להאמין אמשיך אני
תאבד. כולם תקוות אם אף להאמין, אמשיך
שנאה. מחלחלים אחרים אם אף לאהוב, אמשיך
הורסים. אחרים אם אף לבנות, אמשיך
מלחמה. באמצע אף שלום, לדבר אמשיך
החשיכה. באמצע אף להאיר, אמשיך
היבול. את רומסים האחרים אם אף לזרוע, אמשיך
דוממים. האחרים אם גם , ק להזעי אמשיך
חיוכים. ר אציי דומעים פנים על
הכאב. כשייראה רווחה, אביא
העצבות. שורר בו במקום לשמחה נימוק אציע
שפסק. האחד את הלאה לצעדה אקרא
כוחם. שתש לאלה זרועותיי את ואושיט
תקווה מלא אלינו פניו הנושאי ילד ימצא תמיד , גלמודות אותה ובאמצע
. מאתנו מה – לדבר ומצפה
המדבר ובאמצע במקום, השמש תפציע סופה, של בטבורה אנו אם ואף
צמח. יצמח
מחייך, אינני מהלך, שאינני תירא אחד יום אם אולם…
שותק, שאני או
זרועך, לי הושט נשיקה, לי הענק אלי, נא קרב אז,
חיוך לי והצע
הרגע. פתעת בה חיי מעמסת את ממני להשכיח מנת על די, זה יהיה
תשכח. אל זאת לעולם לנתיבי, לשוב תדרכיני ממך מחווה אותה
אחיי. שלום שבת
פרין. שלמה
2//0//2022