הענווה.
יחסו של האדם לרעהו מקורו בציפייה לתועלת כלשהו העלול להביא את האדם לידי גאווה.
לא אחד אנו שומעים חוות דעת של מלומדים שונים בתחום שלא השתלמו בו,
וידיעותיהם בנושה זה אינן עולות על ידיעותיו של אדם מן השורה.
הכרת מגבלות החכמה וגבולותיה, גם היא לחכמה תיחשב.
דווקא על החכם מוטלת החובה לנהוג במשנה זהירות ולבחון בשבע עיניים את מוצא פיו.
עובדת היותו חכם מקנה משנה תוקף לדבריו.
ומכאן נובעת חובתו להישמר ולדבר בצורה אחראית ואמינה.
לא כל האנשים מבינים רמזים, לא כל האנשים אמונים על שפתם של חכמים,
לכן על החכמים להביע את דעתם באופן ברור מאוד,
לא לומר דבר שאין הם בקיאים בו, ולא לנסות לעורר רושם כאילו הכול ידוע להם.
הענווה צועדת שלובת זרוע עם החכמה,
וכבר נאמר "מה שלא עשתה החכמה עטרת לראשה, עשתה הענווה".
שבת שלום אחיי.
שלמה פרין.
09/02/2023