוא נזכר כיצד רימה אותו בהציגו את עצמו כבונה חופשי ומתפלל כי אותו אח לא יזהה אותו.
הבחור הצעיר התכוון לצאת מן ההיכל מבלי שהזקן יבחין בו.
בסיום השולחן הלבן האח החדש ממהר לצאת , אולם הזקן מדביק אותו לוחץ את ידו ואומר לו: אני מברך אותך אחי, אני רואה, שביום שביקשת ממני את ההלוואה לא היית עדיין בונה חופשי.
האח הצעיר מסמיק ממבוכה ורואה צורך להסביר את התנהגותו .
הוא לוקח את בעל החנות הצידה ואומר לו: סלח לי בבקשה על כך שלא אמרתי את האמת אותו יום, אני מקווה שתבין אותי כאשר אספר לך מדוע ביקשתי הלוואה.
תמיד שמעתי כי בונים חופשים מסייעים לאחיהם שבמצוקה, וכשהבחנתי בסיכה שעל חולצתך רציתי להעמיד אותך במבחן ולראות אם יש בסיס לדברים ששמעתי.
אתה סמכת על כך ונתת לי את ההלוואה, בכך הוכחת לי שמה ששמעתי על הבונים החופשיים הוא אכן נכון. הדבר השפיע עלי מאוד ולכן החלטתי להצטרף לחבורת האנשים הטובה, שעוזרת לחבריה שבמצוקה. ואני מתנצל על התנהגותי באותו יום.
בעל חנות העתיקות חייך לשמע דברים אלה, ליטף גבו של הצעיר ולחש לו באוזן:
אל תייסר את עצמך לשווא אחי. כשתשמע את דברי אני מקווה שתגלה הבנה כלפי.
ביום שביקשת ממני הלוואה לא הייתי בונה חופשי, הסיכה שראית על דש חולצתי לא הייתה שלי. מצאתי אותה בין החפצים שקניתי זמן קצר לפני כן, הסיכה מצאה חן בעיני ולכן ענדתי אותה.
בדיוק אתה עברת וביקשת ממני הלוואה, כיוון שחשבת שאני בונה חופשי.
לאחר שנתתי לך את ההלוואה הסרתי מיד את הסיכה מחולצתי, חששתי שכל בונה שיעבור ליד חנותי יבקש ממני הלוואה, והבנתי שלא אוכל לעמוד בכך.
באותו מעמד נזכרתי ששמעתי שהבונים הם אנשים ישרים ושניתן לסמוך על דברתם. ההלוואה שנתתי לך העניקה לי הזדמנות לבחון אם הדברים האלה נכונים.
כששילמת לי את חובך בדיוק בזמן נוכחתי כי אכן הבונים הם אנשים ישרים שניתן לסמוך על מילתם.
דבר זה הביא אותי לבקש להצטרף אליהם. באופן מקרי התקבלתי ללשכה זמן קצר לפניך אחי.
אחיי. הלקח שניתן להפיק מהסיפור הזה משתנה בהתאם לגישות שונות, דבר שהוא טבעי בארגון שדוגל בסמלים וסמליות יהיו פרשנויות מגוונות לאותו סיפור.
ניתן למשל לומר, כי הסיפור מראה שלאנשים שונים יש ציפיות שונות מהבניה החופשית.
גיבורי הסיפור מתייחסים לשני היבטים או לשתי ציפיות מהבניה החופשית.
הצעיר מצפה למצוא בקרב הבונים אנשים טובים המסייעים לאחיהם,
ולעומתו מוכר העתיקות מצפה למצוא אנשים אמינים וישרים על מנת להצטרף אליהם.
אחיי,
בואו נשים עצמנו במקום גיבורי הסיפור, נתבונן במראה ונשאל בכנות למה ציפינו כאשר הצטרפנו לבניה החופשית, האם הגשמנו את ציפיותינו ?
אם התשובה לשאלות אלה היא שלילית אזי נשאל את השאלה הבאה-האם אנו מקיימים את חובותינו כבונים, והאם אנו חיים לפי הסמל של האמה בת עשרים וארבעת החלקים ?
