שלמה אבן זהר – על ייחודו של הפרט

כשאנו עומדים בקהל גדול ומישהו סופר אותנו, איזן הרגשה זה נותן לנו?

ספירת אנשים היא הסתכלות על המכלול, ולא על היחידים המרכיבים אותו.

ספירה כזו מדגישה את עוצמת הכלל, ומטשטשת את זהותו של היחיד היכול להיבלע בתוך הכלל ולהיסחף אחריו, נטול פנים וזהות.

האם זה טוב? האם מישהו רוצה להיבלע בהמון לבטל את זהותו? יש משטרים שעשו זאת בעבר ועדיין עושים זאת. מאפשרים ליחיד לעשות מעשים, לפעמים נוראיים, תוך שהוא נבלע בתוך ההמון וזהותו נמחקת , מטושטשת.

אני חושב שאנו כחברה וכבונים חופשיים מחויבים לגבש את הזהות האישית שלנו. לברר מהם הערכים המשותפים לחברה הסובבת אותנו, במה אני דומה ובמה אני שונה. וכמובן, לדעת לקבל את השונה.

בפרשת השבוע פותח ספר במדבר בציווי לערוך מפקד. אבל הציווי מתחיל במילים "שאו את ראש ישראל למשפחותם לבית אבותם…כל זכר לגולגלתם"

במילים שאו ראש, מדגישם את ייחודו של הפרט, את זכותו לכבוד והערכה. כי גם כאשר סופרים את הכלל, יש לזכור כי הוא מורכב מפרטים.

אנו שונים איש מרעהו בהתנהגות, בצורה, בצבע העור ובמוצא, אך תמיד נזכור כי לכל אחד מאיתנו יש ערך מוסף שרק הוא יכול להעניק לסביבתו ולהפוך אותה לטובה יותר.

תודה על ההקשבה