19.01.23
ערב טוב אחיי,
אני מגיע לעבודה האחרונה שלי כנשיא הלשכה ברגשות מעורבים. מצד אחד מסתיים פרק חשוב בחיי כבונה חופשי, אך מצד שני נכון אני לאתגרים הבאים, אבל בדרך גם פרק קצר למנוחה מסוימת כנשיא שקדם. קיבלתי את ניהול הלשכה לאחר תקופה ארוכה במיוחד של הנשיא שקדם, אחי הנכבד יהודה קנדלי, שבמרביתה נערכה תחת מגבלות הקורונה, בקשיים לא מעטים ויחד עם זאת תוך הצלחה רבה לשמור ולשמר את הלשכה ואת האחים. דבר שהביא לכך שהקדנציה התקצרה, על מנת שנוכל לבצע את החילופין כמקובל בלשכת הכוכב בחודש פברואר.
חלק נכבד מהקדנציה הקודמת הייתה בזום וזה גרם לכך שלהרבה מאוד אחים התעכבו מעברי הדרגות. אם נזכור שלכל דרגה דרושות שתי עבודות (עבודת בניין, מבחן והטקס עצמו), לא נשארו הרבה חלונות לעבודות רגילות. למעלה ממחצית מהעבודות בקדנציה הוקדשו למעבר הדרגות לאחים, אבל גם זה חשוב. במיוחד לאור העובדה שהוקראו עבודות בניין נהדרות וברמה גבוהה מאוד. וזה המקום להודות לאחי היקר והנשיא הבא של לשכת הכוכב, שלמה אבן זהר, שבשקט האופייני שלו תכנן וכתב את תוכנית העבודה באופן מקצועי ביותר, תוכנית שהשתנתה לא מעט פעמים On the fly.
בנייר המסכם הזה אני לא רוצה לדבר על הישגים או מטרות שהושגו. כיוון שההישגים בוודאי אינם שלי אלא של כל נושאי המשרה יחד. אני מעדיף להתרכז דווקא בדברים שלא הצלחתי או אולי יכולתי לעשות יותר או להשתדל יותר ואולי יתמזל מזלי ואוכל להשלים את חלקם גם בין השורות.
לא הצלחתי להכין לנשיא הבא כמות מספקת של אחים תלמידים. לא סוד שבשטח הזה חווינו קשיים לא מעטים. העדפתי את האיכות על הכמות, אבל בכל זאת, לשכה בריאה זו לשכה בה יש גם כמות מספקת של תלמידים.
חווינו לא מעט קשיים עם חלק מהתפקידים של נושאי המשרה, כאשר בחלקם היו תחלופות רבות. דבר שלעיתים כמעט ושיבש את מהלך העבודה, אבל לא בלשכה חזקה כמו הכוכב. זה המקום להודות לאחי רונן המנצח על הטקסים שעשה זאת ביד רמה.
אני גם תוהה האם ידי הייתה קלה על ההדק כאשר ביקשתי תשובות ברורות מאחים שהופיעו לעיתים רחוקות באשר לרצונם להמשיך להשתייך ללשכה ויש אף כאלה שיזמתי את הליך הרדמתם. זאת לאחר אין ספור שיחות על מנת להיות בטוח שאיני טועה. להבנתי לא היה טעם בלשמר אחים שהדבר היחיד שמחבר בינינו היא העובדה שהם מופיעים ברשימת האחים והתפוצה.
רבות העירו לי על כך, עם משפטים כמו "אנחנו משפחה וכו'" ואני שואל את עצמי האם במשפחה ביולוגית נהוג כך להתעלם? לא נראה לי.
אולי התפיסה שלי של הבניה החופשית היא ישנה. אולי אני לא הייתי צריך לתת לכך תשומת לב יתרה, שהרי מרבית הטיעונים היו שהאחים מאוד עסוקים. אבל בהיותי לא פחות עסוק מהם, אולי אפילו יותר, קשה היה לי לקבל טיעון זה. ואם אכן כך אז זה בסדר גמור. הבניה החופשית אינה באה לפני הפרנסה והמשפחה ומי שאינו מסוגל לשלב ביניהן, הבחירה בידיו.
