2.1.20
ערב טוב אחיי,
השבוע ציינו את תחילתה של שנה חדשה, מספר ימים קודם חלקנו הדליק נרות חנוכה, חלק אחר חגג את חג המולד והדליק מנורות בעץ האשוח וחלקנו יחגוג זאת בעוד מספר ימים. חלקנו בילה בסילבסטר וחלק חגגו את ה"נובי גוד".
המשותף לכל החגים, זה אלמנט האור, גם בצורה הפיזית אך גם בצורה סימבולית, עם מה שהוא מייצג.
גם אנו הבונים חופשיים, הנקראים גם בני האור, משתמשים באור כסימבול להארה, לדעת, לחתירה לאמת . אנו מוסרים אותו לתלמידים בחרדת קודש, בכל טוהרו וזיוו , בלב שלם ובכוונה כנה, למען יפיצו קרניו בכל פינות העולם. כפי שנאמר בטקס קידושין כשהנשיא שואל את המועמד : " עד עתה הלכת בחושך, ובמצבך זה- מהי משאלת ליבך?" והתשובה של המועמד: "אור".
בהקשר הזה של האור, אני רוצה להקריא סיפור קצר על ההבדל בין חושך לאור , או בצורה הסימבולית על ההבדל בין החכמה לבערות.
מקובל הודי ישב ערב אחד עם תלמידיו ושוחחו ביניהם. שאל המקובל את תלמידיו: כיצד תבדילו בין חושך לאור?
השיב אחד מתלמידיו, אם אני מביט על העדר שממול , ואיני יכול להבדיל בין כבש לעז, זה סימן שהערב יורד ומתחיל להחשיך.
תלמיד אחר המשיך, כבודו, כשאני מתחיל להבדיל בין עץ התאנה לעץ הזית, זה סימן שמתחיל הבוקר.
המקובל היה שקט למשך זמן מה. לפתע שאל אחד התלמידים, כבודו, כיצד אתה מבדיל בין חושך לאור?
ובכן, ענה המקובל, אם במהלך הליכה, אני פוגש אישה ומסוגל לקרוא לה אחותי, מבלי לדעת מה היא ומי היא, אם היא יפה או מכוערת, כושית או בלונדינית…. או לגבר, אם אהיה מסוגל לקרוא לו אחי, מבלי לדעת אם הוא עשיר או עני, שחור או לבן, יווני או רומני לדוגמא, אז, זה סימן שההארה מתחילה, או במילים אחרות – השחר עולה.
תודה לכם על ההקשבה.