מ שמר ת.
פעם בה הלילה להתלונן אצל הבונה העליון,
כרע ברך בפניו, ובדמעות יגון אמר לו,
ריבונו של עולם, אני לא יכול יותר להמשיך כך,
נמס לי, הגיעו מים עד נפש.
זה היום, הכול בגלל היום.
הוא מציק לי כל כך, לאן שאני הולך, הוא בא אחרי.
הוא רודף אותי ומסב לי אמון סבל,
כל הזמן רוצה לגרש אותי זה ממש לא הוגן,
ריבונו של העולם, אני מבקש ממך שתחוס עלי,
ותעשה עמי צדק, תוריד את היום מעל הגב שלי !
חושב הבונה העליון איך לפתור את הבעיה, ואחרי הרהור עמוק אמר ללילה,
אתה יודע מה לילה, אולי יש מין הצדק בדבריך,
אבל אני חייב לשמוע גם את הצד השני,
למה שלא נקיים משפט. כול אחד יבוא ויטען את טענותיו,
לאחר מכן אתן פסק דין של צדק.
בואו אלי בבקשה שניכם היום והלילה ביחד ונקיים משפט.
עד עצם היום הזה לא הצליחו להיפגש כדי לבוא יחד
בפני הבונה העליון באותה שעה, ועדיין הם ממשיכים לרדוף זה את זה,
יום אחרי לילה ולילה אחרי יום.
הם לא חדלים מלנסות לדחוק זה את רגליו של זה ,
והבונה העליון ?
הוא נותן להם להמשיך במרדף, כי לא רק ליום וללילה מציקה הבעיה הזאת,
גם לחושך ולאור, לטוב ולרע, לבערות ולנאורות, לצדיק ולרשע, ועוד ועוד.
איפה שיש אחד מהם, השני תמיד בה לגרש אותו וחוזר חלילה,
ומזל שזה כך,
אומרים החכמים, כי המרדף הבלתי פוסק הזה של כוחות מנוגדים,
הוא זה שמניעה את גלגלי השנים של העולם שלנו קדימה.
מישהו חשב פעם איזה סוג של יחסים יכולים להתקיים בין היום והלילה ?
האם כשאחד מתעייף ומסיים את משמרתו, הוא מודה לחברו שבא להחליף אותו ?
ותחשבו על זה אחיי!!
שבת שלום.
שלמה פרין.
//1//11/11