על הדרך
בכפר קטן עמד מנ זר ע ת יק , אשר היוו ה מרכז לעל ייה לרג ל
ל תיי רים רבים מ ה עולם כולו .
אחד מזקני הכפר התגורר במנזר והשגיח עליו.
יום אחד, בשע ת ב וקר מ וקדמ ת , הג י עה קבוצה של תיי ר ים למנ זר.
אחד מח ברי הקב ו צה ה סתו בב בחצר המנזר , הג יע לדל ת ודפק
עליה. פ תח לו הז ק ן א ת הדל ת ו הז מין אותו לכו ס ת ה.
בעוד הז קן מ כין ל תייר ת ה, ה ת בונן ה תייר ס ביב ו ו ראה ב י ת צנוע
ביותר:
חדר אחד ובו מ יט ת ברזל , ש ולחן עץ ו עליו מפה , שני כי סא ו ת ,
עש שי ת, ש טיח צ מ ר פש וט ו שידה שעל יה מונח ים מספר ספר ים .
כשחז ר הזקן עם ה תה בידו, א מר לו ה תיי ר:
"ביתך צנוע ביותר אדוני. אינני רואה כאן טלוויזיה, אין לך כמעט
רהי טים, אין מ קרר , אין מזגן, אי ן טל פו ן, איך א תה חי כך ?" .
" היכן הדבר ים ש ל ך?" שאל אותו ה זק ן.
"אני תייר, אני רק עובר כאן על הדרך". ענה התייר.
כולנו רק עוברים פה על הדרך
ענה לו ה זק ן:" " .
שבת שלום אחיי.
של מה פ רין .
126//67/71