ערב טוב אחיי,
בחיינו אנו מוקפים בחוקים ומצווים לשמור עליהם. אזרח שבחר לחיות במדינה מסוימת מתאים ומסגל את עצמו לחוקיה של אותה מדינה. אם אותו אדם בוחר להעתיק את מקום מגוריו הרי שיהיה זה מובן מאליו ומתבקש, שילמד להכיר ויתאים את עצמו לחוקיה של המדינה החדשה, שלעיתים הם שונים לחלוטין מאלו שנהוגים במדינתו לשעבר. התחום הראשון שקופץ לראש כדוגמא הם חוקי התנועה, ששונים ומשתנים בין המדינות שונות, אך גם חוקי עשה ואל תעשה שונים באזורים גיאוגרפים שונים בעולם (איסור או היתר להנשא למס' נשים, לגיטימציה של סמים שונים, חוקי לבוש שמעוגנים בחוק במדינות מסוימות וכד').
מאידך, דווקא במסדרנו, שלכאורה הינו "נוקשה" בכל הקשור לריטואל וכללי הטקס ושמטרתו המוצהרת העיקרית היא "לקחת אנשים טובים ולעשותם לטובים יותר", יש באופן יחסי מעט מאד חוקי התנהגות. לכאורה יש כאן פרדוקס, שהרי היינו מצפים שמסדרנו יהיה גדוש בחוקי עשה ואל תעשה, במטרה לעצב את אחי המסדר ולהפכם לאנשים טובים, ישרי דרך והגונים יותר. בעיניי העדרם של חוקים כאלה במסדרנו הוא סוד קסמו וכוחו. המסדר, כמסדר לא קובע לאח האינדיבידואלי כיצד עליו לחיות את חייו. הוא לא מרבה לקבוע חוקים ועונשים לאלה המפרים אותם. הוא משאיר זאת בידי האח לקבוע בעצמו, בהתאם לסביבה בה הוא חי ולנסיבות חייו המשתנות, מהם הדברים/מעשים בהם הוא נדרש להשתפר. כל אח קובע את הרף לעצמו ובעצמו, עם סדר עדיפויות שנכון לו באותו פרק זמן בחייו. האח לא נדרש לשום דין וחשבון כלפי אף אחד למעט כלפי עצמו וכלפי האדריכל העליון של היקום. לצד הגמישות והפתיחות גישה זו גם מציבה קושי לא מבוטל. שנואים ככל שלא יהיו חוקים מסוימים (כדוגמת החובה לשלם מס הכנסה ומס רכישה ומס ערך מוסף) קל לחיות לפיהם. הדרך ברורה ומנותבת על ידי החברה/השלטון/הריבון. כל שנותר לאזרח הוא להקפיד לקיים את אותם חוקים ולא ייענש. החופש לבחור הוא קשה ומחייב הרבה יותר. אני ורק אני יודע אם השתפרתי בסטנדרטים המוסריים לפיהם אני חי ושאותם אני מיישם מידי יום. אני מציב לעצמי את הרף לפי שיקול דעתי וראות עיניי ורק אני אדע אם עמדתי באותו רף אם לאו. אם נשווה זאת באליגורה להפרדת הרשויות המקובלת ומחויבת במשטרים דמוקרטיים, הרי שמסדרנו ממנה כל אח להיות גם הרשות המחוקקת, בכך שהוא נותן לנו את חופש הבחירה וההחלטה לקבוע לעצמנו את כללי ההתנהגות והמוסר, גם הרשות המבצעת, שכן ברור שהאח נדרש לקיים, לבצע ולנהוג לפי הסטנדרטים המוסריים הגבוהים ביותר, וגם הרשות השופטת, כי האח חייב כאמור לתת דין וחשבון לעצמו ורק לעצמו.
המסדר נותן לנו את הכלים כדי שנוכל לעמוד ולבצע משימה קשה זו. אין אלה כלים מעשיים, שהרי אנו אין בונים חופשיים מעשיים אלא ספקולטיביים בלבד. הכלים הם עצם הפניית תשומת הלב, המחשבה והזמן לעיסוק בתכנים מוסריים ולא פחות חשוב מכך, הוא מעניק לנו את התמיכה והעזרה של אחינו למסדר, השותפים לדרך ושבהם תמיד נמצא אוזן קשבת וכתף לעזרה בעת הצורך. עצתי לכם אחיי, להיעזר באחיכם בלשכה ובמסדר ככל שתזדקקו. תעזרו בהם לא רק לצרכים מעשיים אלא חשוב ומשמעותי יותר, תיעזרו בהם כדי ללבן נושאים, "לחשוב בקול רם" ולצורך עזרה בהכוונת הדרך. לשם כך הם אחיכם!