באם תשובתנו היא שלילית אין אנו רשאים לומר שלא מצאנו בבניה החופשית את מה שציפינו למצוא , ועלינו לחפש את הליקויים בעצמנו,
לבצע ביקורת עצמית, ולזכור כי הביקורת העצמית היא תכונת יסוד של כל בונה חופשי.
בואו ונזכור אחיי,
הבונה החופשי האמתי אינו מצפה שיפוצה על מעשיו……
אינו משוחח על מה שהעולם חייב לו….
אינו מצפה שצריכים לעשותו מאושר….
אינו דורש שצריכים לתת לו אפשרות….
אינו מבקש תמורה על מעשיו….
אינו מבקש טובות, מענקים או טובות הנאה…
אינו אנוכי, אבל נוהג בקפדנות עם עצמו….
מצדיק אחרים בהתאם למעשיהם,
ולאו דווקא את עצמו, לאחר מעשה…..
הבנייה החופשית אינה מציבה דרישות, היא מספקת הזדמנויות, היא נותנת לאח מפתח לדלת.
היא פותחת לו צוהר, אבל היא לא מכריחה אותו לעבור בדלת ואף לא ללכת באותו הנתיב,
היא רק מאירה לו את הדרך.
אתה יכול ללכת בעקבותיה כרצונך, אבל אם תלך, תלך בדרכים אולי לא מובנות אשר תוכל להפוך אותם למעניינות, אם רק תרצה בכך.
הבניה החופשית לא בונה חומות, היא בונה גשרים, בין האחים לבין עצמם,
בין האחים לבין הקהילה שבה הם חיים.
הבניה עצמה היא זאת שמאפשרת לנו את אותה רמה של סובלנות ושיח.
הבניה החופשית לבדה משמשת כמתרגם הגדול אשר מאפשר לבונים החופשים בכל העולם לדבר בשפה אחת אשר מתעלה על הרטוריקה הזועמת של פוליטיקה ודת.
זאת הבניה החופשית אשר מלמדת את אחיה לאהוב אחד את השני.
זאת הבניה החופשית אשר מגינה עלינו מהפחד של ההבדלים ומספקת לנו קרקע בטוחה לעמוד עליה.
בונים חופשים צריכים להיות בונים חופשים באמת ולא שום דבר אחר, האויב הגדול ביותר של הבניה החופשית הוא, "הבונה החופשי בשם" בלבד.
זה, המצטרף ברצון למפגשים חברתיים, הבא ללשכה לעתים רחוקות, ללא כל רצון לתרום משהו לטובת המסדר, האיש שאינו מוכן להשתמש בחיים הפילוסופיים, שהמסדר מעניק לו.
עלינו להישמר מן "הבונה החופשי בשם" בלבד הנמצא לצערי הרב בשורותינו.
עלינו למסור ולהסביר לאחינו, כי הלשכה אינה מועדון, אין היא סתם מקום מפגש לבחורים טובים המתראים פעם או פעמיים בחודש.
צריך להיות ברור לכולנו, שכול פגישה בין כתלי הלשכה שלנו הוא מאורע מיוחד.
כאשר האחים מתעסקים בבניה, הם יכולים לשנות את סביבתם.
כל אחד מאתנו יודע ומודע כי המקדש אשר בתוכנו הוא הכי יפה בעולם.
אך גם כל אחד מאתנו יודע כי המקדש לעולם לא יושלם כי תמיד ניתן לשפר את המקדש שבתוכנו.
עד אז עלינו להתמיד ולבקר באספות הלשכה בדייקנות נמרצת .
להגיש את העזרה הדרושה בעבודת הלשכה למען ההרמוניה ואחוות האחים.
לפסול כל ביקורת ובמיוחד אם היא פוגעת אישית באחד האחים.
להימנע מלהעליב אח אפילו בשעת סכסוכים או ויכוחים.
אין להתווכח בלשכה או בשולחן הלבן אלא להחליף דעות תוך אדיבות.