כשהושבתי על כיסא שלמה המלך, אמרתי בדברי הנשיא שאין לי איזה תוכנית סדורה או "אני מאמין". אמרתי אז שלא אצא בהכרזות גדולות לגבי החזון שלי. שאפתי לשני דברים: אם במהלך הקדנציה ועד סיומה ירגיש כל אח שהוא שיפר את עצמו, הפך לרגיש יותר לאחיו, לסביבה, למשפחתו, בעבודה – אוכל לאמר שבאתי על שכרי.
והדבר השני: השלב האחרון והגבוה בסולם יעקב הוא הצדקה – הכוונה לצדקה בין האחים. אבל יש אולי פן נוסף. אמרתי אז כי הבניה החופשית גם רלוונטית כלפי חוץ ואם נצליח לקדם פעילויות ברמה החברתית הן בינינו והן עם החברה– אוכל לאמר גם כאן כי באתי על שכרי.
לגבי הפעילות כלפי חוץ אני שמח שיכולנו להקדיש לנושא הצדקה ועל כך תודתי לוועדת הצדקה בניהולו של אחי יהודה קנדלי וכמובן לשאר חברי הוועדה ניר, פיליפ ורונן. את הפרטים המלאים יקרא עוד מעט המזכיר בסיכום שלו.
תבואו על הברכה.
מיעוט האחים התלמידים הביא לכך שהיה גם מיעוט בשולחנות אחוות השחר. כמי מי שניהל שולחנות כאלו הרבה שנים זו נקודה כואבת במיוחד עבורי. כי מה הטעם לערוך שולחנות כאלו כאשר רוב האחים הינן רבי בונים? מעולם לא שאפתי לתפקיד כזה או אחר בבניה החופשית. אני רואה את עצמי ומוכן להקדיש את מרבית זמני לנושאי ההדרכה והלימוד של האחים. תארים כאלו או אחרים פחות מעניינים אותי. כאן המקום להודות לאחי אריאל רז שזה זמן רב מארגן שולחנות אלו.
אחת המטרות הנוספות שלי הייתה לארגן סדרה של הרצאות והדרכות מוקלטות שיהיו זמינות באתר הלשכה ולצערי לא הצלחתי בזה כל כך והקלטנו מעט מידי הרצאות כאלו. אם זה יהיה באג'נדה של הנשיא הבא, אשמח להירתם למשימה ולהשלים אותה.
גם מבחינת אירועי הלשכה אני מרגיש שיכולתי לעשות יותר, כולל יותר אירועים חברתיים עם בנות הזוג וכו'. האמת שתקופת הקורונה שקדמה הביאה קשיים לא מעטים, וביניהם גם קשיים כלכליים מסוימים ולא רציתי להכביד עוד על האחים, שהרי כל אירוע כזה כרוך בהוצאה לא קטנה, מקווה שלא טעיתי.
אני מבקש מכאן להתנצל בפני כל אח באם חלה, או חווה בעיה כלשהי או אפילו אירוע חגיגי ולא הצלחתי להתקשר אליו בזמן, או לבקר אותו או לשאול באם זקוק למשהו.
משולחנות אחוות האחים בבת ים הייתי דווקא מרוצה, הן היו מלאות בתוכן ממוקד ובדיונים פוריים. תודה לאחי שמוליק ליאור שארגן ועזר לי לנהל את השולחנות האלו. מיומי הראשון בבניה החופשית שמעתי את אחי דרור מדבר על השולחן הזה כאקס פקטור שלו בלשכה. צודק במאה אחוז. שולחן שתורם לא פחות ולעיתים אף יותר מאשר עבודה רגילה. וגם כאן צר לי מאוד שלא הגיעו הרבה אחים, למרות שהשתתפות ממוצעת של 25 אחים ויותר זה נפלא, עדיין אנחנו לשכה של מעל 60 אחים.
אחת מהפינות האהובות עליי היא "גווני הכוכב" – למי שלא יודע פינה שהתחיל אחי יהודה, וגוונים לא רק מהצבע אלא זה גם השם של החברה שיהודה הוא המנכ"ל שלה. אז זה הסתדר בול. אהבת אחים, אחוות אחים ועזרה יכולים להתקיים כשהאחים מכירים טוב יותר אחד את השני, קשובים יותר לצרכים של כל אחד, ומצד שני גם מודעים לאיך אפשר להיעזר באחים. ההיענות לא הייתה רבה וחבל. החשיפה בינינו יכולה להיות הטריגר להתחלה של סיתות האבן שלנו.
