נהר החרות
פעם המים בנהר היו צלולים והם זרמו בחופשיות. אנשים במעשיים זיהמו את המים,
הם ראו שהוא מטונף ומעופש, רוח הייאוש נשבה בארץ.
האנשים נעשו מבולבלים, הם לא ידעו מה לעשות.
באפלה של אותם זמנים הם שמעו קולות רבים שחלקם אמרו: "הנהר הוא סכנה, הוא רק פוגע ביעילות!";
"יותר מדי חופש יוצר אי-סדר!"; "האנשים לא מוכנים לנהר החופש, אולי מאוחר יותר יהיו מוכנים…";
"אנו נחסום את הנהר וניתן לו לזרום שוב… כשזה יהיה בטוח יותר."
אך קול אחר אמר: "הבה נפעל כדי לגרום למי החופש לזרום שוב רעננים וחזקים! בעוד שהם הפכו עכורים בגלל טיפשותנו, ניתן להפכם צלולים באמצעות חכמתנו. בעוד שהם הפכו מעופשים בעקבות הזנחתנו, נוכל לשמור אותם נקיים על-ידי ערנותנו. והאנשים שהקשיבו הבינו וחשבו: "חייו או מותו של נהר החופש – מצוי בידינו."
אם מזלכם שפר והצלחתם, היזהרו להיות יהירים ומתנשאים מכדי להשאיר מקום לדבר מה נוסף,
בעיקר לחמלה וקבלת האחר שדרכו לא צלחה. זכרו שאת מה שנשבר לא קל לתקן ואת מה שנפגע לא קל לרפא.
שבת שלום אחיי.
שלמה פרין.
05/10/2023