21.5.20
ערב טוב אחיי,
בימים אלו אחינו המוסלמים מסיימים את תקופת הרמדאן וחוגגים את עיד אל פיטר, המועד שעפ"י המסורת המוסלמית, הסתיימה כתיבת הקוראן. עיד אל פיטר הינו חג של מחילה , שלום ואחווה.
שבוע הבא, העם היהודי חוגג את חג השבועות, חג שמעבר למוטיב הדתי, מבוסס לתפיסתי על היחס שלנו לגר ולזר, לקבוצות המיעוטים , המוחלשים והשקופים שבחברה.
בזמנו היו עולי הרגל עולים לבית המקדש ומביאים ממיטב ביכוריהם לאות תודה והוקרה, הכוהנים היו מקריאים לעם את התורה. כיום נהוג לקרוא את עשרת הדברות בחג שבועות.
חשבתי לעצמי, מה יכול להתאים לציון אירועים אלו ומתאים לנו הבונים החופשיים לתפיסת עולמינו וערכינו?
זה הביא אותי לשיר של יהוה עמיחי שנקרא "עשרת הדיברות והאב".
"אבי היה אלוהים ולא ידע. הוא נתן לי
את עשרת הדברות לא ברעם ולא בזעם, לא באש ולא בענן
אלא ברכּות ובאהבה. והוסיף ליטופים והוסיף מלים טובות,
והוסיף "אנא" והוסיף "בבקשה" וזִמר זכור ושמור
בניגון אחד והתחנן ובכה בשקט בין דִבֵּר לדִבֵּר,
לא תישא שם אלוהיך לשווא, לא תישא, לא לשווא,
אנא, אל תענה ברעך עד שקר. וחבק אותי חזק ולחש באזני,
לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח. ושם את כפות ידיו הפתוחות
על ראשי בברכת יום כפור. כבד, אהב, למען יאריכון ימיך
על פני האדמה. וקול אבי לבן כמו שער ראשו.
אחר-כך הפנה את פניו אלי בפעם האחרונה
כמו ביום שבו מת בזרועותיי ואמר: אני רוצה להוסיף
שנים לעשרת הדברות:
הדִבר האחד-עשר, "לא תשתנה"
והדִבר השנים-עשר, "השתנה תשתנה"
כך אמר אבי ופנה ממני והלך
ונעלם במרחקיו המוזרים."
בשיר , עמיחי מתאר את חווית ההתחנכות שלו על ברכי אביו כחוויה נעימה כאשר ברוב חכמתו של אביו, הוא ידע איך להעביר לו את הערכים והציוויים בדרך ארץ, ברכות ואהבה ולא בכפייה.
אני רוצה להתעכב על שתי הדברות הנוספות שלכאורה סותרות זו את זו, מחד גיסא "לא תשתנה" ומאידך גיסא "השתנה –תשתנה", בקשה שעוברת תוך כדי שינוי לשוני.
הנטייה לאמץ דפוסי התנהגות נוקשים מאפיינת את החיים, ובפרט ביחסינו עם אהובינו.
"אל תשתנה " אומרת הכלה לאהובה החתן מתחת לחופה, "אל תשתני" הוא משיב לה באהבה, אולם ימים עוברים והיא מתחילה להתחנן בפניו, "השתנה, תשתנה".
נראה כי ישנו מימד חשוב בדיבר האחד עשר של עמיחי: אל תשתנה. הנאמנות, הכבוד והרצון להצליח ביחד, האמונה באיחוד ובזוגיות, ההם היסודות הקבועים- הן ביחסי העם והאל, ביחסים החברתיים בתוך העם, וביחסי איש לבת זוגו, וביחסים בכלל.
אולם הם יהפכו לגורם חונק אם לא יתקיים גם הדיבר השנים עשר- השתנה, תשתנה.
יחסים ללא דינמיות הם יחסים מתים. יחסים המאפשרים תנועה ושינוי, בונים זוגיות , בונים משפחה, בונים חברה ועם.
תודה אחיי על ההקשבה.