וזה מביא אותי לנושא המרכזי עליו אני רוצה לדבר. ואני לא אפסיק לחפור בזה. נכון שבניה חופשית היא לא רק מסדר אלא גם מועדון חברתי, נכון שמצאנו כאן גם אחים וגם חברים בנפש שלא היינו פוגשים במקום אחר, נכון שהמסדר מלמד אותנו שיפור עצמי והכרת האני הפנימי שלי בצורה טובה יותר.
אז למה אנחנו לא מצליחים לחבר את כל האחים של הלשכה? אותו גרעין בין 34-40 אחים שמופיע לסירוגין ומגיע לעבודות באופן כמעט קבוע או לפחות למרבית העבודות.
ואולי בעצם לא צריך לעשות כלום? אולי בעצם צריך לתת לדבר הזה לזרום באופן טבעי, כמו למים.
אבל עדיין, כלשכה, דעתי היא שאנחנו צריכים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים על מנת ללמד את האחים, לחבר אותם, לדאוג להם. כל השאר תלוי באחים עצמם. אם נהיה משוכנעים כי עשינו הכל על מנת לשמר את הלשכה האהובה שלנו – דיינו.
הרי הבניה החופשית החזיקה זה מכבר בתכונות שאי אפשר לעמוד בפניהן עבור סופרי מתח ותיאורטיקנים של קונספירציה – סודיות, פוליטיקה, כוח וסלבריטאות. שהרי בין האחים אבות מייסדים, נשיאים, מוזיקאים, אמנים ואנשי עסקים. אבל היום, כשהחברות צונחת באחד מארגוני האחווה הבינלאומיים הוותיקים ביותר שהיו אי פעם, חילונים שואלים אולי את השאלה מה הטעם?
האתגרים העומדים בפני המסדר הם כבר עשרות שנים בהתהוות. חלק מהבעיה טמונה בעובדה שחלק מהאנשים פשוט לא מצטרפים למועדונים או לאחוות באותה תדירות כמו פעם. גם המסדר נאבק לעמוד בקצב פניו המשתנים של העולם.
אני לא יודע איך אנחנו יכולים להתמודד עם אובדן האחים. אם הייתה תשובה לכך, אני מניח שהיינו פותרים את הבעיה לפני שנים.
זו לא תהיה הפעם הראשונה והאחרונה שהמסדר עומד בפני אתגרים כה רבים. ההיסטוריה מלמדת שהמסדר ראה צניחה גדולה בחברות בתחילת המאה ה-19, בעקבות היעלמותו המסתורית של ויליאם מורגן, שלכאורה הפר את נדר הסודיות שלו כבונה חופשי כשביקש לכתוב ספר ולחשוף את סודות המסדר. השערורייה עוררה תנועה פוליטית לאומית שמטרתה הייתה לחסל את המסדר. אותה תנועה העמידה אפילו מועמד לנשיאות ארה"ב. למזלנו המסדר שרד.
פרופסורית להיסטוריה כתבה לפני כמה שנים כך: "בהחלט במאה ה-18 ובאמצע המאה ה-19, יכולת להיות רב עוצמה ומשפיע מבלי להיות בונה חופשי, אבל סביר יותר שהיית כן בונה חופשי".
רבים במסדר רואים את הירידה בחברות כסימפטומטית לירידה הכוללת בכל העמותות הוולונטריות, ולא כבעיה ספציפית של המסדר שלנו.
וישנם כאלו שמצביעים על העובדה שהרעיון שהסודיות של האחווה שפעם יכלה לסקרן גברים היא פחות מפתה. אולי בעצם הבעיה היא שהסודיות איבדה משהו מהקסם שלה. ובעידן שבו זה יכול לקחת שתי דקות או פחות בגוגל כדי לגלות מה באמת הסודות של המסדר, לא בטוח שאנחנו יכולים באמת להחזיק כל כך הרבה מיסטיקה בין האחים. זה אולי היה נכון לפני שנים רבות
ויש כאלה הטוענים שהמסדר יוכל לקזז את הירידה בכמות האחים בקלות רבה יותר אם המסדר ייתפס כמכיל יותר כלפי נשים ולהתמודד עם הנושאים האלה כגון סודיות, גזע, מגדר, מיניות. אבל מצד שני ברור שזה יוביל לקרעים מידיים במסדר מכיוון שלא מעט אחים נמצאים במסדר בדיוק בגלל אותן מגבלות.
