אחי, הערב ברצוני להקדיש מספר מילים על הבחירות שאנו עושים בחיינו.
כבני אדם ניתן לנו החופש לבחור. הבחירה במעשים שאנו עושים היא קלה להבנה ולהמחשה ולכן גם קלה להערכה ולשיפוט. קל מאד להחליט ולבחור לציית לחוק, לנהוג באדיבות ובדרך ארץ כלפי הזולת וכדומה, אך זהו רק רובד אחד של החופש לבחור ואם יורשה לי לומר זהו הרובד הקל יותר, שכן במעשינו אנו שקופים לזולת ולכן גם נתונים לביקורת, שיתכן והיא חלק מהכח המניע שגורם לנו לבחור בדרך מסויימת ולא באחרת. כשאתה נוהג בדרך הביתה, עייף, ממהר "ומת" כבר להגיע, אין זה מובן מאליו שתנהג באדיבות, תעצור ותיתן זכות קדימה להולכי רגל או לרכב אחר. עובדה, רבים הנהגים סביבנו שלא כך נוהגים. אבל תסכימו איתי אחי, שבכל זאת זה יחסית קל לבחור לבצע את אותן פעולות "טובות" ואדיבות.
אני רוצה לדבר על רובד עמוק וקשה הרבה יותר והוא החופש לבחור את דרך החשיבה שלנו. את הדרך בה אנו בוחרים לראות את האנשים והעולם שסביבנו. זו בחירה שרק אנחנו מודעים לה. איש מלבדינו לא יוכל לדעת באיזו דרך בחרנו ולכן לא יוכל לשפוט אותנו על בחירתנו, אך יחד עם זאת יש לבחירה זו השפעה מכרעת על חיינו ואישיותינו, לפחות כמו זו של מעשינו. אתן כמה דוגמאות כדי להמחיש את הנושא:
שוב, אחזור לסיטואציה בה אנו נוסעים עייפים חזרה הביתה בתום יום עבודה, ואנו רואים רכב אחר "מזגזג" "וחותך" נתיבים. ברור שברגע הראשון זה מעצבן והנטייה הטבעית של כל אחד מאיתנו תהיה לחשוב שברכב נוהג אדם גס רוח, לא מתחשב ואנוכי, שחושב שזמנו יקר משלנו. אבל זו בדיוק הנקודה של חופש הבחירה של המחשבה. באותה מידה אנחנו יכולים לחשוב, שזהו אדם במצוקה, שקיבל עכשיו בשורה נוראה על אסון שקרה במשפחתו, או שעל ידו יושב בנו שנפצע והוא ממהר לבי"ח, או שזהו רופא שנקרא בדחיפות לבי"ח כדי להציל פצוע וממתינים לו בחדר ניתוח. נכון, הסבירות שזהו המצב נמוכה, וסביר יותר להניח שאכן פשוט מדובר באדם גס רוח ואנוכי, אבל האם זה באמת חשוב?! האם לא יותר חשוב לבחון את הדרך בה אנו בחרנו לחשוב. אם אנחנו נבחר לחשוב באופן חיובי ובלתי שיפוטי, אזי באמת נהפוך לאנשים טובים יותר, כפי שאנו מצהירים שזו כוונתנו המסונית. הבחירה לחשוב באופן חיובי, קשה מאד אבל לדעתי היא לא פחות חשובה מהבחירה לבצע את המעשים הטובים והחיוביים. אישית, אני חוטא במחשבות לא חיוביות חדשות לבקרים, אבל בדיוק בשביל זה כולנו בחרנו להיות כאן, בבניה החופשית. כדי לשפר לא רק את מעשינו אלא בראש ובראשונה את דרך חשיבתינו. את אותן המחשבות שאיש לא יידע שאני שאנחנו חושבים, אבל הן אלו שבאמת ישפיעו וישנו את חיינו מן הקצה ויהפכו כל אחד מאיתנו מאדם טוב, לאדם טוב יותר. בלי שום נקודות זכות מצד העולם הסובב אותנו ומראית עין. רק אני מבפנים אהיה השופט של עצמי, האם בחרתי בחשיבה חיובית, אופטימית, בלתי שיפוטית המנסה למצוא את הטוב בכל דבר, או שאמשיך בדרך הקודמת של חשיבה "שלילית" ושיפוטית.
בלתי אפשרי להעלות על הדעת כמה קשה לעשות זאת – לחיות במודעות, בבגרות, יום אחרי יום. זה רק אומר שהחינוך העצמי שלנו הוא באמת "משרה לכל החיים".
אני מאחל לכולנו הרבה יותר מהצלחה במשרה זו של חיינו.