דבר הנשיא לעבודה מיום 19/10/2023
ערב טוב אחיי!
ב"שיר תקווה" אותו שרה מירי מסיקה נאצר-
"היום הזה הוא התחלה
בדף חדש אתה נוגע
ביום הזה תישא תפילה
תדע שיש מי ששומע
אל תוותר מיד
ויש לך מרחק ללכת
אל תוותר מיד
אם לא עכשיו אולי עוד שנה
עולם מוזר
כולו שלך,
כשהתקווה בלב בוערת
יש בדידות,
יש כאב
והתקווה איתך נשארת.
אל תאבד אותה,
תשמור עליה
ומה יהיה מחר?
אין איש יודע
אחי היקרים, אין צורך להכביר מילים על הימים הנוראים של פרעות ודמים, על לילות שחורים של ייאוש.
כל אחד מאיתנו עובר ימים אלה בדרכו שלו. הרבה מדברים על אחדות, תקווה כולנו אחים ויחד ננצח. לעיתים דברים אלה נשמעים כסיסמאות אבל כולנו מכירים, כי מאוחרי הקלעים נעשים דברים מופלאים של התגייסות למען אחרים. למען החיילים, למען המשפחות ביישובי העוטף, למען משפחות הנרצחים והחטופים והנעדרים. רוח האחדות והנכונות לעזור שוב עולה מכל קצוות העם ללא הבדל השקפה.
כתב הקיסר הרומי וגדול הוגי הדעות של הפילוסופיה הסטואית בתחילת האלף הנוכחי מרקוס אורליוס:
"הלא נולדנו כדי לשתף פעולה, כרגליים וכידיים, כעפעפיים וכשורות השניים העליונות והתחתונות. אם נפעל אפוא איש כנגד רעהו יהא הדבר בניגוד לטבע".
אחיי, הבוקר חזרתי מחו"ל. הראש היה בטיול אבל הלב היה כאן, עם החדשות והמבזקים וסיפורי הזוועה. חימם את הלב לראות את דגלי ישראל בכיכר העיריה בעיר היידלברג ובעיר שפייר. ולראות את התרגשות האנשים כששמעו כי אני מישראל לראות מפגני תמיכה בעד ישראל בעיר קובלאנץ, נקלעתי להפגנת תמיכה בישראל. הייתה שם ילדה קטנה, עטופה בדגל ישראל והחזיקה שלט עליו היה כתוב עם מגן דוד גדול,never again is now ועוד שלט עליו היה כתוב .,או שאתה תומך בישראל או שאתה תומך בטרור". נגשתי ובקשתי רשות לצלם אותה. הוריה הסכימו, וכשספרתי כי אני מישראל ,פרצו בבכי של התרגשות ולחצו את ידי בחום רב.
אבל כאמור, הלב היה כאן.
אחים יקרים, אני חושב כי בימים אלה אנו, כבונים חופשיים צריכים לקבל החלטה. ויקטור פרנקל, בספרו "כן לחיים למרות הכל" כתב:
"נורא לדעת שבכל רגע ורגע מוטלת עלינו אחריות לרגע הבא; שכל החלטה, מקטנה עד גדולה, היא החלטה "לנצח נצחים"; שבכל רגע ורגע אנו מממשים את האפשרות הגלומה ברגע, ברגע המסוים הזה, או מאבדים אותה. כל רגע נתון מכיל אלפי אפשרויות — ויש ביכולתי לבחור רק אחת ולממש אותה. אבל בעצם הבחירה אני דן את כל שאר האפשרויות לאבדון של "אי-קיום", וגם זה לנצח נצחים!
אלא שנפלא לדעת שהעתיד, העתיד שלי עצמי ועימו עתיד הדברים, האנשים סביבי, תלוי באיזה אופן — גם אם במידה מועטה מאוד — בהחלטותיי בכל רגע ורגע. כל מה שאני מממש באמצעותן.
איזו החלטה עלינו לקבל? אולי לזכור כי אחוות אחים עזרה ואמת היא הקודמת לכל? ורק אחרי שנמצה את האפשרויות לקידום האחווה, ומתן העזרה בכל מקום בו נוכל לעשות זאת בשם האמת המסונית, נתפנה איש לדרכו, להשקפתו האישית ואמונתו האישית ונפעל ביושר למען מטרה אותה כל אחד מציב לעצמו תוך שמירה על יושרה ועל החוק כמובן.
אני מבקש לקרוא את הבית האחרון של השיר בו פתחתי:
היום הזה אתה ראשון
בעצמך אתה בחרת
ביום הזה הניצחון
בעצם זה שלא נשברת
אל תתייאש עכשיו
האמונה אותך שומרת
אל תתייאש עכשיו
גם אם חלפה עברה עוד שנה
תודה על ההקשבה