היכן הלב נמצא.
כולם מכירים את זה.
לאן נעלמו המפתחות? אני בטוח ששמתי אותם בתיק…
למרות שהקפדתי לשים במקום- בדיוק כשצריך את המפתחות הם אינם.
ומה אז ? מתחילים לחפש בכל הבית. אולי שמתי אותם במקרר כשהכנסתי את
הגבינה ? או שאולי זה מתחת למיטה ?
אני הופך קצת את הבית ואז מבין שככה אין סיכוי שאמצא.
אז אין ברירה אני מקפל כמה בגדים, עושה קצת סדר ומגלה אוצרות,
תכשיטים שנפלו מאחורי השידה וחשבתי שנעלמו לעד, זורק כמה קשקושים
שסתם תופסים לי מקום במרחב, מוצא מכתב שכתבתי לעצמי, ומנקה קצת אבק
(כי אם אני כבר מסדר אז עד הסוף) אבל המפתחות עדיין אינם…
הטלפון מצלצל. כן , ברור שבדקתי בתיק! (נו נבדוק שוב נגד ה"אולי"). אז אני
בודק שוב בתיק – והנה הם שם! מביטים בי בתמימות כאילו הם לא עשו כלום…
(אני לא נופל בפח. אני יודע שהם עשו זאת בכוונה!).
ואז כשאני מרים מבט אל הבית- אני מגלה שהוא מסודר ונקי כמו אנחת רווחה.
בקיצור, מה שאני מנסה להגיד זה שלפעמים המפתח ללב נמצא בדיוק איפה
ששמנו אותו, אבל בשביל שנוכל להשתמש בו צריך לעשות קצת סדר.
לנקות כמה דעות קדומות, להסיר את האבק מכמה זיכרונות, לזרוק רגשות כעס
שלא צריך לפח.
ואחר כך להסתכל שוב במקום ששמנו אותם בפעם האחרונה…
שבת שלום אחיי.
שלמה פרין.
12/0//2021