ערב טוב אחיי,
אנו נמצאים בתקופה של חוסר וודאות, יש אוירה של פחד מפני הלא נודע מה יוליד יום. אצל חלק זה על בסיס קיומי, אצל אחרים זה על רקע בריאותי, ואצל חלקינו זה משהו שמביא אותנו לחשיבה על מכלול ההגדרות שלאורם אנו חיים, גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית, אנחנו רואים שמה שקורה בקצה העולם משפיע במוקדם או במאוחר גם עלינו, המושג כפר גלובלי מעולם לא היה כל כך מוחשי, הן מבחינת גבולות בין מדינות, הבדל בין עמים , שפה ומיקום בשני קצוות כדור הארץ.
בנוסף לכך, אנו בפתחו של חג הפסח, חג החירות לעולם היהודי וחג הפסחא לעולם הנוצרי.
בימים אלו שאנו מסוגרים בדלת אמותינו, המושג חירות מקבל משנה תוקף. מושגים שעד אתמול היו ברורים לנו וקיבלנו אותם כמובנים מאליהם, מחולקים בימינו במשורה וצמצום.
זה זמן טוב לבחון עד כמה אנו חופשיים ושולטים ברצונות ומעשים שלנו או שמא אנו שבויים של רצונות חבויים והשפעות סביבתיות.
על פי הקבלה, לכל היצורים על פני האדמה ובכללם האדם, לא שייך מושג החירות. למה? כי כולנו מצויים תחת שליטת הרצון ליהנות. במה מדובר? מצד טבע הבריאה, אני רוצה ליהנות, והרצון הזה שולט בי. אפילו כשאני חושב שאני מתנגד לו, אותה ההתנגדות מופעלת על ידי רצון ליהנות מהתנגדות לרצון ליהנות.
מדובר בעבדות ערמומית מאוד, שסוגרת אותנו במאה אחוז. לא שואלים אותנו אם אנחנו מעוניינים בכך או לא, אלא אנחנו פשוט נמצאים בזה, מבלי לדעת בכלל שיש לנו איזה אדון. ומפני שאיננו רואים מולנו בעל בית, אנו מרגישים חופשיים.
אני קם בבוקר, רוצה ליהנות מהחיים, לנסוע לטייל, לבלות, לאכול טוב, אלף דברים בא לי לעשות, ואני לא מרגיש שכולם באים לי כפקודות. פקודות מאדון נסתר, שאותן אני חייב למלא. יש פה ערמומיות מיוחדת מצד הטבע, שכך שולח פקודות וגורם לי להרגיש שזה אני רוצה לעשות.
כל עוד החיים מתנהלים כך, אין זה נחשב לעבדות, כי אני לא מכיר בכך שאני עבד ושיש אדון. אבל אם קיבלתי הזדמנות לבחון את התהליכים שמתרחשים בחיי, כאן מתחיל תהליך שנקרא "הכרת הרע". האמת הנסתרת מתחילה להתגלות.
מתברר לי יותר ויותר עומק העבדות שבה אני נמצא, שכל החיים שלי מכורים לאיזה אדון שעושה ממני בכל רגע מה שהוא רוצה, בצורה כזו שאני מחויב לקיים מה שהוא קובע ולא נשאר לי רגע חופשי. ואז אני מתחיל להרגיש שהאדון הזה הוא הוא מלאך המוות. אמנם הוא נותן לי חיים, אבל במהלכם משעבד אותי באופן מוחלט.
מרגע זה ואילך כבר מתחיל להתעורר האדם החופשי שבי. ואז אני שואל: איך אוכל להיפטר מהעבדות הזו במוח ובלב, איך אוכל להוציא את הרוח הנוראה הזו ששולטת בי, לעקור אותה מבפנים? כך מתחילה הדרך שלי אל החירות.
החופש מתחיל מנקודה מיוחדת שמתגלה בי, "הנקודה שבלב", אשר ממנה אני יכול לבקר את עצמי ממבט-על ולזהות שאני לחלוטין נשלט. אני רואה מערכת שבה כמה מרכיבים: האדון, שהוא כוח הטבע, הכוח העליון. התוכנה שהוא טבע בי, שהיא רצון ליהנות. החומרה שבה מותקנת התוכנה, שזה אני.
מהנקודה שבלב אני מבין שעד כה לא הרגשתי שיש תוכנה שמנהלת אותי, ובטח לא שיש מתכנת עליון שהתקין בי אותה. חשבתי שזה אני כך רוצה, חושב ומרגיש. הייתי מכור לתוכנה שהריצה אותי אחר קבלת תענוגים, ואילו עכשיו נפתחת לי האפשרות להתנתק ממנה ולהתעלות למצב חופשי.
מתוך דרגה עליונה זו , אני יכול להתחיל לקבוע איך אני רוצה לחיות, לפי איזו תוכנה אני רוצה להפעיל את עצמי. מתגלה לי תוכנה חדשה ששייכת לדרגת הקיום הבאה, תוכנה של השפעה במקום תוכנה של קבלה.
ואז, אני קודם כול מתפטר מתוכנת הקבלה, וכבר לא תלוי בקבלת תענוגים לעצמי, מה שנקרא "לעשות צמצום". אחר כך אני לומד שיש תענוגים מסוג אחר, תענוגים של השפעה טובה לאחרים, נתינה, חיבור ואהבה. אני מגלה שתענוגים נעלים כאלה שייכים לאותו המתכנת שנתן לי את התוכנה הקודמת של קבלה, ועתה עוזר לי להיפטר ממנה ולהתקין תוכנה חדשה.
מתברר לי שגם הוא – האדריכל של היקום, עובד עם תוכנה כזו של השפעה, וכל הסיבה שמלכתחילה הוא טבע בי תוכנה הפוכה היא כדי לאפשר לי להכיר עד כמה התוכנה שלו עדיפה. שאני ארצה אותה בעצמי, בצורה חופשית, ולא שהוא יכניס לי אותה בכוח ויעשה ממני מלאך.
אם כן, בעוד שבתוכנה הראשונה האדם רוצה ליהנות לעצמו ולכן כל הזמן מוגבל, בתוכנה השנייה רצונו לגרום הנאה לזולת וכלום לא יכול לעצור אותו. כך מגיעים לחירות ממלאך המוות, נעשים דומים לאדריכל הגדול של היקום וזוכים לשלמות ולנצחיות.
אחיי, הבא ננצל את הימים של ההתבודדות כדי להקשיב לקול הפנימי העליון , כדי לעשות ולצמוח , כדי להתחזק ע"י מתן כוח לאחרים.
תודה על ההקשבה.