אנחנו מכירים את אחד מהמוטואים המרכזיים שלנו שאדם, ללא קשר לדתו, ללא קשר לעמדתו החברתית או הפוליטית, וללא קשר לגזעו זכאי להיות חבר במסדר.
אבל זה לא תמיד היה המקרה. היית צריך להיות אדם חופשי כדי להצטרף – כלומר אנשים שהיו משועבדים לא יכלו. וכולכם בוודאי מכירים את הדוגמא של פרינס הול בארה"ב, שדרך אגב נדחה למרות שכן היה אדם חופשי.
חלק מהאחים יגידו שאחד הדברים שכל כך מושכים בבנייה החופשית הוא היות החברים מרקעים שונים, וזה נחמד ללכת לאנשהוא. ולהתרועע על בסיס אחר מלבד העיסוק שלך.
דעתי היא שהסיבה לקיים את האחווה חורגת משמירה על מסורות היסטוריות או השתייכות למשהו שפעם נשא השפעה עצומה. מאותה אגודה סודית מלאה בנשיאים וגברים חזקים המושכים בחוטי החברה מהצללים. אני חושב שאחת הסיבות העיקריות היא גם על מנת ליצור חברויות מחוץ לעבודה, ולהתרגש עם קהילה שאינה מפצלת. בתקופה שבה הקיטוב והפילוג הולכים ומתעצמים, מרענן לבלות זמן עם אחים שאינם מתווכחים כל העת ומנסים ככל יכולתם לדבר על מוסר, עזרה, אהבת אחים ואמת.
במציאות של היום יש אנשים שממעטים להתרועע אחד עם השני, כאשר הרשתות החברתיות חוגגות וממלאות את כל זמנם. ודעתי היא שכן, כיום אנחנו זקוקים למסדר כזה יותר מאי פעם.
אבל האתגר הגדול הוא איך לצקת לזה תוכן ולדברר את זה החוצה על מנת לצרף אחים רבים ככל האפשר, מבלי לוותר על האיכות. כי אם יש דבר אחד בטוח זה שכל אח שמצטרף הוא אדם שיהיה בפוטנציה אדם טוב יותר לחברה.
כי זה באמת אחד המקומות הבודדים שאליו אתה יכול ללכת שבו אנשים לא נמצאים אחד בגרונו של זה, זה המקום שעוצר בכוונה את סוג הוויכוחים שעשויים למרר את חייך.
כל בונה חופשי שמצטרף זה אדם נוסף טוב יותר בפוטנציה ואחד פחות בעייתי, גם בפוטנציה. בעולם של היום, רווי האלימות, השחיתות, בצע הכסף והגזענות – האנושות זקוקה כמו אוויר לנשימה לכמה שיותר בונים חופשיים, המסדר היחיד המחזיק מעמד כל כך הרבה שנים, ויש לזה כנראה סיבה.
אני זוכר בהיותי תלמיד, בשולחן אחוות השחר (שאז לא נקרא כך) שנערך אצל אחי המכובד עוד מעט דרור, טל שחר עליו השלום שניהל אז את השולחנות האלו שאל כל אחד מאתנו מהי בשבילו הבניה החופשית. עניתי אז בתמימות שחלק מהמטרות אותן אני רואה בבניה החופשית זה את דוקטור דרור במשרה בכירה במשרד הבריאות, את אחי איתן שמורק כמשפיע בתחום המשפט ועריכת הדין של עובדים שכירים, את אחי יהודה בתפקיד מוביל במשרד התעשייה וכן הלאה. כך ראה התלמיד בין שנה וקצת שהייתי את הבניה החופשית. לא על מנת לסדר ג'ובים לאחים אלא על מנת לעשות הכל כדי שאנשים בעלי מוסר, ישרים ונבונים יחזיקו בתפקידי המפתח בחברה, כי רק כך נוכל להבטיח לעצמנו חברה טובה יותר. ואתם יודעים מה? אחרי 15 שנה, במקרה – אני חושב ככה גם היום!
