ערב טוב אחיי,
הפזמונאי והמשורר אבי קורן כתב:
כבר יבשו עינינו מדמעות.
ופינו כבר נותר אילם בלי קול.
מה עוד נבקש, אמור מה עוד?
כמעט ביקשנו לנו את הכל….
אחיי, עדיין לא יבשו הדמעות. כמעט כל ערב, אנו שומעים סיפור נורא או סיפור גבורה שלא יאמן. והעיניים דומעות והגרון נחנק.
ואנחנו נותרים אילמים מול הזוועות מחד, ומול תעצומות הנפש מאידך.
מה עוד נבקש? אולי תקווה לימים חדשים, טובים יותר?
ראינו לאחרונה מפגשים בין אנשים ממגזרים שונים ובעלי דעות מנוגדות ואני מתכוון לקבוצה של רבנים בכירים ורבניות, שנפגשו עם אנשים מקבוצת אחים לנשק. שישבו, לא בחשאי ובסתר, אלא בפומבי, והקשיבו זה לזה מתוך הבנה כי יש אנשים בעלי דעות שונות, אבל רצוי להקשיב, לנסות להבין . לא חייבים להסכים.
כמו שנאמר באותה פגישה- "המחלוקות לא נעלמו, אבל חייבים ליצור הסכמות כדי שנוכל להמשיך לחיות ביחד, צריך ליצור חברה שיש בה שיח עם הקשבה עמוקה"
ועוד נאמר שם ,כי "כל אזרח בישראל צריך לשאול את עצמו: מה אני מתכוון לעשות אחרת כדי שאחרי המלחמה הדברים לא ייראו כפי שנראו, ואיזה מחיר אני מוכן לשלם על זה? אם כל אחד יגיד רק מה אחרים צריכים לשנות, נחזור מהר מאוד לאותו מקום רע שהיינו בו קודם".
אחיי, גם אנחנו עשינו זאת בשולחן אחוות אחים לפני שבועיים, ויצאנו מחוזקים עם הרגשה טובה.
אז אולי זו תקווה לימים חדשים ושונים? אולי המילים "יחד", "אחווה" "אחים" יקבלו שוב את משמעותן האמיתי ויחברו בינינו? כי בלעדי זה, אין לדעת לאן נגיע.
היום מדליקים נר ראשון של חנוכה, חג האור. מי יתן ונזכה לראות הרבה אור העתיד הקרוב.
בימים אלה אנו ממשיכים להתפלל ולקוות לחזרתם של כל החטופים השבויים והנעדרים לביתם, נייחל לחזרתם בשלום הביתה של כל חיילי צה"ל. והחלמה מהירה לפצועים.
כפי שנאמר במקורותינו לרחל אימנו:
"וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ , וְשָׁבוּ בָנִים ובנות לִגְבוּלָם."
יותר מזה אנחנו לא צריכים.
תודה על ההקשבה.