יש לעודד את הפועל לטובת המסדר ולהוקיר את עבודתו ללא משוא פנים.
לכבד את נושא המשרה של הלשכה ואין לעשות כל פעולה מסונית מבלי להיוועץ תחילה בנשיא הלשכה.
אין לדרוש תפקיד בלשכה ומשניתן התפקיד- יש למלא אותו מתוך יראת כבוד.
אחיי היקרים,
לקראת סוף דבריי אספר לכם עוד אחד מהסיפורים בעלי חוכמת חיים.
לפני שנים רבות חי אדם חכם ולו ארבעה בנים, בוקר אחד החליט האב כי עליו ללמד את בניו שיעור חשוב לחיים, הוא זימן אותם אליו והורה להם ללכת לחפש עץ אגסים מיוחד שנמצא רחוק מאוד מבתיהם.
בכדי לבצע את המשימה כפי שרצה האב, היה עליהם לעמוד בשני תנאים:
"אסור לכם לצאת אל המסע יחדיו ורק כאשר יחזור הבן ראשון יצא למסע הבן השני, כשיחזור השני יצא השלישי וכן הלאה".
הבן הראשון הלך בחורף, הבן השני באביב, השלישי בקיץ והרביעי בסתיו.
כשחזר הבן הרביעי ממסעו, זימן אותם האב אליו על מנת שיוכלו לתאר בפניו את העץ.
הבן הראשון אמר שהעץ היה מכוער כפוף ועקום.
הבן השני אמר שהעץ היה מלא בניצנים ירוקים ונראה מלא תקווה.
הבן השלישי לא הסכים לא עם הראשון ולא עם השני, הוא אמר שהעץ היה בשיא פריחתו, מלא בניחוחות מתוקים ובעיניו היה העץ הדבר מלא הוד והדר שראה אי פעם.
הבן הרביעי אמר שהעץ לא היה מכוער לא מלא בניצנים ולא בשיא פריחתו, העץ היה מלא בפרי בשל, מלא חיים והגשמה.
לרגע חשבו האחים כי כל אחד מהם הגיע לעץ אחר, אך אביהם העמיד אותם על טעותם
"כולכם ראיתם את אותו עץ אגס, ואכן כולכם צודקים. שלחתי אתכם בעונות שונות על מנת שתלמדו כי אין להתרשם ולשפוט עץ או אדם על פי עונה אחת. המהות הפנימית של חייכם, שהיא הנאה, שמחה ואהבה תוכל להימדד רק כשכל העונות יסתיימו.
אם תתייאשו בחורף תפסידו את התקווה של האביב, את יופיו של הקיץ ואת ההגשמה של הסתיו."
אחיי היקרים,
אל תשפטו את הבניה החופשית על פי תקופה לא קלה, התמידו בדרך, הקשיים יתמעטו ותקופות טובות יבואו במוקדם או במאוחר.
כאשר הינו צעירים לדמיוננו לא היו גבולות, חלמנו לשנות את העולם.
ככל שהתבגרנו והחכמנו, גילינו שהעולם לא ישתנה. ולכן החלטנו לצמצם את חלומותינו
ולשנות את מדינתנו.
אבל גם מטרה זו נראתה בלתי אפשרית.
ככל שהתבגרנו ובניסיון נואש אחרון, החלטנו לשנות רק את משפחתנו, אלו הקרובים אלינו, אבל גם הם לא היו מוכנים לשמוע על כך.
ועכשיו אנו מבינים לפתע:
לו היינו משנים את עצמנו תחילה, היינו מסוגלים לשנות את בני המשפחה, ובעזרת השראתם ועידודם, היינו יכולים לשנות את מדינתנו, ומי יודע אולי היינו מסוגלים לשנות את העולם.
אחיי,
מי שאינו מחפש אמת וטוב בכל לבבו, הוא לא סובל מהריסות של עולמו הפנימי,
אבל גם לא בונה שום עולם רוחני משלו.
סיימתי נשיא נכבד.
שלמה פרין.
07/01/2021