הפלס והאנך-האח ג'ף יאנג (תרגום ברוח המאמר מאנגלית – האח אלי ברששת )
העבודה בלשכה כמעט תמה. הכל נעשה כנדרש ולכל אחד הייתה ההזדמנות לספר על דאגותיו או על גילוי מעניין כזה או אחר לגבי המסדר הנפלא שלנו. ועל ההשפעה שיש לו על הלשכה הנהדרת שלנו.
הנשיא הנכבד כבר ביצע את הקימה השלישית, כל הדברים נאמרו ע"י אחי הלשכה והוא נערך לנעילת הלשכה.
בשלב זה, רובנו כבר נרגעים אט אט מההתרגשות מהעבודה ומתכוננים ללכת הביתה. הרי זה בסך הכל הריטואל של נעילת הלשכה אותו כבר שמענו מאות פעמים, ודומה לפתיחת הלשכה אשר שמענו רק לפני שעה. בפעם הבאה שיש לך הזדמנות להשתתף בנעילה של לשכה, אני מאתגר אותך להקשיב היטב לחלק האחרון – ממש לפני פקודת הסגירה. "אנחנו נפגשים על הפלס, פועלים לפי האנך ונפרדים על המזווית".
אלו הרבה יותר מסתם מילים שנאמרות לפני הגעתכם הביתה. הם הבסיס והכוח של איך בונים חופשיים צריכים לפעול ולהתנהג – לכל בני האדם. חישבו על מילים פשוטות אלו, אך בעלות משמעות כה רבה, ועל משמעותן לגביכם, להתנהגותכם היום יומית וליחסכם לסובבים אתכם.
אנחנו נפגשים על הפלס – כל בני האדם שווים בפני הבונה העליון של היקום ובפני המסדר שלנו. חומריות או מעמד חברתי אינם הופכים את האדם לבונה חופשי טוב יותר על פני אחר. העשיר משאיר את הונו מחוץ ללשכה והעני מוצא כבוד ואהבת אחים מסביב למזבח.
וכשאנחנו נקראים לבסוף "לאותו בית רוחני, שאינו מיוצר בחומרים, אלא נצחי בשמים" – אנחנו לא נמדדים או ממוינים על פי מעמדנו, אלא כשווים בין שווים, באמת נפגשים על הפלס. אך האם אנו מתייחסים לכל בני האדם כשווים? האם אין לנו לעיתים מילה לא במקום לאדם אחר, חבר לעבודה, שכן או אפילו אח? טיפול בבעיות יכול להיות קשה מאוד, ואנו בסך הכל בני אדם שבריריים עם לא מעט חסרונות. ובכל זאת, אנו עדיין יכולים להיפגש על הפלס ולפתור כל בעיה. תוך התנהגות לכל בני האדם בכבוד – בחיפוש יחד אחר פתרונות הולמים.
"אנחנו פועלים לפי האנך" – זהו הכלל והמדריך של בונה חופשי לשמור על הופעה זקופה בפני הבונה העליון, בפני אחינו ובפני האנושות. וכך אנו מכבדים את אמונתנו ונותנים לכל אדם את אשר מגיע לו.
אנחנו צריכים ללכת זקופים בדרכינו, לא להישען על אף צד, ולזכור שהבונה העליון של היקום קורא את אשר על ליבנו והוא עד לכל מה שאמת ונכון.
האם אנו נהנים מלימוד זה? האם שומרים אנו תמיד על זקיפות קומה בחיי היום יום שלנו?
האם אנו מדברים רעה על עמית או סתם מכפישים אותו כיוון שהוא בסה"כ נראה שונה מאתנו או כיוון שמחזיק בדעות שונות משלנו? הימצאותנו בלשכה היא הזדמנות להזכיר למוחנו ולגופנו את הערכים הבסיסיים של הבניה החופשית ולהתעלם מהטפל בחיים.
"ונפרדים על המזווית" – וזה מזכיר לנו תמיד למדוד ולהעריך את מעשינו עם האנושות. תוך יראת כבוד וכבוד הדדיים. בסופו של דבר, אין אדם מתקבל לבניה החופשית בגלל עושרו או מעמדו, לכן מדוע שנהפוך זאת לאמת מידה בהתנהגות לאחר? האם אנו באמת מתנהגים לכולם ביראת כבוד? אני מאמין שכולנו רוצים בכך, וחותרים לכך. אך האם אנו תמיד מצליחים? האם אנו מביטים מטה על האדם חסר הפרוטה בפינת הרחוב, או האם אנו מציעים עזרה עד לרמה כזו שלא תפגע במוסר או ביכולת הכספית שלנו? תזכורות חשובת אלו ניתנות לנו לפני עזיבתנו את הלשכה, בניסיון להזכיר לנו כיצד עלינו לנהוג עם כלל האדם. מציאות וטבע האדם יכולים להקשות על השגת מטרות אלו. אך עד כמה אנו באמת מנסים?