ערב טוב אחיי
"אילו ציפורים אשר עפות מעל הים
אילו ציפורים היו דוברות כבני אדם
אילו סיפורים היו ודאי לציפורים
על הארצות אשר מעבר להרים".(תרגום נעמי שמר)
מסופר אצל האסקימואים כי אחד מדרכי הלמידה אצל הצעירים בשבט, הוא לצאת אל הטבע, להתבודד להסתכל ולהקשיב.
מספר אחד מהם, כי כשיצא הרחק מהכפר בו נולד וחי, הגיע למקום בו חיו אלפי ציפורים. תוך התבוננות בהן, ראה כיצד אלפי הציפורים עפות לכל הכיוונים- מעלה מטה באלכסון מימין לשמאל ולהפך, במהירויות שונות ובכיוונים שונים וראה זה פלא -כל זה בלי שאף ציפור תפגע בכנף חברתה.
האם הצפרים עשו זאת כי הן חכמות ? לא. הן עשו זאת מתוך מודעות מעצם היותן במרחב. מודעות ללא חשיבה.
ההבנה הזו , אם נצליח להתעמק בה, נגלה בעצם אפשר לחיות בשלום עם סביבתנו. עם נעשה זאת בענווה, נכבד כל צורה של חיים, נחייה בהדדיות ונקבל את השונה מאיתנו מבלי לצפות לקבל בחזרה לעצמנו.
לחיות מתוך הלב. לאו-דווקא מתוך רגשות חיוביים אלא לחיבור עמוק עם המודעות של בני האדם בסביבה בה אנו חיים.
כיום, ומזה זמן רב מדי, בני האדם מנסים להתמודד עם נושאים אדירים באמצעות השכל לבדו.
הלב מאפשר לנו להתמקד במימוש החלומות שלנו על שלום והרמוניה.
השכל דואג שנהיה ממוקדים בבעיות.
השאלה: "במה אתם בוחרים להתמקד? האם אתם בוחרים להתמקד במה שאתם מנסים להתרחק ממנו או במה שאתם מנסים לנוע לעברו?" שכן, כך הם אומרים זקני האסקימואים,, מה שאנו בוחרים להתמקד בו הופך למציאות העיקרית שלנו. אם אנחנו בוחרים להיות צמודים רגשית למה שאנחנו מנסים להתרחק ממנו – למשל, אם אנחנו נצמדים רגשית ואינטלקטואלית לצורך "לנצח במאבק" למשל-נגד זיהום סביבתי ושינויי האקלים – אנחנו עלולים להנציח מבלי דעת בדיוק את אותה אלימות שאנחנו מחויבים לחולל בה שינוי.
זקני האסקימואים אומרים, "שדבר אינו נוצר מחוץ לנו עד שהוא נוצר ראשית בתוכנו-אנו."
בעבר, נהגנו להתמקד בחוכמה וגם בידע ולעולם לא הפרדנו בין השניים; כיום אנחנו מתמקדים בידע לבדו.
הנכבדים יודעים שידע ללא חוכמה שתנחה אותנו כיצד ליישם אותו נכון – הוא חסר תועלת, אם לא מסוכן.
פעם נהגנו לחוות את העומק והעושר של הדממה בחיינו; כיום יש רעש בכל מקום. וההיפוך החמור מכל הוא שכעת השכל אומר ללב מה לעשות במקום שהשכל ילך בעקבות הלב.
ובכל זאת, כשאתם ניגשים למרכז הזה, ללב, עליכם להיות בעלי אומץ רב כדי ללכת בעקבות מה שהוא אומר לכם. לעתים התחושה דומה לקפיצת באנג’י. אך כשתעשו זאת, לעולם לא תתחרטו על כך.
ברגע שתיגשו ללב, תיכנסו לשדה עצום של מודעות , ותתחברו באופן עמוק ורב משמעות עם כל הדברים החיים.
אחיי,
השיר שפתחתי בו מסתיים במילים:
"אך הציפורים נאמנות לשתיקתן
ועם בוא הסתיו
הן ממריאות במחי כנף
והסודות איתן."
תודה על ההקשבה
4/4/2024