בתחילת הקדנציה אמרתי שלהערכתי להיות הנשיא בלשכת הכוכב קשה יותר מאשר לנהל 120 אנשים כפי שאני עושה בחוץ. ולא שיערתי כמה זה נכון. בחוץ אני פשוט מנהל, נותן הנחיות ומבקש שיבצעו אותן. ההיררכיה ברורה. מה שכן, הבניה החופשית לימדה אותי לעשות את זה בצורה הוגנת ומכבדת. אבל כאן הנשיא הוא אולי ראשון אבל ראשון בין שווים. אתה לא נותן הוראות, האחים מבצעים את המוטל עליהם תוך שיתוף פעולה מתוך אחוות האחים השוררת בינינו. אני לא כל כך מסכים עם האמירה שכל נשיא משיט את הספינה לכיוון כזה או אחר, בהתאם לתפיסת העולם שלו או לחזון שלו. ספינת הכוכב שטה ישר, עם מנוע חזק, אולי מידי פעם כשמתקרבת לשרטון, הנשיא מזיז טיפה את ההגה.
אז גם כאן אחיי, אם היו פעמים בהם תחושת הניהול שלי גברה על אחוות האחים והכבוד, זה בוודאי לא נעשה בכוונה תחילה ואני מתנצל.
וכמה שורות אחרונות בהמשך לשולחן הלבן מהעבודה הקודמת. כשאחי ניר תהה ושאל על האחווה, איך מרגישים אותה? איך היא בכלל נבנית אצלנו. זהו מונח המסמל קשר נפשי עמוק בין שני בני אדם או בין קבוצה מצומצמת של אנשים, שאינו תלוי באינטרסים של אחד מהצדדים. האחווה יכולה להיווצר מתוך ידידות ארוכת שנים, או במצב המחייב כוחות משותפים וערבות הדדית.
מבחנה הגדול של האחווה, הוא במקרים בהם צריך לוותר צד אחד על האינטרסים שלו על מנת להטיב עם חבר, או עם אחיו..
דוגמה מובהקת נוספת היא בשדה הקרב, אז היא נקראת בשם "אחוות לוחמים". במצב זה נדרשת נאמנות, אמון וערבות הדדית למען מטרת הכלל. בשם ערך הרעות נדרש הפרט לוותר על טובתו האישית, לעיתים תוך סיכון עצמי. ברור לכולם שככל שהסיכון עולה כך גם האחווה עתידה לעלות. אבל איך היא נבנית? האם ביום אחד? או תוך התמדה, תוך לימוד של המפקדים, תוך תוכנית סדורה של הצבא שמלמד את החיילים ואף לעיתים מורה להם איך להתנהג ולהתנהל במצבי קיצון. זה לא נולד ביום אחד.
האחווה בבניה החופשית מתעלה מעל סכנה או צורך, ודורשת שנפעיל את אותן תכונות חסרות אנוכיות כלפי אחינו בחיי היומיום ובמצבים יומיומיים. אני צריך להיות כלפי אחי עמוד תווך כזה שעמוד הכוח שלי צריך לשקף את שלו בכל מצב בחיים, בין אם המצב הזה הוא שלילי או חיובי.
אבל זו גם תכונה נרכשת ונלמד. תוך התמדה, לימוד והשתתפות בעבודות. אח לא צריך להרגיש אחווה כלפי כלל הבונים החופשיים. מספיק שהוא ירגיש זאת כלפי אח אחד וכן הלאה, דבר שיגרום לשרשרת להיות חזקה ובלתי ניתנת לשבירה.
אחיי היקרים, זה הנאום הארוך ביותר שנתתי בחיי ואני מקווה שלא נרדמתם בדרך. אני מבקש להודות מקרב לב לכל האחים שעזרו לי בקדנציה הזו, בייעוץ, בהכוונה, בתיקון הטעויות ומאחל הצלחה רבה לאחי שלמה אבן זהר, הנשיא הבא של לשכת הכוכב. ואני מברך את כולכם בברכת אחים נאמנה.