19.05.22
אחיי כולכם
האם הבניה החופשית יכולה לשנות את חייך? האם העובדה שחילוני מתקדש, עובר שני תהליכים לכאורה רוחניים, האחד מעבר מחושך לאור והשני לידה מחדש – האם זה באמת משנה את אורח חייו, התנהלותו כלפי עצמו וכלפי הסביבה? התשובה לטעמי היא חד משמעית לא!
עצם האקט של הקידושין, של חניכה, הקבלה בתוך הלשכה, ההליכה בין המפקחים, עצם העלייה לרגל כביכול בחתירה אל המזרח, האור הנגלה, ההכרות עם הכלים והסמלים בלשכה – כל אלו הם רק הכנה לבניית הבניין הפנימי של האח. אלו רק כלים פיזיים להמחשה – אבל ישנם שלבים עמוקים הרבה יותר של הכנה שעל האח לחוות לפני שאלו ייעשו יעילים. המתקדש חייב להכין את עצמו בקרב ליבו – ככתוב בטקס הקידושין. זו אמירה לא סתמית, היא עמוקה והיא לטעמי חזות הכל! היכולת להביט פנימה, העבודה על עצמו, פתיחת הלב שלו – הם לטעמי הרבה יותר חשובים מאשר הלימוד האקדמי.
החופש אותו מבקש המתקדש לרכוש מתייחס לשלבים ולאספקטים שונים – הוא חייב להיות, או לפחות לנסות להיות – חופשי מהתחייבויות העלולות להפריע על התקדמותו, הוא צריך להיות חופשי מדחפים אנוכיים ותשוקות, הוא חייב להיות חופשי בבחירות שלו ולא להיות מושפע מגורמים חיצוניים.
הקבלה ללשכה של בונים חופשיים אינה מצריכה ידע מוקדם או יכולות מסוימות – אלא זה מצריך תכונות מסוימות הנמצאות באדם עצמו. – עוני, ענווה, חופש .
עוני במובן אחר כמובן – במובן שהשואף מוכן, ויעשה הכל- על מנת שהעושר החומרי שלו לא יעמוד בדרכו להתקדמות לקראת האור המסוני.
חופש בחירה זה ברור.
ענווה לא במובן שהמועמד מושפל בכל תהליך החניכה – , אלא שהוא מכיר בצורך בענווה פעילה כדי להתקדם מוסרית הרחק מהחושך של חוסר הידיעה לעבר אור הידיעה. הוא חייב להכיר בכך שלגאווה אין מקום בחייו,
לפני שהאח לומד על הסביבה שלו, על העולם – עליו ללמוד על עצמו – זו המהות המרכזית!
ואז קצרה הדרך לחיות בהרמוניה עם עצמו, עם אחיו ועם כל הסובבים אותו. המסע הוא למרכז העיגול, כפי שמופיע במזבח בלשכה. הנקודה בעיגול, המרכז הפנימי והרוחני, אליו צריך לשאוף כל אח.
זהו מסע פנימי ואישי אל עבר שלשות המאורות הגדולים. שם, כאשר יעמוד בטקס הקידושין מול נשיא הלשכה, שם יתחיל לחפש ולהאיר את עצמו, יתחיל את מסע חייו החדשים, כאשר המפקחים בלשכה נמצאים שם על מנת לפקח על כניסתו, לבדוק האם אדם ראוי, האם מטרותיו נעלות וטהורות – האם בא בנפש חפצה. האם יכול הוא להיות אח טוב ונאמן למסדר ולאחיו, אך לא פחות, האם אחי הלשכה יכלים לסמוך עליו.
אבל זו רק ההתחלה – אם לא ימשיך בחיפוש מתמיד אחרי העקרונות המוסריים, שהם קודם כל צריכים להיות טבועים בתוך עצמו, אם לא ימשיך וישקוד על הרחבת הפעילות שלו בין אחיו, יקבל כל תפקיד שיוטל עליו – ללא ספק יהיה הפסד כפול. אנחנו נפסיד אותו כאח אחד, אבל הוא יאבד עשרות אחים נאמנים שיעמדו לימינו בכל צרה ומצוקה.
אחיי, אין קסמים – הבניה החופשית דורשת ומחייבת כל אח להיות נאמן לעצמו, לקחת חלק פעיל בלשכה וכמובן להיות נאמן לאחיו.
כפי שאנחנו תמיד אומרים – כל אח, ראוי שיראה עצמו כנשיא לשכה לעתיד.