ערב טוב אחי!
שיר שכתבה קרן לוי
ועכשיו קצת זמן לעצמי
קצת שקט, שקט לי
רגע פשוט בשבילי
להזכיר לי מי אני
ובתוך הטירוף מסביב
בעולם משוגע באי שקט כללי
מחפש קצת זמן ופינה לעצמי
מחפש מקום בשבילי
קצת זמן שיהיה שלי
כן, עכשיו קצת זמן לעצמי
קצת שקט, שקט לי
רגע פשוט בשבילי
להזכיר לי איפה אני
מרקוס אַוּרליוּס, הקיסר והפילוסוף הרומי, הוא מן השליטים היותר נאורים בהיסטוריה של האנושות. בד בבד עם ניהול ענייני המדינה וניהול המלחמות שטלטלו את האימפריה העלה אורליוס על הכתב את הלכי נפשו – מעין יומן אישי האוצר את מחשבותיו על עולם ומלואו.
בספרו "מחשבות לעצמי" הוא כותב בין השאר:
"מסבי למדתי דרך ארץ ומזג נוח.
משמו הטוב של אבי מולידי ומזוכרי אותו: צניעות וגבורה.
מאִמי: יראת אלים וגמילות חסדים, הימנעות לא רק ממעשים רעים אלא אף ממחשבות על אודותם;
ממחנכי -לא להיות חסידם של ה'ירוקים' או ה'כחולים', ה'קלים' או ה'כבדים'; לשאת בעמל ולהסתפק במועט, לכונן דברים במו ידַי, לא לבחוש בקדירת אחרים ולסור מדיבּת לשון."
וכך הוא ממשיך ברשימה ארוכה של אנשים שמהם למד דברים שונים.
אז מה החיבור בין השיר שהקראתי ומרקוס אורליוס?
אינני מרקוס אורליוס, אבל גם לי לפעמים , כמו בוודאי לכל אחד מכם, יש מחשבות לעצמי.
ואני מבקש לדבר הפעם על מחלוקת.
אנו מכירים את המושג מחלוקת לשם שמיים ומחלוקת שאינה לשם שמיים. בקצרה- במחלוקת לשם שמיים יש דווקא גורם מאחד, כי שני הצדדים חותרים לאותה מטרה משותפת – חקר האמת. לעומת זאת במחלוקת שאינה לשם שמיים – אין שום גורם מאחד, כי כל צד דואג לאינטרסים האישיים שלו.
בשבת הקרובה יסופר על פרשת קורח. קורח אשר ערער על מנהיגותו של משה בטענה כי השולטים בעם, משה ואהרון מתנשאים על העם, ואין כל בסיס שוויוני. לכאורה טענה צודקת. אך למעשה יש כאן בסיס ברור לקנאה קשה, וזו מחלוקת שאין בבסיסה שיקולים ענייניים אלא אינטרסים אישיים אנוכיים.
סופם של קורח ועדתו ידוע, האדמה פצתה פיה ובלעה אותם. ומה אנו למדים מכך?
חילוקי דעות וויכוחים על בסיס אידיאולוגי אמיתי – לא זו בלבד שהם מקובלים מעצם השונות בין האנשים, אלא הם גם רצויים, כי הם עשויים להוביל לחידוד המוחות ולחשיבה יצירתית. אדם מפתח ומשכלל את דעותיו בדרך של ויכוח. האש, ליטוש היהלומים ומנגינת הכינור – כל אלה נוצרים על ידי חיכוך. כל זה בתנאי שהוויכוח הוא ענייני ואינו נובע משיקולים אנוכיים – תועלתיים.
תנאי נוסף לוויכוח בונה קשור לכבוד הדדי ולהקשבה הדדית. בהיעדר זאת כל צד אינו מקשיב לרעהו, מתבצר בעמדתו, והוויכוח הופך להיות עקר וחסר תועלת.
אחדות תושג לא על ידי מטרות שליליות משותפות, אלא באמצעות מטרות חיוביות משותפות.
בטקס הקידושין אומר הנשיא למועמד "כי תבוא אל הלשכה, ומצאת בה אח מן האחים אשר אין ליבך שלם עימו, אל תחגור סינר זה…" ומסיים "אם לא עלה בידיכם לסיים את הסכסוך, מוטב שאחד מכם או שניכם כאחד לא תכנסו אל ההיכל ולא תופר ההרמוניה בלשכה.
וככה מתחברת לנו המחלוקת של יהודה עמיחי עם קוהלת , והמחלוקת של אורליוס עם עצמו…
אחיי, טיפוח תרבות השיח בין המגזרים השונים בחברה בישראל, בין "ימין" ל"שמאל", חילונים וחרדים, יהודים וערבים וכדומה, תוך שימת דגש על מטרות חיוביות משותפות ועל קירוב לבבות והתעלות מעל דעות קדומות – יתרום רבות לחוסננו הלאומי ולאחדותנו כעם. ולנו אישית הוא חשוב לשמירה על ההרמוניה בינינו.
תודה על ההקשבה